שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
יו"ד · סימן עט
עוד להגאון המפורסם הנ"ל. מ"ש כ"ג להשיג על הכרו"פ מדברי התוס' שבת (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לפי. ודאי לענין אפיית שתי הלחם בעצמם ודאי דקיי"ל דאינו דוחה יו"ט וא"צ לפנים:
רק מה שחידש הכרו"פ ע"י שאר לחם. עצה נכונה היא. ומ"ש כ"ג דאופה בתנור הקדש אסור הפת אף באופה בעצי חולין דבהקדש זוז"ג אסור כמ"ש בפסחים (דף כ"ז). ראיתו דמר מאופה בעצי הקדש מדמה כ"ת גורם דתנור לגורם דעצים. והא צריכה רבה. אמת שדעת המהרש"א בפסחים שם היא כדברי כ"ג שכ' דלמאי דמסיק דזוז"ג מותר א"כ הוי שני גורמים התנור והעצים א"כ קשה למה אמרו למ"ד יש שבת עצים בפת אסור אפי' בתנור ישן הא התנור הוי גורם דהיתר והעצים גורמים דאיסור והוי זוז"ג וראוי להתיר וע"כ דאפה בו הפח דאסור היינו או בתנור חדש או שאפאה בקרקע. זו היא דעת המהרש"א:
אך הפני יהושע תמה עליו וכ' שהוא נגד כל הפוסקים הקדמונים והאחרונים. ולא עוד אלא דאישתמיט מיני' משנה מפורשת דערלה פ"ג תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תדלק הפח משמע אפי' בתנור ישן. חזינן דגורם דתנור לגבי הפת לאו כלום היא:
גם השעה"מ כ' דדברי המהרש"א הם נגד כל הראשונים ז"ל. והר"ן בע"ז פ"ג כ' מפורש דאפי' בתנור ישן ואפה הפח בעצים דאיסור אסור משום דכח העצים מרובים מן התנור:
וא"כ יש לומר שפיר נהי דבאפה בעצי הקדש אסור משום דכח העצים עדיף אבל אפאו בתנור הקדש בעצים דחול מותר אפי' אם זוז"ג אסור בהקדש. אמת דשיטה זו שכ' הפנ"י והשעה"מ שהוא דעת כל הראשונים תמוה דא"כ מאי אמרו בגמ' דמש"ה חדש יותץ משום דזוז"ג אסור הא אפי' אי זוז"ג אסור ס"ס למה חדש יוחץ הא אפשר לאפות בו אח"כ כשיסיקנו בעצים דהיתר ויהי' גורם דהיתר מרובה וצ"ע:
וידוע מ"ש הכ"מ פט"ז מה' מ"א הכ"ב דאפי' כולו גורם דאיסור לא הוי אלא מדרבנן לדעת הרי"ף והרמב"ם וכבר כ' התוס' פסחים שם (דף כ"ז ע"ב) דטעמא דהקדש לא בטל משום דהוי דשיל"מ וא"כ לא הוי אלא דרבנן וכבר כתבתי בתשובתי הראשונה דלצורך מצוה דרבים כזו לא משגחי בדרבנן. ועי' תוס' פסחים (דף ע"ה) ד"ה וגרפו דדעת ר"י ג"כ דלעולם לא הוי אלא מדרבנן והתוס' שם מחולקים עליו בזה. ומפורש כן ברש"י (כ"ז) ד"ה יוליך שכ' וז"ל ולקמן פריך עצים דאיסור לרבנן היכי משכחת לה דאסירי מדאו' אלמא דלרבי הכא אסירי מדאו'. וא"כ חזינן דרש"י ס"ל כדעת התוס' שם:
וא"כ הדרן לדברינו בהנ"ל דמחלוקת רש"י יומא (דף כ"א) והרמב"ם לשיטתייהו דלרש"י התנור דאו' ולרמב"ם אינו אלא מדרבנן:
דברי יד"נ הדוש"ת: