שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
או"ח · סימן לב
כבוד ידידי ה"ה הרב המאה"ג וכו' מ' שלום נ"י אבד"ק סלאווקאוו: ע"ד שאלתו דמר אודות מכירת חמץ לנכרית שיש לה בעל וכ' שנזכר זה בס' מחצית השקל סי' תמ"ח סק"ד ודעתו ז"ל הוא משום שקנין חצרו של אדם הוא מטעם שליחות ועכו"ם אין לו שליחות ולפ"ז נכון למכור לנכרית שאין לה בעל, דחצר דאשה מטעם יד איתרבאי ויד יש גם לנכרית אלא שאם יש לה בעל שוב מה שקנתה אשה קנה בעלה ושוב אין לה יד:
ואך לזה יש עצה קטנה כמ"ש המשבצות סק"ד באשת מומר שיקנה, לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו. ואף דשם כ' דלכתחילה לא יעשה כן ודאי דהתם יש חשש איסור שמא יקנה אותו הבעל והוי חמץ של ישראל שעעה"פ אבל גוי' אשת עכו"ם הא אם יקנה אותו העכו"ם ממנה ג"כ יהי' מותר אך לכתחילה צריך להתנות כן ע"מ שאין לבעלה רשות בה דאי לא"ה הוי כמקנה לכתחילה לעכו"ם וזה אין לו חצר וא"כ נשאר החמץ ברשות ישראל. אבל כיון שהקנה אותה לנכרית ע"מ שאין לבעלה רשות בו וזו קנאתה מטעם חצר שוב אפי' אם יקנה הבעל אח"כ ממנה מה בכך:
אך בגוף דבר זה אי נימא גם בנכרית מה שקנתה אשה קנה בעלה. מפורש בת' שבות יעקב ח"א ת' כ' דגם בנכרית אמרי' כן. וראיתו מגמ' עירובין (דף פ') דאיבעיא להו מהו למיגר מדביתהו ופשיט לה מדאמרו אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו אלמא דאין נ"מ בין אשת ישראל לאשת עכו"ם, אך כשאני לעצמי אני תמה דהא כל מה שאמרו כל מה שקנתה אשה קנה בעלה היא לפירות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג, מהל' זכיי' ומתנה ה"ב ובמ"מ שם בשם הירושלמי וכן מבואר ברש"י גיטין (דף ע"ז) ד"ה קנה. וכיון דקנינו רק משום פירות וקיי"ל להלכה דפירות הם משום פדיונה וכמבואר ברמב"ם פי"ב מה"א והיא תקנת חכמים ואיך שייך בעכו"ם תק"ח משום פדיונה:
וראיתו תמוה מאד דהתם אדרבה גוף הרשות הוא של העכו"ם והיא משכרת רשותו. ובסתם אין לה רשות להשכיר שלא מדעתו דמה שקנה איש קנתה אשתו לא אמרינן. וע"כ הביאו ראי' מדאמרו בישראל אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו אף דאין לה רשות כולי האי בשלו אפ"ה לענין עירוב הקילו כיון דלפעמים יש לה רשות ה"נ הקילו לענין נכרית ושפיר הוי ראי' מישראלית לנכרית. אבל לומר דגם בעכו"ם אמרי' מה שקנתה אשה קנה בעלה אין ראי': וכן ראיית השבו"י שם מדברי הירושלמי המובאים בתוס' ע"ז (דל"ו ע"ב) סד"ה משום נשג"ז שכ' הראשון קנאה וכן שאמר שם בעילה קונה בבני נח דסתמא לענין ממון קאמר תימה שאין מזה אפי' חשש ראי' דודאי לענין א"א קאמר להתחייב עלי' משום א"א וכמבואר ברמב"ם פ"א מה"א ה"א:
ועוד יתר דבריו תמוהים מאד דגם בישראל שנשא נכרית מסכים כן ובודאי איך שייך בכאן תקנת פירותי' כדי שיפדנה למה לו לפדותה והוא מחויב להרחיקה:
אך מ"ש דמדינא דמלכותא הוא שלו והוי כי האי דבעירו חמירא דבני חילא יש לעיין דבמעות נדונייתא אין לבעלה רשות אלא שיש לחוש שמא ממעות בעלה קנתה ודאי רחוק הוא למה לנו לחוש כ"כ בודאי אם באה פנינו אמרי' חזקה מה שיש ביד אדם הוא שלו:
אך בדבר זה, צ"ע דודאי בדיניהם אין לה רשות לעשות עסק גדול כזה לשכור ולקנות בתים וחצרות בלא רשות בעלה ובודאי דאינו מועיל בדיניהם וכיון שאינו מועיל השכירות קרקע אינו מועיל ג"כ הקנין אגב וממילא לא נוכל לעשות כעצת המשבצות הנ"ל למכור ע"מ שאין לבעלה רשות בו כיון דאנו מוכרים ע"י שכירות קרקע והשכירות אינו מועיל עפ"י דד"מ: אך אעפ"כ בדיעבד אם עשו כן אין חשש כיון דבאמת עפ"י דד"מ כל השטר מכירה זה אינו מועיל ועיקר קיומו כיון דהוציאו מרשותו עפ"י תקחכז"ל ל"ש תשש הערמה ושוב מהני הביטול בעלמא:
ועי' בזה בת' חשק שלמה תשובה ב'. וכן בת' בית שלמה:
חאו"ח ס"ו דלכו"ע אם מהני בדינינו אף שאינו מועיל בדיניהם מהני שפיר לענין חמץ:
ומה שנסתפק כ"ת עפ"י דברי הנה"מ סי' י"ב אי מהני שלשה אנשים. וע"ז תקן כ"ת לכתוב א' מפורש מי הוא ולסמוך על שומתו. הדבר פשוט כמו שנוהגין אנחנו לכתוב שלשה אנשים דהיינו שזה יברור לו א' וזה יברור לו א' והשנים הנבררים יבררו להם עוד שלישי ע"ז לא עלתה ע"ד שום פוסק לפקפק. דכ"ז דוקא אם נתרצה על שלשה בני אדם סתם ואח"כ באים שלשה ומפשרים אותם יוכל אח"כ לערער ויאמר על אלו לא נתרציתי אלא על טובים מהם ותמיד יכול להשתמט. אבל אם מפרש תיכף שהוא יברור א' כרצונו והקונה יברור א' כרצונו ג"כ דבכה"ג לא יוכל להשתמט ועדיף יותר ממה שהוא מפרש א' בשמו שיכול לומר אח"כ כסבור הייתי שהוא נאמן ועתה נודעת שאינו נאמן ואולי באמת במשך הזמן יתגלה עליו דבר שלא נודע קודם לכן אבל בנוסח שלנו אין דחיי'. דברי ידידו הדוש"ת: