אור ברסלב
שות דברי יששכר או"ח › סימן י

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

או"ח · סימן י

סימן ט

שאלה. בעירנו יש בנין ביהמ"ד של עץ שפקידת הממשלה לסתרו מפני שנבנה סמוך לו בהכנ"ס חומה גבוה והסכימו לבנות בהמ"ד במקום אחר ובא השואל ושאל אם בעלי המקומות אשר בבהמ"ד הישן יהי' להם חזקה בבה"מ החדש: הנה אם הי' נבנה בהמ"ד החדש על מקום בהמ"ד הישן ג"כ יש להסתפק אם בעלי המקומות הם כשוכרים על אותו מקום או כקונים. דאם הם כשוכרים אין להם במקום זה, אחרי נפלו כלום. אבל אם הם כקונים המקום הוא שלהם לעולם:

הנה בסי' קע"ה גבי דינא דבר מצרא כ' הטוח"מ בשם הראב"ד שיש במקומות בהכנ"ס דינא דבר מצרא שהם כקרקע ואף דבתשובת הרשב"א חולק ע"ז הוא רק מטעם שאינו ראוי לערבו עם שלו י"ל דבכה"ג לא תקנו, אבל בלעדי זה הי' בו דינא דבר מצרא משמע דהקרקע ג"כ הוא שלו ממילא אם נפל ובנו מחדש חזקתו במקומו עומדת:

אך נראה להיפוך דהא היכי דבעלי הבתים יש להם חלק בגוף הקרקע פשוט דאיכא דינא דבר, מצרא משום הקרקע כמ"ש הב"י לשיטת הרא"ש ומקשה דא"כ לאו משום בתי אלא משום הקרקע וע"כ מה שנחלקו בבתים הוא רק היכי דליכא לבעה"ב חזקה בגוף הקרקע. והנה במקומות בהכנ"ס מפורש בבעל העיטור וכ"כ בשמו המ"מ פי"ג משכנים שיש בהם דינא דבר מצרא שהם כקרקע שיש בהם חזקה משמע דוקא משום זה לא משום הקרקע וכן מפורש במחבר קע"ה סנ"ג שכתב ומחובר לקרקע דמי לקרקע וה"ה במקומות בהכנ"ס משמע דוקא משום מחובר ולא משום הקרקע וכן בסמ"ע סקצ"ט. והא ליכא למימר דשא"ה נהי דהקרקע הוא שלו מ"מ משום הקרקע לא שייך דינא דבר מצרא משום דבהקדש אין בו דינא דבר מצרא וגם דאין לו זכות למכור הקרקע לצורך עצמו ס"ם הרי בקרקע עצמו הוא משתמש בעומדו עלי' ולמה לן משום מחובר: גם בתשובת הרשב"א תתקל"ה המובא בד"מ ורמ"א סימן ר"ב דמקנים אגב מקומות בהכנ"ס כ' שהרי הוא כשותף בו ועל הקרקע משותף יכול הוא להקנות משמע לכאורה דגוף:

הקרקע הוא שלו אך גם שם יש לפרש רק משום דמחובר לקרקע כקרקע דמי דמתחילה כתב הרי הוא כמושאל לו וכ"כ הרמ"א:

והנה מדברי המג"א ק"נ סק"ה שכ' בחרבה בהכנ"ס שרצו המנהיגים לשנות סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם משמע לכאורה דאפי' בחרבה זכות היושבים במקומם. אך שוב קשה להיפוך כיון דיש להן קנין באותו מקום למה יוכלו לגזול ממנו את שלו ומה נ"מ אם חרבה או לא. ועיין תשובת חת"ס ח"א כ"ט מוכיח מכאן דיש להם חלק בגוף הקרקע. ותמה דמ"ש חרבה מלא חרבה ותירץ דדעת המג"א דאסור לנתוץ שום דבר בבהכנ"ס אפי' לצורך תקון וכספקו של מהר"י אכסנדרי ותימא דמשמע דפסקינן להלכה דמותר לצורך תיקון כמ"ש בסי' ל"ב סכ"ו ובס"ס קנ"ב ובמג"א שם ס"ק גה"ו. אך לפענ"ד דמשם אין ראי' דמיירי רק בחרבה ותקנוה מחדש ביופי ולא שנסתר ובנו אותה מחדש דבכה"ג שהבנין עומד במקומו אלא שחרב כיון שראוי' היא עדיין להתפלל ואף דאין נכנסין לחורבה אפי' להתפלל כדאיתא בברכות (דף ג') ס"ס הוי רק ארי' היא דרביע עלה ורק האיסור הוא דמעכב. משא"כ אם נסתרה י"ל דזכותם בטל לגמרי כיון דאינה ראוי' כלל לא מצד האיסור לחוד: ובנה"מ חו"מ קס"ב סק"ב כתב דאם נשרף בהכנ"ס יכולים זט"ה להגדילו ולהוסיף מקומות כרצונם ואין לבעלי המקומות, רק כפי שומת המקומות בחרבנו וסך זה יכולים להחזיר להם אם מעכבין משמע ג"כ דעתו דיש להם זכות בקרקע:

ובתשו' שער אפרים ת' קמ"ה הביא דבריו בתשו' ארץ צבי או"ח י"ג (ומקצת אותה תשובה מובאה ג"כ במסגרת השלחן קס"ג). דאף שגובין לפי הממון. ה"מ במקום שלא נהגו, לקנות המקומות. אבל במקום שקונים המקומות כיון דאם ח"ו תפול הבהכנ"ס אין להם שום הנאה ממקומותיהם. ועכשיו המקומות שלהם מחוייבים בעלי המקומות ליתן עיקר ההוצאה עכ"ל. משמע דעתו דאין להם אח"כ שום זכות:

ועי' תשו' שואל ומשיב מה"ק ח"ב תשו' כ"א דלא הוו אלא כשוכרים באותו מקום. ובשו"מ מה"ת ח"א תשו' פ"א כ' בשם ס' חסידים דאין למכור כלל מקומו בבהכנ"ס. והדבר תמוה. והנה פשוט הדין כמו בשוכר בית זה דקיי"ל אם נפל אידא כדאיתא בחו"מ סי' שי"ב דאם נפל אין המשכיר חייב לבנותו. והה"נ אפי' אם נבנה באותו מקום עצמו:

והנה ביו"ד סי' רי"ו באומר קונם שאני נכנס לבית זה כ' הב"י דלכו"ע אם נפל ובנאו מותר לכנוס בו דדמי לשוכר דאם נפל אזדא. ובבית סתם לכו"ע אפי' אם נפל ובנאו אסור לכנוס בו אלא דאם מכרו לאחר מותר לכנוס בו ובבית זה אסור אפי' מכרו לאחר. אך באומר ביתך זה נחלקו בו דדעת הרא"ש דנקטינן בו שתי החומרות חומרא דתיבת ביתך לאסור אפי' נפל ובנאו וחומרא דזה לאסור אפי' מכרו לאחר וי"א דדרשינן עיקר לשון הראשון היינו ביתך וי"א דמשום זה אתה תופסו בין להקל בין להחמיר. ויש לתמוה דהרשב"א וריטב"א ור"ן (גיטין ד' פ"ג) כתבו דאפי' באומר זה ונפל אסור לכנוס דהקרקע נאסר ולא דמי לשוכר ובנדרים בפ' השותפין כ' מפורש דאפי' באומר ביתך זה מותר אם נפל דמשום זה אתה תופסו משמע דבאומר מפורש זה לית מאן דפליג דמותר אם נפל ועי' מל"מ פ"ח מהל' גרושין הי"א:

ועי' ש"ך שם סקי"ד מ"ש בשם הב"ח שכ' דלדעת הרא"ש גם בבית זה אם נפל ובנאו אסור ותמה הש"ך דא"כ אי תימא דמיירי באומר בית זה א"כ מה פשיט לי' מירושלמי באומר תנו בית חתנות לבני הא התם לא קאמר זה והפני משה בביאורו לירושלמי שם פ"ה דנדרים ה"ג תירץ מדלא מחלק הירושלמי בין אומר זה לאומר סתם משמע דאפי' באומר זה ג"כ הדין כן. ועוד נראה לומר בפשוט לדעת הב"ח דהרא"ש מפרש תנו בית חתנות הבית שהי' בו החתונה של בני דהוי כאומר בית זה כיון דעשה סימן בהבית שצוה ליתן:

והנה עוד הקשה הש"ך מהא דקיי"ל המשכיר בית לחבירו אם, נפל אזדא כמש"ל. אך זה נ"פ לתרץ כמש"ל בשם הרשב"א וריטב"א ור"ן הנ"ל דגבי נדר שאני דגם הקרקע נאסרה עליו. אך ס"ס יקשה קו' הש"ך ממה דפשטו איבעיא זו מהך דתנו בית חתנות מה דמיון הוא זה הא אפי' אם התם יהי' הדין דלא יתנו אם נפל הכא בנדר לעולם גרע דגם הקרקע נאסרה. וגם אה"נ קשה הא גופא למה בבית חתנות נותנים אם נפל ולמה בשוכר אין נותנים אם נפל. ואך יש ליישב קו' זו עפ"י מ"ש בגמ' ב"ב (ד' ע"א). מה בין מתנה למכר זה הי' לו לפרש וזה לא היה לו לפרש וכפי' רבינו חננאל שם כמבואר ברשב"ם דלוקח לא כסיפא לי' ומקבל כסיפא לי' לפרש. ומש"ה באומר תנו בית חתנות אמרי' דסתמא נתן אפי' על אחר זמן הנפילה אלא דהמקבל כסיפא לי' לפרש. אבל השוכר מדהו"ל לפרש ולא פירש אמרי' דדעתו הי' רק עד זמן הנפילה. וא"כ שוב בנדר דליכא קונה ומקנה ול"ש לומר מדהו"ל לפרש אמרי' דסתמא חל האיסור גם על אח"כ:

וא"כ לפי שיטה זו הי' מקום לומר גם בבהכנ"ס דל"ש לומר מדסתם ולא פירש דאין כאן קונה ומקנה וסתמא דמלתא קונה ע"ד הקהל ודברי הקהל א"צ קנין א"כ יש לומר דהוי כמו בנדר דחל הקנין גם על אחר הנפילה. ולמסקנת הש"ך דס"ל דלא כב"ח אלא כהמחבר דבנפל מותר באומר בית זה ה"נ שוב אמרי' דאין להם זכות אחרי הנפילה:

ואיכא למידק עוד בהאי ענינא. דבמדור אלמנה שנפל קיי"ל באהע"ז סי' צ"ד דאין היורשים חייבים לבנותו ולמה בתנו בית חתנות לבני אפי' בנפל חייבים ליתן דהא גם במדור אלמנה נוטלת משום הלשון את תהא יתבא בביתי ומ"ש הא מהא. וכן קשה משוכר בית סתם דקיי"ל אם נפל חייב להעמיד לו אחר ומ"ש במדור אלמנה דחייבים משום הלשון את תהא יתבא בביתי והוי כבית סתם ומ"ש הא מהא:

ונראה עפ"י שיטת הרשב"א המובא שם באהע"ז צ"ד דאין היורשים יכולים לדחותה לבית אחר. א"כ סתם את תהא יתבא בביתי הוי כמפרש בית זה כיון דדוקא הבית שהיתה יושבת בו בחיי בעלה קאמר. אבל בנדר ומשכיר אומר בית חשיב סתם:

ויתיישב בזה ראיית המל"מ פ"ח מה"ג הנ"ל בשם מדרש קהלת כמו שהאריך בספרו פרשת דרכים דרוש שמיני. דאמר שם במדרש אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת אר"י בשם ר"י בן לוי משל למלך שכעס על בנו דחפו והוציאו חוץ לפלטין ונשבע שלא יכניס בנו לפלטין מה עשה היתה בנוי' וסתרה וחזר ובנאה והכניסו. נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו ע"כ דהתם שניהם המשל והנמשל דומים למדור אלמנה שנפל דכשאמר אם יבואון אל מנוחתי כיון דמעולם לא היתה שכינתו בקביעות אלא במקום זה כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד הוי כאומר בית זה ומש"ה אם נפל ונסתר מותר בו:

ונ"ל רמז נכון בגמ' ברכות (דף נ"ח ע"ב) הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה ועי' רש"י שם שכ' כגון בישוב בית שני ולמה נקטו דוקא זה הפסוק. ולפי הנ"ל ניחא דהוי מצב גבול אלמנה דדומה למדור אלמנה שנפל דאף שנשבע אעפ"כ הכניסם למנוחה אחרת באותו מקום: אך לשיטת החולקים על הרשב"א דסי' צ"ד הנ"ל וס"ל דאלמנה יכולים לדחותה לבית אחר. א"כ הדק"ל דגם אלמנה הוי כבית סתם ומ"ש אלמנה משוכר. וצריך לומר דשאני אלמנה דאין זכייתה אלא מצד אומדן דעת לחוד. וכמ"ש החלקת מחוקק שם בשם הרשב"א דהוא רק מפני תנאי ב"ד שאינו רוצה שתתבזה אשתו וכיון דלא הוי אלא מפני אומדנא איכא למימר דאומדנא לא הוי אלא עד שעת נפילה ולא יותר ואם נפל מזלה גרם ויש לדמותה למ"ש המל"מ פ"ו מהל' זכיי' בשם ר"י נ' לב דאומדנא לא הוי אלא ספק ולא מפקינן ממונא משא"כ אם נפל והיא באה להוציא מהיורשים דירה חדשה לאו: כל כמינה משא"כ בשוכר דזוכה מצד קנינו ודאי דדעת השוכר לא הי' שאם יפול יצא ולא יהי' לו כלים:

ולפ"ז יש לומר ג"כ בקנין על המקומות אם נאמר דלא הוי אלא שכירות ומקנה אין כאן אלא דדעת הקהל הם המשכירים וכמש"ל והכל סומכים על דעתם ויש כאן אומדן דעת שעל אחר זמן הנפילה לא השכירו הקהל כדי שיוכלו להוסיף מקומות כרצונם ודאי דאם נפל אזדא אפי' אם יוחשב כבית סתם:

ולדעת הב"ח בשם הרא"ש הנ"ל דאוסר אפי' בבית זה אם נפל מ"ש באומר תנו בית חתנות דחל אם נפל ובמדור אלמנה אם נפל אזדא ועי' בח"מ שהשוה תרווייהו להדדי וע"כ כחילוק הנ"ל דהוי רק משום אומדנא:

וי"ל דהאי ענינא דבהכנ"ס תלוי במחלוקת שבין הריב"ש והמשאת בנימין כמובא בחו"מ סי' קס"ב. דדעת הריב"ש אסור להוסיף למקומות בהכנ"ס ודבר זה גלוי לכל שיהי' זמן שיתוספו דיורים. א"כ ודאי דעתם דרק כ"ז שעומד הבהכנ"ס על תלו אסור וכשנפל אזדא קנינם וחזקתם כדי שיוכלו להוסיף כיון דאם לא תתבטל חזקתם אסור להם להוסיף. משא"כ להמ"ב דס"ל דלעולם מותר להם להוסיף כרצונם אפי' בשעה שהבהכנ"ס עומד על תלו. ממילא י"ל דאה"נ דיש להם חזקה לעולם ואעפ"כ אין זה מזיק לקהל כיון דלעולם יוכלו להוסיף:

ולפ"ז דינו של הנה"מ קס"ב הנ"ל בנשרף בהכנ"ס ממנ"פ ניחא דאי להמ"ב לעולם יכולים להוסיף ואי להריב"ש הרי אם נפל אזל קנינם ויכולים הם לעשות כרצונם. ומ"ש שיתנו להם כפי שומת המקום בחרבנו הוא רק מצד הספק ומצד הפשר להשקיט הריב:

והנה בתשו' צ"ץ רצה להכריע כשיטת המ"ב ויש לעיין שם במ"ש שהמועטים יכולים לכוף את המרובים אפי' כשיש בהכנ"ס וראיתו מרמ"א קס"ב בשם מהר"י מינץ. והוא תמוה דהתם מיירי במקוה שיש האומרים שצריך מקוה לקהל ויש זקנים וזקנות שא"צ מקוה. ובהא ודאי כיון דתקנת הקהל הוא שצריך מקוה נהי שזה א"צ ודאי נגרר הוא אחרי הרבים ומחוייב ליתן לזה. וכן ס"ת לקהל שהכל צריכים נהי דהוא יש לו משלו כיון דאינו נותנו לקהל והם צריכים ס"ת ודאי דמחוייב הוא לסייע. משא"כ אם הקהל יש להם בהכנ"ס ויש חדשים אפי' הם רבים שצריכים בהכנ"ס אחרת מאי ס"ד שיהיו צריכים אותם שיש להם בהכנ"ס לסייע לאלו החדשים כיון דהם כבר יש להם ואם יחיד מהחדשים יבוא לבהכנ"ס זה ודאי לא יגרשו אותו והבהכנ"ס הרי נבנה לרבים ואם אח"כ נתוספו ונעשה צורך להנוספים וכי בשביל זה יתחייבו הראשונים ליתן. וכן ה"ה במקוה אם היה מקוה לרבים ואח"כ יבואו חדשים ויצטרכו מקוה חדשה. אין שום סברא שהראשונים יהיו חייבים לסייע וכי לעולם לא יהי' להם מנוחה. וכל שיתוספו יתחייבו תמיד ליתן זה אין סברא כלל:

וראי' מדין המבואר בסמ"ע סי' ז' סקכ"ח דכשיש בהכנ"ס בעיר יכולים לדון כשמסלקים עצמם מאותה בהכנ"ס ותו לא הוי נוגעים. ואי כדברי הצ"צ ס"ם אכתי נוגעים הם שלא יצטרכו לסייע להחדשים וע"כ דבכה"ג אין חייבים כלל ליתן:

ובאורים ותומים שם סקי"ד כ' דמיירי שהבהכנ"ס הראשון מכלכל את כולם. דאל"כ עדיין נוגעים בעדותן הם דלא יצטרכו לסייע בעד הנשארים. ולכאורה דבריו ז"ל שלא כדברינו. אך יש לקיים ולומר דדבריו ז"ל היכי דמיד כשנבנה בהכנ"ס הראשונה לא נבנה עבור כל הקהל דאז מחוייבים הראשונים לסייע. דדבר זה מצורכי רבים הוא שתהי' מספיק לכולם. מטעם אל כביר ולא ימאס. דתפלתן של רבים מתקבלת יותר. אבל אם מתחלה נבנה מיד עבור כולם אלא שנתוספו אח"כ דיורים אין שום סברא כלל לחייבם לסייע:

אך באמת כל הפלפולים שלנו הי' שייך אם הי' הבהמ"ד נבנה באותו מקום שעמד בראשונה. אבל כיון שנבנה במקום אחר ומה שנבנה במקום אחר אינו מפני רצון הקהל אלא מפקודת הממשלה ודאי דבעלי המקומות אין להם שום טענה הנלפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה