שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
יו"ד · סימן פד
כבוד ידידי יקירי ה"ה הרב החריף ובקי החסיד וכו' כש"ת מ' יצחק נתן נ"י מו"צ דקאסטנטינאוו:
בעובדא דמר באשה שקנחה בנייר ומצאה עליו כתם. הנה בגוף הדין אם נייר אינו מקבל טומאה ידוע מ"ש התוי"ט פ"ב דכלים מ"ה נייר של עשבים לא ידענא מה טומאה שייך בו וכ' הס"ט ק"צ סקי"ט שנעלם ממנו המשנה דפי"ז דכלים מט"ו דהיינו אם עשה כיס מן הנייר מקבל טומאה. וכן הסכים לקו' זו בהג"ה דרעק"א על משניות שם:
אבל לפענ"ד דלא נעלם מעיני התוי"ט משנה זו ואעפ"כ שפיר נסתפק דדוקא בעשה כיס מן הנייר עצמו חשיב מקבל טומאה. אבל הכא הרי כבר הודיעה המשנה כמ"ש הר"ש שם בשם התוספתא דכיסוי הכלים הן של חרס הן של עץ אינם מקבלים טומאה אף שיש להם תוך דלא חשיב תוך דידי'. וכ"כ בפי' הרא"ש בהדיא כיון דהתוך נעשה לכיסוי הכלי א"כ מה הוסיפה המשנה רבותא בנייר. ול"ד לעשה מהם כיס דהתוך דידי' חשיב דנעשה לצורך עצמו. ובשלמא בנייר של עור קמ"ל שפיר אעפ"י שיש לו טומאה מצד עצמו אעפ"כ כיון דנעשה לכיסוי בטלה טומאת עצמו. משא"כ בנייר של עשבים ושפיר תמה התוי"ט ועדיפא מינייהו מסיק התוי"ט שכ' ומיהו י"ל מידי דהוי אמחצלת 'דספי"ז' ומ"ש דספ"ד היא ט"ס וצ"ל ספי"ז וכוונתו למ"ש שם בשם הרע"ב בד"ה רע"ק אעפ"י שקבולו מועט דגם במחצלת אעפ"י שמצד עצמו אינו מקבל טומאה אעפ"כ אם עשה בו בית קבול אף שקבולו מועט ול"ש לומר שנעשה לקבל אעפ"כ מקבל הוא טומאה. ה"נ בנייר זה כיון שיש לו תוך אף שלא נעשה לקבל הי' ראוי לומר שהוא מקבל טומאה דדמי למחצלת ושפיר קמ"ל במשנה דאעפ"כ אינו מקבל טומאה כיון דנעשה לכיסוי הכלים. וס"ס לענין ההלכה כוונתם א' דאעפ"י שהי' ראוי לקבל טומאה אעפ"כ אם הוא כיסוי לכ"ח וכ"ע אינו מקבל טומאה. ואין כאן שום העלמה מצד התוי"ט: ותימה על החת"ס חלק ששי ת' פ"א שמשיג על הנוב"י מה"ת חיו"ד ק"ה מדברי הרמב"ם רפ"ב דכלים ואינו משיג עליו מדברי עצמו שמסיים שם בת' לעיין תוי"ט פ"ב דכלים מ"ה. והלא גם בתוי"ט מבואר שם דנייר אינו מקבל טומאה רק מפני הבית קבול כמו מחצלת:
אך כ"ז בנייר של עשבים. אבל בנייר של בלויי סחבות שהם מבגדים דעת הנוב"י דמקבל טומאה. אבל דעת הס"ט והחת"ס דפנים חדשות באו לכאן ואינן מקבלים טומאה ובדרבנן שומעים להקל:
אבל מה שנסתפק כ"ת אם גם להקל בקנוח קשה לי להתיר הלא עיני כ"ת ראו מ"ש בס"ט בסקי"ט הנ"ל ואם נמצא על נייר שלא ע"י בדיקה וקנוח משמע הא אם נמצא בקנוח קשה להתיר. דאין לומר דבעי תרווייהו בדיקה וקנות דהא ע"י בדיקה לחוד די לאסור וע"כ דכוונתו או ע"י בדיקה או ע"י קנות שלא להתיר. הגם דדעת האחרונים דגם ע"י קנות לא הוי רק דרבנן אבל יש להחמיר כמ"ש בס"ט שם ססקצ"ג דאף אותן שאין מקבלים טומאה טמאים משום טומאת משא ועי' ת' דברי חיים ח"ב חיו"ד ת' פ' שמסכים לדבריו בעיקר הדין ולעולם בקנות כיון שהיתה בודאי ביד האשה כיון שהיא מיטמאה ע"י הדם נטמא גם הנייר משום טומאת משא ותשיב שוב מקבל טומאה אם לא היכי שאומרת האשה שקנתה במקום הרעי דאמרי' אחזוקי טומאה לא מחזקינן. אבל אם יש לחוש שקנחה בצד התורפה ודאי דקשה להתיר נגד הס"ט שלא מצאתי כעת חולק עליו אבל יען שכ"ח כ' שהיא אשה שמסולקת דמים יש לומר דהוי ח' טהרה ורובא דאו' ובדידן הוי ס' דרבנן וכה"ג אזלי' לקולא: דברי ידידו דוש"ת: