אור ברסלב
שות דברי יששכר יו"ד › סימן קב

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

יו"ד · סימן קב

סימן קא

כבוד ידידי ה"ה הרב הגדול מעוז ומגדול מ' שמואל יעקב שי' אבד"ק יוואנגאראד:

ע"ד אשר כ' כ"ת לחקור בילד שהי' אדום או ירוק אם צריך להמתין אח"כ ז"י כשיבריא. ועיני כ"ת שפיר ראו בדברי הב"ח וכן משמע פשטות ל' הגמ' וכל הפוסקים. וח"ל מצאתי דבר זה מפורש בס' חמים דעים להראב"ד סי' קע"א:

אלא שכ"ת כ' בשם הגאון מהרג"ה ז"ל לפקפק בזה מגמ' יבמות (דף ע"א) דאיבעיא להו ערלה שלא בזמנה מעכבה או לא וכו' ותי' שחלצתו חמה ופריך וניתוב ליה כל שבעה. ולמה לא מוקי לה שהי' ירוק או סומק משמע מזה דגם ירוק או סומק צריך להמתין שבעה. ראי' זו תמיהה בעיני דלדבריו ז"ל ס"ס למה לא מוקי לה בירוק ולא הי' ז"י מעל"ע משעה שנתרפא. וע"כ צריך הוא לומר דירוק הוי בכלל חלצתו חמה. א"כ ה"נ לדידן נימא דירוק הוי בכלל כאיב לי' עינא דס"ס וכי כאיב לי' עינא לחוד הוא הלא בכל א' מאבריו הוא שאמרו כן כל שאינו חולי סובל כל הגוף אלא דחדא מינייהו נקט ואין שום ראי':

עוד י"ל עפ"י מה דנלפע"ד לפרש על הא דאמר אביי שבת (דף קל"ד) אמרה לי אם דודאי קשה כמו שהק' כ"ת דיהודה ועוד לקרא הלא מר' נתן שמעינן לה. אך דקודם ר"נ לא ידעו דבר זה דאל"כ למה קראו אותו נתן הבבלי על שמו אלא דמעובדא דר"נ לא ידעו שלא למול שום תינוק דירוק או סומק אלא באשה שמתו שני בני' הוא דחידש ר"נ מעצמו. ואח"כ נתחדש מנהג חדש כיון דידעו עכ"פ דדבר זה גורם לסכנה הנהיגו שלא למול שום תינוק דירוק או אדום. וזה הסיפור החדש הגידה אמו של אביי לאביי ואה"נ דלא הי' זה עוד דבר ברור לבעלי הגמ' ומש"ה לא הביא הרי"ף ז"ל דבר זה להלכה רק עובדא דר"נ לחוד, ויש עוד לומר דמהאי דר"נ לא הוי ידעינן אלא חומרא לענין מילה דאת השלישי מלין אחר שיצא אדמימות שלו או ירקותו ולא נחשבנו למתו אחיו מחמת מילה:

ומבעלי פוסקי הלכות הוא הראשון הרמב"ם ז"ל שהעתיק להלכה הך דאמרה לי אם על כל תינוק שהוא אדום או ירוק ומש"ה הוסיף הרמב"ם ז"ל שאפשר למול לאחר זמן וא"א להחזיר נפש א' מישראל לעולם שכבר עמד בזה החת"ס ולא העלה ארוכה לקו' זו דמ"ש דס"ל למידק דפק"נ דוחה שבת מהך דושמרו בנ"י את השבת חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה א"כ במצוה שא"א לעשות כמה פעמים הי' סברא שלא לבטל משום פק"נ ומש"ה הי' ס"ד דמילה לא דחינן. ותי' זה לא מעלה ארוכה דהא מפורש פסק הרמב"ם בפ"ב מה' שבת דפק"נ דוחה שבת משום קרא דוחי בהם:

ומ"ש כ"ת בשם הרב מלוקאווי שי' ג"כ אין לזה טעם דכ' דהרמב"ם חידש דדוקא במקום שיש ודאי סכנה הוא דלא מהלינן ומש"ה כ' גם במתו אחיו מחמת מילה למול כשיגדל ויחזק כחו וא"כ לא נדחית המילה לגמרי אבל אם לא הי' אפשר למול אח"כ הי' מחוייב לסכן א"ע. ודאי דא"א לומר כן דאדרבה הא אפי' בחשש דחשש דסכנה ג"כ לא מהלינן ומה שנסתייע מהך דכ' הרמב"ם במתו אחיו מחמת מילה למול כשיגדל ויחזק כחו פשוט הדבר דהרמב"ם מוכיח לה מהך דר"נ דכמו דחידש ר"נ דהתם תלינן דהויתה היתה מחמת ירקות או אדמימות כן ה"נ תלינן מחמת חלישת הימים [וכמו דקיי"ל בנדה דתלינן במכה וכדומה וכן ברדמ"ח]:

וס"ס הוסיף הרמב"ם תיבות אלו חדא די"ל דהרמב"ם בעצמו לא ברירא לי' הך דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב וכמ"ש ה"ה בשמו בפ"ב מה' שבת בשם הרמב"ן ז"ל וכ"נ מתשובתו בעצמו שהשיב לחכמי לוניל דלא ברירא לי' כולי האי דמתנה בזה תנאים אימתי הולכין ואימתי אין הולכין א"כ שפיר הוסיף תיבות אלו לומר דאפי' בחשש רחוק ג"כ אין מלין ומשום זה כ' רבינו דברים אלו עמ"ש ואין מלין אלא תינוק. שאין בו שום חולי משמע הא אית בי' אפי' חולי קל שאינו נוגע לס' סכנת אעפ"כ אין מוהלין וכן באמת אנו נוהגין אפי' בכאב מועט שלא למול וע"ז הוצרך להוסיף דא"א להחזיר נפש א' מישראל ואפשר למול אח"כ לומר כיון דאין אנו עוקרים המצוה אלא דחינן לה לאח"כ וס"ס:

אין קושיא דלא תירצו בגמ' דמיירי דהי' אדום או ירוק דכ"ז לא ברירא להו:

עוד י"ל אפי' הי' ברירא להו דאין מלין ירוק או אדום ל"ה אלא מדרבנן ויש הרבה דברים שאסורים מצד סכנה ואינם אלא דרבנן. כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומובא בחו"מ סי' תכ"ז שמכין אותו מכות מרדות וכמ"ש שם בס' באר הגולה די"ל דאינן אלא דרבנן וכהאי דפ' אין מעמידין דאסרו גבינות העכו"ם משום ניקור א"כ מצינו שחכמים אסרו דברים שיוכל להיות שיבוא לידי סכנה אף שרחוק מאד וא"כ לא אפשר לתרץ כן בגמ' דיבמות דהתם אקרא קאי ולמה יאכל בקרבן פסח כיון דמדאו' חייב במילה:

ואולי זה טעמו של הרמב"ם שהוסיף תיבות הנ"ל דהי' ק"ל איך יכלו חכמים לתקן תקנות במניעת מצות מילה החמורה כ"כ וע"ז תי' דיכלו חכמים להחמיר בכה"ג דזה אפשר לעשות אח"כ ולהחזיר נפש מישראל א"א ע"כ נחשב זה לחומרא שלא למול]:

ואעפ"כ יש לומר דנכלל בתי' הגמ' כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים כמ"ש בירושלמי ריש כתובות נעשה כמי שחבשוהו סופרים דגם איסור דרבנן נחשב כאלו הוא חבוש דעכ"פ אינו יכול למול. [ול"ד למ"ש תוס' ב"ק (דף ע"ז ע"ב) דמה שאינו אלא דרבנן יש לומר דחשיב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דהכא אגברא קאי וגברא אינו ראוי לעשות מה שאסרו חכמים ועכ"פ חבוש הוי]. ס"ס הדין פשוט דמלין אותו ותיכף וא"צ לשהות ז"י מעל"ע:

ומ"ש לתמוה על דברי רש"י שם שכ' ולא הי' בו דם ברית וכו' בודאי תמוה הוא. אך י"ל דמדייק ולא הי' בו דם ברית ולא כ' ולא הי' בו דם ע"כ כוונתו כמ"ש העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה היינו ששני דברים יש כאן שלא מקיים המצוה וסכנת נפש:

הדוש"ת באהבה:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה