אור ברסלב
שות דברי יששכר יו"ד › סימן סה

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

יו"ד · סימן סה

סימן סד

כבוד הרב הג' מעוז ומגדול איהו יאי וגירתי' יאי וכו' כש"ת מ' אברהם ירחמיאל נ"י האבד"ק לענטשנא:

הנה מה שהקשה כ"ת על דברי הרמב"ם ז"ל דפ"ב מהל' שחיטה ה"י דמותר לשחוט את המעוברת דעובר ירך אמו הוא. והקשה לפי דברי הלח"מ פ"ז מהל' עבדים ה"ה ס"ל לרמב"ם דעובר לאו ירך אמו:

במטותא מני' אדרבה הרי הלח"מ כ' מפורש דהרמב"ם ס"ל דעובר ירך אמו היא. וכ"כ ג"כ בפ"ד מהל' פסולי המוקדשים ה"ו דמאי דפסק כר"י בהפריש חטאת מעוברת דהוי כמפריש שתי חטאות אינו משום דעובר לאו ירך אמו אלא משום דס"ל אדם מתכפר בשבת הקדש וכרבא שם בתמורה (דף כ"ה ע"ב): ובאמת א"א לומר באופן אחר דהרי גם בפי"א מהל' נזקי ממון הי"ב כ' ואם ילדה לאחר שנגמר דינה ולדה אסור שהעובר ירך אמו וכרבינא סנהדרין (דף פ' ע"ב):

ומ"ש הלח"מ שם חילוק בין אומר את שפחה ולדך ב"ח דהוי כמשחרר חצי עבדו אבל אומר את בת חורין ולדך עבד דלא הוי כמשחרר חצי עבדו. היא סברא טובה ומתוקה דכל זמן שהולד במעי אמו כיון דעובר ירך אמו אין לה קיום בפ"ע והאם משוחררת אלא כשיצא לאויר העולם אז הוא דנעשה עבד וס"ס כשהיא מעוברת אז השחרור חל עלי' לגמרי. והוא תי' מספיק לתרץ קו' הראב"ד על הרמב"ם וכ"כ ג"כ הש"ך יו"ד רס"ז סקע"ה:

ומ"ש הלח"מ בעצמו שהוא דחוק מאד היינו משום דקשיא לי' למה לא תירצו בגמ' תמורה (דף כ"ה ע"ב) שם דשני המ"ד ריה"ג ורבנן שניהם אה"נ ס"ל עובר ירך אמו אלא דריה"ג ס"ל דהולד נמשך לגמרי אחרי האם משום הקרא דהאשה וילדי' ורבנן ס"ל דהשעבוד חל על הולד בפ"ע זו הוא דק"ל להלח"מ:

אבל באמת זו לפענ"ד לאו קושיא הוא דס"ס צ"ל כן לדעת רבא ורבינא הנ"ל ושאר אמוראים דס"ל עובר ירך אמו דא"כ יהיו כיחידאי אע"כ דס"ל כן והגמ' דתמורה לא נחית להכי אלא ליישב דעת המ"ד קמא אליבא דר"י דס"ל שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו ע"ז אמרו דיש:

לתרץ דשני המ"ד ס"ל דעובר לאו ירך אמו. אבל אה"נ למסקנא דרבא וגם כפי הנראה מסתמא דגמ' תמורה (ד"י) בל"ק דלא פירשו טעמא דר"י משום דשיירו משוייר וע"כ משום דמתכפר בשבת הקדש ואה"נ דעובר ירך אמו אה"נ דשני המ"ד ריה"ג ורבנן תרווייהו ס"ל עובר ירך אמו וכסברת הלח"מ הנ"ל:

ומדוייק לפ"ז מה שמסדר הש"ס אחקפתי' דרבא בסוף הגמ' ולא מיד אתרי האוקימתא דשיירו משוייר לומר דרבא אכולהו פליג לומר דהתנאים לא נחלקו בזה אלא דכו"ע עובר י"א ונחלקו בסברא הנ"ל:

ומה שהקשה כ"ת איך אפשר לומר דלמ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט את המעוברת א"כ איך ס"ל לר"י בביצה (דף ו' ע"ב) עגל שנולד ביו"ט מותר משום דמותר אגב אמו בשחיטה והא ר"י ס"ל בפ' הערל (דף ע"ח) דעובר לאו ירך אמו. אתמהה על קושיתו הא ר"י לא אמר לה כלל דמותר אגב אמו אדרבה הא ס"ל אפי' באפרוח דמותר משום דמתיר עצמו בשחיטה וצריך לדחוק ולהקשות מהברייתא דאמרו תניא כוותי' דשמואל ואיתימא ר"י וקושיא זו קלושה היא:

אבל עדיפא מינה הו"ל למר להקשות דהא ודאי דמ"ד במתני' בחולין (דף ע"ת) השוחט את המעוברת ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וכו' ודאי דס"ל עובר לאו ירך אמו וחכמים דס"ל שחיטת אמו מטהרתה ס"ל דעובר ירך אמו וכמ"ש שם בחדושי רבינו גרשום והדבר פשוט וא"כ קשיא דר"י כיחידאה. וגם דבגמ' (דע"ה) אמרו ד' סימנים אכשר בי' רחמנא וס"ס הולד ניתר בשחיטת אמו ושם אמרו יישר וכן אמר ר"י א"כ עכ"פ ר' יוחנן ס"ל דהולד ניתר בשחיטת אמו א"כ קשיא דר"י אדר"י והא ודאי קשה טובא ולקמן אי"ה נדבר עוד מזה:

והנה להיפוך בדברי רבא נהי דס"ל עובר ירך אמו וכן שאר אמוראים ע"כ דנחלקו בזה אי לכל מלתא ירך אמו הוא דהנה במאי דנחלקו שם (דף ע"ד ע"ב) ר"י ור"ל אי מונים בו ראשון ושני ור"ל אמר אין מונין בו ראשון ושני פירש ג"כ בחי' רבינו גרשום דפליגי אי עובר י"א או לא דמ"ד מונין בו רו"ש ס"ל עובר לאו י"א היא ור"י י"ל שפיר דלטעמי' אזיל דס"ל עובר לאו י"א. ור"ל דאמר אין מונין בו רו"ש ס"ל ע"כ דעובר ירך אמו וקשה דרבא אדרבא דרבא אמר ביבמות (דל"ו) בכל דוכתי הלכה כר"י בר מתלת דחשיב שם וא"כ הכא לרבא מונין בו רו"ש דעובר לאו י"א וא"כ קשיא דרבא אדרבא. וע"כ דס"ל דאה"נ לאו לכל מילי אמרי' עובר י"א ואה"נ בהא נחלק עם ר"א בנמצאת טרפה ר' אמי אמר לדברי המתיר אסור היינו דאין לולד שחיטה בפ"ע כלל. ורבא אף דס"ל בכל דוכתי ירך אמו ס"ל דהכא לענין זה לאו ירך אמו הוא בכולו אלא במקצת הוי ירך אמו לאשתרויי מנבילה דאם מת הולד אינו מטמא ואם אינה טרפה מותרת לגמרי ולענין מקצת לא הוי כאמו דיש לה שחיטה בפ"ע:

ונ' דלדעת רבא גם ר"י ור"ל פליגי בזה אי מונין בו ראשון ושני דלר"י דמונין בו ראשון ושני היינו דלענין זה לא הוי י"א ולר"ל אין מונין בו רו"ש דלגמרי הוי י"א. ור"ל לטעמי' פליג ג"כ בהאי דד' סימנים אכשר בי' רחמנא דאמרו שם (דף ע"ה ע"ב) מכלל דפליג עלי' ר"ל:

וי"ל דאה"נ דפליגי בזה הני תנאי דתמורה (דף כ"ה ע"ב) הנ"ל דריה"ג ס"ל באומר את בת חורין ולדך עבד הולד כמוה דהיינו דס"ל דאי עובר י"א הולד נגרר לגמרי אתרי' וה"ה בשוחט את המעוברת ונטרפה אסור הולד ורבנן דפליגי עלי' ס"ל דאף דעובר י"א הוא מ"מ יש לו הוי' בפ"ע ג"כ: וכן י"ל דפליגי בזה בחולין (דף נ"ח) ר"א ור' יהושע בולד טרפה דר"א אומר אסור ור"י אומר יקרב על גבי המזבח ואמרו דפליגי אי עובר י"א או לא וקשה לאמוראי דס"ל עובר י"א דיהי' דלא כהלכתא וידוע מ"ש ע"ז בתוס' ב"ק (דף מ"ז) ד"ה מ"ט:

אך לדברינו ניחא בפשוט דהיינו ג"כ כמש"ל דר"א סובר עובר י"א הוא לגמרי ור"י ס"ל דלא לגמרי עובר י"א וכמו בד' סימנים אכשר בי' רחמנא היינו דיש לעובר עכ"פ הוי' בפ"ע:

ויעויין בת' רעק"א ת' קע"ב שהקשה למ"ד עובר י"א ואמרי' ולד נרבעת אסורה דהיא וולדה נרבעו א"כ איך מותר לבעול את המעוברת נימא דהוי כבא על בתו. ורבים פקפקו ע"ז. ולדעתי כוונת דבריו ז"ל דבשלמא אי נימא לאו י"א אין הולד נרבע עמו וכן אינו נבעל דהיא ברי' בפ"ע אבל אי י"א הוא כשהאם נבעלת נחשב שגם הולד נרבע:

אך ס"ס לפי דברינו הנ"ל אינו קושיא כי היכי דאמרי' בנכרית שנתגיירה דאי עובר י"א אין הולד צריך טבילה ולא שייך חציצה דהוי כאבר מאבריו א"כ ה"נ במעי אמה ל"ח בת כלל דהוי כאבר של אשתו ורק למ"ד לאו י"א נחשב כטבלה במעי אמה ושוב לא הוי כנבעלת כלל דלמ"ד לאו י"א ולד נרבעת מותרת דלא נרבעה כלל:

וי"ל דהא תלוי ג"כ באיבעיא דר' ירמי' נזיר (דף נ"א) עובר במעי אשה אי הוי גלגלים או לא כיון דעובר ירך אמו וכו' או דלמא כיון דסופו לפרוש וכו' ושם פסק הרמב"ם דהוי גלגלים כדרכו ז"ל לפסוק כאת"ל היינו ג"כ כנ"ל אף דקיי"ל דעובר י"א מ"מ לאו לגמרי לכל הוי י"א:

אך שם עלה בדעתי סברא אחרת לומר דמש"ה בנזיר אמרו שם דלא הוי י"א משום דאמרו בנדה (דף מ"ד) דאיהו מיית ברישא ועיי"ש בתוד"ה איהו דכשנהרגה או ישבה על המשבר האם מייתה קודם מש"ה י"ל שפיר דה"מ אמרי' עובר י"א דוקא כ"ז שהיא במעי' אבל כשפורשים זה מזה בין שהיא מתה קודם או העובר קודם ס"ס באותו הרגע שזה חי וזה מת הם חלוקים זה מזה וחשיב גלגלים. ס"ס מצינו מקומות דלא הוי י"א:

וס"ס דברי הרמב"ם מדוקדקים שפיר דמ"ד טעון שחיטה ויש בו משום אוא"ב ס"ל עובר לאו י"א ולדידן דמתירין הוא משום דעובר י"א:

ויש לי להוסיף בדעת הרמב"ם דין חדש דאפי' בנמצאת האם טרפה אף דהולד ניתר בשחיטת עצמו מ"מ יש לומר דלית בי' משום אוא"ב כיון דס"ס מהני לי' שחיטת האם לענין אם מחה דאינה מטמאה משום נבלה מש"ה לית בי' משום אוא"ב. וצ"ע:

והגם דבכו"פ וחב"ש כ' דאסור בכה"ג מדאו' מל' המחבר סט"ז ס"י שכ' סתם ואם שחט אינו לוקה ולא חילק בין אם היתה האם טרפה או לא משמע דס"ל דלעולם אינו לוקה אלא דודאי אסור מדרבנן לכתחילה משום אוא"ב מש"ה לא חילק דמדרבנן לעולם אסור ובדיעבד לעולם אינו לוקה. ופשוט דזה בכלו לו חדשיו דא"צ ח' ימים:

ובדברי המ"מ פ"ג מהל' נחלות ה"ב שכ' דעובר י"א וכ' דהוי ט"ס וכ' שהסכים עמו הג' מ' חיים ברלין נ"י. א"י מה עלתה לכם לבקש בזה טעות. דברי המ"מ נכונים וברורים כמ"ש דדעת הרמב"ם בכ"מ דעובר י"א. וה"נ דכוותי' משום דעובר י"א חשיב בא לעולם כמו ידה של הבהמה ורגלה. משא"כ אם לאו י"א חשיב לא בא לעולם:

אולי קשיא לכם האי דבר פדא דתמורה (ד"י) דאמרו שם לל"ב דבר פדא ור"י פליגי אי קדושה חלה על העוברים אי עובר י"א היינו דלמ"ד עובר י"א אין הקדושה חלה וע"כ משום דהוי כמו לא בא לעולם. אין מזה שום דמיון כלל. דהתם היינו אי קדושה חלה מצד עצמה דלא ליחשוב כולד חטאת ודאי דשייך לומר משום דעובר י"א אין מקום לחול הקדושה מצד עצמה. אבל ס"ס כיון דעובר י"א חשיב כבא לעולם. ודברי המ"מ ברורים ומדוקדקים. וכן העתיק ג"כ בדרישה ובלבוש חו"מ סי' רע"ח:

ושיטת הכ"מ בשם הראב"ד שם שפירש בדעת הראב"ד פ"ז מה' עבדים שם שדעתו בדעת הרמב"ם דס"ל עובר לאו י"א תמוה. חדא כאשר הוכחנו בדעת הרמב"ם. ותו איך יפרש הראב"ד כל הני דוכתי דולד נוגחת בע"ז (דכ"ד ע"א) והך דב"ק (דף כ"ג ע"ב) וסנהדרין (דף פ' ע"ב) וכדומה:

ונלפע"ד לומר בזה דבר חדש ויתורץ לפ"ז מה שהקשתי לעיל מר"י אדר"י דד' סימנים אכשר בי' רחמנא דמה דאמר ר"י עובר לאו י"א הוא היינו דוקא היכי דיש בה חלוק רשויות כגון היכי דמקדיש חטאת מעוברת דדעת המקדיש לחלק הולד מאמה כי היכי דלא יהי' ולד חטאת בכה"ג אמרי' דלאו י"א הוא:

וניחא ל' הגמרא שם בתמורה (דף כ"ה) דאמרו דס"ל שיירו משוייר ועובר לאו י"א דהו"ל כמקדיש ב' חטאות ובאמת לכאורה הול"ל "והוי לי": אך בזה כוונתם מדוייקת דמש"ה לאו ירך אמו דודאי רצונו של המקדיש להקדיש שני חטאות דאל"כ הו"ל ולד חטאת דלמיתה אזיל ובודאי א"א מוציא דבריו לבטלה מש"ה אמרי' דאקדשי' בפ"ע ומש"ה אמרי' דלאו י"א הוא: וה"ה במשחרר דהיינו באומר את שפחה ולדך ב"ת כיון דחלק הולד מאמו אמרי' דלאו י"א הוא. אבל בולד נוגחת ונרבעת וכן בולד שנשחטה אמו וכדומה כיון דלא נתחלקה מאמו כלל ודאי דניתרת בשחיטת אמו ואמרי' דעובר י"א. והוא הוא שאמרו חולין (דף ע"ג ע"ב) עד אליבא דר"י וכו' שחיטה אינה עושה ניפול דהכל חשיב כמחובר וכן פרה שהזיקה גובה מולדה ושאר דוכתי יוכל להיות שפיר דגם ר"י מודה דבכה"ג אמרי' עובר י"א: ויתורץ בזה מה שקשה לכאורה בדברי הגמ' יבמות (דף ע"ח) שם דפריך מרבא דאמר נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה היינו דעובר י"א. ותימה לפי הס"ד שרצה לתרץ דברי רבא שיהי' גם אליבא דר"י כמ"ש התוס' שם ד"ה אלא מאי פריך דוקא מדברי רבא דהכא והלא יש לנו הרבה מימרות מרבא דעובר י"א:

אך לפמ"ש ניחא. דעיקר פלפול הגמ' היכי דיש חלוק רשויות כגון דהאם היא מצרית ראשונית והאב שני ובזה הוא דאקשו דכי היכי דאמר ר"י בהפריש חטאת מעוברת משום חלוק רשות המקדיש אמרי' דלאו י"א ה"נ היכי שיש שני כחות כת האב וכח האם הול"ל ג"כ דלאו י"א. וע"כ פריך מרבא ג"כ דגם בנכרית מעוברת שנתגיירה הול"ל ג"כ כיון דיש שני כתות כח האב שהוא נכרי וכח האם שהיא גיורת ג"כ נימא דלאו י"א ול"ד כלל לשאר דוכתי דאמר בהו רבא י"א דאולי ר"י מודה שם ומתורץ שפיר דעת הראב"ד ודעת הכ"מ ג"כ שיש ליישב גם דעת הרמב"ם כן:

ולפ"ז נ' לתרץ ג"כ קו' אחרת מה שהקשה הלח"מ על הראב"ד, שכ' בתי' הראשון משום דהוי לא בא לעולם והקשה דא"כ למה לא הקשו שם בתמורה על ר' יוחנן דהא ר"י גופי' ס"ל, המזכה לעובר ל"ק בב"ב (דף קמ"ב ע"ב). י"ל דמסתפקא להו לבעלי הש"ס בתמורה שם נהי דקיי"ל, המזכה לעובר ל"ק ה"מ במזכה דהעובר לאו בר זכיי' הוא אבל בשחרור דלא הוי אלא סלוק רשותו ממנו אולי מהני. וכי האי דקיי"ל בפ"ה מה' עבדים ה"ג דבאומר לעבדו אין לי עסק בך מהני ועי' בכ"מ שם דהכא שאני דלא הוי קנין אלא סלוק רשות ע"כ לא הקשו די"ל ה"נ בעובר אולי נימא כמו בקטן דזכו בי' שמים וגם הראב"ד ז"ל כ' רק כמסופק דאולי לא קנה:

אך עדיין נשאר לנו צ"ע בחו"מ ר"ט ס"ד דאמרו שם א"א מקנה דשלב"ל מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך לא מהני "אפי' היתה הפרה מעוברת" דהרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה לא הוסיף תיבות אלו וי"ל שפיר דלטעמי' אזיל דס"ל עובר י"א א"כ כשהיתה מעוברת הרי היא כאלו בא לעולם וכמ"ש בפ"ג מה' נחלות ה"ב לענין בכור הנ"ל בדברי המ"מ:

והטור שהוסיף תיבות אלו "אפי' היתה מעוברת" הגם דיש לתמוה דביו"ד רס"ז העתיק כל ל' הרמב"ם באומר לשפחה הרי את שפחה ולדך ב"ח וכן להיפוך משמע דס"ל עובר י"א אבל אעפ"כ יש לומר דאזיל לשיטתו בחו"מ סי' רע"ח גבי בכור דס"ל דמעוברת לא הוי מוחזק ופליג על הרמב"ם התם: אבל על המחבר קשה שפיר דהתם גבי בכור פסק כהרמב"ם דהוי מוחזק אף דכתב בכסף משנה דעובר לאו י"א מ"מ כיון דס"ל דהוי מוחזק למה לא יוכל להקנות ולמה כ' כאן כהטור דא"י להקנות נימא דהוי בא לעולם. וצ"ע: ועל מה שתמה כ"ת עלי על מה שראה בספרו של אתי הגאון שי' בשמי לראי' דאין שבות במקדש לא אמרי' היכי דיש חשש איסור כדברי המהרש"א שבת (דף מ"ב) וראיתו מסוטה (דף מ"ח) שאמר להם עד מתי אתם מאכילים טרפות למזבח והא לרמב"ם הספקות אינו אלא דרבנן והזכיר לי כ"ת שבת' הריב"ש כ' דרק בדברים שאסרו חכמים משום גזירה הוא דאמרו אין שבות במקדש ולא היכי שיש חשש איסור. הלא הם הם דברי בעצמי שכתבתי שם ראי' מדברי הריב"ש. ובקרוב אי"ה יראה אותה התשובה:

ובשאלת הפגימה הגדולה שמצאו אחר השחיטה והשו"ב נסו לשפשפה ע"ג היד לא ירד בני עמכם כי אין ס' שכוונת הפרי תואר סי' י"ח סקכ"ה שם הוא רק באופן שכ' שם דאנן סהדי דלא נעשה ע"י העור פגימה גדולה כזו. אבל אינו כן בפגימה שנסו לשפשפה ע"ג היד ובכה"ג אפי' להתיר הכלים שאב"י קשה לי להצטרף להתיר והבוחר יבחר:

דברי הדוש"ת ידידו:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה