אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק אורח חיים › סימן ב

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן ב

סימן א

אות א

ובלשון אין פוחתין בעלמא אם הוא מעכב או לא נראה דהנה בר"ה ל"ב תנן נמי אין פוחתין מי' מלכיות וכו' וקאמר שם נמי כנגד י' מאמרות ע"ש. הנה גם שם הדין אף להפוסקים דסגי בובתורתך כתוב לאמר מ"מ אם התחיל גומר דווקא כולם כמבואר ברא"ש ור"ן וש"פ יעו"ש. ועי' טור וב"י סי' תקצ"א. ולשון יצא ולא יצא שבמשנה שם מוכיח שמעכב אף בדיעבד אם התחיל בפסוקים ולא אמר כולם. ואף שהרמב"ם כ' שאף אם התחיל בפסוק אחד מ"מ אין צריך לקרות יותר ושפיר יצא כבר דברו מפרשיו בזה יעו"ש. ומפרשי דפסק כריב"נ שם ומפרש דשלש היינו אחד למלכיות וא' לזכרונות וא' לשופרות ע"ש. ובמטה אפרים סי' תקצ"א ס"ט פסק להדיא דאם התחיל מעכב אף בדיעבד יעו"ש. ובאלף למטה נשאר בצ"ע בדין זה. ולענ"ד כמו"ש דלשון אין פוחתין משמע כן וכהא דקריאה דאין פוחתין דמעכב כמש"ל ושניהם כנגד י' מאמרות וכן הקורא לא יפחות מג"פ ומעכב לכ"ע. רק דהכא י"ל דכיון דכולם לא מעכב וסגי בובתורתך כתוב לאמר א"כ י"ל דקצתם ג"כ לא מעכבי ולא דמי לקריאה. ואקצר:

אות ב

ובברכות מ"ט ע"א איתא צריך שיאמר הודאה תחלה וסוף ולא יפחות מאחד והפוחת מא' ה"ז מגונה ע"ש הרי מבואר דאינו אלא מגונה אבל שפיר יוצא. ובטור סי' קפ"ז איתא דיאמר תחלה וסוף ואח"כ כתב שלא יוסיף דכשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין וכל המשנה ממטבע חכמים כו' לא יצא כו' ע"ש. ונראה פשוט דמ"ש וכל המשנה לא קאי על הודאה שהרי מפורש בש"ס והובא ברי"ף ורא"ש שם דאף בלא אמר כלום אינו אלא מגונה ורק קאי על שארי נוסחאות שהזכיר שם וע"ש בב"י שבאר ג"כ דבריו על ברית ותורה ואינך. וכן בש"ע לא הזכיר רק הנהו ולא הודאה. וראיתי במג"א שכ' בפשיטות שאם לא אמר תחלה וסוף מחזירין אותו וכ' שכ"מ בטור. ותמיהני איך לא ראה המפורש בש"ס וכל הפוסקים. וכוונת הטור כמו"ש. ולפלא שלא התעוררו האחרונים בזה וחפשתי באחרונים וראיתי במה"ש שכ' אגב שיטפיה שהטור הביא זה מירושלמי ובמחכ"ת הרי הוא בש"ס דילן וגם בירושלמי אינו כלל. ודברי הטור צל"ע שלא הביא כלל הא דלא יפחות מא' והפוחת מא' ה"ז מגונה. וגם מ"ש דכשם שאין פוחתין צע"ג דהא שפיר פוחתין משנים כמפורש בש"ס. וגם עיקר הוכחתו צ"ע דהא אשכחן גבי קריאה דאין פוחתין מיו"ד פסוקים ושפיר מוסיפין עליהם כמפורש בפוסקים וכן למדו משם הפוסקים לענין פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות דמוסיפין על עשרה ועי' חי' ריטב"א במגילה כ"א וטוש"ע סי' תקצ"א. ואולי מזה שכתב הטור דאין פוחתין הוכיח המג"א דמחזירין אותו אבל הו"ל להזכיר שבש"ס אינו כן. ואולי היתה להטור גירסא אחרת לפי שגם בפסקי הרא"ש ג"כ ליתא לדין דלא יפחות מאחד וכו' יעו"ש וידוע שהטור חיבר קיצור פסקי הרא"ש. ועוד נראה דבאמת הלשון קצת קשה והפוחת מאחת ה"ז מגונה דהול"ל אם לא הזכיר כלל הודאה דמה שייך פחות מאחת. וברא"ש באמת הלשון מי שלא אמר כל עיקר ה"ז מגונה ע"ש. אכן באו"ז ה' סעודה סי' קצ"ו הגי' והפוחת ה"ז מגונה. משמע דקאי על פוחת משנים וזה א"ש וכ"נ דעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מה' ברכות שצ"ל הודאה תחלה וסוף ולא הזכיר כלל הפוחת לא יפחות מא' אם פיחת מא' ה"ז מגונה. דמשמע מזה דאחת מותר אף לכתחלה ורק מצוה מן המובחר הוא בשנים וכעין הא דאיתא בפסחים ק"ג ע"ב הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' דמותר לכתחלה לומר ג' הבדלות ע"ש. אלא דשם ליכא מצוה מהמובחר להוסיף והכא עדיף לומר שתי הודאות תחו"ס כנ"ל והו"ל להרמב"ם להביאה. אבל לפמ"ש א"ש דשפיר כתב דלכתחלה יאמר ב' הודאות עכ"פ דקאמר הפוחת הוא מגונה ורק שבדיעבד יצא וזה לא הוצרך להשמיענו דבמקום שלא יצא בדיעבד קאמר הרמב"ם בהדיא שם דלא יצא כמו בברית ותורה. ועי' תוס' חולין ג' ע"א ד"ה אין השומר וגיטין ד' ע"ב בתוס' שם דצריך משמע לכתחילה יעו"ש. ולפ"ז י"ל דגם הטור היתה לו גירסא זו ושפיר סתם שצריך ב' הודאות והא דקאמר כל המשנה ממטבע חכמים לא יצא לא קאי על זה רק על אינך שהזכיר בהדיא לא יצא שבזה נחלק עם ר' יחיאל אחיו וע"ש ובב"י שם אי מחזירין אותו. אלא שעדיין צ"ע לפ"ז דע"כ צ"ל כדקאמר לא יפחות מאחת דאחת מעכב אף בדיעבד והוה ליה להרמב"ם והטור לכתוב זה לדינא. ואם נאמר דגם אחת אינו רק לכתחלה ורק דהוי מגונה עד שיאמר ב' א"כ הו"ל לכתוב זה. ובאמת משמע דהרמב"ם והטור ס"ל דמגונה הוי איסור גמור מדלא הזכירו הך דהכורע בהודאה ה"ז מגונה ובתשובה בארתי בס"ד באורך בענין זה. ואם היינו אומרים שהיתה להם איזה גירסא אחרת הוי א"ש אלא שבכל הפוסקים לא נמצא כן וצ"ע לעה"פ. עכ"פ נשמע דאיכא לא יפחות שאינו מעכב אך י"ל דהיינו משום דמפרש להדיא דהפוחת אינו רק מגונה וכנ"ל אבל בלא"ה וודאי ה"א דמעכב:

אות ג

ובר"פ ע"פ לא יפחתו לו מד' כוסות ושם הוי לעיכובא. ושם ק"ג ע"ב לא יפחות מג' הבדלות ומסיק בדף ק"ד שי"ל כמ"ד נהגו העם לומר שלש משמע מזה דאינו רק מנהגא. ואף שפי' רשב"ם שם דאיכא תנא דס"ל הכי מ"מ לשון נהגו משמע שאינו רק מנהג ולא עיכובא ודוחק לומר דהתנא ס"ל לעיכובא רק שהעם נהגו בתורת מנהג כמותו דמנ"ל זה. וע' תענית כ"ו למה נקרא נהגו. וכ"ה מפורש ברי"ף בפ' ע"פ דסגי בהבדלה אחת וג' אינו רק מנהגא ע"ש להדיא וכן ע"ש ברא"ש, והר"ן נראה דס"ל דדוקא הוי ג' ע"ש. ועי' מנחות ל"ט גבי ציצית הפוחת לא יפחות משבע וכו' ושם משמע שאינו מעכב וכן נראה בתוס' שם שכ' שנוהגין אצלינו בחמשה קשרים וכ"נ בפוסקים וע' טוש"ע סי' י"א סי"ד בזה. ובמנחות ק"ו כל הנהו דחשיב שם דלא יפחות הוי לעיכובא. ובערכין פ"ב איתא טובא אין פוחתין ומינייהו הוי לעיכובא ומינייהו שאין מעכבין כגון אין פוחתין מי"ב לוים דמשמע דאין מעכבין דאף בפחות יצאו ידי שיר (אך למ"ד שיר אינו מעכב בערכין י"א מ"מ שייך לומר יצא שא"צ לשיר שנית אם נזדמנו עד י"ב לוים. ובמק"א בארנו זה באורך בס"ד בהל' לוים) ובאמת בשיר לא שייך עיכוב כיון שעיקר שירה בשעת התחלת ניסוך וע' בהל' לוים שלי בזה. וא"כ י"ל דשפיר בהנהו דערכין ג"כ לעיכובא. ורק הך דאין פוחתין מכ"א תקיעות בערכין שם ע"כ דאין מעכבין דהא ג' דלפתיחת ההיכל וודאי אינו מעכב כמובן דמה שייך עיכוב בזה. והך דמנחות י"ל כשהיה תכלת היה מעכב ז' וכמו"ש התוס' שם דבעי תכלת משום ז' רקיעים ע"ש. ובהך דפסחים ק"ג ג"כ י"ל כמו"ש הרשב"ם דתנא ס"ל הכי דווקא. ורק שנהגו בתורת מנהגא כוותיה וכמו"ש הרי"ף וכנ"ל. וא"כ אפשר בכל דוכתא לא יפחות מעכב. ונראה לחלק בזה בין היכא שמדבר בעיקר מצוה או תקנה איך יעשנה שבזה שפיר הוי לעיכובא וכמו גבי קרה"ת וכן בקרואים דשבת במגילה כ"א אין פוחתין מהן ע"ש ולא יפחות מג"פ. ובין היכא שמדבר מפרטי המצוה כמו בציצית שאינו מדבר ממצותה אלא מדקדוקי קשירתה. ובפיאה פ"א מ"ב אין פוחתין מששים אף דהוי רק דרבנן (ע' חולין קל"ז ע"ב) מ"מ י"ל דמעכב מדרבנן:

אות ד

ולזה נראה שלשון אין פוחתין אין ה"נ דמשמע הכי ומשמע הכי אבל עכ"פ לכתחלה וודאי מוטל עלינו לעשות כן בחיוב גמור וא"כ הכא שבידינו עדיין לקרות פסוק העשירי וודאי מוטל עלינו לקיים תקנת חז"ל. ואף אם כבר הכניסו הס"ת דמה לי להוציא הס"ת לקריאת כל הי' פסוקים ומה לי לקרות פסוק העשירי. ולא שייך זה בתורת עיכוב כיון שאין אנו חוזרין כל הקריאה לגמרי ובפרט דחזינן בנ"ד דלא יפחות מג"פ מעכב לדינא א"כ ה"ה בזה ובפרט שמפורש במס' סופרים שמעכב לגמרי וכמש"ל שאם דילג באמצע חוזר על שיטתן. ונתברר דוודאי חוזר וקורא וכמו"ש בס"ד [ובטור סי' קפ"ז כ' שאין לומר בחתימה בברכת הארץ הודאה שיהא מעין פתיחה דא"כ הו"ל תלתא הודאות ואין מוסיפין. וצ"ע לכאורה מהא דפסחים ק"ד דקאמר שם דמשום בין יום השביעי לששת ימי המעשה לא מיקרי ד' הבדלות דאומרים זה שיהא מעין פתיחה ע"ש. וצ"ל דשם הכוונה דבין יום השביעי כו' הוא פירושא דבין קודש לחול והויא כחדא הבדלה אבל הכא עכ"פ הוי ג' הודאות. ואף דעיקר הבדלה דשם סמיך אקרא דפ' שמיני להבדיל בין קודש לחול. ושם לא קאי על שבת וחול רק על קדושת המקדש ועבודה ע"ש מ"מ צ"ל דבכלל זה הוי קדושת שבת ודוחק]:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה