אור ברסלב
שות דברי יששכר אה"ע › סימן קנא

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

אה"ע · סימן קנא

סימן קנ

כבוד יד"נ הרב הגדול מעוז ומגדול וכו' מ' יחיאל נ"י דומ"ץ דק שעדליץ:

הנה בדבר הגט הנשלח מנייאיורק לשעדליץ. ונראה בו כי המגרש שינה וכ' על המתגרשת בת כהן ואביה לא הי' כהן וא"א בשום אופן להשיג אחר: מקור ההלכה בגיטין (דף פ') בתוד"ה ושם עירו אור"י דוקא עיר שדרין בה אבל עיר שנולד בה אם שינה כשר כיון שא"צ לכתבו כלל שהקדמונים שהרגילו לכתבו שאם יארע שיש שם יוסף בן שמעון אתר יהי' סימן ע"י מקום הלידה ותדע כי כמה פעמים כותבין מקום לידה עפ"י הבעל או האשה וכו' ואם שינה פסול לא הי' נכון לכתבו אלא עפ"י עדים וכו' אבל בכאן מה לנו לתקן לכתוב מקום הלידה בחנם כיון שעי"כ יבוא לידי פסול אם ישנה וכו' ור"ת מביא ראי' שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שא"צ מדקאמר בפ"ב דכתובות (דף כ"ד ע"ב) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולה מלתא קא מסהדי וכו' ולא על מה שכתוב שהוא כהן וכו' אלמא אפי' אינו כהן השטר כשר וכו' עכ"ל:

והנה מפשטות דברי התוס' נראה דיש כאן ב' טעמים להתיר. חדא דמה שא"צ לכתבו ודאי דאינו פוסל בדיעבד אם שינה בו. והשנית דמה שכותבין עפ"י עצמם ודאי דאינו פוסל בדיעבד וברא"ש שם פ' הזורק וז"ל ואם טעו ושינו מקום הלידה מעשה הי' והכשירו ר"ת ז"ל דדוקא מקום הדירה הוא דאיכא חששא שידוע לכל וכשרואים שינוי אומרים לא זה גרש אלא אחר אבל לידת האדם אינו ידוע ואינו נקרא על מקום לידתו וכו' וליכא חששא ומשום העדים אין לפסלו דחתמו אשקרא דכיון דא"צ לכתבו לא קיימי סהדי עלה כדאמרי' בכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין דעדים אמנה שבשטר מסהדי ולא אפלוני כהן דא"צ לכתבו עכ"ל:

הגם שדעתו ז"ל ג"כ כדעת התוס' להכשיר בשינה מקום הלידה אך השמיט מ"ש התוס' דכותבין עפ"י עצמם והוסיף לנו חדשות במ"ש דבר ידוע לכל דאינו נקרא ע"ש מקום דירתו נ' מדעתו ז"ל דאיכא ב' פסולים חדא דאיכא תשש שיטעו שהוא אתר ואף דיש עדי מסירה שיודעים שזה המגרש וזו המתגרשת שראו שמסרו מידו לידה אעפ"כ יש לפסלו משום דהוי מזויף מתוכו. ועוד יש חשש שני בזה משום העדים דחתמו אשקרא. וע"ז תירץ כיון דא"צ לכתבו לא הוי רק כשופרי דשטרי דאין דרכם להשגיח בזה:

והנה במהרש"ל במקומו הקשה על דברי התוס' דהא גם מקום דירה א"צ לכתחלה לכתוב ולמה אם שינה פסול והולד ממזר ותי' כיון דמקום דירה ידוע לכל ואין שקרא גדול מזה כאלו מעידים עדים שלא גרש זה ומוכרת מדעתו:

בדעת התוס' לפ"ז דאף בדבר שאינו מעכב לכתחלה אם הוא דבר מפורסם פסול לדעת התוס'. ותימה שאין בתוס' שום זכר לחילוק זה:

ונראה קצת לומר בכוונתו דודאי מה שהוא מפורסם לכל הוי מזויף מתוכו וכמ"ש המרדכי פ' השולח והעתיק ג"כ דבריו בהג"ה אשר"י שם רק מנלן דדבר זה חשיב ידוע לכל או לא ומאן מכריע דמקום הלידה אינו חשיב ידוע לכל ע"ז תי' התוס' כיון שא"צ לכתבו פי' כיון דמדינא דמתני' לא הצריכו לכתבו אלא שהקדמונים הנהיגו לכתבו אלמלי הי' מקום הלידה ידוע לכל אם שינה בו פסול א"כ לא הי' ראוי להם להנהיג כדי שלא יבואו לידי תקלה ובע"כ כיון שהקדמונים הנהיגו כן ע"כ ראו בדעתם הרחבה שאם ישנו בו לא יופסל וא"כ מוכח מזה דודאי לא הוי מקום ידוע אבל מקום דירה כיון דמעולם מזמן המשנה נהגו כן מאז שתקנו נוסחאות בגט יש לומר דהוי מקום ידוע ומפורסם ואם שינו בו פסול ועל זה לא שייך להקשות למה תקנו כן כיון שמעולם הנוסח כן:

ואם נפרש באמת כן בדברי התוס' יהיו לאחדים עם דעת הרא"ש ז"ל דהן הן כוונת התוס' אלא שהתוס' כתבו הראי' והרא"ש כ' הסברא ושניהם לדבר א' נתכוונו לחלק בין דבר ידוע ומפורסם לשאינו מפורסם רק התוס' כ' הראי' מדנהגו כן ע"כ דלא הוי דבר מפורסם:

והנה מ"ש ר"ת לראי' מהך דשטרות ליוחסין ע"כ צ"ל לדעת הרא"ש דשם לא הוי דבר מפורסם דאל"כ גם שם יפסול משום מזויף מתוכו וכמ"ש בת' רמ"א קי"ג דאפשר גם בשטר פסול שינוי מקום דירת הלוה דהוי מזויף מתוכו ובע"כ דדעת הרא"ש הוא דגם שם הוי דבר שאינו מפורסם לכל:

והמהרש"א תי' בפשוט דדעת התוס' דמקום דירה מעכב בדיעבד אם לא נכתב ולדעתו ז"ל צ"ל דהתוס' והרא"ש מחולקים דלדעת התוס' אין נ"מ בין דבר מפורסם או לא רק במה שאינו מעכב בדיעבד אם לא נכתב:

ובסמ"ג מ"ע נ' כ' וז"ל עוד אור"י דבעיר שנולדו האיש והאשה לא דברה המשנה כלל והקדמונים הרגילו לכותבו לפי שאם יארע הדבר שימצא בגט שהוחזקו בו שני יב"ש יהי' בהם סימן על ידי מקום הלידה שלא יהיו שוים בו ואם הי' פסול בשינה מקום הלידה הרבה עוותו הקדמונים שתקנוהו לכתוב כי הרבה פעמים יש שאין ברור מקום הלידה ויכול לבוא לידי קלקול וכו' מתוך כך כ' רבינו יהודה בר"י וכו' ועוד האריך שם בסמ"ג ומביא ראיית ר"ת מהך דאין מעלין משטרות ליוחסין. ולא העתקתי כל דבריו לפי שדבריו מובאים בהגמי"י פ"ד מה"ג הנה דברי הסמ"ג יש לפרש כמש"ל לדעת מהרש"ל בדברי התו' שיסכימו עם דעת הרא"ש דאם הי' מקום פסול א"כ עוותו הקדמונים ומזה סייעתא דאין כאן פסול:

ב"כ וב"כ בין שיהי' לראי' או לטעם ס"ס העתיק ג"כ דכל שאינו מעכב מדין המשנה אינו פוסל אם שינה וכן בס' התרומה סי' קכ"ט וז"ל ושמא אפי' שינה מקום עמידתו אינו פסול כיון שא"צ לכתבו כלל עכ"ל ובמרדכי פ' השולח והג"א שם המעתיק דברי המרדכי יש כמה צ"ע בדבריהם. אך ס"ס העתיק דברי התוס' כמו שהם ומסיים בדברי ר"ת שהביא ראי' שאין השטר נפסל כשישנה בו מה שא"צ לכתוב:

ובתשו' רד"ך בית ד' חדר ד' מצאתי באור נכון בדבר זה וז"ל ומעתה אומר לא מיבעיא בטעות כבנידון דידן דכשר וכדכתיבנא אלא אפי' בטעות גדולה מזו הגט כשר דהא בפ' המגרש תנן כתבו בתוכו וכו' אבל היכי דאנו מבינים כוונת הגט או השטר אף שאנו רואים שהוא כתוב בדרך אחרת יש לנו לתלות בטעות הסופר ואף שטעה הסופר הגט או השטר כשר דהא וכו' וכן משמע בפ' ג"פ דתנן התם כתוב למעלה מנה ולמטה מאתים וכו' הכל הולך אתר התחתון הרי לך דאע"ג דטעה הסופר בעיקר הענין וחתמו העדים השטר כשר. וכן משמע נמי בפ' האשה שנתארמלה דאיבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין וכו' אין מעלין אבל השטר כשר לכו"ע הרי לך דאע"ג דהסופר והעדים משקרים בשטר אפ"ה השטר כשר ול"א דהני סהדי לא זהירי ושקרי אינון ולפסול השטר אלא כשר הוא ומזה למד ר"ת שאם שינה בגט מה שא"צ לכתוב הגט כשר עכ"ל:

מבואר דעת הראשונים שהבאתי דדבר שא"צ לכותבו אם שינה בו כשר בדיעבד וטעמם דהוי כט"ס דמוכח דאפי' חתמו עליו העדים כשרים העדים וכשר השטר:

ומעתה צע"ג על הדין שכ' הרא"ש בת' ומביאו הטוש"ע בס"ס קכ"ט על מי שהי' שמו יוסף בן שמעון שכ' בן שמואל שפסול שהרואה אומר אחר מגרשה וכ"ד מהרא"י בכתביו סי' קל"ח ובב"י מביא שם מפורש ת' רש"י שמתיר בדבר אף שכ' שם רק להתיר בדיעבד הרואה יראה שדעתו לה להתיר אף לכתחלה אלא שרצה לרדות הרשע ולכופו ליתן גט אחר שהבין שבערמה עשה. אבל בגוף הדין כ' ועתה אין חשבון בדבר רק לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר:

וא"כ אין לנו אוסרים בדבר זה רק הרא"ש וכתבי מהרא"י ועל כתבי מהרא"י ז"ל אין לתמוה דהוא ז"ל כ' דמדינא דמשנה צריך להזכיר שם אביו בגט וכמו שהאריך בסי' קל"ח שם וא"כ ל"ש מש"ל דא"כ עוותו הקדמונים שתקנו ואעפ"כ הרואה בסי' קצ"ז יראה שכ' צדדים להתיר ג"כ אבל על הרא"ש ז"ל שהוא בעצמו כ' בכלל מ"ה דין כ"ח טוב להחמיר ולהזכיר שם האב משום ב' יב"ש עכ"ל:

ס"ס משמע דלא הוי קפידא כ"כ א"כ תימה גדולה שפוסל בשינה בו. והוא ז"ל בעצמו בכלל הנ"ל דין כ"ד כ' וז"ל תלינן טעותיו בקביעות החודש ואין כאן הקדמה כלל והגט כשר ואין לפוסלו מפני שנכתב טעות בגט ואמרי' מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול היינו דוקא כי האי דגיטין וכו' והאי דסנהדרין וכו' דוקא כה"ג נקרא מזויף מתוכו. אבל אם יש ט"ס בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבוא מתוכו לא מיפסל בהכי עכ"ל א"כ ה"נ הרי הוי טעות דמוכת היכי דאין מוחזק לנו במקום הזה יוסף בן שמואל שאשתו לאה בת פלוני בודאי זה הוא אלא שהסופר טעה בו. והלא הוא ז"ל בעצמו הביא דברי ר"ת בפ' הזורק שם וע"כ צ"ל מפני טעם השני דהוי דבר מפורסם לכל. אך ס"ס שוב לא נוכל לקיים הפי' הנ"ל שרצונו להשוות דעת הרא"ש ז"ל עם התוס' דלדעת הרא"ש ז"ל אינה מתקנת המשנה וא"כ שוב קשה דלא תקנו הקדמונים שיבוא עי"ז קלקול, וע"כ דלא ס"ל להרא"ש ז"ל סברא זו לגמרי אלא דס"ל ז"ל דתלי רק בדבר מפורסם וידוע או לא ופליג על התוס' ובע"כ דס"ל ז"ל דכהן לא הוי דבר מפורסם דא"כ תהדר קו' ר"ת לדוכתא למה שם בפ' האשה שנתארמלה כשר הא הוי מזויף מתוכו ובע"כ דלא הוי מפורסם:

עוד נלפע"ד לומר סברא אחרת וליישב דעת הרא"ש דלא תקשי עליו מהאי דשטרות ליוחסין דהא ודאי בין בשינה שם אביו וה"ה בשינה מקום הלידה או מקום הדירה לעולם כשהיא מוציאה הגט אנו אומרים שהוא המגרש והיא המתגרשת דא"א מגרש אשת חבירו רק ביוסף בן שמעון שכ' בן שמואל הני סהדי שקרי נינהו דהכל יודעים שאינו בן שמואל וע"ז יש כנגדם באותו מקום כמה עדים שיכחישו אותם ונהי דתרי כמאה הלא כבר כ' התוס' יבמות (דף פ"ח) דבדבר הידוע לכל העולם ל"ש לומר תרי כמאה. ואפי' אי נימא גם בכה"ג חרי כמאה עכ"פ כל מה דמצינן לתרץ העדים שלא יהיו מוכחשים ודאי דמתרצינן להו. וא"כ ע"כ נהי' מוכרחים לומר דהאי גברא אחרינא הוא ואינו המגרש מש"ה פסלינן לי' לגיטא דהוי מזויף מתוכו משא"כ כשאומר על מי שאינו כהן שהוא כהן אין העדים מוכחשים משום אדם דאפי' אם באמת אמרו עליו שהוא כהן מאן יימר דאין האמת כן דאין כנגדם אלא חזקה בעלמא שאנו מוחזקים באבוה דההוא שאינו כהן. וכן להיפוך מה שמעידים שהוא כהן לאו שקרי נינהו דמנא ידע:

ע"כ כיון דמעידין על דבר שאין בירור לא לנו ולא להם אמרי' שפיר דלא דקדקו בזה והוי ט"ס וכמ"ש הרא"ש בת' הנ"ל:

עוד יש לומר דס"ל דשם בגמ' מיירי דכבר הזכיר גם שם אביו וכיון דלא הוחזקו ב' יב"ש במקום הזה אינו מזיק לנו מה שנכתב כהן דכולם יודעים שהוא ט"ס כמ"ש הר"ן והריב"ש בתשו' דהיכי דהזכיר מקום הלידה אינו מזיק לנו שינוי מקום הדירה נהי דבגמ' אמרו סתמא אני פלוני כהן סתמא מפורש דמיירי שכ' אני פלוני בן פלוני כהן כמ"ש בכתבי מהרא"י קל"ח וא"כ הכל יודעים שזהו הוא אלא שטעה וככותב למעלה מנה ולמטה מאתים וכתי' הרא"ש שהבאתי לעיל שהי' כחוב בו בד' וכתוב כ"א לחודש והכל יודעים שאז הי' כ' לחודש וידוע לכל שהוא ט"ס. אבל בשינה שם אביו אין כאן שום סימן רק בשמו העצם דכמה יוסף איכא בשוקא שוב הוי מזויף מתוכו:

ס"ס יש לנו לומר דדברי הרא"ש לא יהיו סותרים מפסקיו לתשובותיו עכ"פ דבריו ז"ל שלא כדברי התוס' וסייעתם ומעתה מ"ש הב"י בסי' קכ"ט וז"ל לי נ' דל"ד כלל דשינה מקום הלידה דמקום לידתו אינו ידוע וגם אינו נקרא וכו' דשא"ה דמקום דירתו ידוע לכל וכו' וכשרואים שינוי המקום אומרים לא זהו וכו' ומ"ש ר"ת ורא"ש כיון שא"צ לכתוב מקום הלידה וכו' לא כ' אלא דלא מיפסלי משום דחתמי אשקרא דמאחר שא"צ לכתבו וכו' עכ"ל: והנה מ"ש וכשרואין שינוי במקום יאמרו וכן הטור ס"ס קכ"ח כ' וכשרואה שינוי המקום אומר לא זהו שגירש הרואה יראה בלשונם ז"ל שלא כ' חיישינן שמא אינו זהו שגירש דודאי אנו יודעים בבירור שזהו הוא המגרש דאין אדם מגרש אשת חברו וכמש"ל אלא לפי שידוע לכל השינוי והרואה מצד הגט בעצמו יוכל לטעות שאחר הוא תשיב מזויף מתוכו:

ומה שהוסיף תיבת ר"ת תימה דבדעת ר"ת מפרשים רוב הראשונים פשוט דכל מה שאינו מעכב אינו פוסל בשינוי והנראה שהב"י רצה להשוות שני הדעות וכמו שרציתי לומר לעיל עפ"י פי' המהרש"ל. אך כבר הוכחתי דא"א להשוותם יחד:

ב"כ וב"כ תימה גדולה שמחליט להלכה כדעת הרא"ש נגד כל הראשונים ז"ל והרמ"א בסי' קכ"ח ס"ב כ' ואם שינה מקום העמידה יש מכשירים כמו במקום הלידה דכ"ד שא"צ לכתוב וכו' ובמקום הדחק יש להקל. עוד כ' שם הרמ"א באותו סימן אם שינה בשם הנהר כשר והוא מח' מהרי"ל ק"ה ומפורש שם ג"כ הטעם דל"ח ללעז ג"כ משום דמה דלא הוי אלא לשופרא דשטרא ל"ח ללעז. עוד כ' המחבר בעצמו בסי' קכ"ט ס"ו והוא מדברי הרמ"ה אם כ' פלוני החכם או הנשיא אע"ג דלאו בר הכי הוא כשר וגם שם תימה גדולה היא דאין לך דבר מפורסם יותר מזה שיכתבו על אדם פחות החכם או הנשיא והוא דומה ללעג וקלס ומצינו בגמ' שהיו משגיחים ע"ז אמר טובי' ואתא רב טובי' וכמ"ש שם בב"ש סקי"ג וע"כ רק ג"כ מטעם זה כיון דאין צורך בדבר לכתחלה אינו פוסל בדיעבד בשינה:

אך כל הקושיא שלי על שינה שם אבי' שעכ"פ לפי דעת רוב הפוסקים מעכב לכתחלה וי"א אף בדיעבד פסול ואף דרוב הפוסקים מכשירים. אך ס"ס הסכימו שהוא נוהג עוד מזמן המשנה ובודאי יפה הכריע המחבר מדעתי' דנפשי' שפסק אם לא כ' שם אבי הבעל או האשה כשר בלא חולק כיון דדעת הפוסל יחיד הוא נגד כל הני רבוותא:

אך לפ"ז תימה גדולה על הרמ"א דבכאן לא הגיה כלום ומשמע דמסכים לדעת המחבר ובלא כ' כהן או לוי הביא ב' דעות ומכשיר רק בשעת הדחק הא לא"ה לא הי' מכשיר. ודבריו ז"ל תמוהים מאד דאפי' פסקי מהרא"י דמחמיר בלא כ' שם אביהם מ"מ בלא כ' כהן כ' מפורש להקל כמ"ש בשמו הב"י ממ"ש שם ס"ו אם המגרש ישראל והשני כהן וכו' א"צ שום הפרש עכ"ל. ועוד שינה בסי' י' שם שבימי התנאים לא היו כותבין כהן כלל. ואף שלא הביא הראי' דבר פשוט דכוונתו על מ"ש ב"ב (דף קע"ב) ואם היו משולשים יכתבו כהן משמע דוקא במשולשים הא לא"ה לא יכתבו ואף דבסי' ז' כ' בשם חד מרבוותא והוא מ' יעקל מווין שהי' פוסל בלא נכתב כהן [ובאמת ראיית הגדול ההוא תמוה חדא דלמא אקרי וכתבו כן ועוד דלמא כתבו כן כשלא היו יודעים מאן אביו דשם בגמ' כתובות (דף כ"ד ע"ב) איתא אני פלוני כהן ולא כ' אני פב"פ כהן ואי תימא א"כ שוב הוי כב' יוסף בן שמעון בעיר אחת דמעכב כתיבת כהן וכמ"ש התוס' ומשמע דמעלין בכה"ג לא כן ה"מ כשיודעים בפירוש שהוחזקו ב' יב"ש וכתבו כהן אז מעלים אבל כשלא הוחזקו והדבר ספק אם כתבו לסימן או שלא במתכוין ודאי דאין מעלין] וס"ס נראה שם מפורש דאינו מסכים עמו כמו שהאריך אח"כ שבמעהרין ופולין לא נהגו לכתוב שום חניכה וכו' ושארי מחברים לא מצינו להם כלל שיקפידו אם לא כ' כהן א"כ תימה דמחמיר בזה יותר מהתם והוא ההיפוך: ועלה בדעתי ליישב קצת עפ"י שנראה כוונתו בד"מ אות כ"ה שהעתיק ע"ז דברי ח' ר"י מינץ שהצריך ליתן ב' גיטין בס' אם הי' כהן או לוי ע"כ פסק הלכה כבתרא. אך ס"ס ראיתו ממהר"י מינץ קלישא טובא חדא דשא"ה דשינה הוי דהי' ס' אם הוא כהן או לוי ואם הי' כותב כהן על לוי הוי שינה אבל אם לא כ' כלל י"ל דהוי כשר. אך לו דהרמ"א אזיל לשיטתו דכל היכי דאינו מעכב כשר אף בשינה ומדפוסל מהר"י מינץ בשינה ע"כ דמעכב בלא כ' לגמרי ע"כ הכריע כדעתו ז"ל:

אך באמת אין ראי' זו מספקת ליישב לנו הסתירה שמצאנו בדברי הרמ"א דאם נפרש כן בדעת מהר"י מינץ ע"כ דס"ל גם בלא כ' שם אביהם פסול דאל"כ אטרוחי בי דינא לכתוב ב' גיטים למה לי לא ליכתוב שם אבי' כלל ויהי' די בחד דהא הס' באבי המתגרשת הי' ואם לא יכתבו כלל ודאי באשה עצמה אין נ"מ כהן או לוי וע"כ דלדעתו ז"ל פסול בלא כ' שם אבי' כלל וא"כ אם הי' תופס דעת מהר"י מינץ למה הסכים התם להכשיר ובאמת אין ראי' לגמרי ממהר"י מינץ דרק מצד חומרא החמיר ולא שיהי' מעכב מדינא וכמ"ש בבאורי הגר"א אות ט"ז:

אך נלפע"ד ליישב דעת הרמ"א מטעם אחר דהא דאינו מכשיר אלא בשעת הדחק בלא כ' כהן או לוי מטעם שינה אתי עלה דבשלמא בלא כ' שם אביהם כלל ודאי דאין כאן שינוי כלל דלא שייך לומר אחר הוא דודאי יודעים אנו שהי' לו אב ויוכל להיות ג"כ שהוא זה אבל בלא כהן על מי שהוא כהן ודאי דהוא בכלל שינה דכיון דהמנהג לכתוב כהן וזה לא כ' ודאי דהרואה אומר שזה ישראל הוא ובכוונה נשמט שם כהן וא"כ אפי' אי נימא בשאר דברים עדיף לא נכתב משינה אבל לא בכהן דלא נכתב הוי כשינה. ועי' בשלטי הגבורים פ' ג"פ שנסתפק בזה ריא"ז שם אם לא נכתב כהן וכו' ומסיים לילך אחר המנהג שאם מנהג המקום לכתוב כהן וזה לא נכתב עליו דבר ידוע שעל הישראל נכתב. ועי' תומים סי' מ"ט סק"י ובנתיבות שם סקי"א שמסכימים כן להלכה. א"כ לפ"ז ודאי דחשיב שינה גם אם לא נכתב ומש"ה אינו מכשיר כאן אלא בשעה"ד ודברים ברורים הם לפענ"ד: ומעתה נחזור להלכה בשינה שם אביו נראה דעת רש"י ותוס' וסה"ת וסמ"ג והגמי"י ומרדכי והג"א ות' רד"ך להתיר. והאוסרים אין לנו רק הרא"ש ובכתבי מהרא"י מסופק בזה כמ"ש שם בסי' קצ"ז וכבר כ' דלטעמי' אזיל ודעת המחבר תמוה בזה. ובלא הזכיר שם כהן אנו מוכרחים לומר דחומרת הרמ"א הוא רק משום דהוי כשינה:

ומעתה בנידון דידן שנכתב כהן על מי שאינו באבי המתגרשת פשוט דלדעת כל הנך פוסקים דמכשירים בשינה שם אביו כ"ש דמכשירים הכא ואפי' הרא"ש דפוסל בשינה שם אביו י"ל דמכשיר הכא ובע"כ צ"ל איזה חילוק וכמש"ל דאל"כ הדרא קו' ר"ת לדוכתא:

ואפי' הפסקי מהרא"י בשם מ' יעקל מווין ז"ל לא כ' דפסול אלא יש לפסלו משמע רק חשש לפסלו וכבר:

הוכחנו דכוונת רמ"א דלעולם הוי שינה וא"כ מכשיר הוא עכ"פ בשעת הדחק: ואפי' אם נחוש לחומרא זו ה"מ בשם אבי המגרש אבל בשם אבי המתגרשת דאין השינוי דכהן או לוי רק בשם אביה דגבי אשה אין שום נ"מ בזה וכמש"ל א"כ הוי כאן תרי ספיקי חדא דלמא הלכה כמ"ד שינה בשם אביה כשר ואת"ל דפסול דלמא כשר בשינוי כהן או לוי ובכל ס' יש לנו רוב מכשירים. וגמ' מפורשת לסעד לנו וכולם לא דחו ראי' זו ודאי דפשוט הדבר מן הגמ' עד השו"ע להכשיר מן הסברא אפי' שלא בשעת הדחק ועפ"י הכרעת הרמ"א להכשיר עכ"פ בשעת הדחק:

ובאמת כשאני לעצמי יש לי לדון בגוף ראיית ר"ת דיש לפרש דברי הגמ' דנחלקו בעדות בכתב אי הוי עדות ועי' קצה"ח סי' כ"ח סק"ז שהעיר בזה. אך לפע"ד נ' לפרש לה בדרך מרווח דידוע דעת הרמב"ם ז"ל דעדות בשטר לא הוי עדות אלא מדרבנן משום שלא תנעול דלת בפני לווין וידוע מה שהקשה עליו הרמב"ן ז"ל מהאי דפ' השולח (גיטין דף ל"ו) דהקשו מפני תיקון העולם דאו' היא דכתיב וכתוב בספר וחתום:

ונלפע"ד לתרץ עפ"י מה דאמרו בגמ' כתובות (דף י"ח) ח"ר אין נאמנים לפוסלו דברי ר"מ וחכמים אומרים נאמנים ומקשים בשלמא לרבנן וכו' אלא לר"מ בשלמא פסולי עדות מלוה גופי' מידק דייק ומתחם קטנים נמי כדרשב"ל דאמר חזקה אין העדים חוחמין על השטר אא"כ נעשה בגדול וכו' אמר ר' חסדא קסבר ר"מ וכו' אלא טעמא דר"מ כדר"ה אמר רב מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וק' קו' התוס' שם ד"ה חזקה דבגמ' ב"ב (דף ה' ע"ב) איבעיא להו אי אמרי' מגו במקום חזקה ונפשוט מהכא דלר"מ ל"א מגו במק"ח ולרבנן אמרי'. ובאמת גם בגמ' קשה לרבנן אה"נ מ"ט לא חששו להך דמלוה מעיקרא מידק דייק ומתתם וחזקה אין העדים חותמין וכו': ונ' עפ"י מה שהקשו התוס' שם בד"ה מודה נהימני' ללוה במגו דא"ב אמר מזויף ותירצו בשם רש"י דכיון דקיום שטרות מדרבנן כיון דמה שאומר מזויף א"נ אלא מדרבנן ל"א מגו לטענה זו:

אך נ' דכ"ז שייך אי נימא דשטר הוי מדאו' ורק הקיום אינו אלא מדרבנן מש"ה א"נ מזויף אלא מדרבנן. אבל לשיטת הרמב"ם דכל קיומו של שטר אינו אלא מדרבנן א"כ מדאורי' לא הי' הלוה משלם כלל ע"י שטר ואפי' רבנן שתקנו שטר שוב תקנו שצריך לקיימו א"כ אם יטעון הלוה מזויף שוב נאמן מדאו' והדרא קו' תוס' לדוכתא ניהמני' ללוה במגו דא"ב אמר מזויף: ונ' דאה"נ פליגי בזה מ"ד צריך לקיימו ס"ל דעדות בשטר אינו אלא דרבנן ומש"ה נאמן הלוה שפיר במגו ומ"ד א"צ לקיימו ס"ל דהוי דאו' וטענת מזויף אינו אלא מדרבנן ומש"ה א"נ במגו:

ובזה מחולקים רבנן ור"מ דלר"מ שטר דאו' וממילא חזקה דאין העדים חותמין ומלוה מידק דייק ומתחם הוי דאו' ומגו דעדים לא הוי אלא דרבנן מש"ה ל"א מגו דרבנן נגד חזקה דאו' ולרבנן להיפוך המגו הוי דאו' והחזקה לא הוי אלא מדרבנן ושפיר אמרי' מגו. וממילא ל"ק קו' התוס' מב"ב (דף ה' ע"ב) שם דשם שניהם הן המגו והן החזקה הם דאו' ולא נפשוט מהכא כלל:

וממילא שוב שפיר פסק הרמב"ם כחכמים דאינו אלא דרבנן וכמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכר"נ דהלכתא כוותי' בדיני. וממילא ל"ק מפ' השולח שם דמקשה שם ומתרץ ל"צ אלא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי וכו' משמע דהמקשן קאי אליבא דר"מ ולר"מ שפיר מקשה דהא ס"ל הכא דשטרות דאו' אלא דאנן לא קיי"ל כוותי' ומתורץ שפיר:

ולפי תירוצינו בדברי הרמב"ם יש לי לתרץ נמי גם דברי רבינו אביגדור כהן התמוהים המובאים בש"ך סי' מ"ו סק"ט מה שתמהו עליו ז"ל דס"ל דהיכי דאיכא הכחשה קיום שטרות מדאורי' והא בריש גיטין (דף ג' ע"א) אמרו מפורש אי אתא בעל ומערער לא משגחינן בי' ועוד שם מדברי הרשב"ם ב"ב (דף ק"ע) ד"ה א"צ [ונפלא הדבר שם שהש"ך ברות קדשו וחכמתו הגדולה הרגיש מה שנעלם מן הקדמונים לו ז"ל שכולם תפסו שהוא תשו' מהרי"ק והש"ך כ' שהוא דברי חד מקמאי ואעפ"כ לא מצא מקומו ואני ת"ל מצאתי שהם דברי הא"ז סי' תשמ"ה וכל התשובה במהרי"ק שם הם דברי הא"ז כדמותו וכצלמו ואין ס' שא' מן המעתיקים שגה בזה]:

ומתחלה עלה ע"ד ליישב דברי ר' אביגדור עפ"י דברי הרמב"ם סוף פ"ז מה' גירושין שהאשה המביאה גטה אין חוששין למזויף דמסיים שם שאין דיני האיסורים כדיני ממונות והדבר תימה לכאורה הא ילפינן דבר דבר מממון וע"כ דגבי ממון חוששין יותר לזיוף וכמ"ש הרמב"ם פי"א מה' עדות ה"ח שאימת האיסורים על הרשעים ולא אימת הממון עליהם וא"כ יש לומר שפיר דגם דעת ר' אביגדור הוא כן דלענין איסור בשאינו טוען מזויף ל"ח כלל ובממון חיישינן כה"ג מדרבנן וכשטוען מזויף הוי בממון מדאו' וא"כ ל"ק מריש גיטין שם דהתם הוי באיסור ושם אפי' טוען מזויף ג"כ לא הוי אלא מדרבנן:

אך עיינתי בפנים ראיתי שראייתו של ר"א הוא מהך דתקנו זמן בגיטין דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דעדיין יזייף גט וע"כ דאם נראה אומדנא הוי כטוען מזויף והוי מדאורי' א"כ חזינן דאפי' באיסור דעת ר"א דהיכי דטוען הוי מדאו' והדרא קו' הא"ז לדוכתא. ועוד דגוף תשו' ר"א הוי בקידושין דהוא ג"כ איסורא:

אך לפי הנ"ל נ' ישוב קרוב לאמת דאה"נ בהא פליגי מ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ס"ל כתי' התוס' בשם רש"י דאפי' טוען מזויף לא הוי אלא מדרבנן ומ"ד צריך לקיימו ס"ל דהוי מדאו' וא"כ ל"ק מדברי הרשב"ם ב"ב הנ"ל דהתם קאי למ"ד א"צ לקיימו אלא דר"א פוסק כמ"ד צריך לקיימו וממילא ל"ק מריש גיטין דהתם לרבא קאי ורבא ס"ל כמ"ד א"צ לקיימו דבכתובות (דף י"ט) מיישב דברי ר"י אמר רב כר"ה דאמר מודה בשטר שכ' אצ"ל ואנן קיי"ל כר"נ וכרבנן דר"מ מש"ה לרבא קאמר שפיר בריש גיטין דל"ח לזיופא אפי' אי אתי ומערער:

ויש לפ"ז עוד להוסיף דאה"נ בגיטין (דף י"ז) דנחלקו ר"י ור"ל דר"י אמר דתקנו זמן בגיטין משום בת אחותו וע"ז פריך ר' אביגדור דמה הועילו חכמים בתקנתן דס"ס אתי לזייף הגט. י"ל דאה"נ היינו טעמא דר"ל דאמר זנות לא שכיחא וידוע מה שהקשו בתוס' מריש כתובות דחיישינן לזנות די"ל דכוונת דברי ר"ל שאמר זנות לא שכיחא כמו שאמרו ריש יומא א"כ אין לדבר סוף דגם זו תמות היינו מה דא"א לתקן במלתא דל"ש לא מתקנינן דגם אם נתקן זמן יש לחוש דשוב יזייף הגט וכקו' ר"א מש"ה לא מתקנינן כלל משום זה. אלא דר"י ס"ל דיש שפיר תועלת דאם יזייף הגט נטעון מזויף מדאורי' וא"כ יש לדבר סוף והוי כי האי דריש כתובות ור"ל ס"ל דגם בזה לא הוי מדאו' ובריש גיטין אמרו כדר"ל ור"ל לטעמי' אבל לדידן דקיי"ל כר"י אה"נ אי אתא ומערער הוי דאו':

נחזור לדברי הרמב"ם ז"ל לפי דברינו הנ"ל ממילא יש לפרש גמ' דהכא כר"ה דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו מעלין משטרות ליוחסין דשטרות דאו' ור"ת דלא ניחא לי' לתרץ טעמא דר"מ כר"ה א"ר ומתרץ דס"ל לר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר יהרגו וכו' משמע דלא ניחא לי' לומר א"צ לקיימו אפי' בדעת יחיד ע"כ משום דס"ל עדות שבשטר אינו אלא דרבנן מש"ה ס"ל דאין מעלין משטרות ליוחסין:

אך יש לדחות דלפי דעת הרמב"ם הך דכתובות (דף כ') דכותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפי' אחר כמה שנים אשטר קאי לא כרש"י דפי' על הקלף ואפי' בנוסח שטר אמר ר"ה שם והוא שזוכרה מעצמו א"כ מפורש לפי: דעת הרמב"ם ז"ל דגם ר"ה ס"ל עדות שבשטר לא הוי אלא דרבנן ובע"כ הא דאמר שם מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אליבא דרב קאמר ולי' לא ס"ל א"כ א"א להעמיד פלוגתא דמעלים משטרות ליוחסין בדין זה. וגם דשם אינו מפורש אי ר"ה קאמר מעלין או ר"ח אין מעלים. וגם דק' הלשון שאמרו בגמ' מ"ס אמנה שבשטר קא מסהדי ומ"ס אכולה מלתא מסהדי:

אך עדיין י"ל דפליגי בהא דרמב"ם פ"ח מה"ע שכ' דאם העדים אומרים לפנינו שאינם זוכרים העדות הם כחרשים וכו' וידוע שהראב"ד השיג עליו בזה ובכ"מ ולח"מ הביאו שהוא דינו של ר' יהודאי גאון ז"ל ורבנן דאיפלגו עליו וכלל הוא לפי שיטת הרמב"ם דאם העדים אינם לפנינו אמרי' דודאי זוכרים העדות. א"כ י"ל שפיר דבזה מחולקים מ"ד מעלים משטרות ליוחסין ומ"ד אין מעלים. מ"ד מעלין ס"ל דאמרי' דודאי זוכרים הם הכל ומ"ד אין מעלים ס"ל דרק אמנה שבשטר הוא דקא מסהדי פי' דרק אמנה שבשטר הוא דאמרי' דמסתמא זוכרים הם ולא שאר דברים הכתובים בו וא"כ כיון שהעדים אינם זוכרים זה אין דנין ממנו דהוי עדות בכתב: אך שבתי וראיתי דגם זה לא תעלה ארוכה דשוב יקשה דהא ניחא כ"ז שהעדים קיימים אבל לאחר מיתת העדים שוב יקשה למה נדון בשטר זה דהא מילי דאיסורא הוא ול"ש נעילת דלת ולמה מעלים משטרות ליוחסין וע"כ דשניהם מודים כיון דרק מעלה עשו ביוחסין די בעדות בשטר וכמ"ש הקצה"ח סי' מ"ט ויהי' הראי' אלימא אפי' לשיטת הרמב"ם ז"ל:

ומעתה נבוא לדעות האחרונים הנה הנוב"י מה"ק פ"ט ומה"ב ק"ט ותרעק"א קט"ו ובס' תורת גיטין ובת' מרן הרי"מ ז"ל תאה"ע סי' ל"ב וכ"כ שם בשם ס' ג"פ וכן בת' מים חיים חאה"ע מ"ב כולם מחמירים בשינה וכ' כהן על מי שאינו א"כ יש לנו ששה גדולים המחמירים:

אך אעפ"כ כשנעמוד על המנין נראה גם בדעות האחרונים רובא המתירים. ולפי הנראה שהמחמירים ז"ל נמשכו אחר ת' הרא"ש ולא הזכירו דעות החולקים. וסברתם לחלק בין גיטין לשטרות תמוה שלא נראה כן דעת הראשונים דאם כן הי' להם לסתור בזה דעת ר"ת ז"ל דיש נ"מ בין הכא להתם:

ועתה נבוא לדעות המתירים. בת' עבודת הגרשוני הכשיר בשינה שם אבי' שלא כדברי הש"ע מצד שני טעמים חדא דכשר בלא נכתב כלל וחדא דכותבין עפ"י עצמם והצ"ץ ת' פ"ג אף דחולק על העה"ג באותו ענין עצמו יראה הרואה שכל יסודו הוא עפ"י דברי פסקי מהרא"י ואנו מודים שהא"נ עפ"י פסקי מהרא"י יש לאסור לא בודאי אלא שמסופק בזה אבל לא שבקינן ודאי דכל הני רבוותא הראשונים ז"ל מפני ספקו של מהרא"י ז"ל:

ובת' רעק"א השיג על עבוה"ג עמ"ש דמה שכותבין עפ"י עצמם אינו פסול בדיעבד וע"ז הקשה ערבך ערבא צריך דבאמת צריך עדים גם על שם אביהם ואני אומר ערבי' גדולים ונאמנים יש לנו מפי רש"י ז"ל בת' המובא בב"י וכן הסכימו בתוס' ומנהגן של ישראל מה שהעידו בעלי הש"ע ז"ל: גם מ"ש שם בתרעק"א בד"ה גם אם נודה דמוכח ממתני' דאם לא כ' שם עירו וכו' וא"כ למאי דקיי"ל לעיקר דשם עירו אינו מעכב וקיי"ל כן אפי' לקולא א"כ מדקתני מתני' שינה שם עירו תצא מוכח דשינה גרע א"כ ע"כ מטעם הרא"ש דמשום לעז הרואים הוא וא"כ ה"ה בשם אביו עכ"ל. ודבריו תמוהים דאדרבה גדולי הפוסקים רובם פוסלים בלא הזכיר שם מקום כלל וכפשטות ל' הגמ' (דף כ') הא בעינן שינה שמו ושמה וכמ"ש ברש"י דשינה לאו דוקא וכ"כ גם הראב"ד ור"ת ודלא כמ"ש הב"ש ומרדכי פ' השולח והג"א שם מסופקים בזה וקשה לעמוד על דעתם דבראשית דבריהם משמע דכשר בלא הזכיר כלל ובאמצע דבריהם הקשו מקלוניא מתא אנא דוד בר נהולאי נהרדעאי דהיינו מקום דירה. ואפי' אי נימא כשיטתו ז"ל דרוב הפוסקים מכשירים בלא הזכיר מקום דירה כלל מנין לנו דפוסלים בשינה מקום דירה דהתוס' דפוסלים בשינה מקום דירה נמשכים אחרי ר"ת ז"ל ור"ת הוא מן האוסרים בלא הזכיר מקום דירה. והרב ז"ל בעצמו כ' אח"כ כן בשם ת' מהרי"ן לב:

ומ"ש שם בתוך ד"ה אח"כ ראיתי בתוך המאמר המוסגר ולדבריו צ"ל דמ"ש הג"א וכו' נסתפק הרב ז"ל בעצמו בזה וכבר הוכחתי לעיל דמוכרח כן בדעתם ז"ל דכוונתם על מקום הדירה מדתירצו הך דקלוניא וס"ס בכל דבריו לא ראינו דחי' לדברי העה"ג רק מדברי ת' רא"ש בעצמן מה שגם עה"ג בעצמו ראה אותם אלא שרצה להכריע כרוב הראשונים ז"ל:

גם בת' קי"ז שם מה דבית מאיר דחה דברי עה"ג מה שמתיר משום דכותבין עפ"י עצמן. אף דקצת הדין עמו דהתוס' לא החליטו סברא זו. אך אפי' אם נדחה דברי עבה"ג בהיתר זה ס"ס טעם הראשון דמה דאינו מעכב אינו פוסל נשאר קיים ועומד בדעת רוב הראשונים ז"ל:

ובביאורי הגר"א אות ט"ז וי"ט מסכים בפירוש להתיר הן בשינה שם אביו הן בשינה גבי כהן דכשר בדיעבד ונראה מדעתו אפי' שלא בשעה"ד דכ' מפורש דחומרת מהר"י מינץ שהצריך שני גיטים גבי ס' כהן ס' לוי אינו אלא חומרא בעלמא יעוי"ש:

ובת' נודע בשערים ה' גיטין הביא לנו תשו' ארוכה מהגאון מ' חיים מוולאזין ז"ל שהכשיר בשינה שם אביו. ומשמע שם דגם הוא ז"ל מסכים לדבריו. ובת' מים חיים הנ"ל הביא ג"כ ב' הגאון מ' אבלי ז"ל מווילנא להתיר. וכן בת' חת"ס ת' ט"ז מכשיר בפשיטות:

א"כ יש לנו דעת עה"ג והגר"א ותלמידו מהר"ח והג"מ אבלי והחת"ס ות' נודע בשערים גם בתשו' נפש חי' חאה"ע ל"א מכשיר וכן הביא בשם חותנו הגאון ז"ל להכשיר וכל החשש אינו אלא משום לעז דרבנן ודאי דברוב דעות כי האי אין ראוי לעגן בת ישראל בחנם. וכפי הנראה אם נחמיר עליה תשאר עגונה לעולם:

ומה גם דקרוב הדבר אצלי דכולם תפסו הא דרמ"א שכ' בלא כ' כהן שהוא כמו בשאר דברים שלא כ' עדיף משינה לדעת הרא"ש וסייעתו וכבר כ' לעיל דבכאן לא כ' הוי כשינה א"כ פשוט גם דעת רמ"א להכשיר בשעת הדחק ובדבר הזה האחרונים מסכימים לדבריו וכ"כ לעיל דבסי' מ"ט הנתיבות בעצמו מסכים לדברי התומים ותימה שבכאן בתורת גיטין החמיר ע"כ אין לנו להחמיר כלל במקום הזה:

עתה ראיתי גם בת' הגאון מ' חיים כהן ראפופורט ז"ל ת' ע"ה האריך בענין זה ומסיק ג"כ להקל כן בת' חשק שלמה ת' כ"ב ומ' מ"א. ועי' בת' שו"מ מהדורא תנינא ח"ד ת' פ"ה וקנ"ט ושם כ' על עובדא דמעזריטש בשם דודו הגאון בעל ישועות יעקב ג"כ להתיר בשינה שם אבי' לגמרי. ואף האוסרים בעובדא הנ"ל והם בת' ברכות רצ"ה ת' ע' ות' ברית יעקב חאה"ע נ"ו לא אסרו רק בשינה שם אבי' לגמרי ולא בכה"ג ששמו נכתב כהלכה רק שכ' כהן על מי שאינו וכן ראיתי ג"כ בת' חוט המשולש להג' מ' אליעזר יצחק ז"ל ת' י"ז וכ"כ בת' מהרי"א הלוי ת' קמ"ז להתיר וכן בת' שם ארי' ת' י"ד ות' פ"ז:

והנה מ"ש כ"ת לשלחה לפה הי' קצת עצה עפ"י דברי אותו הגדול המובא בת' ב"ח החדשות המובא בפ"ת אות כ"ה אך כבר כ' שם בשם ת' פני יהושע שדחה עצה זו בשתי ידים והוא דבר תמוה והפס"מ לפי ראות עינינו. וד' יאיר עינינו שלא נכשל בדבר הלכה: דברי הדוש"ת:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה