אור ברסלב
שות דברי יששכר יו"ד › סימן סח

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

יו"ד · סימן סח

סימן סו

כבוד אחי הגאון מ' יהודא ליב האבד"ק סטאשוב שליט"א:

בדין הקטנית (ערבסין) שמביאים ממדינת רוסיא ששכיחי קטנית שהם שלמים מבחוץ בלי שום חור ויש בתוכם תולעים והם שני מינים. מין א' נמצא בתוכם זבובים שחורי' חיים ולעין בוחן נראה עליהם כחם שחור או ירוק מבחוץ אלא שלאו כל אדם בקי בזה. ויש מין אחר' שיש בהם תולעים לבנים מחים מונחים במקום צר ומלמעלה אין עליהם שום רושם ויש מבינים מכירים מבחוץ לפי שמראה הקטנית שיש בהם תולעים מראיהם כמראה זכוכית מבחוץ אבל ג"כ לאו כל אדם מבין עליהם:

הנה גוף דין הקטנית אלו כבר הזכירו תוס' חולין (דף ס"ז ע"ב) ד"ה דיקא דאין לאסרם כ"ז שלא רחשו פי' לא מיבעיא לדעת הפוסקים דלא כשמואל דקושות שהתליע באיבי' אלא אפי' להאוסרים ג"כ מותר כ"ז שלא פירשו וכן הוא דעת רש"י והרא"ש והסכמת המחבר ורש"ל להתיר אפי' התולעים בעצמם. אלא שהסכמת הט"ז והש"ך ופמ"ג להתיר המאכל ולאסור התולעת בעצמה היינו לחוש לשיטת המ"מ בשם הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ור"ן: הגם שבש"ך סקכ"ב כ' דקטנית אין דרכן להתליע במחובר וע"ז סמכו העולם שלא לבדקן. כבר כ' הפמ"ג דהמנהג לבדקן. וכן נהגו כל ישראל בכל מקום לבדקן ומסתמא מחזיקין דדרכן להתליע במחובר. או דנקטינן להחמיר בפרשו לאחר מיתה ומש"ה חיישינן ובדקינן:

ומעתה לפני מנהגינו לבדוק הקטנית כולם שאין כאן החשש אלא על אותן התולעים שבפנים שאין קלקולם ניכר כ"כ. ודאי לכו"ע די בעצה שכ' המחבר היינו להביאם במים צוננים מתחלה שיצופו המנוקבים ואח"כ ליתן אותם ברותחים לא מיבעיא אותן שהם לאחר יב"ח אלא אפי' אותן שהם בתוך יב"ח נהי דכ' הט"ז בסקי"ג והש"ך סקכ"ה דלא מהני עצה זו אעפ"כ בכאן מהני. חדא דהא כ' הט"ז בסקי"ד דלאחר בדיקה שלנו מועיל עצה זו. ועוד הא האוסר תקנה זו תוך יב"ח הוא הרשב"א בתוה"ב הארוך והקצר והרשב"א לשיטתו דס"ל אותם שבפנים אסורים אפי' בלא פרשו כלל. אבל לדידן הא כ' דנקטינן לקולא:

עד שאני חמה על המחבר דלכאורה מזכה שטרא לבי חרי דלעיל בס"ו פסק כשיטת רש"י ותוס' ורא"ש דבעי דוקא פירש א"כ למה לא מהני חקנה זו תוך יב"ח:

אך המחבר דס"ח מיירי בפירות שדרכן להתליע תולעים שפורשים בפנימית הפרי ממקום למקום דאסירי אפי' לשיטת רש"י ורא"ש ג"כ וכ"נ ביש"ש פא"ט סי' ק' שהביא אותה התקנה של העדשים שהביא המחבר לאחר יב"ח ובסי' ק"א הביא הדין בפולין שהקליפה משחרת עליהם מבחוץ שמותרים לגמרי. אלא שלפי הנראה לא היו אז שכיחים תולעים כאלה רק בפולים ובזה"ז הם שכיחים גם בעדשים:

והגם שבט"ז וש"ך ופמ"ג אוסרים התולעים בעצמם וא"כ יש לחוש שיאכלו התולעת עצמה אם הם תוך יב"ח. הלא טעמם משום דחוששין לדעת הרשב"א והרי לדעת הרשב"א בתשו' ברי' בטלה בתתק"ס ונגד התולעת בעצמה ודאי יהי' תתק"ס. ואיסור דבוק לא שייך כאן דהרי הוא פגום:

ואפי' החולקים על רש"י י"ל דלא ס"ל דלוקים עליו וממילא י"ל דברי' שאין לוקין עליו בטלה בששים וכמ"ש האו"ה כלל כ"ה אות א' ב'. והרמב"ם שכ' דלוקין עליו הלא ס"ל סדא"ו מדאו' לקולא והכא יש כאן ס' אם התליע במחובר א"כ עכ"פ לא הוי אלא איסור דרבנן ול"ח ברי' לדעת הרבה פוסקים. ומעתה יש כאן ספקי טובי. חדא שמא לא התליע במחובר ושרי לגמרי וקרוב לומר כן כמ"ש הש"ך סקכ"ב ואת"ל התליע במחובר שמא הלכה כר"ת וסייעתו דאין הלכה כשמואל. ואת"ל הלכה כשמואל שמא הלכה כרש"י ושמא נימוחה ושמא בטלה בתחק"ס ושמא הלכה דכל שלא ניכר האיסור בפ"ע ל"א בי' ברי' לא בטלה. ואין לנו דיעבד גדול מזה ודאי דמותרים לאחר בדיקה ותקנה הנ"ל אפי' תוך יב"ח. ואפי' אותן הרוחשים בפנים יש לנו עכ"פ חמשה ספקות שמא לא התליע במחובר ושמא כר"ת ושמא נימוחה ושמא בטלה בתתק"ס ושמא משום שלא היתה מבוררת מקודם:

והנה מ"ש דהוי כניכר האיסור אף דיש בו טורח כולי האי שאין אדם מבין עליו והבאת ראי' מתשו' הרשב"א תפ"ה בחטים מצומחות. אדרבה משם ראי' דבטל כה"ג ומעשים בכל יום שאנו אוכלים אותם בפסח ע"י ביטול וע"כ דקיי"ל דבכה"ג חשיב אינו ניכר וגם הרשב"א לא כ' אלא לאסור לערב לכתחילה אבל לא לאסור המעורבים:

והנה בזה נמשכת אחרי ח' ב"ש חיו"ד קנ"ד כמ"ש בשמו לדמות זה למ"ש הט"ז סי' ק"ד לתלות זה במחלוקת שבין הרמב"ם והרשב"א בענין החמאה שיש בה קום. אבל לענ"ד אין זה ענין כלל להך דהכא דהא הט"ז מודה היכי דא"א לאכול האיסור לבדו ל"א דחשיב ניכר וה"נ א"א לאכול התולע בלא העדשה ולעולם יש רוב נגדו. וכן לפמ"ש הש"ך דדוקא בשרץ וכדמשמע מרש"י ע"ז (דס"ט) ד"ה אימרטוטי אימרטוט:

ומ"ש על הרשב"א דסותר א"ע מהאי דעצים שנשרו מן הדקל. תימה שעוד לא שמעת דבר זה ממני שעמדתי בזה עוד בהיותי בק' פראשניץ. וכמדומה לי שכתבתי זאת להרב הג' דק' סעראצק נ"י וזה כחצי שנה כתבתי ג"כ מזה: גם מ"ש בדברי ת' הרשב"א ת' רנ"ט משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דאינו אלא בהיתר בהיתר. כבר כתבתי כן זה שנים רבות בחדושי על משניות זרעים בכלאים פ"ב על מה שתמה התוי"ט דלא שייך ביטול ברוב אלא באינו ניכר. כתבתי וז"ל די"ל כיון דעדיין לא נזרעו הכלאים רק שנתערבו המינים הוי היתר בהיתר וכה"ג בטל אפי' ניכר:

וקצת ראי' מסוף ביצה דאמרו חטים בשעורים משום דהוי ממון בעלים לא בטל והא ניכר הוא וא"כ אפי' באיסור שאינו ממון בעלים ג"כ ל"ב אע"כ משום דהוי היתר בהיתר ובטל שפיר אפי' ניכר ורק משום דממונא ל"ב: והסברא לזה דהא דניכר האיסור ל"ב הוא משום דהוי קבוע וקבוע ילפינן דוקא בדבר שאין דומים כגון נכרי וישראלים וכן איסור בהיתר ולא כששניהם היתר:

והנה הרשב"א בת' רנ"ט כ' בזה דל"ד לכלאי בגדים דהכא כיון דא"א בענין אחר כיון דמעורבים הם שייך לומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ומיושב בזה קו' התוי"ט הנ"ל וג"כ היכי דהוי היתר בהיתר וידוע מה שתמהו מזה על ר"ן נדרים הידוע וצ"ע:

ומ"ש משום דאין עושים ס"ס בידים וכמ"ש מהרי"ט בח"ב חיו"ד סי' א' היינו לגרע הס' שמא נמות כיון דהשתא קודם הבישול ל"ש שמא נמות יאסר לבשלם כדי שיהי' נמוח ויהי' ס"ס. וכמו בשרקפא דס' דרוסות דהשתא אסורות דהוי ס' דאו' לחומרא ואי כשימכרם יהי' ס"ס ע"ז לא סמכינן להתיר לכתחילה. ובאמת כבר קדמו בזה בתשו' הרשב"א ת' תתל"א ובת' ר"מ ב"ב ג"כ בענין החיטים המצומחות ושם מבואר דהוי משום אין מבטלים איסור לכתחילה. אך ס"ס אין ענין להך דהכא דכ"ז אם עתה לא הי' עדיין ס"ס. אבל הכא הרי בעדשים הללו גם קודם הבישול יש כאן ס"ס ממילא מותר לבשלם וכשיבשלם אז שוב באמת יתוסף לנו עוד ס' שמא נמות:

ופשוט אצלי דדברי הר"ן שכ' בשם הראב"ד דאם הוחזקו בג' תולעים דאסור היינו דוקא בתוך יב"ת אבל לאחר יב"ת עדיין איכא ס"ס. ואפי' אי נימא דהתם אסור אפי' לאתר יב"ת ה"מ בתולעים האסורים. אבל לא בתולעים כאלו דעליהם בעצמם יש ס' אם אסורים. ובתוך יב"ת נ' דשפיר אסורים אף דהא דברי' ל"ב לא הוי אלא מדרבנן:

והנה במה שהשגת על ת' חל"י במה שרצה להתיר המים שיש בו תולעים בלא סימן עפ"י דברי החק יעקב תמ"ז י"ז דאם א"א להסיר הפירור הוי לח בלח. דהכא כיון דאנו רואים את התולעים במים ל"ש ביטול:

ודאי לפי דברי הט"ז שם בסי' ק"ד צדקת בדבריך דהכא אפשר שיבא על לשונו התולעת בעצמה בלא המים. אבל לדעת הש"ך שם יש מקום לדבריו דדוקא בשרץ הוא שהחמירו כן וכמ"ש בנה"כ שם:

ומ"ש שכ' הפמ"ג שם בסי' ק"ד א' שאם יראה הקום יסירנו. הא גם הש"ך שם בסק"ג כ"כ בשם הרשב"א היכי דאפשר אבל היכי דא"א לסננו י"ל דבטל: אך מ"ש שם בת' הנ"ל משום דלא הי' מבורר האיסור מתחילה כדעת המרדכי וכ' לראי' מדברי התוס' ב"ק (דס"ט) דל"ל דעת המרדכי. כבר כ' כן הגר"א לא"ת שכ' אבל לפענ"ד אין משם שום ראי'. וכן נ' דלא קשה ג"כ קו' הכו"פ סי' ק"ב סק"ח מדברי התוס' מעילה וכסף משנה שכ' במטבע של הקדש בכיס דל"ב משום דהוי דשיל"מ והרי לא היתה ניכרת מקודם שאמר פרוטה בכיס זה הקדש דאה"נ זה כוונת התוס' דכיון דלא הוי אלא דרבנן שוב אמרי' דמותר לגמרי כיון דלא הי' ניכר קודם:

וכך הם דברי התוס' ב"ק שם דהקשו מדשיל"מ פי' דאי נימא דהוי דאו' לא מהני מה שלא הי' ניכר ע"כ תי' דלא הוי אלא דרבנן ממילא מותר לגמרי משום דלא הי' ניכר. ומהכ"מ שם בשם הרמב"ם ל"ק דהוא ז"ל ס"ל דהוי דאו' וכבר הארכתי בזה בחדושי על הרמב"ם:

ומה שהקשה בת' חל"י הנ"ל מגמ' תמורה (ד"ל) שאמרו נשקול חד וכו' ול"א דליבטול דהא לא הי' ניכר תחילה. לק"מ דכיון דאמרו בגמ' דאפשר בברירה א"כ תשיב אפשר לברר האיסור א"כ הוי כניכר האיסור ול"ש ביטול ודבר פשוט וברור הוא:

אחיך דוש"ת באה"נ:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה