אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק אורח חיים › סימן א

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן א

חלק אורח חיים

הנה אירע ביום ה' העבר שקראו רק ט' פסוקים והוריתי שיחזור ויקרא ובאשר נמצאו אנשים שתמהו על הוראה זו כי מפורש בש"ע סי' קל"ז סע"ד שאין חוזר וקורא לזאת אמרתי לברר הלכה זו בס"ד.

אות א

והנה במגילה כ"א ע"ב איתא תני רב שימי אין פוחתין מעשרה פסוקים בביהכ"נ. ומפרשי טעמא אמוראי טובא כנגד י' בטלנים או י' דברות או עשרה מאמרות ע"ש. ונראה לכאורה ברור דכיון שעיקר התקנה היתה י' פסוקים. א"כ וודאי כיון שפחתו לא קיימו התקנה. וצריך לנו לגמור הקריאה לקיים התקנה. ובפרט לפי גירסת הרי"ף בב"ק פ"ב ע"א בחד לישנא דמרע"ה תיקן תלתא גברי תלתא תלתא פסוקי ואתא עזרא ותיקן י' פסוקים עי"ש. הרי עיקר תקנת עזרא בבו"ה היתה פסוק העשירי ואיך נבטלנו לגמרי. ואף לגירסא דידן בש"ס שם א"נ ג' גברי תלתא פסוקי. נראה ג"כ שהפירוש הוא לכ"א ג' פסוקים דהא קי"ל שאין פוחתין מג' פסוקים לאחד אף בשבת ויו"ט וכדומה וזה לא מצינו כלל שהוא מתקנת עזרא ונראה שכן היתה תקנת מרע"ה מתחלה. ואף שאין הלשון שוה דאח"כ נקט עשרה פסוקי וברישא נקיט רק מה דקרינן לחד. י"ל משום דבסיפא לא מצי למינקט באופן אחר דזהו עיקר החידוש שיהא עשרה פסוקי. ואדרבה אם הפי' כפשוטו דאחד היה קורא פסוק אחד. א"כ הו"ל למינקט בו גם חידוש תקנה זו שצריך לקרות ג' פסוקים לכ"א וע"כ צ"ל כמ"ש הרי"ף וכנ"ל:

אות ב

ולכאורה קשה לומר דבימי מרע"ה היתה התקנה דג' פסוקים לאחד. דהא רב אסי קאמר במגילה כ"ד ע"א טעם ג"פ כנגד תורה ונביאים וכתובים ע"ש ובימי מרע"ה עדיין לא נכתבו נביאים וכתובים. ואף למאי דאיתא בב"ב י"ד ע"ב דמשה כתב ספר איוב והיינו כתובים מ"מ נביאים ליכא ודוחק לומר משום דגם אהרן היה נביא וכן אלדד ומידד כדאיתא בסנהדרין ספ"ק (ובמגילה י"ד גבי מ"ח נביאים לא חשיב רש"י אלדד ומידד ומסיים שם שנים לא ידעתי ע"ש. ואף דכל ע' זקנים היה עליהם רוח ד' כבר כתב שם המהרש"א בסנהדרין בחדא"ג דנביאותם היה רק מאצילות רוח דמשה משא"כ באלדד ומידד ע"ש. וצ"ל דהא קאמר שם דנבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה ולא חשיב להו ע"ש. ובסנהדרין שם איכא חד דאמר שנבואתם היתה שיהושע מכניס לארץ ע"ש וזה לא הוצרך לדורות וגם י"ל משום שלא נכתבה נבואתם מפורש) אבל כ"ז דוחק לומר כן ונראה דלהכי באמת נקיט בב"ק פ"ב שם כנגד כהנים לוים וישראלים משום דקאי שם על תקנת מרע"ה ול"ל משום תנ"כ וכנ"ל. אך דא"כ קושייתינו תקשה גם זולת דברינו דהא רב אסי קאמר נמי בדף כ"א ע"ב במגילה דג' גברי הוא כנגד תנ"כ וא"כ בין לל"ק דבב"ק דף פ"ב דחד גברא ג' פסוקי ובין לל"ב ג' גברי ג' פסוקי תקשה קושייתנו. ודוחק לומר דרב אסי יסבור דהוי חד גברא וחד פסוקא כיון דלא נקטה הש"ס בב"ק שם (ונראה מל' הש"ס שהיה מסופק אצלם איך היו נוהגים קודם עזרא אם כך או כך אבל לא באופן אחר. ולולא גירסת הרי"ף שהזכרנו הייתי מפרש הש"ס באופן אחר דבאמת קשה לומר שלא ידעו איך היה המנהג קודם עזרא ולזה י"ל דכוונת הש"ס שכך היתה התקנה שצריך לקרוא ולרמז נגד כהנים לוים וישראלים כדנקיט הש"ס שם אבל הברירה ביד הציבור או לקרוא לאחד ג"פ שיהא נרמז זה בפסוקים או לקרוא ג' גברי בג"פ ויהא נרמז תנ"כ גם בגברי ובפרט דבלא"ה היה מתחלה המנהג שלא ברכו רק הראשון והאחרון. ובזה מדוקדק ג"כ לשון הש"ס שם אתא איהו תיקן ג' גברי וי"פ כנגד י' בטלנין. היינו שתיקן שתי תקנות שיהיו דווקא ג' גברי. וגם שיהי' דווקא י' פסוקים). וצ"ל באמת כמו"ש דכיון דקאמר שם בב"ק דעמדו נביאים שביניהם ותקנו. לזה תקנו שפיר כנגד תנ"כ היינו כנגד תורה שנאמרה מפי משה וכנגד נביאים שביניהם שעכ"פ אמרו איזה נביאות וכנגד כתובים היינו איוב כמש"ל. ובפרט למאי דאיתא בע"ז ג' דאליהו בן ברכאל מישראל הוי ע"ש (ועוי"ל שתקנתם היתה כעין דאמרינן בכתובות י' ע"ב ע"ש העתיד אלמנה על שם מנה ע"ש) ומ"ד דאיוב היה אח"כ ולא בימי משה יסבור כמ"ד כנגד כהנים לוים וישראלים דנראה דמאן דפליג גבי ג' גברי במגילה כ"א וס"ל נגד כהנים לוים וישראלים פליג נמי גבי ג' פסוקים ורב אסי בדף כ"ד לטעמיה ולא נקיט שם מחלקותם דסמיך אהא דדף כ"א (וברי"ף במגילה הגירסא גבי ג' גברי א"ר אסי כנגד כהנים לוים וישראלים וגבי ג"פ כנגד תנ"כ ע"ש וזה א"ש כי קשה לומר דג' גברי וג' פסוקים הכל כנגד דבר אחד. אלא דסוגיא דב"ק יהא דחוק קצת לפ"ז וכנ"ל):

אות ג

עכ"פ לדעת הרי"ף עיקר תקנת עזרא הוא הפסוק העשירי ואיך נאמר שלא יחזור ויקרא לקיים תקנת עזרא. ומה לי אי לא קראו כלל במנחה בשבת שהיא תקנת עזרא. או שלא קראו בב' וה' פסוק עשירי. וא"ל דמ"מ לחזור ולברך א"צ ע"ז דהא עזרא לא תיקן כלל ברכה על העשירי כיון דבלא"ה הוו קרי ג' גברי. ז"א דמ"מ כיון שהקריאה מחויבת א"כ טעונה ברכה כיון דקי"ל דצריך לברך לפניה וכדאיתא בירושלמי מגילה פ"ד ה"ב דעיקר הברכה הוא בציבורא משום כבוד ציבור שלא יקראו בלי שום ברכה וא"כ ה"נ שייך זה ולא מצינו כלל קריאה בלא ברכה. וה"נ איתא בירושלמי שם הל"ה לענין אם נשתתק נמצא שיהיו מתברכין לפניהן ולא לאחריהן. משמע מזה שצריך שיברכו לפניהם ולאחריהם ויליף לה מתורת ד' תמימה שתהא תמימה בברכות לפניהם ולאחריהם וכן קי"ל בש"ע סי' ק"מ. וגם הרמב"ם דמפרש שם הירושלמי שאם נשתתק שהשני לא יברך רק ברכה אחרונה ובראשונה יסמוך על הראשון. זה רק משום שהראשון לא בירך עדיין ברכה אחרונה אבל הכא שכבר בירך וודאי שצריך לברך על פסוק אחרון משום תורת ד' תמימה כנ"ל. וכן איתא שם בירושלמי דאם התחיל פסוק אחד מפרשה מעכב וחוזר ע"ש בק"ע שפי' שצריך לברך שנית. וכן קיי"ל בשבת אם דילג פסוק אחד שחוזר וקורא אותו פסוק עם שנים אחרים ומברך כדאיתא במס' סופרים פכ"א והביאה המג"א סי' קל"ג סק"ה ע"ש ולפלא שבסק"ג כ' לשון משמע ע"ש. (ולענין הירושלמי הנ"ל שמעכב אם התחיל פחות מג' פסוקים צ"ע מזה על המג"א שכתב להדיא שאינו מעכב וברעק"א שם חלק עליו מסברא ע"ש. והוא מפורש בירושלמי' כנ"ל). וכ"ה מפורש במס' סופרים פי"א הל"ה. אם קרא בב' וה' ובמנחה של שבת ובמנחה של יו"ט פחות מי"פ יחזור ויקרא עד שישלים י"פ הרי מפורש כן וכן כתבו התוס' להדיא במגילה כ"ג ע"א סד"ה חד שאם שכח ולא קרא כל כך יחזור ויקרא וכ"פ באור זרוע להדיא בה' שבת סמ"ד ושם בסי' פ"ט ע"ש שהביא להלכה דברי מס' סופרים הנ"ל ולא נמצא על זה חולק כלל:

אות ד

ובש"ע סי' קל"ז ס"ג פסק דאם דילג פסוק ולא קרא עשרה יחזור ויקרא. ובס"ד פסק דאם קרא ט' פסוקים אינו חוזר כיון שמצינו כן בפ' עמלק שהיא ט' פסוקים. ודין זה הובא בב"י משיבולי לקט והקשה המג"א שסותר דבריו לסעיף ג' ותירץ דבדילג חמיר טפי. והנה לבד שאין זה סברא כיון דנחתינן למנין הפסוקים א"כ מאי שנא אלא דבלא"ה מפורש במס' סופרים שני הדינים דאם לא קרא חוזר ואם דילג חוזר ע"ש בפי"א. והב"י הביא הך דס"ג מהגמ' פי"ב מה"ת ושם מייתי רק דין דדילג. וצ"ל משום דלא משמע ליה לחלק כלל בין זל"ז. וגם דבכלל דילג הוי ג"כ אם לא קרא לבסוף העשירי. ודברי השיבולי לקט צע"ג וביותר דברי הש"ע שפסק כן ולא הרגיש כלל שרוב הפוסקים חולקים עליו כנ"ל. וכל האחרונים נמשכו אחר המג"א בחילוק בין דילג ללא קרא ולא הרגישו בכל מ"ש. ואח"כ ראיתי בהגר"א שם סק"ו שפסק ג"כ דחוזר וקורא ממס' סופרים הנ"ל. וב"ה שכיוונתי לדעתו הק'. וגם ראיתי בס' זכור לאברהם ח"ב שהביא בשם ס' כסא רחמים שחולק ג"כ על הש"ע. וכן בפ"ת החדש הביא בשם הפ"מ סי' צ"ד ח"א שחולק ע"ז ואין הספרים הנ"ל ת"י:

אות ה

ובאמת דין דדילג ג"כ צע"ג דהא במס' סופרים מפורש שאם דילג פסוק בב' וה' אם קרא י' פסוקים מן פסוק המדולג ביניהם אינו חוזר וקורא ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא עשר כראוי על שטתן שאין מדלגין. הרי מפורש שאם המדולג בתוך עשרה אף שקרא עשרה צריך לחזור ולקרא שיהיו בלי דילוג והגר"א הגיה שם בלא פסוק המדולג והיינו כמו"ש בש"ע. אבל סוף דברי המ"ס הנ"ל מוכיח הכוונה כמ"ש ושפיר צ"ל מן פסוק היינו. שמשם ואילך או למעלה ממנו יש י' פסוקים בלא דילוג. וכן מוכיח לשון ואם בתוך עשרה הוא. דלפי הבנת הב"י וההג"מ הנ"ל הול"ל ואם לא קרא עשרה. וכ"ה באו"ז ה' שבת סי' מ"ד ואם קרא ודילג על פסוק ולא קראו אם קרא עשרה ואין הפסוק המדולג ביניהם אינו חוזר ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא עשרה על שיטתן שאין מדלגין. ושם מקודם כתב שאם לא קרא בב' וה' ובמנחה י"פ יחזור ויקרא עד שישלים עשרה פסוקים ע"ש וכ"ה שם ג"כ בס' פ"ט. הרי מפורש כמו"ש שבלא דילוג סגי בהשלמה ובדילוג צריך שיחזור ויקרא כל היו"ד פסוקים כסדרן שיהיו בלי הפסק אם לא שקרא עשרה פסוקים מן הפסוק המדולג ואילך או מקודם לו עד שיהיו י"פ כסדרן בלי דילוג וז"ב בכוונתם. וצ"ע הג"מ שם שהבין במ"ס באופן אחר דלא משמע הכי ואולי היתה לו גי' אחרת שם. שוב ראיתי בפרמ"ג בסי' קל"ז באשל אברהם שכ' ג"כ דההג"מ לא היתה לו הגי' על שטתן. אבל בימיו עוד לא נדפס האו"ז ולא ראהו וכמש"ל וגם לא הרגיש בהך שבארנו שצריך י"פ אחר פסוק המדולג והוא הבין דהא דחוזר הוא רק אם קרא ח' או ט' פסוקים ע"ש וז"א כמש"ל. וגם מה סברא היא זו דאי מעכב שיהא י"פ כסדרן א"כ אף אם קרא י' כיון שהפסוק המדולג ביניהם לא מהני. ואי הסדר לא מעכב א"כ ה"ה בקרא ח"פ לא ישלים רק שלשה וז"ב בס"ד. אלא שקשה עלי לחדש דין שלא מצאתי לשום אחרון שנתעורר בזה. אבל אם דילג פסוק ונזכר טרם שגמר הקריאה וודאי צריך לקרוא להלן עד שיהיו י"פ ממקום הדילוג וכנ"ל:

אות ו

וראיית השבלי לקט מפ' עמלק אינה ראיה לענ"ד דשאני התם דסליק ענינא ואין שייכות כלל לקרוא אז מקודם או לאחריו וכמו"ש כל הפוסקים בטעם זה. איברא דעיקר דברי התוס' והרא"ש שכתבו דלהכי סגי שם בט"פ משום דסליק ענינא ועיקר קושייתם מזה קשה טובא דמה דמיון בו"ה ומנחה בשבת לפ' עמלק. דאטו אם היתה תקנת עזרא בב' וה' שיקראו י"פ מאיזה טעם לכל חד כדאית ליה במגילה כ"א ע"ב אי משום י' בטלנין או י' דברות או י' מאמרות. צריך שיהא כן בכל עת שקוראים בתורה. הא שפיר י"ל דרק בב' וה' תיקן זה ולא בשאר ימים. והטעם נ"ל פשוט דבב' וה' שהטעם היה שלא ילכו בלא תורה כדאיתא בב"ק פ"ב ותיקן שיזכרו בתורת ד'. שפיר תקן כנגד י' בטלנין שהם מחזיקים התורה וע"י זוכים הע"ה וחשוב כאלו לומדים בעצמם תמיד וכדאיתא בכתובות קי"א ע"ב וסוטה כ"א ע"ב ובכ"מ וכן י' דברות וי' מאמרות וע' ק"נ שם ובטו"א בזה שבשביל התורה נברא העולם. אבל בפורים תקנו להזכיר מעשה עמלק ולקרות זה בצבור א"כ כמה שיש פסוקים יקראו וא"צ יותר ולא שייך שם כלל תקנה די"פ ובמנחה בשבת ג"כ איתא בב"ק שם שתיקן משום יושבי קרנות שאין שומעין קה"ת בב' וה' ותקן עבורם קריאה יתירתא ע"ש בפרש"י והיינו ג"כ כדי לחזקם בעסק התורה ולזה שפיר תקנו כנגד כל הנהו שהזכרנו משא"כ בפורים וכנ"ל. וכן מה שהביאו התוס' ראיה מכ"א פסוקים דנביא ג"כ אינו דומה דשם עכ"פ יש תקנה במנין הפסוקים משא"כ כאן וכנ"ל:

אות ז

ובירושלמי פ"ד דמגילה ה"ב פריך מהא דתענית שקורין יהי רקיע ויקוו המים ומפ' עמלק ומשני שניא היא דהיא סדורה של יום. נראה הכוונה כמו"ש דשם אין שייכות התקנה דעשרה פסוקים כלל. אכן הרי"ף מייתי הירושלמי ומייתי שני תרוצים דסליק ענינא וסדרו של יום ע"ש וליתא לפנינו בירושלמי רק תירוץ אחד. ובק"נ ברא"ש שם כתב דהיינו הך ובמחכ"ת ז"א כמו"ש וגם נראה שלא ראה דברי"ף הם שני תירוצים. אולם בר"ן שם משמע כהק"נ דחד תרוצא הוא ומשמע מדבריו שם שלא הי' זה כלל לפני הר"ן בגירסת הרי"ף אבל גם דברי הר"ן קשים שם וכמש"ל. ולכאורה גם דברי הירושלמי שם צ"ע דפריך שם בתר הכי ר"א ב"ר מרום למה קורא המפטיר כ"א פסוקים יקרא כ"ג כיון שכל ג' צריכים י"פ ע"ש שנשאר בקושיא. והוא תמוה דשם וודאי לא שייך טעם דכנגד י' דברות ואינך כיון שעכ"פ קוראים שבעה. ובמה"פ כ' שם דאינו חושש לתרצה והוא דחוק ודבריו שם בלא"ה דחוקים במה שדימה לענין תורגמן דהא מ"מ הכא הקפידו שיקרא נגד כל הז' קרואים ע"ש בדבריו וגם כיון שכבר משני לה דהתם סדורה של יום ל"ש טעם התקנה וכנ"ל וא"כ מאי מקשי תו ממפטיר. ונראה דקושיית הירושלמי הוא מדקאמר שם ר"ח ג' קרויות שבתורה לא יפחתו מי' פסוקים משמע למקשן דכל ג' קריות אף בשבת ויו"ט דאלת"ה הול"ל בב' וה' ומנחה לא יפחתו מי"פ. ואף דמפרש טעמא כנגד י' דברות י"ל ג"כ כיון דג' הוו כהנים לוים וישראלים כדאיתא בש"ס ולהם ניתנה התורה שהיא י' דברות ולזה תקנו כן בכל ג' קוראים שיהיו י"פ ואפשר לרמוז להא דאיתא בשבת פ"ח אוריין תליתאי בירחא תליתאי לעס תליתאי כהנים לוים וישראלים ולזה תקנו כן בכל שלשה ושלשה. אבל בש"ס דילן וכן התוס' לא הקשו מזה דבש"ס דילן במגילה כ"א הגירסא אין פוחתין מי"פ בביהכ"נ. משמע דבכל קריאה שבביהכ"נ אין פוחתין לעולם דאי רק על ב' וה' ומנחה קאי למה מזכיר בביהכ"נ וע"כ דלעולם קאי. ואף דבב"ק פ"ב איתא דעזרא תיקן בבו"ה ומנחה מ"מ י"ל דתקנת י"פ הויא ממילא על כל הקריאות וממילא משמע מלשון ביהכ"נ דבשבת א"צ י"פ לכל ג' קוראים כיון דעכ"פ אין הקריאה בביהכ"נ פחות מי"פ ולהכי לא מקשו כמו הירושלמי מנביא וכנ"ל:

אות ח

והנה תירוץ הירושלמי אהא דבשני קוראין יהי רקיע ויקוו המים שהיא סדורה של יום. קשה לכאורה דמה שייך בזה סדורה של יום כיון דעיקר הענין שם מפני שצריך לקרות בימים ההם במעשה בראשית וא"כ שפיר אפשר לקרות ביום א' גם יקוו המים וכן ביום ב' גם יהי מאורות וגם תרוצא דסליק ענינא לא שייך הכא. ולפמ"ש לבאר דמשמע לירושלמי דרק בב' וה' ומנחה תקן עזרא י"פ והיינו דמשני סדורה של יום א"ש. אבל לפמ"ש אח"כ היפוך זה קשה ולש"ס דילן לק"מ דבש"ס דילן מ"ד פוסק ס"ל פוסק גם בשארי פסוקים. אבל בירושלמי קשה דס"ל דאינו פוסק רק בויהי ערב ע"ש. וגם תירוץ התוס' וש"פ משום דסליק ענינא. ג"כ לא שייך בזה דהכל ענין אחד במ"ב. והא דמפטיר בנביא דדף כ"ג שהביאו התוס' דכ"א ע"ב שאני התם דלא תקנו לקרוא ההפטרה בנביא רק מענין פרשת היום וא"כ שפיר מיקרי סליק ענינא וכ"כ הט"ז סי' קל"ז סק"א. ובאמת התוס' לא הזכירו כלל מהא דאנשי מעמד אבל הר"ן בפ"ד דמגילה הביא ג"כ מהא דאנשי מעמד ותירץ דסליק ענינא וזה צ"ע כמו"ש. וצ"ל דדעת הר"ן כדעת השב"ל והב"י די"פ אין מעכבים ומפרשים סליק ענינא בפשוטו דכיון שנגמרה פרשה אין כדאי להוסיף עוד פסוקים מפרשה אחרת לפי שאין מספר הפסוקים מעכב. וקצת הוכחה לזה מש"ס דילן במגילה שם ובתענית כ"ז שהק' אהא דאנשי מעמד מהא דלא יפחות מי"פ אבל מהא די"פ לא מקשה הש"ס כלל משמע דזה אינו מעכב. שוב ראיתי בטו"א במגילה כ"א שהקשה ג"כ ממעמדות ותירץ דאף דמדלגין ופוסקין וגם קורים פ' יהי רקיע בראשון כדי שיהיו ג"פ לכל אחד מ"מ אין קורין יותר בשביל שיהיו י"פ שזה אינו מעכב כ"כ ע"ש. ולא ראה שהירושלמי מקשה זה גם תרוצו צ"ע לפמש"ל להוכיח בארוכה דשפיר מעכב וגם דלש"ס דילן למסקנא לק"מ כמש"ל לפמ"ש בירושלמי דפוסק מהני לענין י"פ כנ"ל. ובאמת בירושלמי נראה דקאי רק על ב' וה' ומנחה דהא מייתי לה שם בהל"ב מקמי דינא דשבת ויו"ט. וזה ק' באמת למה לא מייתי לה בהלכה א' שם וקרוב בעיני לומר שהל"א והל"ב הם הלכה אחת. ואולי הובא זה בהל"ב אדינא דר"ח וחוש"מ משום דגם שם איכא פלוגתא דדולג ופוסק וכן בחוהמ"ס צריך לדלג לזה מייתי ג"ז דגבי מעמדות דחוזר וחותך אלא דעיקר חסר מן הספר לפ"ז. ועכ"פ משמע דג' קרויות דנקיט רב חונא קאי על ג' שהוזכרו במשנה שם בב' וה' ובמנחה כנ"ל. ואפשר דהא דקאמר והא תנינן מייתי ראיה לחזקי' דכנגד י' דברות וא"כ הוי זה רק בב' וה' ומנחה כמש"ל ולזה מייתי ממעמדות ופ' עמלק דליכא י"פ משום דהוי סדורו של יום פי' שכך תקנו מעיקרא ושם לא תקנו כלל כנגד י' דברות וכן מייתי שפיר מהא דמפטיר בנביא לומר שעיקר י"פ כנגד י' דברות וא"כ לא שייך זה בשבת דאיכא טובא וכנ"ל (ואף דבמעמדות אין קורין בתורה בב' וה' רק במע"ב מ"מ ל"צ י"פ כיון שאין זה מתקנת עזרא כלל כנ"ל וגם דהמעמדות לא נתקנו לע"ה רק לת"ח כדאיתא שם בתענית וקורים בכל יום ויום והיינו דמייתי ג"כ שפיר ממפטיר בנביא סייעתא ולזה לא משני מידי):

אות ט

ובאמת צ"ע כיון דאמרינן בב"ק דתקנת מרע"ה היתה רק על ג"פ או ט"פ ועזרא תיקן י"פ והנה לא נזכר שם ולא בירושלמי דמגילה פ"ד וכן במ"ס פי"א רק שעזרא תיקן בב' וה' ומנחה של שבת ולא נזכר כלל שתיקן שגם בשארי קריאות לא יפחתו מי"פ וא"כ ע"כ לא קאי זה רק על ב' וה'. ולבד זה צ"ע מה כלל יותר בהך בביהכ"נ דקאמר דהא בכל עת יש פרשיות קבועים ולא מצינו כלל איזו קריאה שיהא שייך דין זה לבד מב' וה' ומנחה ומעמדות ופורים ואולי קאי על ת"ב ושם יש פרשה קבועה וכן בתענית צבור. ועכ"פ צ"ל שאין זה מתקנת עזרא רק תקנה מאוחרת וא"ש דתני לה רב שימי במגילה כ"א ע"ב סתמא ולא מייתי שהיא תקנת עזרא. ובשלמא בירושלמי א"ש משום דבירושלמי שם הל' א' משמע שעזרא תיקן עיקר קריאת ב' וה' ע"ש וכבר האריכו המפרשים בזה וע' בר"ן וע' מג"א ר"ס קל"ה ובאחרונים שם וא"כ שפיר ס"ל די"פ אינו מתקנת עזרא אבל לש"ס דילן בב"ק פ"ב צ"ל כמ"ש. ויותר נראה דגם הירושלמי ס"ל בהא כבבלי די"פ בב' וה' תיקן עזרא ואפושי פלוגתא לא מפשינן רק רב חונא הוסיף ואמר דכל ג' קרויות לא יפחתו מי"פ וע"ז שפיר מקשה הירושלמי ממעמדות ומפ' עמלק והפטורה בנביא ולפ"ז נראה דלהכי לא מקשה בבבלי אהא דתני רב שימי מהא דמעמדות משום דמשמע ליה דתקנה מאוחרת היא ולא נזכרה רק בברייתא מאוחרת ועכ"פ נתקנה אחר החורבן. ומעמדות היו בזמן שביהמ"ק קיים. וכעין זה מצינו בכמה דוכתי דמשני הש"ס כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה. והכא לא מקשה הש"ס כלל כיון דמפורש במשנה דתענית שהיה זה בזמן שביהמ"ק קיים. ומפ' עמלק לא מקשה דשם הוי סדורה של יום כמש"ל ולא שייך לקרא מפרשה שאחריה או שקודם לה כלל. והיינו דמשני דסליק ענינא וכמוש"ל וא"כ לפ"ז בתקנת עזרא וודאי חוזר ויקרא ואף בתקנה בתרא ג"כ כיון שבארנו דלא קשה מידי ממעמדות ומפ' עמלק א"כ שוב ג"כ י"ל דחד דינא אית להו כנ"ל:

אות י

ועוד נראה דלהכי נקיט בש"ס דילן בביהכ"נ למעוטי מעמדות ואף דאיתא בתענית כ"ח שאנשי מעמד היו מתכנסים לביהכ"נ מ"מ הא הם היו יחידים ואיך יכלו להכריע את הצבור שיקראו בסדר שלהם. ובוודאי היו קוראים בפ"ע קודם הצבור או אחריהם או בחדר אחר. והיינו דקאמר בביהכ"נ פי' קריאה ברבים ולא ביחידים. וע' בה"ג ה' צרכי צבור שכ' דאין פוחתין מי"פ בביהכ"נ לבד פ' עמלק (ושם יש ט"ס קצת ע"ש) נראה ג"כ דס"ל דבביהכ"נ כולל הכל. עכ"פ נתבאר מדברינו דלגבי הך דאנשי מעמד לא מהני כלל תרוצא דסליק ענינא רק צ"ל שכך היתה התקנה מעיקרא ואינו בכלל בביהכ"נ אי משום דתקנה זו מאוחרת או משום שאינו רק ביחידים ולא בכל הצבור וגבי פ' עמלק איכא תרווייהו שינויי משום דסדורה של יום ומשום דסליק ענינא וכמ"ש הרי"ף תרווייהו שינויי. אבל בעלמא בב' וה' ומנחה אין שום שייכות ללמוד מזה שאם פחתו מי"פ שלא יצטרכו לחזור כיון שעכ"פ לא קראו כתיקונה ומכ"ש לפ"מ שהוכחתי כן בכמה הוכחות וגם שמפורש כן במ"ס ובתוס' ואו"ז. ונראה שצריך לעשות שאותו שקרא שלישי יחזור ויברך ויקראו לו אותו פסוק עשירי ושנים עמו כמו דאיתא במ"ס ובש"ע סי' קל"ז לענין אם דילג פסוק בשבת שקוראן ושנים עמו ולא יקרא אחר דא"כ הו"ל ארבעה קרואים וכעין שכ' המג"א סי' קל"ז סק"ח לענין אם קרא לאחד ב"פ יעו"ש שכ"כ להדיא. ואף דשם יש לפקפק על דברי המג"א דכיון שקרא ב"פ לא הויא קריאה כלל ולא שייך כלל למחשביה בחשבון הקרואים וצ"ל דהמג"א חושב שיחשבו הרואים שמותר להוסיף ולא ירגישו שזה אינו בחשבון אבל בנ"ד שקרא ג"פ וודאי אין ראוי לקרות אחר שיהיו ממש ד' קרואים. ואף שיש מקום לומר להיפוך דשם שקרא שלא כתקנה הו"ל כאלו לא קרא כלל ושפיר חוזר וקורא והרי דעת הט"ז שם שאם קראו לאחר יקרא האחר ויתחיל למפרע באותם הפסוקים כדי לברך על הב' פסוקים לפי שהראשון לא נחשב לכלום ע"ש בהדיא. אבל בנ"ד שקרא ג"פ א"כ שפיר מקרי קריאה וא"כ אינו חוזר וקורא תיכף באותו פעם. אבל באמת ז"א דהא מצינו כהן שקורא וחוזר וקורא וכן אנו נוהגים בשמחת תורה שקורא וחוזר וקורא (אבל הרבה פוסקים חולקים ע"ז וע' בא"ז בזה) ועוד דנראה דג"ז כיון שמן התקנה צריך לקרוא ד' פסוקים להשלים ליו"ד א"כ הו"ל כאלו קרא בעלמא ב"פ דמאי שנא זה שינה מתקנת הקריאה וזה שינה. והרי מצינו בסי' קל"ז ס"ה שאם סיים פ' פרה בהגר הגר בתוכם חוזר לתחלתו וקורא מפני שדומה כאלו לא קרא כלל ע"ש במג"א ס"ק י"א אף שקרא יותר מג"פ מ"מ הכא לא קרא כתיקון חז"ל. ונראה דבנ"ד עדיף טפי להתחיל עמו שנית אותם ג"פ דהא בפ' פרה שם מבואר שאף אותו שקרא כבר חוזר לראש הפרשה אלמא דכיון שקרא שלא כתקונה אינו נחשב כקריאה כלל. ואף דכתב הט"ז שם דדווקא בגלל הס"ת אבל אם לא גלל קורא המותר ובלא ברכה לפניה. הנה אף דבהא דאינו מברך לפניה שפיר אזיל הט"ז לטעמיה שכתב שם בסק"ד כן לענין אם קרא ב"פ. אבל לענין המותר צ"ע דכיון דאף שאותו האיש בעצמו קורא מ"מ בגלל אמרינן דחוזר לראש הפרשה הרי שאין קריאתו הקודמת כלום אף לגבי עצמו:

וא"כ מה נ"מ בין גלל ללא גלל. וצ"ל דס"ל דכיון שגלל ונסתלקה קריאה ראשונה לגמרי עד שצריך לברך שנית לפניה אז הו"ל כאלו לא קרא כלל ואינה מצטרפת לקריאה שניה. אבל כשלא גלל וא"צ לברך לפניה מפני שסומך על ברכה שבירך כבר א"כ מוכח שמצטרף עם קריאה ראשונה ושפיר כ' הט"ז שקורא המותר. וא"כ בנ"ד דבזה נראה עיקר כהמג"א בהך דב' פסוקים כמו"ש באחרונים דמברך לפניה אף אותו האיש. וא"כ הו"ל כלא קרא כלל הב"פ. ואף שהמג"א כ' דקורא להלן וחולק בזה על הט"ז וכמו"ש האחרונים מ"מ ראוי לנו לחוש בזה לדעת הט"ז וגם דדבריו מסתברים לזה טוב שיתחיל שנית לקרוא אותם הג"פ ואחריהם הפסוק העשירי ועוד יוסיף שנים אחרים לצאת דעת המג"א הנ"ל דס"ל דהוי שפיר קריאה וא"כ הא קי"ל בסי' קל"ז ס"ו דאין מדלגים רק קורא שנים אחרים לכה"פ יעו"ש. ואף שכתב המג"א דאם אינו עולה לענין הקרואים מותר וכמפורש בסי' רפ"ב ס"ב מ"מ הא יש אוסרים שם בסי' רפ"ב ס"ב ע"ש ברמ"א. וגם דהכא י"ל הסברא שא"צ להמג"א לחזור ולקרוא אף דוודאי כיון שלא קרא כתקנת חז"ל אינו בחשבון כלל מ"מ כיון שעכ"פ נקראו הפסוקים בצבור שפיר יצאו הצבור ידי קריאת הפסוקים רק שלא יצאו ידי קריאת ג' גברי לזה צריך לקרוא פסוקים אחרים. וא"כ גם בנ"ד י"ל כן כמש"ל כיון שלא קרא כתקנת חז"ל וא"כ האחרון מיקרי עולה למנין וא"כ אסור לדלג לכ"ע וצריך להוסיף שני פסוקים דהא אותם ג' פסוקים כבר יצאו הציבור ידי חובת קריאתם כמש"ל. סיומא דמלתא שאם לא קרא רק ט' פסוקים יחזור השלישי ויברך ויקראו לו שנית אותם הג"פ והפסוק העשירי ועוד שני פסוקים כדי שיהיו ג"פ חדשים לצאת ידי כל החששות שהזכרנו:

אות יא

והנה ראיתי במהרש"א בתענית כ"ז ע"ב שהקשה למה לא מקשה הש"ס גבי מעמדות מהא דאין פוחתין מי"פ ותירץ משום דסליק ענינא כמו"ש התוס' גבי פ' עמלק. ובמחכ"ת לא ראה שכ"כ הר"ן במגילה שם וכבר בארנו בזה באורך בס"ד. ובפנ"י במגילה ראיתי שהרגיש במה שהעירונו למעלה למה לא קראו במעמדות לראשון בראשית ולב' יהי רקיע ולג' יקוו המים. ותירץ משום שיש ימים שדי בקריאת שני ימים וא"כ לא יהיו דומים הימים זל"ז בקריאתם. ולענ"ד אינו מספיק דאה"נ יקראו בכל יום ג' ימים ובשביל זה לא שייך למימר לא אפשר. והיה נראה הטעם מפני שצריך בכל יום להתחיל עכ"פ בשלו. וא"כ ביום ו' ע"כ לא יקראו רק מב' ימים משישי ושביעי הוא ויכולו כדתנן בתענית שם אך ג"ז דוחק כי מה קפידא הוא זה. ואולי קצרו מפני טורח התענית כדאיתא שם שבמנחה לא הוציאו ס"ת מפני טורח התענית. ויותר נראה שיש בזה איזה טעם כמוס שקראו בכל יום מעשה יום שלמחרתו לפי שכל מעשה יום היתה הכנה על מעשה יום שלאחריו וכידוע שהמאוחר חשוב שהוא התכלית הנרצה ולזה נברא אדם בששי שימצא הכל מוכן לפניו כמבואר במדרשות לפי שהוא התכלית. וכ"ה במד"ר בראשית פי"ט כל המאוחר מחבירו שליט בחבירו יעו"ש שמבאר זה באורך בכל ששת ימי בראשית עד האדם ששולט בכל מע"ב. ולזה בסדר קריאה זו רמזו שהאדם הוא תכלית הבריאה וכדאיתא בש"ס שם בטעם הקריאה במע"ב שאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. ופירש"י דהיינו עסקי קרבנות וכ"כ הרמב"ם דקאי על העבודה ע"ש בפיה"מ. ופירש"י שם דאם לא יעסקו בקרבנות יכלו ישראל ח"ו וממילא יכלו שמים וארץ שעומדים בזכות ישראל ע"ש. והיינו כמו"ש שישראל הם תכלית הבריאה שיעבדו לד' ית' ויקיימו תוה"ק. ולזה לא תקנו שיקראו ג"י. ושפיר י"ל דהירושלמי משני גם ע"ז דהיא סדורה של יום וכמש"ל בס"ד. ובששי קורים ויכולו שהוא של שבת שהוא עיקר התכלית שבו מרומז שבת שלעתיד יום שכולו שבת וכידוע. וכבר הארכתי הרבה ואין העת מסכים להאריך יותר כעת בזה וד' יעזרני שלא אכשל בדבר הלכה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה