שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
או"ח · סימן ה
ראיתי לחקור במ"ש בהג"ה דרעק"א סי' פ"ח סק"א עמ"ש המג"א דלבעלי קריין כשרים אפי' מ' סאה מים שאובים וכ' דדוקא בקרקע אבל בכלים לא והראה מקום לדברי המג"א סי' תר"ו סק"ט:
ולפענ"ד דדברי הגאונים הללו תמוהים הם דהא בגמ' דברכות (דף כב ע"ב) אמרו ח"א בקרקע אבל בכלים לא וח"א אפי' בכלים וכיון דאיכא פלוגתא הא בדרבנן אזלינן בתר המקיל למה נחמיר בזה:
גם נראה בגמ' בעובדא דר"ז הוי יתיב באגנא דמיא בי מסותא ופירש"י גיגית דהוא כלי פשיט וא"ל רחב"א למה לי' למר כולי האי והא יתיב בגווייהו. והי' משמע לי' דדי בטבילה בט' קבין א"ל כארבעים סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף ט' קבין בנתינה ולא בטבילה משמע דארבעים סאה הי' מועיל כה"ג אפי' בגיגית:
עוד נראה מהאי דא"ל ר' הונא לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלים וכו' אפשר במרחצאות א"ל ר"ח וכי יש טבילה בחמין ועי' שטה מקובצת דגרם וכי יש טבילה בכלים דהיינו דמרחצאות משמע לי' בכלים אלמא דדעתו של ר"ה הי' דאפי' בכלים כשר וכללא הוא ר"ה ור"ח הלכה כר"ה דאין הלכה כתלמיד במקום רב כדאיתא ברי"ף שבת פ' כל כתבי ופ' מפנין:. וא"כ בפשוט לפי סוגית הגמ' משמע דמהני אפי' בכלים. והנה יסוד ראיתו של המג"א הוא מדברי הב"י בשם הראב"ד והנה בכאן בסי' פ"ח לא הביא הב"י דברי הראב"ד כלל אלא העתיק סוגית הגמ' דנחלקו בזה וא"כ אדרבה משמע מדעתו להתיר דסתמא בפלוגתא כזו נקטינן להקל במידי דרבנן:
אך בסי' קנ"ט הביא דעת הראב"ד. אבל באמת דעת הראב"ד אינו כלל לענין זה אלא שמשיג, על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאינו מועיל לנט"י טבילה במים שאובים וכ' שם בפ"ו מה' ברכות א"א זה אינו מחוור שהרי בעלי קריין טובלים בהם אעפ"י שהם שאובים אם יש בהם מ' סאה בקרקע א"כ עדיין אין להוכיח דס"ל לראב"ד דאם הם בכלים אין טובלים בהם אלא שמשיג על הרמב"ם דכ' סתם דאין נוטלים בהם לידים דמשמע אפי' בקרקע וע"ז משיג דהא ודאי דבקרקע טובלים אליבא דכו"ע ועדיפא מינה מקשה על דעת הפוסל אבל עדיין אין מזה הכרע דפוסל בכלים לבע"ק,:
והנה באמת מפשטות לשון המשנה פ"ח דמקואות מ"א מפורש דכשר בשאובים לבע"ק לתורה כמו שפרשו הרמב"ם והר"ש שם ומשמע לפ"ז דבכלים פסול דאל"כ למה לא הזכירו רבותא יותר מזה ופשוט משמע שם דמיירי במקוה שבקרקע וא"כ יש להוכיח דגם דעת רמב"ם ור"ש לפסול בכלים. אך א"כ לפ"ז יקשה על המ"ד בגמ' דמתיר בכלים ממשנה מפורשת הנ"ל:
ולדעת הר"ש ל"ק כ"כ דדעתו ז"ל דכולם שאובים פסולים מדאו' אולי ס"ל מדמכשרו בשאובים ה"ה בכלים דמ"ש. אבל לדעת הרמב"ם דס"ל אפי' כולם שאובים אינו אלא פסול דרבנן ובכלים הוי פסול דאו'. וא"כ יש לדקדק: מדלא הכשירו אלא בשאובים משמע דכלים לא מהני וק' על המ"ד דמתיר בכלים ממשנה הנ"ל:
ע"כ נלפענ"ד דשני המ"ד נחלקו בפירושא דמתני' הנ"ל אי קאי על בעלי קריין לתורה או לתרומה דהא קשה על רבותינו ז"ל דמפרשים המשנה על בע"ק לתורה ממשנה שני' שם ראה מים חלוקים או עכורים דטמא דהא לא הוי לתורה כמ"ש בר"ש שם סוף משנה ד' בשם התוספתא. וכ"כ מפורש הרמב"ם פ"ה מהאה"ט הט"ו וא"כ ק' רישא לסיפא ואה"נ דמ"ד אפי' בכלים ל"ק לי' משנה דהכא דס"ל דהכא לתרומה מתוקמא וכ"כ בהג"ה רש"ש במשנה א'. וא"כ לפ"ז אין ראי' מדברי הראב"ד ג"כ דאין דעתו של הראב"ד להקשות מטבילת בע"ק לתורה דהא יש לחלק בין נט"י לטבילת בע"ק לתורה דנט"י יש לו סמך מן המקרא כמ"ש בחולין (דף ק"ו) מקרא דוידיו לא שטף במים וטבילת בע"ק לתורה אין לו שום סמך מן המקרא ע"כ נ' דקושית הראב"ד הוא מבע"ק לתרומה דהא נט"י לחולין הוא משום סרך תרומה ושפיר מקשה כיון דבמתני' משמע דאפי' לתרומה טובלין בשאובים בקרקע א"כ למה לא תועיל לענין נט"י ואהא הוא דכ' דטובלין בקרקע אבל לתורה אה"נ דלא עלתה ע"ד הראב"ד לומר שלא יועיל בכלים:
אך עדיין יקשה ממתני' דמקואות לדעת הרמב"ם והרא"ש דמפרשי שאובים למקוה והם ז"ל ס"ל דשאובים אינן אלא דרבנן משמע דכלים פסולים וכמש"ל אך כבר כ' לעיל דקשה לדידהו מסיפא דמיירי לתרומה וע"כ צ"ל דהם ז"ל מפרשים גם סיפא לתורה וכדאשכחן בירושלמי פ"ג דברכות ר"ה אמר אפי' ראה א"ע ניאות בחלום והוי כי האי דמתני' שם המהרהר בלילה והשכים ומצא בשרו חם. וא"כ ס"ס כיון דלהלכה פסק רבינו בפ"ה מהאה"ט הנ"ל דכ"ז אינו לחולין אלא לתרומה חזינן דס"ל דהאי דמקואות לתרומה נאמר אלמא דלהלכה חזר בו רבינו וממילא גם משנה הראשונה דמקואות לתרומה הוא ולתורה כשר אפי' בכלים:
והנה עלה בדעתי ליישב דעת המג"א עפ"י גרסת השיטה מקובצת הנ"ל דגרס וכי יש טבילה בכלים היינו דר"ה דשאל למה אתם מזלזלים בטבילה זו וכמ"ש רש"י לנהוג כר"י בן בתירה הא אפשר במרחצאות פי' כיון דאפשר במרחצאות א"א לבטל טבילה זו וע"ז השיב לו ר"ח וכי יש טבילה בכלים פי' כיון דא"א לטבול בכלים א"א לטבול במרחצאות ע"כ היו מוכרחים לבטלה ולנהוג כר"י בן בתירה ממילא תלי הא בהא וכיון דאיקבע הלכתא כריב"ב ע"כ דא"א בכלים מש"ה שפיר פסק המג"א דלדידן דפסקינן כריב"ב הרוצה להחמיר לא יטבול בכלים דקיי"ל אין טבילה בכלים. ולא הוי כתרי חומרי דסתרי אהדדי כיון דאפשר לקיים שתי החומרות:
אכל ס"ס קשה לגרסא דידן ולגרסת הגמ' דתענית (דף י"ג) טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו והא ודאי דשאובים כשרים גם לדידן דבהא ליכא פלוגתא דהוא משנה מפורשת אליבא דכו"ע:
ע"כ נ' ליישב דעת המג"א ממה דקשה ג"כ עליו דסותר ד"ע שכ' בסי' פ"ח סק"א דבראה מים חלוקים או עכורים א"צ טבילה אלא לתרומה ולא לתורה ותפלה וכמש"ל בשם הרמב"ם ובסי' תר"ו סק"ח כ' אפי' טבל בער"ה יחזור ויטבול שמא ראה מים חלוקים או עכורים ותימה וכבר עמד בזה בהג"ה רי"פ שם. ע"כ נלפע"ד דדעת המג"א כמ"ש שם בתחלה בשם י"א משום תשובה אך מ"ש בסוף דבריו כוונתו דאפי' מי שס"ל דטבילה זו משום קרי אעפ"כ יחזור ויטבול שמא ראה מים חלוקים או עכורים היינו דהחמירו משום תשובה עכ"פ שיטבול לקריו בימים אלו כמו לתרומה ומש"ה חיישינן למים חלוקים וכו' וניחא שפיר לפ"ז שכ' שם דלא יטבול בכלים דביוהכ"פ החמירו כמו לתרומה אבל כאן בסי' פ"ח דמיירי בכל השנה אין מקום לשתי החומרות לא במים חלוקים ולא בכלים לאסור ומיושב דעת המג"א דכאן בסי' פ"ח לא הזכיר לא הא ולא הא. ובגמ' ברכות (דף כ"ב ע"ב) ר"ח טבל במעלי יומא דפסחא וכמ"ש רש"י טבל וברך חזינן דיש נ"מ בין עיו"ט לשאר ימות השנה אולי גם לענין זה יש להחמיר ולחלק:
ואם איתא לגרסת השיטה מקובצת הנ"ל דמרחצאות הוא בכלל כלים יהי' ראי' עוד לזה מתוספתא המובא בר"ש פ"ח דמקואות מ"א מעשה וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים היינו דס"ל לר"ג דטובלים בכלים ואפי' התנא דחולק שם ע"ז ואמר לא טבל ר"ג אלא בים ג"כ אין ראי' לאסור די"ל דלתרומה הוא דטבל ר"ג ומש"ה הצריך בים:
ומצאתי בס' נחל אשכול (דף א' ע"ב) שכ' ג"כ דודאי מותר אפי' בכלים אלא שלא נחית לדברינו אלה:
ומה גם דבזמנינו אין זה אלא ס' מנהגא בעלמא שלא מן הדין למה נחמיר בספקו ועי' ט"ז סי' קנ"ט סק"ח דאפי' בס' דפלוגתא ראוי להקל בדרבנן ושם יש לומר דהוי כדברי קבלה דאסמכוה אקרא מש"ה יש מחמירין אבל בזה אין שום סברא לומר לחוש לחומרא במקום פלוגתא: