אור ברסלב
שות דברי יששכר או"ח › סימן ד

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

או"ח · סימן ד

סימן ג

במה שנסתפקו אם יתפללו במנין א' בחוה"מ המניחים תפילין ושאינם מניחים אם יש בזה משום לא תתגודדו מעולם הי' דעתי להחמיר ונזהרתי מזה. ומצאתי ג"כ כן בתשו' השיב משה ת' יו"ד ת' ל"א. ועתה נדפס מחדש ס' ארחות חיים על או"ח והביא ג"כ מזה, אך ראיתי שם הג"ה מהגאון מברעזין שיחי' שכ' בשם הריטב"א יבמות (דף י"ג ע"ב) בד"ה הדר א"ל ר"י לר"ל דהיכי דאיכא חשש איסור דאו' ל"ש לא תתגודדו. ולפענ"ד במחכ"ת היא שגיאה גדולה וחלילה לומר כן ודברי הריטב"א אינם אלא לדעת ר' יוחנן דודאי עשו ב"ש כדבריהם שלא לעבור על הדאורייתא וס"ס הרי אה"נ הא היתה קו' הגמ' דאקשי לי' רבא לאביי והרי ב"ש וב"ה כשתי ב"ד בעיר א' דמי וע"ז תי' רבא דדוקא בב"ד א' פלג מורים כדברי ב"ש ופלג כב"ה הוא דאיכא ל"ת ס"ס עכ"פ לא עלתה ע"ד לתרץ משום דהוי איסור דאורייתא אלא משום דהוו ב' בתי דינים מיוחדים מש"ה הוא דל"ש ל"ת:

הן אמת דדעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' ע"ז הי"ד דאפי' בשני ב"ד בעיר אחת ג"כ איכא ל"ת. וכבר תמהו ע"ז הראשונים ז"ל דפוסק כאביי נגד רבא שלא כדרך כללי הגמ':

דלעולם הלכה כרבא עי' בכ"מ ולח"מ שם אך ס"ס לא עלתה ע"ד שום א' מהראשונים לומר דיש נ"מ אם הוא איסור דאו' או דרבנן:

וליישב דעת הרמב"ם נ' בכמה אופנים. דהא לכאורה צריך להבין מ"ש שלא יהיו פלג מורים כב"ש ופלג מורים כב"ה או לאביי שלא יהיו שתי ב"ד בעיר אחת ועדיין תמוה כיצד יעשו והאיך יבטלו את דעתם הלא כל אחד אומר הדין עמי ומי יבטל את דעתו מפני מי. אך ע"כ נלפע"ד דהיינו הך דאחרי רבים להטות דמחויבים לעמוד למנין והמיעוט יבטל את דעתו מפני הרוב. וס"ד דדוקא בב"ד א' הוא דאמרינן אחרי רבים להטות קמ"ל דאפי' בשני ב"ד וכ"א הוא במקום מיוחד אעפ"כ אמרינן ל"ת ומחויבים לבוא למקום א' כדי שיתברר מי הרוב והמיעוט יתבטל ומבואר כן בשלטי הגבורים בשם ריא"ז בפ"ק דיבמות וז"ל גם בזמן הזה יש ברוב מקומות מחלוקת בין החכמים ובין הגאונים אסור להם לבני עיר להתחלק ולנהוג כמנהג פשוט קצתן כא' וקצתן כא' אלא יעמדו על המנין ויעשו כולם כרוב עכ"ל וראי' לזה מדברי הירושלמי פ"א דברכות ה"א בפיסקא מעשה ובאו בניו דאמר ר"ע פליג על רבנן ולא עבד מעשה כוותי' וכו' אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המנין וכו' חזינן דזה עיקר הלאו כדי שיעמדו על המנין וילכו אחר הרוב. וא"כ לפ"ז קשה מאי פריך רבא על אביי והא ב"ש וב"ה כשתי ב"ד בעיר א' דמי מה דמיון הוא זה בשלמא בב"ש וב"ה כיון דאמרי' דידעו דב"ה הוי רובא ואפ"ה לא חששו ב"ש לזה משום דמיחדדי טפי מש"ה ליכא לא תתגודדו כיון דלא מצי לעמוד למנין אבל אה"נ בשאר שתי ב"ד אה"נ דשייך לא תתגודדו וע"כ צ"ל דרבא קאי לתי' בתרא דתירצו בגמ' דהא והא לאחר בת קול והיינו דלא הוי ב"ה רובא אלא דסמיכת ב"ה הי' רק משום הבת קול וע"ז פריך שפיר דשייך לא תתגודדו ויעמדו למנין אבל אה"נ י"ל דהרמב"ם ס"ל כתי' קמא דטעם ההלכה דב"ה משום דהוי רובא וב"ש פליגי משום דמיחדדי א"כ ל"ק קו' רבא ושפיר נקטינן להלכה כאביי דרבא לא פליג כלל:

ויש לתרץ לפ"ז קו' בעל ס' יש סדר למשנה דהא הוי לאו שבכללות ולמה לוקה המתגודד לעכו"ם או על מת. די"ל דוקא היכי שמרבה איסור חדש הוא דהוי לאו שבכללות אבל בכאן הרי עיקר הדין הרי נכלל במ"ע דאחרי רבים להטות ולא מרבה כאן אלא פירושא דעשה ההוא מש"ה י"ל דלא הוי לאו שבכללות:

עוי"ל דאה"נ קשה מ"ט דאביי והא ב"ש וב"ה כשתי ב"ד בעיר א' דמי. אך טעמא דאביי כמש"ל דשם לא יכל לעמוד למנין משום דב"ש מיחדדי טפי וטעמא דרבא דאזיל לטעמי' דאף דמיחדדי טפי אעפ"כ יכלו להתאחד ומה שיסתפק להם יעשו כשתי החומרות ע"כ פריך שפיר ואביי ס"ל דאסור לעשות כשתי החומרות דהעושה כשתי החומרות יקרא כסיל בחושך הולך ורבא לטעמי' דאמר, בחולין (דף מ"ג ע"ב) רמינן עלי' חומרי דרב וחומרי דשמואל וטרפינן לי' מש"ה מקשה שפיר וס"ל דאפי' היכי דליכא למיזל בתר רובא אעפ"כ שייך ל"ת דעדיף שיתאחדו ויעשו כחומרי שניהם וע"כ דבשני ב"ד בעיר א' ליכא לעולם ל"ת אפי' יוכלו לעמוד למנין וכ"ז לרבא אבל לדידן דקיי"ל כמ"ד התם מותבינן תיובתא כלפי סנאי' דרבא ולא קיי"ל בהא כרבא ואסור לעשות כחומרי שניהם א"כ ל"ק קו' דרבא ושפיר נקטינן כאביי וגם די"ל דרבא בעצמו לא ס"ל כן כפי המסקנא דחולין (דף מ"ד) שם דאמר כולי' כרב עבדי וקו' דהכא אליבא דס"ד דרבא שם מש"ה שפיר פסק הרמב"ם דלא כרבא דהכא:

עוי"ל באופן אחר דהא דאמרו ב"ש מיחדדי טפי אף דב"ה רובא הוי היינו דפליגי בזה אי רוב הוי ודאי או ס' כמ"ש הש"מ ב"מ (דף ו' ע"ב) בשם הרא"ש בהך דעשירי ודאי ולא עשירי ספק וזה הוא מחלוקת רב ושמואל ב"ב (דף צ"ב) אם הולכין בממון אחר הרוב או לא דרב ס"ל רוב הוי ודאי מש"ה מהני גם בממון ושמואל ס"ל רוב ס' הוי מש"ה לא מהני להוציא ממון ובזו הסברא פליגי ג"כ הכא דרב אמר לא עשו ב"ש כדבריהם כיון דרוב הוי ודאי לא מהני מה דמיחדדי טפי כיון דהתורה פסקה כן ההלכה דברי המיעוט בטלים ושמואל לטעמי' דרוב הוי ס' אמר שפיר הכא עשו ב"ש דבריהם כיון דהם מיחדדי טפי אמרו דלדידהו לא הוי ס' ולא מהני הרוב כלל. אך ס"ס עדיין ק' מאי מקשה והא ב"ש וב"ה כשתי ב"ד והא שם לא יכלו להכריע כמש"ל. אך רבא לטעמי' שפיר פריך דבעירובין (דף מ"ו) אמר רבא בדרבנן ל"ש יחיד נגד יחיד ל"ש יחיד נגד רבים ס' הוי ואזלינן לקולא. והוא כמ"ש בתומים קצור ת"כ אות קכ"ג קכ"ד לתרץ קו' תוס' ב"ק (דף כ"ז ע"ב) למה בסנהדרין רבו מחייבין חייב נימא א"ה בממון אה"ר ותי' דהתם המיעוט בטל לגמרי נגד הרוב והוי כמאן דליתי' וא"כ ל"ה בגדר ס' כלל ומש"ה מוציאין ממון וס"ל לרבא דכ"ז אם המחייבים והמזכים הם במקום אחד אז הוא דבטל דעת היחיד אבל אם הם במקומות הרבה אין דעת יחיד בטלה ולעולם נשאר ספק מש"ה בדרבנן ל"ש יחיד נגד יחיד או נגד רבים ב"כ וב"כ הוי ס' ואזלינן לקולא. וה"ה אם הם אפי' במקום אחד אינו מברר הרוב אלא לאותו ענין בעצמו אבל לענין אחר גם אותו הדין בעצמו נשאר בגדר ס' וסברא גדולה לומר דתלי הא בהא דאם בשני מקומות אינו מתברר הספק גם באותו מקום בעצמו לענין אחר ג"כ אינו מתברר ומש"ה ס"ל לרבא שפיר דשני ב"ד בעיר א' ל"ש ל"ת כיון דגם לאחר שיתאחדו ס"ם נשאר הספק במקומו משא"כ לדידן דפליגי על רבא בעירובין שם ואמרינן דיחיד במקום רבים אפי' בדרבנן אסור דל"ה תו ספק א"כ קיי"ל שפיר גם בזה דלא כרבא דאפי' בשתי ב"ד בעיר אחת אסור כדי שיתברר האמת ול"ד לב"ש וב"ה: עוד נראה לומר דאביי ורבא בגמ' לא אזלי אלא ליישב דעת ב"ש דעשו כדבריהם אף דהלכה כב"ה דהוי רובא וקשה על ב"ש ותי' אביי כטעמי' ורבא תי' כטעמי' היינו דס"ל לב"ש דבשני ב"ד בעיר אחת ל"ש ל"ת והיינו קודם שיצא בת קול אבל לאחר שיצא בת קול דהלכה כב"ה אה"נ דאפי' בכה"ג אסור:

ועי' תשו' רשד"מ חיו"ד קנ"ג וצ"צ ת' ב' בהג"ה בן המחבר ותמוהים לי דבריהם ז"ל. וכן תמוהים לי דברי המנחת חינוך מצוה ע"ח דכ' דכי אזלינן בתר רובא דוקא היכי דכי הדדי נינהו לא היכי דהם גדולים בחכמה מאלה שהם רוב ומייתי סייעתא מהך דב"ש מיחדדי טפי ותימה שהביאו ראי' מדברי הגמ' שאמרו רק ליישב דעת ב"ש דעשו כדבריהם אבל ס"ס כיון דאנן קיי"ל להלכה כב"ה לא משגחינן במאי דמיחדדי טפי ורוב מנין יכריע והרי אמרו בברכות (דף י"א) כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה [ועי' ש"ך יו"ד רמ"ב בכללי הוראה מ"ש בשם הג"א]:

ועפי"ז נראה לפרש מ"ש בב"מ (דף נ"ט) עמד ר"ג על רגליו ואמר גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת בישראל ותימה מה ענין כבוד בית אבא לכאן אלא דידוע מ"ש בירושלמי ר"א שמותי הוא מתלמידי שמאי ולכאורה הוא תימה הלא הוא הי' מגדולי תלמידי ר"י בן זכאי וריב"ז הי' מתלמידי הלל הזקן כדאיתא בסוכה ובפ' יש נוחלין, אך נראה פירושן של דברים שהלך בשיטת שמאי ותלמידיו שלא חששו על הרוב דלדעתו כיון שהוא גדול מהם בחכמה אינו ראוי לו לבטל דעתו מפניהם ובאמת פריך כן בירושלמי וכי לא ידע ר"א דאחרי רבים להטות וס"ס משום זה עשו כן החכמים שבאותו דור ונידו את ר"א להראות הלכה שאין אנו חוששים למיחדדי טפי אלא רוב המנין יכריע ולפיכך הי' מקום לחשוד את ר"ג שעושה זאת לכבוד בית אביו שהוא הלל הזקן שתשאר ההלכה כב"ה ולא כב"ש ע"כ אמר שלא לכבוד בית אביו הוא עושה אלא לכבוד המקום שלא יתרבו מחלוקת בישראל. והנה גם בלשון הרמב"ם דהכא כ' ג"כ בלשון של ר"ג שלא יעשו אגודות אגודות שדבר זה גורם למחלוקת גדולות:

ומעתה ראוי לומר דלאו דוקא בבית תפלה א' אסור להתפלל ביחד המניחים ושאינם מניחים דהוי כב"ד:

א' פלג מורים כב"ש ופלג כב"ה אלא אפי' בשני בתי תפלה דס"ס הוי כשני ב"ד בעיר אחת דכ' הרמב"ם להלכה דאסור:

ומעתה איך מצינו ידינו ורגלינו בכל אתר ואתר דיש מנהגים שונים ונוסחאות שונות וכי נימא שחלילה כל ישראל עוברים על לאו דל"ת וע"כ צ"ל דכ"ז דוקא במה שהיא מחלוקת שנתחדשה עתה צריך שלא יתחלקו ויתאחדו ויעמדו למנין כדי שלא תהי' מחלוקה. אבל במה שהוא מחלוקה ישינה ולא שייך עוד להכריע אה"נ כשמתפללים בשני מקומות אין קפידא דא"א לומר שיתאחדו וכן אינו גורם למחלוקות גדולות דכבר דשו בזה אבל במקום א' כיון דיש עצה לבוא למנין וכן להיפוך דיש מקום שיגרום מחלוקות גדולות ודאי דראוי לאסור:

ועי' רא"ש פ"ק דיבמות סי' ט' שכ' ובמגילה אעפ"י שקורין לבני העיר בארבע עשר ומקדימין לבני כפרים והוי כב"ד א' בעיר א' פלג מורין וכו' לא קרינין בי' לא תתגודדו כיון דלא עבדו הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למקום אחר הי' עושה כמותם הלכך לא מיחזי כשתי תורות: הגם שדברי הרא"ש תמוהים למה כ' דהוי כב"ד א' בעיר א' כיון דאלו קורין לעצמם נראה יותר כשתי ב"ד. ועי' ר"ן פ"ק דמגילה דכ' כן בקושיא דהוי כשתי ב"ד בעיר א' ובתריצו הוסיף לומר דהוי כשתי ב"ד בשתי עיירות. ס"ס אנו למדין מדברי הרא"ש דכל היכי דאין עושים משום מחלוקות ליכא ל"ת ובמקום מחלוקת הוא דהוי ל"ת כמ"ש הרמב"ם בלשונו הנ"ל מש"ה י"ל דבכה"ג דהוי מחלוקת ישינה ל"ש לחוש למחלוקות דאינן במקום א' וגם דדבר זה הוא ס' דדינא דמוכח מדברי הרא"ש דחולק על הרמב"ם וס"ל דבשתי מקומות אפי' בעיר א' ל"ש ל"ת וכרבא אבל ודאי במקום א' דהיינו בבית תפלה אחת דגורם למחלוקת והוי תורה כשתי תורות אין ס' דהוי איסור גמור:

ועי' תשו' חת"ס חאו"ח סי' ט"ו מ"ש שהגאונים ר"נ אדלער ובעל ההפלאה ז"ל התפללו ספרדית אף שהאנשים המצורפים למנין התפללו נוסח אשכנז ודבר זה ג"כ תימה אצלי למה לא נימא בזה דהוי ל"ת ואולי בדבר זה אין ניכר כ"כ החילוק ותימה. ובפתחי תשובה או"ח סי' ס"ח כ' בשם ס' עקרי דינים בשם ת' כת"י מהרב עזריאל דייאנה סי' כ"ד בבהכנ"ס שיש בהם אשכנזים ולומדים ואין להם מנהג קבוע בתפלתם ונפלה בהם מחלוקת בנוסח התפלה וכו' הורה שם שהרוב יכוף המיעוט אחרי שאין שם מנהג קבוע וזה דין ברור כמש"ל:

וראיתי עתה בס' אורחת חיים הנדפס מחדש מביא שם ג"כ אותה התשובה הנ"ל:

וגם בזה אני תמה על הגאון מבערזאן שם בהגהתו שכ' בשם ת' מהרשד"מ דמנוסח אשכנז לספרד יוכל לשנות מנהגו ותימה דשם לא מיירי מנוסח תפלה עצמה שכ' שם מפורש וז"ל שידוע שבתפלות כמו י"ח שבחול ושבע שבשבתות ויו"ט ותשע שבר"ה איני רואה שיש בהם שינוי כלל כי תורה אחת לכולנו וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים טועה ואינו יוצא ידי חובת תפלה ואין הפרש אלא בפיוטין וקרובץ שאומרים בתוך התפלה וזה יכול האדם לראות כי העדרם טוב לנו ממציאותם וכו' עיי"ש באורך שמאריך שפיוטי הספרדים הם בצחות הלשון מפיוטי האשכנזים. ואין זה שום ענין לנוסח התפלה שלנו שאנו רואים שיש בהם כמה שינויים בתוך התפלה עצמה ויש לחוש למ"ש הרשד"מ בעצמו דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים:

כן ג"כ מ"ש שם בהג"ה ראי' מדברי המג"א סי' שס"ו סק"כ שאומר בנוסח העירוב מלת "ליו"ט" שאין בזה שינוי מנהג שאינו עושה מעשה חדש. אין זה דמיון כלל דהתם לא הוי הוספה אלא תיבה אחת משא"כ בנוסח התפלה שלנו מאשכנז לצרפת שיש כמעט בכל ברכה הוספה ושינוי. כן ג"כ מ"ש ראי' מהך דזבחים דמוסיף על דבריו גבי שליח אין זה דמיון כלל דזה דוקא במעשה חדא אבל לא בכל רגע ורגע ומה גם בצבור הרי כ' הרי"ף בר"ה (דף פ"ג ע"א) גבי תקיעות דמעומד שלא רצו רק תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פעם א' הגם שהי' ראוי מן הדין לטעמא דספקא בכל ברכה וברכה עשר קולות רק משום שלא להטריח על הצבור. עאכו"כ בדבר שהוא שינוי כמה פעמים בכל ברכה וברכה והוא מוסיף וזה עומד וממתין עליו אין כאן שינוי גדול מזה. הרי כ' דאפי' בנגונים לא ישנו שום מקום ממנהגו שלא יהי' דבר תמוה בעיני הצבור. ועי' סי' תרכ"ד בב"י ומג"א בהעושים שני ימים יוה"כ דאפי' מנין בפ"ע לא יתפללו נוסח יוה"כ דהוי לא תתגודדו וצ"ע:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה