אור ברסלב
שות דברי יששכר יו"ד › סימן פז

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

יו"ד · סימן פז

סימן פו

בנידון אשה שמוצאת קרטין במ"ר. כתבתי זה לפקודתו של הגאון הצדיק מ' פנחס אלי' אבד"ק פילץ אשר בקשני לעיין בהא מילתא. וזה תשובתי: הנה במתני' דנדה (דף נ"ט:) האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר"י אומר ב"כ וב"כ טהורה. והנה בהלכה זו יש כמה שיטות לראשונים ז"ל:

דעת הרמב"ם וש"ע וסייעתם דהלכה כר"י והטעם כיון דאין מ"ר מן החדר אין תולין דם בחדר אלא שבא ממקום החלחולת או מכוליא והדבר פשוט כמ"ש בת' הר"ן דטעמא דר"מ דאזיל לטעמי' דחושש למיעוטא הלכך חושש דהדור מ"ר למקור ואייתי דם ואנן דל"ח למיעוטא קיי"ל כר"י ואין מחזיקין ריעותא ממקום למקום:

שיטה ב' היא שיטת הטור בשם הרא"ש דהיכי דאיכא שתי ריעותות בעומדת שהמקום צר לה ובשותתת על שפת הספל שהמים אין יוצאין בקלות חיישינן כה"ג אפי' למקום דהדור מי רגלים למקור:

שיטה ג' הוא דעת הגמי"י וסייעתו דאפי' בחדא ריעותא חיישינן דהיינו או בעומדת לחוד או אפי' ביושבת היכי שהטילה על שפת הספל. אבל היכי דליכא שום מקום ריעותא כגון ביושבת והטילה לתוך הספל ל"ת כלל: ופשוט דכ"ז היכי דאינה מרגשת כאב כלל בשעה שמטילה מ"ר. אבל אם מרגשת כאב מזה לא דברו כל השיטות הנ"ל דידים מוכיחות שהדם בא מאותו מקום שכואב לה. דהא אפי' המחמירין לא נעלם מהם דלעולם אין מחזיקין ריעותא ממקום למקום. אלא ע"כ דמצד חומר האיסור חששו אפי' לדבר דלא שכיח. אבל לא בכה"ג דיש ידים והוכחה שהיא ממקום טהור מהיכי תיתי לחוש ולהחמיר כולי האי:

והנה בתשו' מהרי"ל ת' קע"ג (ובישנות ר"ג) איתא שם באשה שאין לה וסת קבוע מימי' וכו' ועתה נתקלקלה ובשעה שיושבת ועושה צרכי' היא מצטערת ולאחר שעמדה מצרכי' היא בודקת עצמה בעד ומוצאה דם אלא שאינו אדום ממש והיא כהה כמו מוגלא ובכה"ג גרע מעובדת דמתני' דהכא הרי מוצאת דם על העד. וע"ז כ' בשם המרדכי בשם מהר"מ דכיון דריעותא לפניך דמצאה דם אלא דאתה רוצה להקל ולתלות בדם מכה מפני שיש לה כאב בשעה שעושה צרכי' בזה מחמיר מהר"מ דלא תלינן אלא במכה שיודעים בודאי שמוציאה דם אבל בכאן לא הוי אלא ס':

אמנם מהר"י הלוי כ' בשם מהר"מ לחלק דאם לפעמים רואית דם כשאין השתן כואב לה אף שרוב פעמים רואית כשכואב לה אעפ"כ משום אותו המועט חשבינן לה לספק ולא תלינן הדם במכה זו. אבל אם לעולם אינה רואית אלא כשכואב לה הוי כמכה ותלינן בה אף הדם שמוצאית אח"כ. ובפשטות תשו' זו משמע דבכה"ג א"צ שום בדיקה ותלינן בה:

אך בתשו' שאחריו יצא. בדבר חדש וכ' דכיון שכ' מה"ר שמרי' שצריך לשאול אם אינה רואית בשעת השתנה אלא ממקום מ"ר ולא מאותו מקום ונ' שהוא מסופק בזה אם יודעות זה הנשים ודלמא טועות הן ע"כ הוא מחמיר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין ואם המוך יהי' נקי אז הוי הוכתה שאינה מן המקור. ואח"כ הוסיף עוד להחמיר שלא לסמוך על אותה בדיקה אלה באשה שיש לה וסח שלא בשעת וסתה אבל באשה שאין לה וסת חושש שלא להתיר:

וכ' ואף דבתשו' מהר"מ מתיר אפי' באין לה וסת משום דוסתות דרבנן מ"מ לא מלאני לבי להתיר משום דאיכא מרבוותא סוברים דוסתות דאו'. וגם דאותה תשובה באשה שיש לה שומא בפרוזדור וכו' אבל זו אין לה מכה מבוררת:

ונ' דלטעם זה השני היכי שתמיד רואית ע"י כאב יש להתיר אפי' באין לה וסת וכמ"ש מהר"מ כיון דלעיל מינה כ' דבכה"ג הוי כמכה מבוררת אלא דיש לחוש לשיטת הסוברים דוסתות דאו':

עוד כ' שם באותה תשובה דיש כאן ראי' דלאו מן המקור הוא הואיל ואינו דומה למראה דם אלא מוגלא אף כי אין אנו בקיאים במראות דמים מ"מ שינוי גדול כזה הואיל דאיכא למיתלי ידים מוכיחות הן דממי רגלים קאתי:

הארכתי בזה לומר דאפי' ברואית דם גמור אם בשעת הטלת מ"ר בליכא ריעותא כלל דעת רוב הראשונים להתיר עאכו"כ היכי שיש כאב אין שום אוסר. ואם רואית אחר הטלת מ"ר אף שיש לה כאב בזה חושש בתשו' ההוא להחמיר להצריך בדיקה הידועת הוא בדיקת מהרי"ו. ואף שהרמ"א הצריך ג"פ ידוע מ"ש בזה הנוב"י בת' ובדגול מרבבה ודבריו ברורים דהיכי דמצאה דם במ"ר די בבדיקה פ"א. וכן מוכח בפירוש לרואה בפנים החשובה במהרי"ל דמתחילה אינו מזכיר כלל ג"פ רק אח"כ בסוף התשובה מזכיר בשם מהר"מ ג"פ והיינו בלא מצאה כלל אבל במצאה במ"ר עדיף ודי בפ"א:

והנה בקרטין כ' ר"ן בתשו' דאפי' לר"מ אחתא שריא אף דחייש למיעוטא מ"מ הכא מיעוטא דמיעוטא הוא ולא שכיח כלל דכי חייש ר"מ היינו כשיוצא עם מ"ר כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור. אבל כאן שאין יוצא אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שהיא רגיל להולד בכליות. ובשעת וסתה היא רואית דם כשאר נשים איך נאמר דכי הדרי מ"ר למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דל"ש כלל הוא דאפי' ר"מ לא חייש לה:

עוד כ' שם שכבר שנינו שאם יש לה מכה חולין במכתה וכו' ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כ' שעכשיו אין תולין במכה שאין לך מכה גדולה ממכת בתולים ואפ"ה נמנו וגמרו שבועל בעילת מצוה ופורש כו'. נ"ל שאין זה ענין לנידון דידן שלא אמרה הרב ז"ל אלא בדם שדומה לדם נדות וכו' אבל כגון זה שהדבר ידוע ומפורסם שאותן עצמים כמין חצץ אדום רגילים תמיד להולד בכליות ואינן יוצאין עם דם הנדות בכגון זה הדבר ברור שתולים בכאב הכליות שיש לה:

שאעפ"י שאין, אנו בקיאים במראות דמים אין הבדל זה מצד המראה אבל מצד עצמי הדברים שהם מובדלים ומרוחקים וכו':

והנה הב"י העתיק ע"ז דברי המרדכי שאוסר וכ' ע"ז שני חילוקים. א' דהתם בהך דמרדכי לא הי' אלא כמין חול ולא הי' חול ממש. ועוד כ' דאפי' הר"ן דמתיר אינו אלא כשלא מצא אח"כ דם ממש עכ"ל הב"י. פי' לדבריו דלחי' קמא היכי שמצא חול מותר אפי' אם מצא אח"כ דם ממש דבחי' הראשון הוא מדייק בדברי המרדכי. ובתי' השני מחמיר בחד צד דאפי' הר"ן דמתיר אינו אלא בלא מצא אח"כ דם:

והנה על חי' הראשון חלקו בד"מ וט"ז וכמ"ש בט"ז דהתם במ"ר אפי' בדם גמור הי' מותר אלא עיקר האיסור משום שמצא דם אחר הטלת מ"ר וכמ"ש הב"י דהיינו שמצאה אח"כ דם בעד שבדקה בו. אבל בשעת הטלת, מ"ר אפי' ראתה דם מותר ולפיכך כ' הב"ח דאפי' כששראן במים ונמוחו לדם ג"כ מותר וכ"כ הד"מ אות ד' וט"ז סק"ד וש"ך סקי"א:

והנה הט"ז יצא בדין חדש להתיר באשה שמצאה שלא בשעת וסתה קרטין שלא בשעת הטלת מ"ר אלא שמרגישה כאב במקום הכליות אפי' אם לפעמים פסק הכאב וס"ל דהוי כמכה ותלינן בה ובתשו' עבודת הגרשוני הוסיף להתיר בקרטין אפי' אין לה כאב כלל אלא שהרופא אמר שאינו מן המקור ועל שני דינים אלו חלק בת' חכ"צ ח' ע"ג והסכים לאסור וכ' דהר"ן לא התיר אלא כשיש לה כאב בכליות אבל לא כמ"ש הט"ז דלעולם קרטין הוי כמכה. וגם דלא התיר הר"ן אלא כשיוצאים עם מ"ר אבל לא בלא מ"ר. והנוב"י התיר אפי' כשמצאו קרטין על העד לאחר הטלת מזר ע"י סינון:

ומעתה יש כאן כמה דינים בזה. א) מצאה דם ממש במ"ר. ב) מצאה דם אחר הטלת מ"ר. ג) מצאה קרטין במ"ר. ד) מצאה קרטין אחר מ"ר ומצאה דם אח"כ על העד. ה) מצאה קרטין סתם שלא בשעת הטלת מ"ר והנה בדין השני שמצאה דם לאחר הטלת מ"ר אף דהוא הדין החמור מכל אלה מ"מ מתירין ע"י בדיקת מהרי"ו ולא מצינו שום מחמיר שיפקפק בזה היכי שמרגשת כאב בשעת הטלת מ"ר:

ויעי' חוו"ד סי' קצ"א סק"ח שכ' לתמוה על הבדיקה שהתיר הנוב"י בת' מהך דמשמשת במוך מא"ל בנדה (דף ג') דאמרו מוך נמי אגב זיעה מכוויץ כוויץ אלמא אפי' ליכא על המוך שום דם אפ"ה חיישינן שמא יצא הדם דרך חורין לענ"ד אין מכאן אפי' התחלת קושיא ואדרבא ראי' להיפוך למעיין בדברי רש"י שם בד"ה משמשת דמפרש דקאי על שלש נשים וכו' דלמא קו' הגמ' קאי על כל אשה שבודקת עצמה שמניחה מוך באותו מקום כמ"ש בסי' קצ"ו ולמה לו לרש"י לפרש דוקא על ג' נשים אלו. ואי תימא דלשון משמשת דייק אה"נ קשה על הגמ' למה לא הקשו מסתם נשים הבודקות עצמן שמניחות שם מוך כל בין השמשות. אע"כ דבכה"ג אה"נ, דל"ק להו דס"ל כיון דהיא בודקת המוך ורואית אותו אם הוא נקי' או לא ודאי דל"ק דאם יש עליו דם הרי היא טמאה ואולי היא, טמאה גם למפרע מצד חזקה דהשתא. ואם המוך נקי לא ניחוש אפי' למ"ד מכווץ כויץ אלא קושייתם לא הוי אלא בשלש נשים דמשמשות במוך ואינו מונח שם לשם בדיקה ולאחר תשמיש זורקת אותו ואינן משגיחות אם הוא נקי או לא בכה"ג יש לחוש שמא הי' עליו טפה דם ולא השגיחו עליו ולמה נימא אם ראתה אח"כ דם ד שעתה. וע"ז מתרץ רבא ואומר אגב זיעה מכווין כוויץ והי' זב למטה וגם על המוך אבל לא בכה"ג שהמוך הוא נקי לחוש שמא הדם זב למטה ועל המוך לא יהי' כלום דבר זה רחוק מן הדעת ואין שום ראי' מדברי הגמ'. וכבר כתבתי בענין הזה במקום אחר באופן אחר קצת:

ובדין השלישי במצאה קרטין בשעת מ"ר דעת רוב הפוסקים להתיר. הגם דבת' הר"ן שהיא מקור דין זה מיירי דהי' לה כאב ג"כ נראה דעת הרמ"א להתיר אפי' באין לה כאב מטעם הראשון שכ' הר"ן דכולי האי ל"ח דהדור למקור ואייתי דם כי האי והוי מיעוטא דל"ש כלל ואפי' נמוחו והיו לדם ג"כ מותר כמ"ש הט"ז בשם הב"ח. אבל במצאה אחר מ"ר דעת הנוב"י לסנן המ"ר וידוע דעת הט"ז להתיר היכי דהי' לה כאב. ועה"ג מתיר ע"י הגדת הרופאים וע"ז חולק החכ"צ:

ומעתה בנ"ד שיש כאן כל המעלות. קרטין בשעת הטלת מ"ר והגדת הרופאים. [וע"כ אינו חולק החכ"צ אם לסמוך על הרופא אלא במקום שמכחיש לקבלת חכז"ל אבל הכא אדרבה הרי גם חכז"ל הסכימו כן כדאיתא בגמ' ורמב"ם] וכאב ג"כ וכבר עשו סינון וגם בדיקת מהרי"ו ואינני מבין שום, חשש אפילו למחמיר מן המחמירין. כי חומרא גדולה היא להצריך בדיקת מהרי"ו לקרטין שנמצאו בשעת הטלת מ"ר ואפי' ברואה דם גמור סברא גדולה היא דדי בפעם א':

ומ"ש החריף השואל נ"י בשם האבני מלואים הטעם דרוב דמים מן המקור תימה איזה רוב יש כאן הלא אדרבה כ' הר"ן דטעמא דר"מ דמחמיר משום דחייש למיעוטא ע"כ הדבר פשוט דהאשה הזאת א"צ לשום בדיקה ואם נחמיר ונצריך עוד ב' בדיקות מהרי"ו ודאי דטהורה היא:

דברי הדוש"ת באה"נ:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה