אור ברסלב
שות דברי יששכר יו"ד › סימן פג

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

יו"ד · סימן פג

סימן פב

כבוד יד"נ הרב הגדול חו"ב חכם וי"א כש"ת מ' יונה מרדכי נ"י אבד"ק שרענצין:

בעובדא דמר באשה שהוכתה במחלת פארפאל שהמקור נעקר ממקומו הראוי. וכעין מעי קטן נשתרבב ויוצא מאותו מקום ויש לה וסת ובשעת וסתה דמה שותת ויורד מאותו מעי. ושלא בשעת וסתה אין נוזל ממנה כלום רק אינה יכולה בשום אופן למנות ז' נקיים רצופים כי בימי ספירתה היא מוצאה כ"פ במשך השבעה העד מלוכלך בדם ואינה מרגשת שום כאב באותו מקום: הנה דברי כ"ת טובים ונכוחים כי נידון שלפנינו הוא מעשה דהר"ש המובא בסי' קפ"ח ס"ג ולפי דעת הרמ"א והט"ז סק"ה מותרת אפי' בשעת וסתה דלא אסרה אלא כשהמקור במקומו וכו' ואין זה דרך ראי' שאסרה התורה. וגם הש"ך שחושש לדעת הב"ח שמסופק אם יש לסמוך ע"ז למעשה כיון שרש"י ותוס' חולקין ע"ז [ובאמת מדעת רש"י י"ל דסובר ג"כ כדעת הר"ש מדכ' בדף כ"ב בד"ה כי פליגי ורבנן בתראי ס"ל אפי' פלי פלויי טהורה דאין זה דם נדה שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה א"כ י"ל דה"ה בנעקר המקור ממקומו כיון שאין הדרך לראות כך טהורה וכדברי הט"ז וס"ס אין הכרע שחולק על הר"ש] עכ"פ מידי ס' דדינא לא נפיק דלאו מלתא זוטרתא היא שהרא"ש והטור ורמ"א מסכימים לדבריו ודאי גם לדעת הב"ח לא הוי אלא איסור דרבנן כמ"ש האחרונים ז"ל:

ולפ"ז נ' ליישב מה שהקשו על הרמ"א שכ' ודם מכה היא ובל' הרא"ש ור"ש וכו' שאין דרכה לראות כך ושני הטעמים למה ובגמ' ג"כ לא אמרו אלא שאין דרכה. ע"כ נלפע"ד לומר דאי משום מכה לחוד הי' לנו לחוש לחומרת הש"ך [קפ"ז סק"כ] דנקיים עכ"פ צריך. אך לפמ"ש לעיל החוו"ד בסי' קפ"ז סק"ח וכ' דעיקר החילוק הוא משום דרדמ"ת לא הוי אלא דרבנן ונקיים הוי דאו' ע"כ הוסיף הרמ"א לומר נהי דראוי להתיר משום דאין דרכה אעפ"כ הי':

מקום לחשוש לדעת החולקים על הר"ש ומסופקים אם להתיר משום זה. אך כיון דגם לדעת החולקים לא הוי אלא איסור דרבנן שוב לא הוי אלא כרדמ"ת ותלינן שפיר במכה:

והנה מ"ש כ"ת על דברי החכ"צ ליישב קו' הרא"ש והרשב"א על אותה שאמרו נדה (דף כ"ב ע"ב) מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות וכו' תטיל למים אם נמוחו טמאה. אמאי תטיל למים הא אמרו בפ' כל היד הרואה דם מחמת מכה טהורה. ותי' החכ"צ דהכא מאורע הוא שאירע במקור שאינו מבשל הדם כראוי והרופאים קוראים אותה מכה אבל באמת הדם הוא מן המקור ושם בפ' כל היד מיירי בפשוט בחבורה ומכה שיש שם ומשם יוצא הדם: וע"ז כ' כ"ת דבתוס' הרא"ש על נדה מיישב בעצמו קו' זו דבכאן מיירי שלא הי' ידוע בודאי לרופאים שיש מכה ע"כ צריך בדיקה ושם מיירי דידוע בודאי שיש מכה. ובודאי נ' שהרא"ש תי' לעצמו קושיא זו אך כבר כ' השב יעקב ת' ל"ז בד"ה ולענ"ד מסברא דנפשי' לתרץ קו' הרא"ש ודחה שם לדברי החכ"צ הנ"ל. ובעלי התשובות האריכו הרבה בזה וע' ת' ב"ח פ"ד פ"ה ות' גאוני בתראי כ"ח:

ועיין ט"ז קפ"ז סק"י שכ' ואם יש לה מכה שרגילות נשים אחרות לראות דם ממכה כזו אעפ"י שזו אינה יודעת תלינן במכה, ואף שהש"ך החמיר דלענין נקיים לא מקילין כולי האי. נלפע"ד לומר דאין פלוגתא בין הראשונים ז"ל דמל' הגמ' (דף ס"ו) שכ' מתחלה ואם יש לה מכה תולה במכתה לא הזכירו מתחלה שממנה יוצא דם' ואח"כ כשאמרו ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור הזכירו מפורש שממנה יוצא דם". ע"כ נ' דל"פ אהדדי דהיכי דידעינן בודאי שיש מכה כגון שהרופאים וכן שאר אנשים המבינים אומרים שיש מכה אז אפי' לא ידעינן בודאי שמוציאה דם תלינן בה שדרכה של מכה להוציא דם. אבל אם אין שום אדם רואה שיש מכה אלא שהיא בעצמה אומרת כן כיון שאין הדבר ברור נהי שנאמנת היא אבל ס"ס יש לחוש שדמיונה כוזב לה בכה"ג שוב צריך עכ"פ שתאמר שממנה יוצא דם דכולי הא לא טועית. נמצא לפ"ז היכי דבאמת יש מכה א"ל שתדע שמוציאה דם:

והנה בקו' ד"מ על הב"י למה לא תלינן במכה י"ל קצת עפ"י חלופי גרסאות כמבואר בשו"ת ב"ח ת' פ"ד בלשון הגמ' מכה יש לי באותו מקום ולא במקור. ואית דגרסי במקור היינו דפליגי בזה אם גם במקור תלינן במכה: ובר"פ האשה דמחלק ר"מ בין עומדת ליושבת דבעומדת הואיל דדחיק לה הדור מי רגלים למקור וא"כ כ"ש כשהמכה במקור עצמו ודאי דיש לחוש וטיפה אחת מן המקור שיש בו אוסרו. ואף דשמואל פסק הלכתא דלא כר"מ מ"מ אפשר דגם ר"י לא פליג אלא במי רגלים דצריך לחוש דהדור ואתי אבל במקור עצמו הוי כמ"ש רמב"ן ב"ב (דף כ"ד) על האי דעינבי מצנעי דהוי כאן נמצא כאן הי' ואף שיש לדחות ולומר להיפוך דשאני במי רגלים דדם במי רגלים מונין ע"כ יש לחוש דמן המקור אתי אבל במכה שבמקור כיון שיש מכה למה ניחוש למקום אחר ודאי דמים מהכא אתי אך גם שם אמרי' דיש מכה ואפ"ה חייש ר"מ:

והנה בגמ' דב"ב אמרו רוב ומצוי קאמרת דזה עדיף ה"נ יש לומר להיפוך דרוב ומצוי שהוא מן המכה ואף דאיכא מקור ג"כ וס"ס אה"נ דנחלקו בזה דהב"י חייש לה שיש מקור אצלו והרמ"א מתיר ולפ"ז יהיו מיושבים הקו' האחרות שהקשה הרא"ש על רש"י חדא דלא אמר בקיצור אין זה דם נדה. ועוד הקשה למה לי' להאריך לגמרי לימא בפשוט כי פליגי בחתיכה ולפמ"ש ניחא דאה"נ בהא פליגי נהי דכל היכי דפלי פלויי הוי עכ"פ כדם מחמת מכה מ"מ כיון שדרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה. א"כ עכ"פ ספיקא הוי שמא היא מן המקור והוי מצוי ג"כ להיפוך ומ"ס אין דרכה של אשה לראות בחתיכה ולא הוי מצוי כלל. וס"ס כיון דגם הב"י דמחמיר אינו אלא מצד ס' א"כ קרוב הדבר דלא הוי אלא מדרבנן:

ויתישב ג"כ בזה קו' הט"ז על הרמ"א דא"כ למה אמרו בגמ' אין דרכה ול"א בפשוט משום מכה דאה"נ אי משום מכה לחוד הוי מטמאינן במקור ורק משום שאין דרכה הוא דמטהרינן וניחא דנקט הרמ"א שני הטעמים הנ"ל. וא"כ ממילא ל"ק קו' הד"מ על הב"י כיון דהא דמטמאינן לא הוי אלא משום ס' לא הוי אלא דרבנן. א"כ אפי' אי נגרוס בגמ' מכה יש לי במקור ג"כ לק"מ על הב"י דודאי יש נ"מ בדברי' דלא תהי' טמאה אלא מדרבנן ועכ"פ לענין זה סומכין עלי' אבל מאן יימר דמטהרין לה לגמרי והרמ"א לא ניחא לי' בזה דנאמנת לגמרי משמע ס"ס אין דברי הב"י נדחין מגמ' מפורשת. וגם בזה צדקו דברי כ"ת דבדיקה לא הוי הרגשה ולא הוי לעולם אלא איסור דרבנן מה שרואית ע"י בדיקה. וברור שיש להתירה ע"י הפסק טהרה ובאמצע מוטב שלא תבדוק כלל:

ידידו הדוש"ת:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה