שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן עז
עובדא הוי בפנויה שזינתה וילדה בן ולא הניקה כלל כי נתנתו תיכף למינקת וכעבור כחמשה חדשים חפצה להנשא. ואביה אומר כ"א לא יניחוה להנשא יש חשש גדול שלא תצא לתרבות רעה ח"ו מרוב הבושה. ואביה זקנה חפץ להתחייב לשלם דמי הנקה כל המשך שיצטרך התינוק לינק. ואמרתי לברר דינה בקוצר לרוב הטרדות:
הנה כבר הרבו לדבר בענין זה בשו"ת האחרונים. ונוכל למצוא בהם דיעות אוסרין ודיעות מתירין. אך אמרתי אין לדיין וכו' ונחזי אנן איך דעת תורה מכרעת בזה. והנה ידוע מחלוקת ר"ש ור"ת בגרושה שדעת ר"ש הזקן דגרושה מיניקה מותרת להנשא משום דקיי"ל דגרושה אינו כופה לינק ואין מוטל השעבוד עליה. ור"ת חולק ומקשה דא"כ אף אלמנה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה או שתבעה כתובה ושוב אינה משתעבדת. וגם דהא למאי דקאמר מעיקרא טעמא דמעוברת משום סנדל או דחסא שוב אין חילוק בין אלמנה לגרושה וא"כ ה"ה כדאמרינן אח"כ מעוברת למיניקה קיימא ג"כ אין חילוק בין גרושה לאלמנה. ודעת ריא"ז כהר"ש הזקן. והרשב"א הובא בר"ן פ' אעפ"י דעתו כהר"ש בגרושה שאינו מכירה אבל אם הולד מכירה שאז כופין אותה לינק לא תנשא עד כ"ד חודש. ובילדה בזנות דעת הר"מ מטורמשא בהג"מ פ' החולץ ופ' אעפ"י שמותרת לינשא דג"כ אין כופין אותה וש"פ חולקים שם עליו וכ"כ הנ"י פ' החולץ שאסורה לינשא מפני שבושה לתבוע את הבועל ע"ש. ובש"ע סי' י"ג הביא דעת המתירים בשם יש מקילין ובמופקרת הכריע להקל וכמו"ש מהר"י מינץ סי' ה':
והנה באשר כבר האריכו האחרונים בכל פרט ופרט לא אוסיף לדקדק בדבריהם רק מה שנ"ל דבר חדש בע"ה בזה. דהנה בנתנה למינקת ס"ד דהש"ס בכתובות ס' ע"ב דמותרת לינשא ורק דמייתי הש"ס שם מהבחנה דקיי"ל כר"מ דגזרינן אף בעקרה ואינך אטו אחריני וה"נ גזרינן בנתנה למיניקה או גמלתו ג"כ. והנה בהבחנה קיי"ל ביבמות ל"ה דבזנות לא גזרו וס"ל לשמואל בחד לישנא דגדולה צריכה להמתין אף בזנות ורק בקטנה לא גזרו אטו גדולה משום דזנות לא שכיח. וא"כ ה"נ נהי דמניקה מזנות אסורה לינשא לשיטת הפוסקים החולקים על הר"מ מטורמשא אבל מזנה שנתנה למיניקת ודאי שאין לגזור אטו אותה שלא נתנה משום דזנות לא שכיחא וכמו בהבחנה כנ"ל. ואף לר' יוסי שם שמתיר אף בגדולה מפני שמתהפכת מ"מ בהאי סברא לא פליג דל"ג בזנות. וכן פסק הרא"ש והרז"ה והטור סי' י"ג הובא ברמ"א שם דקטנה בזנות א"צ להמתין משום הבחנה. וה"נ כיון דזנתה ונתנה למינקת לא גזרינן אטו לא נתנה למינקת וכמ"ש הר"ן שם דהגזירה היא אטו לא נתנה וכ"ה בשטמ"ק בשם איזה ראשונים:
ואף להתוס' והרא"ש שכתבו שם דהגזירה היא שמא תחזור בה המינקת וראייתם שם מדהתיר ר"נ לבי ריש גלותא בנתנה למינקת משום דלא הדרי בהו ואי הגזירה משום לא נתנה א"כ גם בהם נגזור אטו אחריני. מ"מ יש עצה כשתשבע המינקת דלא מציא הדרא בה שהרי כתב הרא"ש הטעם דלא מהני נשבעה דגזרינן אטו לא נשבעה דרק אטו לא נתנה למינקת לא גזרינן משום דמינכרא מילתא אבל בלא נשבעה לא מינכר וא"כ בזנות דלא שכיח לא גזרינן אטו לא נשבעה. דאף דבלא נשבעה נראה דגזרינן שמא תחזור אף בזנות דבאותה אשה עצמה ודאי דחיישינן מה שאפשר לחוש אבל לגזור אטו לא נשבעה ל"ג כמו דל"ג בהבחנה קטנה בזנות אטו גדולה. ועוד נראה דהא דאי נגזור בזונה שמא תחזור המינקת תלי בפלוגתא דר"י ור' יוסי ביבמות ל"ה דר' יהודה ס"ל שם דזונה גדולה וגיורת ומשוחררת צריכות להמתין ג"ח ואף דאשה מזנה מתהפכת מ"מ חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה ור' יוסי ס"ל דגם גדולה א"צ להמתין משום דמתהפכת עיי"ש. ובלי ספק דגם ר' יוסי מודה שיש שאינן מתהפכות יפה. אף דכולן מתהפכות וכפירש"י בכתובות ל"ז ע"א דכולן עושות כן מ"מ הא חזינן הרבה זונות שמתעברות אף שידוע שרוצות שלא להתעבר וע"כ צ"ל דס"ל לר' יוסי דבזנות ל"ג שמא לא נתהפכה דלמיעוטא ל"ח במילתא דלא שכיחא כזנות. וה"נ בנתנה למינקת רובן אינן חוזרות ול"ח למיעוטא שמא תחזור בזנות דלא שכיחא. ור"י דס"ל דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יסבור ג"כ דגזרינן שמא תחזור. ואף דגבי רדופה ואינך ס"ל דל"ג לגי' הספרים דגרסי שם ר' יהודא עתו' יבמות מ"ב ע"ב. י"ל דשם גזרינן אטו אחריני והכא גזר בהא גופא שמא לא נתהפכה וכמש"ל לחלק בזה. וגם כבר כ' התו' בכתובות ל"ז הטעם משום דהכא ידוע שנבעלה גרע טפי. ולפ"ז י"ל דהרא"ש שכ' שהגזירה היא שמא תחזור בה המינקת לטעמיה אזיל שפסק כר' יהודה בזונה דגזרינן שמא לא נתהפכה יפה ולזה כתב הכא הטעם שמא תחזור כדי שנאסור אף בזונה בכה"ג וכמש"ל. ועכ"פ שמענו דלדעת הרי"ף והרמב"ם וש"פ שפסקו כר' יוסי דל"ח שמא לא נתהפכה יפה והיינו משום דזנות לא שכיח א"כ ממילא ה"ה הכא ל"ג שמא תחזור בה בזונה ומותר בנתנה למינקת. ויש מקום לומר שאף לר' יהודה לא נגזור בנ"ד דרק שם גזור משום דבכל אשה שזנתה חיישינן בה עצמה שמא לא נתהפכה יפה והיא מעוברת. וכל הנשים שמצריכים אותן להמתין ג"ח הוא רק חשש שמא היא מעוברת. אבל בנ"ד עכשיו שנתנה למינקת אין שום חשש רק לגזור שמא תחזור. בזה נימא דלא גזרו בזנות דלא שכיח. וכן מצינו בב"מ מ"ז ע"א דבמכור לי באלו מעות קונות ול"ג שמא יאמר נשרפו חיטיך בעליה אף שגזירה זו שייכת גם באותן קנין עצמו. וכן בעירובין ס"ג ביחיד שדר בין עכו"ם א"צ לשכור רשות ול"ג שמא ילמד ממעשיו משום דלא שכיח שידור אחד בין עכו"ם. והמל"מ פלפל בפ"ד מה' מלוה ולוה הי"ד אי אמרינן בתקנה ג"כ מילתא דלא שכיחא לא תקנו או רק בגזירה אמרו ולא בתקנה ע"ש. וזה לא שייך לנ"ד דהכא הויא גזירה שמא תחזור בה. ובמל"מ שם מסיק דבספק לכ"ע לא חששו במילתא דלא שכיחא אף בתקנה עיי"ש וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א בענין זה. ולדעת הסוברים דגם בתקנה לא תקנו במילתא דל"ש א"כ אף בזונה מינקת נימא דלא תקנו וכדעת הר"מ מטורמשא. אך נראה שיש לחלק דהכא דהוי ענין השגת גבול הילד וירידה לחייו וכמו שהסביר הבית מאיר הובא בח"ס חאהע"ז סי' ל"ג וכדדריש בירושלמי פ"ד דסוטה מקרא דאל תשג גבול עולם וגו' לא שייך לחלק בין שכיח ולא שכיח דאטו במילתא דלא שכיחא מותר לגזול והרי היא תקנה כוללת שאסור להשיג גבול ילד יונק וכמו בהבחנה דאף דזנות לא שכיח מ"מ הוצרכו בגדולה מזנה הטעם דמתהפכת ובלא"ה כ"ע מודו שג"ז בכלל תקנת הבחנה והיינו כמש"ל כיון שנבעלה ואפשר שהיא מעוברת לא שייך להוציאה מכלל התקנה שצריך להבחין בין זרע ראשון ושני. אבל בזונה שאינה מינקת שאנו באים להחמיר מצד גזירה וחשש. בזה שפיר אמרינן דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו:
ומצאתי בתשובת מהרי"ל סי' ק"ד שכתב לענין מינקת בזנות דאף דמפלגינן ס"פ ד' אחין בהבחנה בין זנות לנישואין היינו משום דלא שייך שם הבחנה ומשום דלא שכיחא לא גזור אבל מעוברת ומניקה שייכים אף בזנות. נראה מפורש בס"ד כמו"ש דרק במניקה עצמה. אסור אף בזנות משום דשייכא התקנה אבל היכא דהוי רק משום גזירה לא גזרו וכמו בהבחנה:
ובפרט דהא גם דעת הרשב"א כן בגרושה כשאינה מניקה כלל והובא דיעה זו בש"ע סי' י"ג סי"ד וכ"פ הב"ח שם [ובמשכנות יעקב סימן ו' ראיתי שכתב להוכיח שדעת רש"י כהר"ש הזקן דבגרושה שרי ובמחכ"ת מפורש ברש"י סוטה כ"ד ע"א דאסור אף בגרושה ע"ש] וא"כ ה"ה בזונה שאינה מינקת. ואף להפוסקים שכתבו דזונה חמיר מגרושה מפני שאין לו אב. זה שייך במינקת אבל לא באינה מניקה:
והנה יש לי להאריך עוד בזה אך מטרדותי הרבות ההכרח לי להפסיק באמצע ובפרט בדבר שכבר דשו בה רבים וממש כל התשובות מלא בענינים אלו ולא באתי רק להעיר בדבר חדש אשר עדיין לא ראיתי בתשובות שידברו בזה. ועכ"פ בנ"ד יש להקל ובפרט שיש לחוש שתצא לתרבות רעה שכבר כתבו כמה אחרונים לצרף זה להיתר מינקת ולזה בצירוף כל הני סברות יש להקל בנ"ד: