שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
או"ח · סימן כו
עוד בענין הנ"ל. כבוד אחי הגאון אבד"ק פטאשוב נ"י. ע"ד תשובתך. פשוט לפי הנראה מכוונת הרמ"א שכ"ח סל"ז דאם נפל למשכב שרי לאכול אפי' מה שאינו מאכל בריאים ע"ז חולקים הב"ח והט"ז. ומה שיש לתמוה בדברי הטו"ז שכ' דהרמ"א כ' דלא כהב"י אף שלכאורה דברי הרמ"א הם דברי הב"י. כוונתו דהב"י דייק דוקא כשהנכרי עושה את המאכל דאית לי היכרא שאינו נעשה ע"י ישראל והרמ"א מתיר סתם ואינו מדייק משום דאיכא היכרא וס"ס קו' הט"ז עצומה דאין מתירין שיעבור הישראל עצמו השבות אם לא בחולי הכולל כל הגוף ולא בסתם נופל למשכב: ומה שכתבתי בתשובתי הראשונה די"ל דהרמ"א ארישא קאי כוונתי לומר דמאכל בריאים מותר ליקח לרפואה אפי' למי שנופל למשכב אף דמוכח לכל דלרפואה קעביד אפ"ה שרי ס"ס דברי הב"ח והט"ז והפמ"ג שמסכים לדבריהם אינם נדחים בגילא דחיטתא: ולפענ"ד אפי' אם נפרש דברי הרמ"א כפשטות דבריו ג"כ י"ל דכוונתו לדעת הב"י היינו היכא דנעשה ע"י נכרי דאיכא היכרא. וס"ס קו' הט"ז במקומה בין להב"י בין להרמ"א. וע"כ צריך לפרש דבריהם ז"ל דשאני אכילה משאר מעשי הרפואות דהאכילה בעצמה אינה ניכרת דלמא אוכל לרעבון דלפעמים לנפש רעבה כל מר מתוק וגם בסתם אינו ניכר רק קודם אכילת הרפואה אבל בשאר רפואות דגם בשעת הרפואה ניכר שעושה לרפואה שפיר אוסרים גם הב"י והרמ"א. ואין לנו היכר יותר שעושה לרפואה מרוחץ במרחץ בוסק: מ"ש דבנשמת אדם כלל ס"ט בד"ה ועוד שכבר מתרץ קושיתי בתשובה הנ"ל ממר. הא עמיץ ופתח. דהתם אפשר ג"כ הי' בלא עמיץ ופתח ונק' אפשר לעשות בלא הישראל. מלבד שהוא מכחיש הידוע מפורש בדברי הש"מ: ביצה (דף כ"ב) בשם הריטב"א דא"א בלא שיעמיץ ויפתח א"כ לא תירץ כלל עדיין. וקושייתי במקומה עומדת ומוכח שפיר דגם בא"א שיעשה בשינוי אסור:
ומ"ש שם בנשמת אדם בד"ה שבתי וראיתי דגם דעת הרמב"ן דאם א"א ע"י שינוי מותר לישראל עצמו הלא הזכיר בשם הרמב"ן דהיינו בסכנת אבר או חולי פי' חולי שהוא כמו סכנת אבר בכה"ג מתיר הרמב"ן ע"י ישראל בעצמו אך גם התם מחמיר שיעשה ע"י שינוי כידוע וכמ"ש. בתשו' הקודמת והאם מותר בא"א:
וגם הר"ן שמתיר ע"י ישראל בעצמו אם א"א ע"י שינוי היינו בגונח. וכמ"ש בחי' הרמב"ן שבת שלפנינו בפי' כ"ב דס"ל דחיוב אינו אפי' מלאכה דרבנן וראוי הי' להתיר לכל אדם אלא משום דאתי לאחלופי בסחיטה: והנה כ"ת בעצמך הזכרת לתוס' שבת (דף צ"ג) ד"ה אמר שכתבו כדברי. ורצית לדחות גם ראי' זו והכל כדי ליישב את המורים שלא דקדקו להלכה בדין זה והכל תלוי במזל. ות"ל שדברי ברורים:
מ"ש עמ"ש בתשו' (י"ד הנ"ל) דמגמ' עירובין (דף פ"ב:) מוכח שיעור א"פ וכתבת דודאי מודה ר"מ בנגע דבעי שיאכל פרס. די בזה עכ"פ שלא יקשה על הרמב"ם דבהללמ"מ ליכא פלוגתא דס"ס יש בזה הללמ"מ ואם הוא באופן זה או באופן זה בודאי גם הרמב"ם מודה דשייך פלוגתא:
ומ"ש שם דחמיר נפל בתערובות איסור שלם בתוך שיעור פרס ואוכל חצ"ש לצרף למ"ד ח"ש מותר מה"ת ודאי פשוט הוא דנופל איסור שלם הצירוף הוא רק שלא לבטלו מתורת איסור אבל באוכל ח"ש כיון דבשעת אכילתו לאו כלום הוא אין כאן צירוף כלל. דברי אחיך דוש"ת: