שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
יו"ד · סימן פח
כבוד ידידי יקירי ה"ה חרב המאוה"ג חריף ובקי וכו' מ' שלום נ"י אבד"ק סלאווקאוו:
ע"ד שאלתו באשה צעירה לימים שמנהגה להראות כל הבדיקות של ימי נקיים שלה להרב זולת אם העד נקי לגמרי וכשהיא רואית דם על העד היא אוסרת מיד בלי שאלה רק כשיש שאר מראות כגון געהל או דיהה מעט או ברוין וכו' היא מראה להרב וכמעט כולם יוצאים כשרים מפי הרב המו"צ חוץ מן העדים של הפסקת טהרה שלה שאינם יוצאים כ"כ בטהרה מפני הקרטין הקטנים והנה אירע לה כשהתחילה, לספור ז' נקיים בש"ק והניחה במקום מיוחד כל העדים של הבדיקות להראות להרב וכאשר הראתה להרב בעש"ק נתודע לה שהעד של יום ג' נאבד ממנה אלא שהיא אומרת שהי' דומה למראה געהל או ברוין או אולי נוטה לאדמומית. ויען שהבדיקה היתה במקום שאינו נקי חושש שהעד נתלכלך ע"י דבר אחר:
הנה מ"ש כ"ת דהוי כנאבד עד הבדיקה ורוצה להחמיר לא אדע למה עלתה ע"ד כך כיון דכ' בעצמו דאפי' לא בדקה בימים האמצעים כשר א"כ למה נימא בנאבד להחמיר ולא אוכל ליישב כוונת כ"ת אלא עפ"י דינו של המעיל צדקה המובא בפ"ת קצ"ו סק"ג ובס"ט שם סקי"ח דהיכי שמצאה כתם והפסיקה בטהרה ואמרו לה חברותי' שהיא טמאה וגם על הכתם הזה צריכה להמתין ה' ימים ואח"כ נודע לה שההפסק טהרה די וא"צ להמתין וכ' דאין הימים עולים לה דכיון, שלא כיוונה למספר נקיים באיזה ימים לא עלו לה עכ"ל. וא"כ לפ"ז יהי' תמיד כן אם לפי דעתה היתה אז טמאה א"כ לא כיוונה למספר נקיים:
אבל מלבד דגוף דינו של המעיל צדקה תמוה נ' דהוא דוקא התם שלא התחילה כלל לספור ז' נקיים ממילא אין כאן ספירה כלל. אבל היכי שספרה יום ראשון והי' בדעתה שיום השני יהי' שני ושלישי שלישי אף שביום השלישי טעתה, בדמיונה וסברה שאין זה שלישי ס"ס אמרי' אח"כ איגלאי מילתא למפרע כיון שבאמת הי' זה שלישי:
ואפי' אם נחמיר גם בכה"ג אף שרחוק לומר כן מ"מ בנידון דידן שהיא נוהגת שמראה לחכם א"כ בדעתה לספור ע"ד המורה החכם בודאי הוי ספירה מעליא והוי כמו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם יהי' בדעת:
החכם ההוא להתיר תהי' מותרת א"כ ספירתה מהני ול"ש לומר בכה"ג אין ברירה הגם דבחידושי רעק"א למס' כתובות מקשה על האי דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש נימא אין ברירה פשוט הדבר דהוי כמ"ש גיטין (דף כ"ה ע"ב) דהיכי דבידו לקיים ודעתו לקיים לא הוי בכלל ברירה וה"נ כל דמקדש אדעתא דרבנן הוי בידו לקיים ובדעתו לקיים דברי חכמים ול"ש ברירה. ואפי' להחולקים על רש"י בזה מ"מ בדיני התורה הוי כמו לב ב"ד מתנה עליהם ול"ש ברירה וה"נ דכוותי':
ממילא אין כאן אלא ספק וכיון דלא בדקה טהורה ה"ה בספק טהורה אף אם לא ספרה ג"כ טהורה ופשוט דספירת יום הראשון הוי ספירה לכל השבעה ימים:
גם הנני מוסיף עמ"ש החכ"א כלל קי"ז די"ב היכי שהסיחה דעתה מלמנות נקיים כגון שסברה שבעלה יסע למרחקים ואח"כ לא נסע או חזר לביתו וכ' דצריכה נקיים מחדש. לכאורה תמוה ממשנה מפורשת בנדה (דף ט"ו) הבאין מן הדרך נשותיהן להן בחזקת טהרה:
ומבואר בש"ע קפ"ד סי"א דאם שהתה כדי שתספור ותטבול בא עלי' וא"צ לשאול ולא חלקו בין אם הי' בדרך רחוק ואפי' בא ע"י שם כי האי עובדא דאבוה דשמואל כדאיתא בתוס' קידושין (דף ע"ג) ד"ה מאי:
אך ודאי דיש לחלק דהתם סתמא אמרו דודאי סופרת ז' נקיים אף שאין הבעל בביתו וטובלת ג"כ. אבל היכי שהי' בדעתה בפירוש שלא לטבול אז לא מהני נקיים שלה. א"כ לפ"ז אין נ"מ במה שהלך הבעל למרחקים ובפשוט הו"ל לנקוט דין זה היכי שהי' בדעתה שלא לטבול דלא מהני ספירה שלה. אבל אם הי' בדעתה לטבול אף שהלך הבעל למרחקים ל"ל בה:
וכ"ש בכה"ג דהי' בדעתה לשאול לחכם ודרכה בכך אין כאן שום ס' דחשיבי ז' נקיים וספירה מעלייתא ומה גם דספרה למחרתו:
ועי' ת' בית שלמה חאו"ח ת' ל"ו שהאריך ג"כ לחלוק על ת' מעיל צדקה הנ"ל ונ' דבעתים הללו ששכיחים עוברי דרכים כמעט ליתא להאי דינא כלל דבכל מקום שיש מו"צ ודאי דדעתה לשאול ואינה מסחת דעת והוי כעין האי דאמרו אתכא דבע"ב סמוך:
דברי ידידו דוש"ת: