אור ברסלב
שות דברי יששכר חו"מ › סימן קסט

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

חו"מ · סימן קסט

סימן קסח

מכ' הגאבד"ק קונסק שי' וז"ל: יקרת מכתבו הגיעני וע"ד קושיתו בגמ' דסנהדרין (דף ע"ג) דפריך על מי שרואה חבירו טובע בנהר שחייב להצילו מקרא דלא, תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא והשבות לו אבדת גופו מנין ת"ל והשבות לו. דלמה לא מוקי הש"ס דאי מוהשבות לו הו"א דאם רוצה לאבד עצמו לדעת אינו חייב להצילו דקרא באבדת ממונו כתיב וכי היכי דמאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו ה"נ מאבד נפשו לכך צריך קרא דלא תעמוד:

והנה לכאורה יש להוכיח דאף אליבא דאמת כן היא והו מש"ס סנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דהיכי דאין לו דמים אין מפקחין עליו את הגל במחתרת. אף דאינו מובן כלל הטעם הלא פשוט דכשיצא ממחתרת ונפל עליו הגל ודאי מפקחין א"כ גם במחתרת אם נפל עליו הגל הרי אז בודאי שוב לא יהרוג וא"כ כשבאים הרבה אנשים ורואים נפילת הגל שנפל עליו ה"ז כיצא ולמה אין מפקחין. וא"כ לכאורה מוכח כוונת הש"ס כיון דמפקיר עצמו למיתה בעת שהוא במחתרת ע"כ אין מצוה בהשבת גופו כמו בממון:

וראיתי בס' ישועת ישראל להגאון מקוטנא ז"ל דהביא ש"ס הזה להוכיח דמחללין אף בהביא עצמו לידי סכנה. והוא לפלא כי הוא ראי' לסתור דודאי מאב על בנו דיש לו דמים אין שום ראי' שהרי לא סיכן בעצמו כלום ומה זה ענין לסיכן בעצמו:

וגם יש כדמות ראי' מעירובין (דף כ"ט ע"ב) גבי ר' חנינא שאכל חצי נחש מהבצל וקאמר הש"ס דלכך בקשו עליו רחמים יען שהשעה צריכה לו וכ' שם הריטב"א דאל"ה הי' כדאי לחוב בעצמו ולא היו מתפללים עליו וא"כ מכ"ש דאין מחללין בכה"ג:

אך באמת נ' דכ"ז אינו ובודאי מחללין ול"ש בזה אבידה מדעת דדוקא גבי ממון שהוא שלו שפיר אם מאבד לדעת אין נזקקין לו והרבה סוברים דהוא הפקר משא"כ באבדת נפשו דהוא אינו שלו רק נפשו קנוי' לשמים: ומטעם זה תמה בתשו' הרי"מ חחו"מ סי' א' על הפנ"י דמכות דל"ש בנפשות לומר שלא נהרוג אותו יען שמודה ואומר בפניכם הרגתי דדוקא בקנס שייך הודאת בע"ד משא"כ להרוג עצמו שהוא כמו שהורג את אחרים ול"ש הודאת בע"ד ושפיר עושים בהם הזמה עייש"ה. וא"כ ל"ש מ"ש כ"ת דהי' ס"ד דא"צ להצילו ברוצה לאבד עצמו לדעת שאין זה מקרי מדעת הבעלים כלל: וכן בזכרוני שכ' בת' מהרי"ק דלכך הולכין בנפשות אחר הרוב ולא בממון יען בממון אמרי' הממע"ה וצריך עדים דוקא משא"כ בנפשות דאדם לא מקרי מוחזק בעצמי שהוא קנוי לשמים:

ומהא דמחתרת הנ"ל לכאורה יקשה טובא למה אין מפקחין באין לו דמים. והמג"א סי' שכ"ט סק"ד הביא ש"ס זה להלכה. ולכאורה אפ"ל עפ"י מ"ש המג"א סי' ש"ל סקט"ו דבאין לו ת' חיים אין מפקחין מספק וא"כ במחתרת תמיד יש ס' שמא כבר הוא מת תחת הגל כמבואר בנקה"כ יו"ד סי' שצ"ז דח' חי אין לו דהרי רגע קודם הנפילה הי' בר קטלא ע"כ אין מחללין מספק. אך באמת גוף דברי המג"א צ"ע וכבר תמה עליו בהג"ה דרע"ק שם. וגם צ"ע טובא דהרי מפורש דגם בס' עכו"ם מפקחין ובזה ודאי ל"ש ח' חי כמובן וכן הוא בספ"ק דכתובות (דף ט"ו ע"ב) ע"כ הקושיא ממחתרת כעת הדבר צע"ג אצלי. אולי יש לכ"ת דברים בזה ימחול להודיעני כי היא בעיני תמיהה רבתי:

והנני ידידו באהבה. יואב יהושע חופ"ק קונצק וזה תשובתי אליו:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה