שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן ט
אם מחוסר הכנה ותיקון להמצוה שפגע.
אות ז
לדעתי נראה פשוט דלא שייך א"מ עה"מ אלא אם המצוה מזומנת לפניו לעשותה. אבל אם מחוסרת קצת תיקון והכנה לא שייך בה אין מעבירין אף שהגיע זמנה. כי אין בזה שום בזיון להמצוה אם לא שהיא מוכנת. וכ"כ התו"י ביומא ל"ג דלהכי לא קאמר הש"ס טעמא דב' גזירין קודם לדישון מזבח הפנימי משום א"מ עהמ"צ. דהא עדיין צריך ליקח העצים ממקום שמונחים שם העצים ומחוסר הבאה אלמא במחוסר הכנה לא שייך אין מעבירין. ואף שהתו"י כתבו שם שהוא דחוק. היינו משום דשם הוי כמוכן. דהא לשכת העצים היתה לפניו בעזרה וצריך לעבור ע"פ מזבח החיצון מקום הנחתן אבל היכא שמחוסר תיקון ודאי לא הוי עובר עה"מ. ועפי"ז מיושב קו' הטו"א שהזכרנו בסי' הקודם ל"ל קרא דתש"י קודם ת"ל משום א"מ דאיצטריך להיכא דהתש"י צריך תיקון קצת ותש"ר מוכן לפניו. שצריך להקדים ולתקן התש"י ולהניחו ורק באין לו כלל תש"י אינו מעכב. ורק במקום אונס יכול להניח תש"ר לבדה ועיין במג"א סי' כ"ו מ"ש בזה. ובזה נראה ליישב מה שקשה לי במנחות מ"ט בהא דאיבעיא להו במוספים דהיום ותמידים דלמחר הי קדמי אם אין להם רק ב' כבשים יעו"ש. וק"ל דהא פשיטא דמוספים קדמי משום אין מעבירין שזה חל עליו תיכף החיוב (ומ"ש התוס' ביומא ל"ג דבמצוה דלא עבדינן רק חדא תדיר קודם אינו שייך לכאן כמו"ש להלן בס"ד) אבל לפימ"ש א"ש דאי נימא דתמידין דלמחר קדמי משום תדיר א"כ אין שייך כאן כלל אין מעבירין. דהא ליכא רק ב' כבשים והם נצרכים לתמידין וא"כ מצות המוספים דהיום מקרי מחוסר הכנה דהא אין לו כבשים כלל ואינו פוגע במצוה זו כלל דהכבשים יקדישם לתמידים. ובח"צ סי' ק"ו מצאתי שנתקשה בזה וכתב דקרבנות הוי כחדא מצוה וגם בחד בהמה להכי מעבירין קלה מפני חמורה ע"ש. ואין לזה ביאור. ואפשר במ"ש חד בהמה כיון למש"ל. ומ"ש חד מצוה יתבאר באות י"ג אי"ה וכן מפורש כדברינו בתוספתא זבחים הובא לעיל אות ב' דכל הבא קודם קרב קודם יעו"ש:
אות ח
ולכאורה יש להקשות ע"ז מדברי התוס' פסחים נ"ט ועוד בכמה דוכתי. שהקשו ל"ל קרא דהעולה ראשונה שתמידים קודמין לכל קרבן. תיפוק ליה דהוי תדיר כדילפינן בזבחים פ"ט מקרא דמלבד עולת הבקר ע"ש. ולפמ"ש יקשה די"ל דאיצטרך קרא להיכא שהתמיד אינו מוכן לפניו. ושארי הקרבנות מוכנים. דמדינא הו"ל להקריבם קודם התמיד כמו"ש. וקמ"ל קרא דתמיד קודם וכעין מש"ל בזה גבי תפילין. ואין לומר דהכא לא שייך כלל אין מעבירין. דהא אפשר שיקריבנו כהן אחר וא"מ לא שייך רק בחד גברא ולא בתרי גברא. דא"כ מאי אמרו ביומא ל"ג גבי דישון מזבח הפנימי והטבת המנורה דהוי משום אין מעבירין אף דהוי בשני כהנים כדמפורש במתניתין דף ט"ו. ועכצ"ל דכיון דסדר העבודה ניתן סתם אף אם יזדמן שלא יהי' רק כהן אחד. ולזה צריכין אנו לסדר העבודה באופן שצותה תורה והיינו אף בכהן אחד ובפרט שכן היה בתחילה רק אהרן ובניו וביוה"כ כבר האריכו המפרשים אם הכוה"ג עשה כל העבודות בעצמו או לא. או י"ל דאף בתרי גברי כיון שהעבודות יש להם שייכות זה לזה וכלם במקדש יש בזה דין דאין מעבירין. עכ"פ ממילא לא קשה מידי קו' התוס' כנ"ל. אבל ז"א דהא בלא"ה תקשי דהא י"ל דאיצטריך קרא להיכא שכבר שחט קרבן אחר. דהא קי"ל בזבחים צ"א בשחט שאינו תדיר שזורק דמו יעו"ש דמשמע דאפשטא האיבעיא וכ"פ הרמב"ם. ודוחק לומר שהתוס' מקשים למה לא פשיט מהכא האיבעיא דש"ס דהא י"ל דהא גופא מבעיא ליה אי נפשוט הא גופא מהתם. ודוחק לומר שקושייתם דא"כ למה באמת לא ילפינן בזבחים שם שאף אם שחט מ"מ יקדים התדיר כמו התמיד. וגם די"ל דלאו משום חשיבות דתמיד הוא רק משום דבעינן שיהא הוא עולה ראשונה לכל הקרבנות. ועו"ק למאי דאיתא בתוספתא הובא למעלה אות ב' דכל קרבן הבא קודם קרב קודם וכ"פ הרמב"ם. ומזה ראיה למש"ל שצריך שתהא המצוה מוכנת. וא"כ תקשה כנ"ל מאי מקשו התוס'. וע"כ נראה דהא התוס' רצו ליישב שם קושייתם דצריך קרא להיכא שאין לו רק כבש אחד אם יקריבנו לתמיד. יעו"ש שדחו זה דמ"מ משנה דזבחים לא מיירי בהכי. וא"כ ה"נ י"ל דודאי ברייתא דהעולה ראשונה משמע דלא מיירי בהני גווני שהזכרנו שא"כ עיקר חידוש הדין חסר מן הספר ולזה הוצרכו לתרץ באופן אחר ומיושב הכל בס"ד: