שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן ח
לכבוד ידידי הרב הגדול וכו' מהו' משה נ"י שפירא מכתבו הגיעני ומטרדות לא אוכל לעיין כראוי רק אשיבו העולה על דעתי במשקל ראשון. והנה ראיתי כי נסתבך בענין אם המצוה לפנינו שיוקדם לתדיר דדמי להא דשחט שאינו תדיר. גם נתקשה בענין אין מעבירין על המצות. ונתחבט בהא דסי' כ"ה וסי' תרפ"ד. לזה אמרתי לברר הדברים בעזר העליון וממילא ימצא כבודו תשובה על כל דבריו:
הנה בדין קדימת מצוה על זולתה יש שלשה עשר פרטים ואלה הם:
א) אי הא דאין מעבירין שייך גם בתדיר ואינו תדיר וכדומה. ב) אי שייך אין מעבירין כשפגע במצוה המחוסרת תיקון או הכנה. ג) אם התחיל בשאינו תדיר אי צריך להפסיק כדי לעשות התדיר. ד) אם פגע במצוה ועבר עליה אי מחוייב לשוב לראשונה. ה) אם מצות היום אינה תדירה ולמחר תדירה וא"א לעשות רק אחת. איזה קודם. ו) אי שייך אין מעבירין בא"א לעשות רק אחת מהב' מצות ואחת תדירה. ז) אי שרי להשהות המצוה בכדי לעשותה מן המובחר. ח) מצוה עוברת ומצוה שזמנה נמשך. איזה מהן קודמת. ט) אם פגע במצוה ושוב באה שנית לפניו והשנית תדירה או מקודשת י) אם חדא דאורייתא וחדא דרבנן איזה מהן קודמת. יא) גוף הדין דאין מעבירין עה"מ אם הוא מדאורייתא או מדרבנן. יב) אי חובת היום קודם. יג) אי שרי לעשות דבר הרשות קודם לדבר מצוה. על אלה השלשה עשר עקרים תמכתי יסודי תשובתי אך לא אכתוב על הסדר הזה בדקדוק. כי ביאורי הסוגיות והפוסקים הנצרכים לעניננו יוליכוני הצדה לפעמים בדרכי תשובתי. אך בכ"ז יבוארו בס"ד כל פרטי הדינים בזה וזה החלי:
אות א
הנה כשיש לפניו ב' מצות ופגע בשאינה תדירה. כתבו התוספות ביומא ל"ג א' ד"ה אין דהיא קודמת משום דאין מעבירין על המצות. ואף שהיא אינה תדירה והשנית תדירה בכ"ז אין מעבירין עדיף. וכ"כ הב"י להדיא באו"ח סי' כ"ה ובאחרונים ע"ש. וה"ה במקודש ואינו מקודש. וכן מוכח ביומא שם דא"ר ש"מ מדר"ל עבורי דרעא אטוטפתא אסור ופרש"י שלא יניח תש"ר קודם של יד משום שפוגע בזרוע תחילה. *) אף דשל ראש מקודש טפי כדאיתא בפרק הקומץ. וכן משמע מפי' הרי"א בתוס' שם שפי' דחייב למשמש תמיד בתש"י קודם לש"ר משום אין מעבירין אף דתש"ר מקודש טפי:
והנה התוס' ביומא שם ובמנחות ל"ו א' ד"ה וקשרתם הקשו על פירש"י הנ"ל דהלא האי דינא דתש"י קודמת לש"ר מקרא דוקשרתם לאות על ידך והדר לטוטפות בין עיניך וכו' למדנו. וא"כ לפירש"י ל"ל לרבא להשמיענו זאת מדברי ר"ל. ולכאורה קשה אדמקשו על פרש"י ליקשו על סתמא דגמרא ל"ל האי קרא דוקשרתם וכו' הלא ממילא ידענו משום אין מעבירין. ובשלמא לפיר"ת בתוס' שם יש לומר דכיון דשניהם בגופו של האדם הוא לא מקרי פגיעה כלל בש"י תחילה ותרווייהו באים כאחד קרינן בהו ואמטו הכי איצטריך קרא. אבל לתי' הר"א דגם זה מקרי פגע ביד תחילה וא"כ תו אסור לו לעבור על מצות ש"י קשה ל"ל קרא הלא מסברא ידענו זאת. ואין לתרץ דאיהו יסבור דמקודש עדיף מאין מעבירין וא"כ כיון דהש"ר מקודש טפי תו לא שייך אין מעבירין. ולהכי בעינן קרא שיניח ש"י תחילה. והא דבעי הר"א למשמש בש"י תחילה משום אין מעבירין היינו משום דלא שייך לומר מקודש טפי עדיף אלא כשהוא עושה גוף המצוה. משא"כ במשמוש דאינו גוף המצוה אלא עושה כן כדי שלא יסיח דעתו מגוף המצות ותו לא שייך בזה מקודש טפי עדיף וא"כ הדר לכללא דא"מ עהמ"צ דז"א. חדא דא"כ גם אין מעבירין עהמ"צ לא שייך בזה. כיון שאינו עושה גוף המצוה. ועוד דא"כ גם על פירש"י לא קשה כלל קושיית התוס' כנ"ל. די"ל דשם במנחות הלא לא אתמר מפורש שם בברייתא דטעמא דהאי דינא שיניח הש"י קודם לש"ר הוא מהאי קרא. אלא הגמ' דרך אגב קאמרה התם בשלמא מניח ש"י וכו' דכתיב וקשרתם וגו'. וא"כ י"ל דסתמא דגמ' נקט לה אליבא דכו"ע. והיינו אף לאביי דאמר ביומא שם גמרא גמירנא סברא לא ידענא ולא הביא הא דר"ל דאין מעבירין עהמ"צ. ע"כ דלא ס"ל האי דינא דא"מ (ועיין בת"י ביומא בהא דב' גזירין כתבו ג"כ כעין זה אליביה דאביי ע"ש). וא"כ לדידיה פשיטא דילפינן האי דינא דתש"י קודמת לש"ר מהאי קרא דוקשרתם. משא"כ פרש"י ביומא שם שהוא על רבא אליבא דר"ל י"ל דס"ל דלא מוכח כלל האי דינא מקרא זה די"ל דאורחא דמילתא נקט. ובאמת להקדים ש"י לש"ר משום אין מעבירין הוא. וטפי הו"ל להקשות משום דשל ראש מקודש טפי אך זה יש לדחות דהא דלא הקשו כן משום די"ל דלא ס"ל לרש"י הכי מ"מ הפשטות אין מורה כן וכדמוכח דעת הר"א הנ"ל. וגם קשה דאיך קאמר רבא ש"מ מדר"ל דמנין ידענו זאת דהא ע"כ לא אמר ר"ל אלא בשתי מצוות שוות. אבל בהא דש"י וש"ר דהש"ר מקודש טפי מנ"ל. ואף שי"ל כמו"ש התוס' בב"ק נ"ה ובכמה מקומות דלפעמים קאמר הש"ס זאת אומרת. או כאן שנה. מדבריו למדנו. אף שאינו מוכרח כ"כ אלא שמצרף סברת עצמו ע"ש (וכן צ"ל בעירובין פ' ע"ב דקאמר ר"ח ז"א חלוקין וכו' יעו"ש) וא"כ ה"נ י"ל דרבא מוסיף אדר"ל. אכן זה אינו. דדוקא שם דקשה פשיטא כיון דמתניתין היא. אבל הכא גבי אמורא שפיר י"ל דאשמעינן חידוש דין איך לנהוג וראיה לדברינו דבכל דוכתא דאיכא כה"ג שהזכרנו מקשה הש"ס פשיטא ומשני מהו דתימא וכו' והכא לא מקשה הש"ס מידי וע"כ צ"ל דפשוט דר"ל מיירי אף באחד מהם תדיר או מקודש. דאילו דוקא בשניהם שוות פשיטא שלא יעבור דמהיכי תיתי שיעבור על מצוה שפגע בה תחילה בשביל מצוה אחרת אשר אין לה יתרון עליה:
ונראה דאצטריך קרא להיכא שכבר פגע בש"ר תחילה. שמחוייב לעבור עליו ולהקדים הש"י וכמו"ש התוס' שם בשם ר"ח יעו"ש. דהו"א דיניח הש"ר קודם ש"י אם כבר אוחז בו. ואף דש"י מקרי פגע תחילה לגבי ש"ר מ"מ הו"א כיון שכבר אוחז בידו התש"ר אסור לעבור עליו. דעיקר טעם דאין מעבירין הוא משום בזיון מצוה. וא"כ הכא שוב יהיה בזיון להש"ר. ועוד י"ל כגון שמחזיק בידו תש"ר מבעוד לילה קודם שהגיע זמן הנחת תפילין וא"כ וודאי ש"ר קדים ואמטו להכי איצטריך קרא דיניח מ"מ ש"י תחילה. או י"ל כשאחר מניח לו תפילין ופוגע בש"ר קודם אך זה יש לדחות. ועוד י"ל דגם הר"א שבתוס' לא ס"ל כלל דבאברי האדם שייך פגיעה תחילה. ודוקא במצוה המזומנת לפניו מקרי פגע בתחילה. וע"כ דווקא לענין משמוש שהתפילין כבר מונחים בזרועו ובראשו. וא"כ גוף המצוה כבר מונח לפניו מקרי שפיר העברה אם ימשמש בש"ר תחילה. אבל לגבי הנחה לא מקרי העברה כלל. וא"כ תו לא קשה מידי למה איצטריך קרא דוקשרתם וכו'. וכן הסברא נותנת דלא שייך כלל באברי האדם פגיעה והעברה:
אות ב
עכ"פ מוכח דאין מעבירין שייך אף אם השני מקודש טפי או תדיר. וכדכתבו התוס' להדיא ביומא שם וכ"כ הרדב"ז סי' י"ג וסי' קפ"ז וכ"כ הח"צ סי' ק"ו. וכ"נ להוכיח מהא דיומא ל"ג דקאמר רבא התם דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת נרות משום א"מ. והנה לדעת הרמב"ם פ"ו מתמידין הוי הטבה ב' פעמים ביום. וכ"כ הרשב"א הובא בתוי"ט פ"ג וספ"ו דתמיד יעו"ש. רק שפירש ההטבה באופן אחר. ודישון מזבח הפנימי כ' התוס' ביומא שם ד"ה אפילו שאינו אלא פ"א ביום. וכתבו שם דסידור גזירין דהוי ב"פ ביום מקרי תדיר לגבי דישון המזבח ע"ש. וא"כ ה"נ הוי הטבת הנרות תדיר לגבי דישון מזבח. ובכ"ז קאמרי דאין מעבירין. ואף שראיתי בתוי"ט שכ' דגם דישון מזבח היה ב"פ ביום ולפלא שלא הזכיר כלל דברי התוס' הנ"ל. איברא דגם ברמב"ם ספ"ו מה' תמידין ומוספין משמע דס"ל ג"כ שהיה ב"פ ביום. שהרי כתב שם שכל סדר עבודה שבשחרית הוא ג"כ בין הערבים חוץ מהרמת הדשן של מזבח החיצון ע"ש ומשמע דדישון מזבח הפנימי היה ג"כ בין הערבים. אבל לדעת התוס' הנ"ל יש להוכיח כן קצת. ואף שהמג"א בסי' תרפ"ד סק"ה כתב דתדיר עדיף מאין מעבירין. כבר חלקו שם האחרונים עליו יעו"ש בטו"ז ודגמ"ר ונתיב חיים ורעק"א. ועיקר טעמו של הרמ"א שם הוא משום שאין משגיחין בחנוכה כמו"ש הגר"א ז"ל שם וכן האריך בישוע"י שם. ובלא"ה צ"ל שם כן דהתחיל עדיף טפי כמו"ש לקמן בס"ד. וכן מפורש בתוספתא זבחים פ"י הובא ברמב"ם פ"ט מה' תו"מ הי"א בתר דחשיב שם סדר קדימת הקרבנות כל התדיר או חשוב קודם אימתי בזמן שבאו כלם כאחד אבל הבא ראשון קרב ראשון והבא אחרון קרב אחרון עכ"ל הרי מפורש כמו"ש. ומה שיש לעיין בדברי הרמב"ם האלה יבואר הלאה איה"ש:
אות ג
וראיתי בטו"א במגילה ו' ע"ב שכ' דהא דאין מעבירין הוא רק במצוות שוות. אבל תדיר או מקודש עדיף וקודם. והוכיח זה מהא דאצטריך קרא להקדים תש"י לש"ר. וע"כ משום דש"ר מקודש טפי. וכתב שם דא"ל דאיצטריך להיכא שפגע בש"ר ברישא. דזה אינו דכיון שמקודם היה לפניו מצות הנחת תש"י כבר חל עליו מצותה וצריך להניח התפש"י אף אם פגע בתש"ר. ומוכיח שם דין זה דאף שעבר ממנה ופגע במצוה אחרת מחוייב מ"מ לשוב לראשונה. מהא דיומא נ"ח ב' דאיתא שם דכשיוצא מהזאת הפרוכת ומזה על מזבח הפנימי. קאמר ר"ע שמזה על קרן מזרחית דרומית דרומית מערבית וכו'. וקאמר שם טעמא דר"ע דמדינא הו"ל להזות על קרן מערבית דרומית תחילה משום דפגע בי' ברישא רק משום דכתיב ויצא אל המזבח. משמע עד דנפיק מכולה מזבח. ולזה מזה על קרן מזרחית דרומית תחילה. ופריך שם נקיף דרך ימין. ומשני דעיקר דרך ימין נלמד מים של שלמה והוא היה בחוץ. וס"ל ליה לר"ע דלא ילפינן פנים מחוץ או דהקפה ביד לא שמה הקפה יעו"ש. ומקשה דמ"מ נימא אי בעי הכי עביד ואי בעי הכי עביד ומשני דכיון דמדינא בעי להזות אהא דפגע ברישא משום אין מעבירין. ונהי שהוצרך לצאת ממנו משום דכתיב ויצא מ"מ כיון דיהיב בההוא קרן הדר אתא לקרן דאיחייב למיתב ברישא. ומוכיח מזה שצריך לשוב לקרן שפגע אף שעובר על פונה לדרך ימין. ואף שיצא ברשות דכתיב ויצא. ומצד זה נתקשה טובא שם למה לן קרא דפתח אוהל מועד לענין שיריים. תיפוק לי' דאין מעבירין. וא"ל דאיצטריך אם עבר בדיעבד ליסוד דרומי מ"מ צריך לשוב למערבי כנ"ל זה תוכן דבריו. ואף כי אינני כדאי להשיג עליו. אבל מ"מ אין משוא פנים בתורה ולפענ"ד דבריו תמוהים. דמיומא אין שום ראיה דהא שם כשהזה על קרן מזרחית דרומית הברירה בידו לילך לאיזה צד שירצה. וא"כ ודאי עדיף טפי לשוב למערבי ואין בזה בזיון כלל לקרן מזרחית צפונית כיון שעדין לא פגע בו כלל. משא"כ בשאר מצות וכגון ביסוד ותפילין שכבר פגע באחרת ושוב הו"ל בזיון לשניה. ומ"ש אף שעובר על דרך ימין. תמוה מאוד דהא מפורש בש"ס שם דלר"ע לא ס"ל כלל דין דרך ימין במזבח הפנימי וכמש"ל. ועוד נלענ"ד דהתם ביומא שפיר מתקן עי"ז הא דאין מעבירין. דעיקר טעם דאין מעבירין הוא משום שהוא בזיון להמצוה. אבל כיון שהולך ממנה בשביל ההכרח שעליו ע"מ לשוב אין זה בזיון כלל ולזה כיון שהולך לקיים מצות ויצא ע"מ לשוב להזות באותו קרן שוב אינו בזיון כלל אלא דלפי"ז תקשי ל"ל להש"ס למימר דלא ס"ל לר"ע דרך ימין נימא דשב דרך שמאל כדי לקיים הא דאין מעבירין דהא מצינו כה"ג בזבחים ס"ג גבי נסכים ועולת העוף שעולה למזבח והולך דרך שמאל שלא יתעשנו. (וכן צ"ל ע"כ לדעת הטו"א ג"כ דאין מעבירין עדיף מדרך ימין דהא כתב שם מפורש דחוזר לקרן מערבית דרומית משום אין מעבירין אף שעובר על דרך ימין. ולדידיה דס"ל דבמקודש ליכא אין מעבירין צריך לחלק דדוקא כשגוף המצוה מקודשת. ולא דרך ימין שאין שייכות לגוף המצוה. וא"ל דכוונת הטו"א דאף דר"ע לא יליף פנים מחוץ. מ"מ עדיף טפי לילך דרך ימין. ז"א דהא קאמר התם אי בעי הכי נעביד וכו'. ול"ק דעדיף טפי דרך ימין). וא"כ ה"נ יקיף דרך שמאל לקיים מצות אין מעבירין. לזה נראה ברור דלא שייך בזה אין מעבירין. כיון שכבר יצא ממנו ברשות התורה. ולזה דרך ימין עדיף. רק כיון דלא ס"ל לר"ע דרך ימין בפנים. עדיף טפי לשוב אליו כיון שאין בזה בזיון לשום קרן וכמש"ל. ומיושב בזה מה שיש לדקדק שם שהפסיק הש"ס בקושיא דאי בעי הכי נעביד ובתירוצא. בין התירוצים על קו' הש"ס דדרך ימין. דבתר הכי מסיק שם טובא ואבע"א על קושיא הקודמת יעו"ש. והו"ל להקשות קושיא זו אחר כל התירוצים וצריך לדחוק שלא הניח לו לתרצן לסיים דבריו. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דאי היה הש"ס מסדר תירוצא דהדר לקרן דאיחייב ברישא אחר כל התירוצים על קושיא דדרך ימין הוי אמינא דהשתא שוב א"צ לשנויא דמעיקרא דשפיר י"ל דר"ע ס"ל דרך ימין בפנים רק דהכא מקיף דרך שמאל לקיים אין מעבירין כדעת הטו"א הנ"ל. ודלא קאמר אלא. הו"א משום שלא נזכר שם אמורא וכמו"ש התוס' בכמה דוכתי כה"ג. לזה סידר הש"ס בתר הך שנויא דהדר לקרן דאיחייב. כל הני שנויי דר"ע ס"ל דרך ימין גבי מזבח הפנימי. להורות דאין עליו חיוב לשוב מצד אין מעבירין על המצות רק דכיון דהרשות בידו לילך לאיזה קרן שירצה עדיף טפי לשוב לקרן מערבית דרומית וא"כ אדרבא מוכח להיפך דלא כהטו"א. אלא שיש לדחות דשאני התם שיצא ברשות לקיים קרא דויצא אל המזבח. אבל עכ"פ הסברא נ"ל כמו"ש דמ"מ מבזה המצוה שמונחת עתה לפניו ואין לו להניח אותה וא"כ מיושב שפיר מה שנתקשה בקרא דפתח אוהל מועד. והיינו כוונת התוס' במגילה שם שתירצו דצריך קרא לבדיעבד. וזהו תירוצם ג"כ בזבחים נ"א ומנחות מ"ד שתירצו שם דצריך קרא לקבוע מקום ליסוד. והכוונה כמו"ש שאף אם עבר ממנו צריך לשוב אליו. וכן מיושב הא דצריך קרא להקדים תש"י לש"ר דשפיר איצטריך להיכא דפגע בש"ר תחילה כנ"ל:
אות ד
והנה בלא"ה כתבתי לעיל ליישב באופן אחר כגון שהתש"ר בידו מבעוד לילה. וגם די"ל שקודם שהתפילין לפניו לא שייך כלל לומר א"מ על המצות בשביל שידו קודמת בסדר אבריו לראשו וכמוש"ל לדעת התוס'. וראיה נ"ל מדעת הנמ"י בה' תפילין דאם פגע בתש"ר תחילה מניחו קודם לתש"י משום א"מ עהמ"צ אף דמדינא מניח ש"י תחילה מקרא דוקשרתם ע"ש להדיא הרי מפורש דעתו דמועיל פגיעה בש"ר תחילה ומפרש שם הא דיומא כפי' ר"ת בשם רב האי גאון ע"ש וע"כ צ"ל לדבריו דאף שבראשונה פוגע בידו תחילה מ"מ כשפוגע אח"כ בתש"ר אינו יכול לעזוב הש"ר ולשוב לידו וכמוש"ל. או די"ל דס"ל דלא מקרי כלל פגיעה בתחילה בסדר אבריו וא"כ נהי דכל הפוסקים חולקים עליו בגוף הדין וס"ל דאף אם פגע בתש"ר תחילה מ"מ צריך להניח התש"י קודם הרי טעמם משום קרא דוקשרתם ועיין בפוסקים ובב"י סי' כ"ה ובאחרונים שם שכתבו להדיא שהותר לו לעבור על מצות ש"ר כדי לקיים קרא דוקשרתם. וא"כ כיון שנדחה ראיית הטו"א ממילא נדחה הדין השני שהוכיח מזה דמקודש עדיף מאין מעבירין וכמו שהוכחנו בס"ד בראיות ברורות דאין מעבירין שייך אף בתדיר ומקודש טפי וכבר הרגיש הטו"א בעצמו שהר"א בתוס' לא ס"ל כוותיה רק שלא הרגיש בכל הני ראיות שהזכרנו בע"ה וכ"כ הנ"י בה' ציצית להדיא דאין מעבירין עדיף מתדיר. וביותר תמוה שהטו"א בעצמו בספרו שאגת אריה ס"ס כ"ח הביא דברי הנ"י האלה והסכים להם דאין מעבירין עדיף. ומשמע שם להדיא דה"ה למקודש יעו"ש וא"כ סותר דברי עצמו:
ועוד נראה ראי' שא"צ לשוב להמצוה מזבחים צ"א דמייתי מהא דמברך על היין ואח"כ על היום. מפני שיין תדיר אף שהיום בא קודם היין. אלמא שאין מועיל מה שהתחיל במצוה אחת. ומייתי לה לענין שחט שאינו תדיר יעו"ש. ודחי דכיון שעתה בא יין לפנינו הוי כאילו שחטם שניהם לפנינו. והדר דינא דתדיר קודם. וכן מייתי שם ממוסף ומנחה ושלמים של אמש וחטאת היום יעו"ש. ולדעת הטו"א הנ"ל יקשה דהא מ"מ כיון שפגע ביום תחילה או במוסף תחילה. א"כ אף אח"כ שבא היין והגיע זמן המנחה וכן בשלמים וחטאת הלא צריך לשוב אח"כ לעשות המצוה הראשונה כנ"ל. ולדעתו שם דאין מעבירין הוי רק במצות שוות יש לדחות זה. אבל כבר בארנו שז"א ואיהו גופי' תברי' לגזיזי' בש"א ס"ס כ"ח הנ"ל יעו"ש. וא"כ הרי ראי' ברורה מזה למ"ש. ועוד מפורש כדברינו בב"י או"ח סי' כ"ה בשם מהרי"א ומהר"י בן חביב שכ' שם שאותם המתקנים תש"י ואח"כ תש"ר לא יפה עושים דכיון שאוחזים תש"ר בידיהם ואח"כ מניחים התש"י עוברים על אין מעבירין עה"מ יעו"ש. ולדעת הטו"א הא שפיר עבדי כיון שאחזו ותקנו מקודם תש"י א"כ צריכים אח"כ לשוב אליו. וע"כ צ"ל דעתם כמו"ש שא"צ לשוב למצוה ראשונה וכ"פ רמ"א שם בהג"ה סי"א ע"ש:
אות ה
ולכאורה קשה דבתו"י יומא ל"ג הקשו ל"ל טעמא דסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי תיפוק משום א"מ עהמ"צ דהא שני גזירין הם על מזבח החצון ופגע בי' ברישא קודם להפנימי ותי' דמצות פנים עדיפא טפי ע"ש. הרי מבואר מדבריהם דמקודש עדיף מאין מעבירין דפנים מקודש מחוץ. אבל באמת ז"א וכדמוכח מתו"י שם גבי עבורי דרעא אטוטפתא וכמוש"ל ע"ש. וכוונת הת"י לחלק דלא דמי למקודש דעלמא. דכיון דחיצון הוא תמיד ע"כ קודם לפנימי וזהו עיקר יתרון קדושת הפנימי לפי שהוא לפנים מהחיצון ומצינו דהכה"ג ביוה"כ עובר כל העזרה וההיכל כדי ליכנס לפנים וא"כ אין שייך כלל לומר להקדים חיצון לפנימי בשביל אין מעבירין כיון שע"ז נוסדה עיקר קדושת הפנימי לעבור על החיצון בכדי ליכנס לפנימי כנ"ל וזה סברא ברורה לענ"ד. ומדוקדק מאד לשון התו"י עדיפא טפי ולא אמרו בפשוטו דמצות פנים עדיפא וכמו שפשוט בכמה דוכתי בש"ס דפנימי קדוש טפי. אבל כוונתם כמו"ש. וא"כ אדרבא יש להוכיח מדבריהם דאין מעבירין עדיף ממקודש דאלת"ה הו"ל לשנויי בפשיטות דפנים מקודש טפי ועכצ"ל דאין מעבירין עדיף. וע"כ הוצרכו לסברא שכתבנו וגם נתחבטו שם מקודם בתירוצים אחרים יעו"ש וזה ברור. אבל גבי מזבח ומנורה לא שייך סברא זו דמנורה שעומדת לפנים מהמזבח עדיפא טפי דכיון דשניהם בהיכל לא שייך זה. דחילוק קדושה הוא רק בעזרה והיכל וקה"ק אבל לא באותו מקום בעצמו (ועפי"ז י"ל הא דאמר אביי ביומא שם גמרא גמירנא סברא לא ידענא. ולא אמר משום אין מעבירין. והתו"י כתבו דלא ידע האי סברא ודוחק. ולמ"ש י"ל דס"ל דאף בכה"ג היינו במזבח ומנורה פנים עדיפא טפי. וגם י"ל למש"ל דמנורה תדירה י"ל דבהא פליגי אביי ורבא וא"ש דמייתי הכא דרבא אמר ש"מ עבורי דרעא אטוטפתא אסור וכמוש"ל דתדיר ומקודש חדא נינהו. ויש ליישב בזה פרש"י מקושיית התוס' ואכמ"ל:
אות ו
ולדעת הנ"י שהזכרנו דס"ל דאם פגע בתש"ר תחילה צריך להקדימו לש"י קשה ל"ל קרא דוקשרתם להקדים ש"י לש"ר תיפוק לי' דא"מ עה"מ כנ"ל. וא"ל דס"ל דבסדר אבריו של האדם לא שייך העברה כמוש"ל לדעת התוס' דהא כתב הנמ"י בה' ציצית שצריך להקדים ציצית לתפילין לפי שהוא תדיר. ומ"מ אותם שמתעטפים בטלית גדולה. כיון שאין דרך להתעטף בו אלא אחר כל המלבושים ושנתנו מקטוריהם בראשיהם מצות תפילין באה לפניו תחילה ומברכינן עליהם בתחילה לפי שאין מעבירין על המצות עכ"ל. הרי מבואר דעתו דאף שלא פגע בתפילין כיון שפגע בראשו מקרי העברה. אבל באמת זה אינו דא"כ שתלוי בסדר האברים הרי עטיפת בציצית כוללת כל הגוף. והרי כל הגוף לפניו כמו ידיו וראשו. אבל דעת הנמ"י מוכח מזה דסדר האברים אין שייך בזה שום קדימה והעברה כלל. וע"כ שפיר אצטריך קרא דוקשרתם להקדים ש"י. דמסברא הו"א דיקדים התש"ר משום דמקודש טפי כיון דלא שייך בזה העברה כלל כמו"ש. רק דשם כשעוסק במלבושי הראש ורצונו לגמור כל מלבושים קטנים שלו ואח"כ להתעטף בטלית גדול וא"כ ראוי לו לגמור מלבושי ראשו וללבוש תפילין רק שמניחם מצד שציצית קודם א"כ הו"ל בזיון לתפילין לזה מקרי שפיר א"מ עהמ"צ. אבל גבי תש"י וש"ר אינו עוסק כלל בידו והלבשתה שנאמר שפוגע בידו תחילה. ולכאורה קשה לדברי הנ"י יצטרכו תמיד להניח התש"ר מקודם. כיון שלובש מקטורן שעל הראש. ואיהו ס"ל דפגע בש"ר מניח ש"ר תחילה כנ"ל. וי"ל דבאמת כיון שיודע שיגיע אח"כ להתעסק במלבושי ראשו צריך להקדים להניח ש"י תחילה כדי לקיים קרא דוקשרתם כנ"ל וכמו שפירש שם הנ"י הא דעבורי דרעא אטוטפתא אסור. שצריך להניח באופן שלא יפגע בש"ר תחילה כדי שיוכל לקיים קרא דוקשרתם דתש"י תחילה יעו"ש וה"ה הכא ומ"מ שרי להניח תש"י קודם ציצית כיון דמ"מ יצטרך להניח תש"ר קודם ציצית וא"כ עדיף לקיים קרא דוקשרתם ולהניח תש"י תחילה והו"ל זה כהכנה להנחת תש"ר ושאח"כ ילבוש הציצית כיון שכן דרך לבישת הטלית אחר שילביש את מקטורן שעל ראשו כנ"ל. (ויש קצת דמיון לזה במ"ש התוס' בב"מ ל"ג בהא דאבידתו ואבידת אביו ורבו. ובזבחים צ' ע"ב תוס' ד"ה חטאת יעו"ש). ועוד יש מקום לומר דבאמת הו"א מסברא דאין מעבירין לא שייך רק במצוות שוות כמ"ש הטו"א. ולזה צריך קרא דוקשרתם משום דשל ראש מקודש טפי כנ"ל. וממילא ילפינן משם דאף במקודש אמרינן אין מעבירין כנ"ל. כן י"ל בדעת הנ"י ואקצר כי כבר הארכתי הרבה בזה ויותר נכון בעיני כמו"ש. עכ"פ לדינא ברור כמו"ש בס"ד דא"מ עדיף מתדיר ומקודש: