שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
או"ח · סימן ו
לידידי יקירי ה"ה הרב החו"ב החסיד המפואר וכו' מו"ה יצחק נתן ג"י מו"ב דקאטחרינא:
אחרש"ת. בדבר השאלה במקום בית תפלה של חברה אחת אשר למעלה מהם דר עכו"ם ובל"ס יש שם צורות שהם ע"ז ולפי דברי הט"ז סי' קנ"א סק"ד אסור להתפלל שם. לפענ"ד לפי דברי השואל אשר זה איזה שנים כבר התפללו שם החסידים אין לאסור עתה כי הבעה"ב שהוא יהודי ודאי לא השכיר להעכו"ם להכניס שם ע"ז. ואדרבה הא מן הדין אסור להשכיר לעכו"ם לבית דירה מפני שמכניס שם ע"ז אף שהרמ"א כ' בסי' קנ"א ס"י ועכשיו נהגו להשכיר מפני שאין מכניסין לתוכו ע"ז א"כ מותר להתפלל תחתיו כמו שמותר להשכיר דודאי אין מכניסין שם ע"ז ואם מכניס שם עושה שלא ברשות והוי דרך ארעי או דטעמא של הרמ"א דעכשיו לאו עובדי ע"ז נינהו. ואף שהש"ך שם פקפק ע"ז וכ' דדוחק לומר כן קרוב דהרב ז"ל אזיל לשיטתו שדעתו לסמוך ע"ז בכמה דוכתי וכ"כ המחבר לעיל ס"ס קמ"ח והרמ"א שתק לי' משמע דמסכים כן והש"ך אזיל לטעמי' דלעיל בסי' קמ"ט סק"א העתיק דברי הרמב"ם בפיהמ"ש דמחשיב להו כעע"ז גמורים אך אפי' להש"ך שכ' טעם ההיתר דמשכירים משום שמשלמים מס למלך ס"ס בכה"ג שהי' שם בית תפלה לשמים ודאי דאסור לו למשכיר להשכיר לעכו"ם שיכניס שם ע"ז ואם מכניס שם שלא ברשות המשכיר אין בכחו לאסור עלינו ואין אדם אוסר דשא"ש. וכמ"ש במשנה פ"ג דע"ז היא באה בגבולי וכן אמרו לענין עירוב בסי' שפ"ב ס"א דאדעתא לאסור לו דירתו לא השכיר לו. כן ה"נ קרוב לודאי שכל בע"ב מישראל אינו משכיר לעכו"ם אדעתא שיאסור להזכיר בביתו שם שמים ברבים. עאכו"כ במקום שהי' שם בית תפלה לשמים. וכל שהוא דרך ארעי ודאי דכי ס"ד לומר דס"ל להט"ז דאם יש לנו בית תפלה ועכו"ם א' יכניס על העליי' צורת ע"ז שיאסור ע"ז להם להזכיר שם שמים וה"נ דכוותי'. ואף שאינני רוצה לבטל הוראתו דמר נ"י אך קרוב לודאי שכ"ת לא ידע שכבר התפללו שם מתחלה ואם יש לחוש למחלוקת יעשה כ"ת כפי דעתו: והעיקר שבגוף דברי הט"ז יש לעיין דהא בפשוט אמרו אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ומה שמדמה לה הט"ז להך דסי' נ"ה ס"כ שכ' בשם י"א דאם מפסיק ביניהם דבר טינוף או ע"ז דאין היחיד השומע דבר שבקדושה יכול לענות עמהם הא ודאי סברא הוא דהעונה עמהם הוי כאלו הוא עמהם והוא נגרר אחריהם אמרינן לה דוקא היכי דמן המקום שהוא עד אותו המקום ראוי לענות קדושה אבל אם יש ביניהם מקום שאינו ראוי לקדושה אין זה ראוי להצטרף וכעין מה שאמרו בשבת (ד"פ) והוא:
שיש חיוב חטאת ביניהם דבזה אינם ראויים להצטרף וכן אמרו לענין גיטין זה הוא טעם הא' לעיל בסי' נ"ה. וגם שם נראה דדעת המחבר אינו כן שכ' דעה הראשונה סתם ודעה השניי' בשם י"א כידוע בכללי השו"ע. אבל מה זה ענין לתפלה שחלילה הקב"ה לא ישמע קול שועתם. ומי כד' אלקינו בכל קראינו אליו כתיב. וכי תעלה ע"ד שישראל היושבים בבית האסורים תחת בית ע"ז שהקב"ה לא ישמע קול המתפללים אליו הס כי לא להזכיר וקרוב בעיני שזה בכלל כוונת הפייטן בשיר היחוד אף כל טינופת לא תטנפך. שבודאי בפשוט אין לזה שום פירוש אך כפי דברינו ניחא שאין שום טינופת מפסיק אף אם יש למעלה מהם מה שהוא מ"מ הקב"ה שומע תפלתם וירדתי ושכנתי כתיב. ודוקא שאם יש טינוף במקום המתפלל שאני דהוי תועבה משום דעשה איסור. אבל במקום שהוא לא עשה איסור בתפלתו רחוק מאד שיהי' הפסק:
ומ"ש לראי' מדברי הב"י בסי' קנ"ד היינו שלא יעשו שם למעלה מצד בזיון מקום התפלה אבל לא לענין שיהי' אסור להזכיר שם שמים שם:
אך ודאי בזה נכונים דברי הט"ז דסי' קנ"ד דלא נכון להשכיר שם מקום לתפלה דהוי כמביא אותו המקום לידי בזיון אך ל"ש כן במקום הזה דאין זה נקרא מקום בזוי כיון שאינו מיוחד לע"ז והיא רק דירה לנכרי וס' אם מכניס שם ע"ז הנעבדת אבל ס"ס אם כבר שכרו שם מאן יימר לאסור עליהם להתפלל שם: