אור ברסלב
שות דברי יששכר או"ח › סימן נ

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

או"ח · סימן נ

סימן מט

במה שפסק הרמב"ם פ"א דמגילה ה"א וטוש"ע או"ח סי' תרפ"ז דמגלה דותה ת"ת. ותמה הלח"מ שם וכן המג"א שם סק"ג על מה דמשמע מדבריהם ז"ל דאפי' ת"ת דרבים ג"כ מבטלין. והא בגמ' מגילה (דף ג') משמע דדוקא ת"ת דיחיד מבטלים דנפקא לן מעבודה מה עבודה שהיא חמירה מבטלינן ת"ת לכ"ש. ופרכינן עלה מעובדא דיהושע שאמר לו להמלאך על איזה מהם באת אמר לו עתה באתי פי' על דברי תורה וע"ז משני ל"ק הא דיחיד הא דרבים משמע דת"ח דרבים חמיר מעבודה וא"כ ראוי לומר דחמירה ואינה נדחיח מפני מקרא מגילה ולמה סתמו רבותינו הפוסקים וכתבו סתם דדוחה ת"ת:

ב) גם יש לתמוה על לשון הטור שכ' מתחלה ואפי' כהנים צריכים לבטל מעבודתן לשמוע מקרא מגילה ואפי' ת"ת ששקולה נגד כל המצות מבטלים אותם לשמוע מקרא מגילה. והא בגמ' אמרו להיפוך מה עבודה שהיא חמירה ת"ת לכ"ש משמע דת"ת קיל מעבודה ולא למדו אותה אלא מק"ו מעבודה והוא ז"ל כ' להיפוך:

והנה הלת"מ תי' על קושיתו דדייק לה מדברי רבא דבעי מת מצוה ומקרא מגילה איזה מהם עדיף והא מת מצוה דוחה אפי' ת"ת דרבים דהא מבטלי' ת"ת להוצאת המת ואי מגילה אינו דוחה ת"ת דרבים הי' להם להוכיח מזה דמ"מ עדיפא וע"כ משמע מזה דמגילה ג"כ דוחה ת"ת דרבים:

אך תירוצו עדיין לא העלה ארוכה דס"ס הא גופא קשיא מנא לי' לרבא הא כיון דעיקר דיוק דגמ' דסמכו של בית רבי שמבטלים למוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה הוא רק מעבודה ועבודה כבר אמרו שהיא קילא מת"ת דרבים א"כ מנא לי' לרבא לומר דדוחה אפי' ת"ת דרבים וגם יהי' בעיניו לדבר פשוט עד שאפי' לא יזכירנו לדבר חידוש:

ג) עוד קשיא הכא קו' התוס' (דף ג' ע"ב) ד"ה מת מצוה למה לי' קרא דמ"מ דותה עבודה תיפוק לה מהא גופא דמ"מ דותה אפי' ת"ת דרבים מדמבטלים ת"ת דרבים להוצאת המת א"כ כ"ש עבודה דקילא מת"ת דרבים ודאי שמ"מ דוחה אותה ולמה לי קרא:

ד) עוד קשיא לי על איבעיא דרבא מגילה ומ"מ איזה מהם עדיף ולא פשיט לי' אלא מהא דגדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה ולא יליף לה בפשוט דודאי מת מצוה עדיף דאי ס"ד דמגילה עדיפא א"כ למה לי קרא דמשפחה ומשפחה ת"ל מהא דהא מ"מ דוחה עבודה מקרא דולאחותו א"כ ה"ה מגילה ומדאיצטריך קרא דמשפחה משמע דלולא הקרא ה"א דדוקא מ"מ דוחה עבודה ומגילה אינו דוחה עכ"פ חזינן דמ"מ עדיפא ממגילה מדאיצטריך קרא דמשפחה ומשפחה:

ה) עוד יש לדקדק בדברי רבא שאמר מחתלה פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף ת"ת ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף הקדים עבודה לת"ת. ובדין השני גבי מת מצוה הקדים ת"ת ואח"כ עבודה. אמר מתחלה ת"ת ומ"מ מ"מ עדיף ואח"כ עבודה ומ"מ מ"מ עדיף וטעמא בעי על שינוי הסדר: ו) עוד קשיא קו' הט"ז סי' תרפ"ז ס"ק ב' בד"ה ולענין עמ"ש הרמ"א בשם הר"ן והמזרחי דאם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחה מפני מקרא מגילה. דהא אמרי' בגמ' מגילה עדיף מת"ת והתם בת"ת נדחית לגמרי מפני' דהיינו הלימוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו א"א בתשלומין וכו':

ו) עוד יש לדקדק על מה שאמרו בגמ' מכאן סמכו של בית רבי אמרו לשון סמכו ולא אמרו בפשוט מכאן למדו דהא הוא לימוד גמור:

ח) עוד יש להקשות להיפוך כיון דבגמ' אמרו דח"ת דרבים חמור מעבודה א"כ אה"נ למה בטלו של בית רבי דמשמע התלמידים של בית רבי שהיו רבים והא ת"ת דרבים לא ילפינן מעבודה:

ע"כ נלפע"ד ליישב הכל עפ"י מה שהקשו בתו' ב"ק (דף י"ז) ד"ה והא אמר על רש"י דמפרש גדול לימוד תורה שמביא לידי מעשה דמשמע דמעשה עדיף והא מהכא דייק בקידושין (דף מ' ע"ב) דת"ת עדיף ממעשה דנחלקו שם מעשה עדיף או תלמוד עדיף:

ונראה עפ"י מה שיש לדקדק דבגמ' כתובות (דף י"ז) איתא שם אמרו על ר"י בר אילעאי שהי' מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה בד"א כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלים. וידוע שסתם ר"י הוא ר"י בר אילעאי. וקשה דבירושלמי פ"א דחגיגה ה"ז משמע להיפוך דאיתא שם ר' יהודה כשהי' רואה המת והכלה מתקלסים הי' נותן עיניו בתלמידים ואומר המעשה קודם לתלמוד נמנו בעליית בית ארוס התלמוד קודם למעשה וכו' בד"א כשיש עמו כל צרכו אבל אין עמו כל צרכו המעשה קודם לתלמוד א"כ משמע דהוא דעת החולקים על ר"י אבל לר"י דס"ל המעשה קודם:

לתלמוד אפי' יש עמו כ"צ ג"כ מבטלים ת"ת וקשיא על גמ' דידן דאמרו בשם ר"י דוקא כשאין עמו כ"צ:

והאמת דלפי ע"ד אמרתי פי' אחר בירושלמי לא כפי' הקרבן עדה ופני משה. דתימה בעיני דר"י יחלוק על מה שהסכימו בעליית בית ארוס שנראה ודאי שהוא אותו המעשה שהזכירו בגמ' קידושין (דף מ' ע"ב) הנ"ל אלא שבגמ' דידן קוראו עליית בית נתזה ושם קראו בית ארוס. וס"ס היו כולם רבותיו ותימה שיחלוק על הסכם החכמים כולם. וגם חימה כשהי' רואה מתקלסים א"כ היו התלמידים עושים כדין למה אמר להם כן. ע"כ נלפע"ד דהפירוש הוא בלשון תימה כשהי' רואה המת והכלה מתקלסים הי' אומר לתלמידים שהיו שם באותו המעמד בלשון תימה המעשה קודם לתלמוד וכי ס"ד שהמעשה קודם לתלמוד והלא נמנו בעליית בית אריס התלמיד קודם למעשה ובזה ניחא לשון נותן עיניו שהוא משמע לעולם לשון גנאי אף כאן נתן עיניו בהם בהקפדה על שהיו שם ויהי' זה מדויק ומסכים לגמ' דידן דדוקא כשאין עמו כ"צ ושם הי' כ"צ הקפיד עליהם:

אך ס"ס לדברי הק"ע והפ"מ יהי' סתירה לגמ' דידן. ונראה ל יישב דהנה בגמ' דמנחות (דף צ"ט) איתא אמר ר"ל פעמים שבטולה של תורה זה יסודה שאמר אשר שברת ופירש"י מבטלים ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. חדש לנו ריש לקיש שזה הביטול אינו נחשב ביטול אלא קיום התורה ויסודה: א"כ מדויק שפיר לדברי רש"י ז"ל שבב"ק הנ"ל ששם בקידושין נחלקו ר"ט אמר מצד עצמו דמעשה גדול לא מפני שמקיים התלמוד אלא דהמעשה מצד עצמו גדול. נענה ר"ע ואמר התלמוד גדול לא בשום תנאי אלא שלעולם התלמוד נענו כולם ואמרו התלמוד גדול שמביא לידי מעשה וא"כ שניהם אמת שס"ס המעשה גדול שגם המעשה נקרא תלמוד שזה יסודה:

ובזה יהיו נכונים דברי הק"ע והפ"מ שר"י הי' אומר המעשה קודם לתלמוד נמנו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה ואח"כ מפרש הירושלמי דאין כאן פלוגתא אלא כוונתו של ר"י הם כדברי רש"י דב"ק וכדברי ריש לקיש שהמעשה קודם לתלמוד מפני שזה יסודה של תלמוד ומש"ה מבטלים כשאין עמו כ"צ שאם לא יבטל אז יש בזה ביטולה של תורה ולא יסודה ואם יבטל יהי' בזה קיומה של תורה וכנ"ל:

וממילא יהי' מיושב גמ' דהכא במגילה דמתחלה לולא הקרא דמשפחה לא היו ידעינן דקיום מצוה דרבנן יהי' נחשב כדאו'. וממילא אין שום אופן לבטל ת"ת מפני מקרא מגילה נהי דמבטלים ת"ת לשאר מצות תמורות היינו מפני שיש בזה קיומה ויסודה של תורה אבל בקיום מצות דרבנן לא אשכחן: אבל כשחדש לנו המקרא דמשפחה דגם מצות קריאת המגילה הוא כדאורייתא והי' להם ק"ו לבטל ת"ת מפני מקרא מגילה ע"כ הוסיפו הם וסמכו ע"ז לבטל אפי' ת"ת דרבים משום שגם בזה נקרא קיומה של תורה אף שעל זה לא הי' להם ק"ו:

וזה ניחא ומבואר אף לאחרי שכבר הוכיחו דת"ת דרבים חמור מעבודה אבל ס"ס סמכו הם לבטל מדיש ק"ו על עיקר הדין דת"ת:

וא"כ מדויק שפיר לשון רבא שמתחלה לענין מקרא מגילה הקדים שדוחה עבודה שלולא היו ידעינן שדוחה עבודה לא היו ידעינן שדוחה ת"ת דאפשר קיום מצות דרבנן לא הוי יסודה וקיומה של תורה רק מהך דעבודה ילפינן לה:

אבל לענין מ"מ הוא להיפוך דזה ידענו שפיר דמבטלי' ת"ת להוצאת המת שזה קיומה ויסודה של תורה. אלא בעבודה דחשיב דחוי' ולא קיומה של עבודה סד"א דמ"מ לא ידחה אותה קמ"ל קרא דולאחותו ומצד סברא לא ידענו זאת:

ומיושב קו' תוד"ה מ"מ הנ"ל דאין כאן ק"ו מה ת"ת דתמורה מבטלים מ' כבוד המת עבודה דקילא לכ"ש לא נהי דת"ת חמורה ס"ס בתורה אין נקרא דחיי' כיון שזה קיומה ובעבודה הוי דחיי' וזאת לא ידענו מצד עצמינו אלא מקרא הוא דילפינן לה:

ומיושב לפ"ז קו' הט"ז תרפ"ז הנ"ל דהא אמרי' בת"ת דנדחית לגמרי מפני מקרא מגילה דס"ס דברי הר"ן קיימים דאין מצוה דאורייתא נדחית לגמרי. ובת"ת שאני שזה נקרא קיומה ויסודה של תורה וכמש"ל:

וס"ס השתא ודאי מדסמכו של בית רבי נשארה הלכה קיימת דמגילה דותה אפי' ת"ת דרבים ואינה נקרא דחיי' אלא קיומה ודברי הפוסקים קיימים. ושפיר קאמר הטור אפי' ת"ת שהיא תמורה מכל המצות פי' אפי' ת"ת דרבים שהיא חמורה:

עוד נ' קצת באופן אחר ליישב קו' הלח"מ והמג"א הנ"ל דהא בשבת (דף כ"ג ע"ב) איבעיא לי' לרבא קידוש היום ונר חנוכה הי עדיף קידוש היום עדיף דתדיר או נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ופשיט לי' דנר חנוכה עדיף דפרסומי ניסא עדיף:

והנה בזבחים (דף צ"א) איתא שם דקידוש היום תשיב מקודש א"כ ע"כ דאה"נ איבעית הגמ' היתה על שניהם דקידוש היום תשיב מקודש וגם תדיר וע"ז איבעיא לי' לרבא אי פרסומי ניסא עדיף, משניהם ממקודש ותדיר. א"כ יש לומר שפיר דהגמ' דהכא אזיל לס"ד דרבא דעדיין לא ידע אי פרסומי ניסא עדיף משניהם ה"נ תורה דרבים תשיב מקודש והוי תדיר ג"כ ע"כ נסתפקו עוד בזה. אבל למסקנא דרבא בשבת התם דפרסומי ניסא עדיף משניהם ה"נ דמגילה דהוי פרסומי ניסא עדיף ג"כ מת"ת דרבים:

והנה באמת שאלתו של יהושע להמלאך יש ג"כ לפרש מעין האיבעיא דזבחים שם תדיר ומקודש איזה מהם עדיף דת"ת דרבים נהי דל"ת, כ"כ תדיר דתדיר אינה ברבים אבל מ"מ הוא מקודש שקדושת הלימוד ברבים הוא יותר ויותר ועבודת התמיד הוי תדיר יותר ממקודש וע"ז שאל יהושע. וס"ס י"ל דלפי המסקנא דהתם פרסומי ניסא עדיף משניהם:

אך דבר זה עדיין צ"ע בעיני. במה פשט הגמ' דת"ת עדיף מעבודה מדאמר לי' עתה באתי. דלמא משום דבר א' לחוד לא הי' מוכיח אותו. וכמ"ש במנחות (דף מ"א) בעידן ריתחא מענישינן אעשה מש"ה בפעם הראשון לא הוכיח אותו וכשראה פעם שנית הוכיח אותו וזה הוא שאמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים שגם ע"ז הוכיח אותו אלא שלולא הביטול תורה לא בא משום דבר א' לבדו:

נהי ודאי דביטול תמידין לא דמי לשאר ביטול עשה בעלמא אך ס"ס חזינן כמה פעמים דשני איסורים קלים נחשבים כאיסור חמור א"כ ס"ס מנין שזה תמור אפשר ה"ה אם הי' הביטול תורה קודם ואח"כ ביטול התמיד הי' בא גם בפעם השני. וצ"ע:

ויש להוסיף על דברינו הנ"ל דלפי המבואר בגמ' דכהנים מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה משמע לכאורה דמקרא מגילה הי' קודם לתמיד של שחר וא"כ יקשה אה"נ למה אנו מתפללים קודם למקרא מגילה הא תפלות נגד תמידים תקנום ולא עדיפא תפלה שלנו מתמיד בעצמו:

וכן קשה למה אנו מקדימים קריאת התורה. ואך ע"ז יש לומר לפי שמזה ילפינן מקרא מגילה גופא כמ"ש בגמ' (דף ז') שלחה להם אסתר כתבוני לדורות וכו' עד שמצאו להם כתוב. כתיב זאת זכרון בספר וכו'. א"כ מזה הקריאת התורה ילפינן למקרא מגילה מש"ה מקדימין לה. אבל התפלה בעצמה אה"נ למה מקדימין:

וקרוב בעיני שגם בזמן שבהמ"ק הי' קיים לא דחינן תמיד של שחר ואה"נ התמיד הי' קודם לפי שהוא תדיר. וזה שהאריכו בגמ' שאמרו כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדם דאל"כ לא הי' צריך להאריך כולי האי והי' די לומר דמבטלים התמיד אלא אדרבא מזה דייק שהכהנים היו בעבודתן וכן גם ישראל היו במעמדן אצל התמיד ובשאר:

הימים היו נשארים להיות אצל שאר קרבנות וזהו היו מבטלים ובאים לשמוע מקרא מגילה:

ומש"ה גם התפלה דהשתא אין אנו מבטלים וע"כ דגם התפלה נקראת תדיר ומקודש ומקדימין אותה למקרא מגילה:

ויש לפ"ז לתרץ קו' הגר"א סס"י תרצ"ג על הרמ"א שכ' דאם יש מילה מלין קודם קריאת המגילה והקשה דהא כהנים מבטלים עבודתן למקרא מגילה ממילא הי' ראוי להקדים קריאת המגילה:

ולפי דברינו ניחא דהא בגמ' זבחים (דף צ"א) אמרו אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה ועיי"ש ברש"י ד"ה כי תדיר וא"כ יש במילה שני הדברים שהיא מקודש שנכרתו עלי' שלש עשרה בריתות והיא תדירה נמי נגד המגילה:

ובתוס' מגילה (דף ד' ע"ב) ד"ה ויעבירנה דמש"ה לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנה משום שנכרתו עלי' י"ג בריתות אלמא דמילה עדיפא ממגילה ושופר ומש"ה נמי מקדימינן לה:

ואה"נ החולקים על רמ"א הנ"ל ס"ל דמגילה עדיפא מתדיר ומקודש כמש"ל להוכיח מגמ' דשבת דפרסומי ניסא עדיף. וס"ס דברי הרמ"א מיושבים: חלק יורה דעה:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה