שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
אה"ע · סימן קנ
פראשניץ שנת תרמ"ג. כבוד יד"נ הגאבד"ק סעראצק מהר"י שי':
בעובדא דמר אשר בקש לדעת חות דעתי הקלישה בזה בדבר בחור שהי' בן תורה ונשא אשה מכפר וכו' פתאום הלך שובב ולא אכל ולא שתה ולא למד רק התבודד ולא דבר מאומה רק כמו עסוק במחשבה אחרת וכבר עשו לו רפואות רבות ולא הועילו ובא לפני כ"ת לגרש וכשהתחיל לבדוק אותו שאל אותו על שמו ושם אביו חותנו ואשתו וכו' והשיב על הכל כהוגן אך על כ"ת בעצמו כששאל אותו מי אנכי השיב 'קיינער' מה אנכי לך השיב 'אחות' שאל אותו מה התפוח הזה אם מכסף או מזהב השיב מזהב' וכששאל אותו בדברי הגמ' השיב כהוגן וכן ראה שמבין עניני הקדושין וגירושין שבא להתיר אשתו להנשא שאל אותו מה היום שבת השיב הן יום א' השיב ג"כ הן ואינו מבחין בכלל דברים הסותרים כמו שבאר כ"ת באריכות:
והנה כ"ת כ' אודות מעשה הידיעה שהי' מחלוקת נגד זקינו הגאון הקדוש מהר"א אבוש ז"ל מפפד"מ כמו שהאריכו שם הגדולים ז"ל:
והנה בת' בית אפרים פ"ט והוא מתשו' מ' יושיע העשיל ז"ל אבד"ק שוואבך באור הישר (דף ע"ו ע"ב) כ' דמרה שחורה לא הוי בכלל שוטה. ואדרבה אם עשה איזה שטות ויכולים לתלות שעשה כן מחמת פחד ומ"ש לאו שוטה הוא. וכן מוכיח מפירש"י חגיגה (ד' ד') על מה שאמרו שם אימור גנדריפוס אחזו וז"ל אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאנה וכו' ואף שפירש שם עוד פי' אחר מ"מ תרווייהו אמת. וע"ז רצה כ"ת לסמוך דזה הוא בעל מ"ש כמו שהעידו עליו הרופאים:
ואני נבוך בזה הרבה אדא דדיוק דברי רש"י שכ' ולי נראה שנתחמם גופו ויוצא לתוך האויר נ' דמדייק דלא ניחא לי' לומר מתוך הדאגה דהוי מעשה בלא דעת אלא שנתחמם גופו ויוצא לאויר שעושה בדעת ודומה לשנים האחרים שנזכרו שם. אך אפי' לדברי הרב ז"ל שכ' ותרווייהו אמת י"ל דזה הוא דוקא לר"ה דבעי איתחזק ג"פ א"כ אה"נ דממרה שחורה לא תלינן לשפוט על שאר דברים. אבל לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' דס"ל אפי' בחדא מהנך תלינן דהוי שוטה אפשר דה"ה דבמרה שחורה תלינן דהוי שוטה:
והנה באמת בדברי הפיהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ב משמע כן שכ' במשנת המכבה רות רעה קוראין לכל מיני החולין הנקרא בערבי מלקוני"א כי יש מין מן החולי הנזכר שיברח החולה ויבדל מן הטבע האנושי הממוצע כאשר יראה האור או כשיתחבר עם בני אדם וישתעשע ותנוח נפשו בחשך ובהתבודדות בעת השתוממת וכו'. ובפ"ב מה' גירושין הי"ד על מי שאחזו קורדייקוס כ' ג"כ מי שהיתה רות רעה מבעתתו אלמא דרוח רעה שוטה יחשב אלא שכ"ת יצא לחלק דשם במי שאחזו היינו שהרוח רעה הביאתו לטירוף דעת ולהתמיד בשטות אבל בלא"ה מה שמתבודד והוא בכלל מ"ש אינו בכלל שוטה. ומתרץ בזה קו' הב"י ר"ס קכ"א על הרמב"ם שכ' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא ה"ז פסול דמשמע רק מדרבנן הלא מגמ' דגיטין (דף ע' ע"ב) משמע דהיכי דלא סמיי' בידן בטל נמי הוי דלא הזכיר קורדייקוס אלא רוח רעה מבעתתו ורובן לאו סמיי' בידן והול"ל דהגט בטל ומתרץ כ"ת לפי שיטתו דהכא לא תנן שהי' לו קורדייקוס אלא שאחזו משום דקורדייקוס בלבד וכן רות רעה בלבד אינו בגדר שוטה:
הנה מה שמחלק כ"ת וכ' דבההוא דמי שאחזו מיירי שהביאתו להתמיד בשטות הרי הרמב"ם מדייק בלשונו שם בהי"ד "אמר כשהתחיל בו התולי" אלמא דאפי' כשלא התמיד עדיין בשטות זה ג"כ בכלל שוטה יחשב. והלא פלוגתא דר"י ור"ל שם הוא על הך דמי שאחזו ור"ל דאמר כותבין ונותנין גט לאלתר הוא רק משום דסמיי' בידן אבל אם לא הי' סמיי':
בידן הוי מדמי לי' לשוטה אלמא דאפי' בכה"ג דמי לשוטה:
ומ"ש כ"ת לתרץ בזה דברי הרמב"ם דמש"ה לא הוי בטל א"א לומר כן דא"כ למה אם חזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום למה לא חיישינן להחמיר עכ"פ וע"כ דודאי לן דדבורו אינו כלום ולשוטה גמור נחשב. וע"כ כמ"ש הח"מ וב"ש וכן בביאורי הגר"א שם דטעם הרמב"ם משום דאמר בשעת חלימותו:
אך כ"ז אני כותב רק נגד דעת הגדול הנ"ל שהחליט כן ודבריו תמוהים. אבל באמת אפי' אי נימא דמ"ש לאו שוטה היינו דוקא במי שנאחז בשטות א' מצד מ"ש ובשאר דברים הוא משיב כהוגן כמו ששכיח זה הרבה פעמים וכענינו של בעל אור הישר הנ"ל וכהגאון הנ"ל שהביא בשם ס' מעשה טובי', ודייק דאין זה המין הנקרא שוטה רק הם עצבים מובדלים מבני אדם מחמת עצבות וכדומה אבל יש בהם דעת בכל מילי וכו' וכעין זה כ' הנוב"י שם בתשו' באור הישר שם דמורא ל"ח שטות דכתיב ורדף אתכם קול עלה נדף וכמו שהאריך גם בב"א שם אבל בנידון דידן דשלשה פעמים זא"ז ראינו שמשיב שלא כהוגן שלא הבין מה שמבינים ילדים קטנים לא ידע מה הוא רב אב"ד בעיר. כן מה שהשיב אחות אינו מבחין בין זכר לנקבה כן השיב על תפוח שהוא זהב. גם אתר שדבר עמו והבין כהוגן חזר ונסתבך ולא ידע עניני הזמן ואיך יגרש ויאמר בא' בשבת והוא אינו יודע טיבו של הזמן. הגם דמגרש בלא זמן כשר ובדיעבד אם נשאת לא תצא והיכי דאי אפשר הוי כדיעבד א"כ הי' עדיף שלא לכתוב כלל הזמן דאם נכתב הזמן אולי בדעתו זמן אחר והוי כשינה הזמן וגם כיון דחזינן דאינו מבחין תחלת דברי הגט יש לחוש שאינו מבחין ג"כ שאר הדברים הכתובים בו:
ממילא אני בא ג"כ להיתר השני שכ' מר לסמוך על שיטת ר' שמחה ור' אביגדור דבעי דוקא שיתחזק בהנך שלשה דברים השנויים בברייתא חגיגה (דף ג' ע"ב) דאפי' לדעתם ז"ל צריך עכ"פ שיבין ענינים האמורים בגט ולא בכה"ג. וראי' לדברינו מדברי בעל העיטור המובא בב"י סי' קכ"א שכ' ואיכא מ"ד דנשתתק ס' שוטה ולא דייק לן דאם איתא כי בדקינן לי' תלתי זימני מה הוי ליהוי שעח בדיקה כחלים והדר כשוטה וליחוש דלמא פקח ונשחטה הוא וכו'. ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא וכו'. והנה בדעת בעל העיטור לא הביא הב"י שום הכרעה אי ס"ל כהרמב"ם או כר"ש ור"א. וא"כ לכאורה הרי יש לנו ראי' מפורשת דס"ל כהרמב"ם דלשיטת ר"ש ור"א למה לן בדיקה כלל כיון דאינו עושה מהנך תלתי המוזכרים בברייתא לאו שוטה הוא. ומה נ"מ אם אינו יודע דבדים של ימות החמה ביה"ג או דברים של יה"ג ביה"ח אע"כ דאפי' לרבינו שמחה ור"א כיון דא"י כלל א"כ נשתבשה דעתו בשעת הגט אז אינו מועיל כלום:
וגם המעיין בדברי ר"ש המובא בב"י שם יראה דדעתו דכל דלא חזינן בי' מהנך תלת מילי כפקח דיינינן לי' וא"צ בדיקה. אבל אי בדקינן לי' וחזינן דאין בו דעת כלל ודאי דלאו בר גירושין הוא. וגם מאי מקשה שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא ודאי דאי בדקינן לי' חזינן דלאו שוטה הוא ויש לו הבנה לענין גירושין. אע"כ דאי הוי שוטה לכל מילי לא הוי מהני בדיקה לענין גירושין וכן נמי אי חזינן דלענין גירושין אין בו דעת לא מהני בדיקה בדבר אחר:
וכן ראי' מדברי רי"ו בשם רמ"ה המובא בב"י סי' מ"ד שכ' שאם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בריו ה"ז בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין. והנה גם בדעת הרמ"ה לא בארו אם דעתו כדעת הרמב"ם או כדעת הר"ש ור"א אע"כ דבכה"ג חשיב שוטה לכו"ע:
ולפע"ד נ' קצת דהרמב"ם לשיטתו בפ"ד מה' שחיטה ה"ד שכ' שם דמומר לעבירה מן העבירות א"נ גם לשחיטה וכ' הרא"ש דטעמי' דהרמב"ם דכיון דחזינן דתקיף יצרי' בעבירה אחת חיישינן דגם בדבר אחר יתקפנו יצרו וה"נ בשוטה ס"ל לרמב"ם כיון דחזינן דנשתבשה דעתו בדבר אחד חיישינן שמא ישתבש ג"כ בדברים אחרים:
והחולקים ס"ל דלא מחזקינן מדבר זה על דבר אחר וה"נ דכוותי' ודוקא בג' דברים השנויים בברייתא שהם דברים גדולים והוי כמו התם במומר לע"ז וחלול שבתות כיון דפקר כולי האי וה"נ כיון דנשתבשה דעתו כולי האי שאינו מקפיד על שמירת גופו וממונו הוי כשוטה לכל דבר וא"כ כי היכי דהתם אף היכי דלא הוי מומר לע"ז וחלול שבתות וגם לא לאותו דבר שהוא אכילת נבלות מ"מ אם הוי מומר לכה"ת הוי מומר לכל ה"נ כיון דהוא שוטה להרבה דברים אף דלית בינייהו מהנך המפורשים ואף שמבין עניני הגט מ"מ הוי שוטה:
וכן יש לדייק ג"כ מל' הרמב"ם שכ' ולא שוטה שמהלך ערום וזורק אבנים וכו' וכי מאי ס"ד דזורק אבנים עדיף מכל הני מילי דשטות והלא גם זה אינו מאותן השנויים בברייתא אע"כ דבדברים המפורסמים כאלה פשוט דלד"ה הוי שוטה:
ואף דהרמב"ם חולק על רבינו שמחה ס"ס רחוק לומר דהוי פלוגתא רחוקה כי האי דמה שלר"ש לא הוי שוטה יהי' לרמב"ם דבר פשוט מה שא"צ לדבר מזה. אע"כ דלכו"ע בכה"ג ל"צ למימר והמפורסמות א"צ שום סימן:
והנה כ"ת רצה לומר בטעמו של הרמב"ם גבי מומר משום דהיום אומר לו עשה כך וכו'. ולפענ"ד לא נ' לומר כן חדא דברא"ש ריש חולין מבואר כדברי. ועוד דא"כ גם בחשוד לעבירה מן העבירות יאמר ג"כ כן אע"כ דמשום העתיד אין סברא לפסלו עכשיו רק היכי דנתחזק לדבר אחד חיישינן כמו דנתקלקלה מחשבתו לדבר זה ה"ה לדבר אחר:
ולדעתי ברור ג"כ דהרמב"ם אזיל לשיטתו גם בזה דס"ל דשוחט בעי מוחזק בכשרות כמ"ש הש"ך סי' א' סק"ב והיכי דנפיק מחזקה בדבר א' שוב אין לו ח' כשרות דריעותא זו מגרע ח' כשרות דידי' וה"ה לענין גירושין כ"ש דאמרי' כן דאיכא ח' א"א ולאפוקי מחזקה זו בעי שיהי' מוחזק לבר דעת וכשאיתרע בחדא איתרע נמי לדבר אחר:
והנה הב"י הביא ראי' לשיטת הרמב"ם מדקתני בברייתא אחריתא מאבד מה שנותנים לו וק' מברייתא קמייתא וע"כ דהנך תלתי לאו דוקא וק' לר"ש ור"א. והג' בעל זכרון יוסף באור הישר (דף י"ח) כ' לתרץ דבאינך בעי שיתחזק ג"פ אבל במאבד אפי' בחד זימנא סגי:
ודחה הרב ז"ל דבריו בעצמו דא"כ מה קאמר בגמ' דאי הוי שמיעא לי' לר"ה הוי הדר בי' והלא שאני מאבד דהוא גרוע וסגי בחד פעם משא"כ בהנך דלעיל ה"נ דבעי שיתחזק בכולם. וכ' החת"ס בח' ב' דס"ס מייתי ראי' דלא תלינן באימור ולענין דלא תלינן באימור אין נ"מ בין שטות גדול לשטות קטן:
ואך דוחה תי' של הזכרון יוסף דלא יתכן לומר דמאבד סגי בפעם א' ובאינך בעי ג"פ דא"כ מאי בעי בגמ' ממאי הדר בי' ר"ה אי ממקרע דדמי למאבד דאי הדר בי' ממקרע ע"כ דסגי בחד זימנא שוב ק' קו' טורי אבן דסכינא חריפא פסקי' לברייתא דברייתא תני כולהו בחדא מחתא ובלן ויוצא בעי ג"פ ומקרע סגי בחד זימנא וכו' ע"כ תורף דברי החת"ס:
והנה כ"ת רצה ליישב דאה"נ במקרע בעי ג"פ ובמאבד סגי בפעם א' נהי דדמי לי' היינו רק לעלין דלא תלינן שהוא בעל מחשבות אבל ס"ס ל"ד לגמרי דמאבד סגי בפעם א' ובמקרע בעי ג"פ. ודאי דגם כ"ת מרגיש שהוא דוחק דאי דמי דמי ואי לא דמי לא דמי כלל. וצריך לעשות לפ"ז שלשה חילוקים דבלן ויוצא אף בג"פ תלינן לר"ה ובעי תרווייהו דוקא ובמקרע די בג"פ לחודי' ובמאבד די בפעם א'. וגם גוף דברי הזכרון יוסף הוי דוחק לומר דמאבד די בפעם א' והלא אמרו כל מה שנותנים לו משמע שהי' הרבה פעמים ולא כ' שנתנו לו אלא שנותנים לו. ע"כ נכון ומסתבר יותר כמש"ל:
והנה ראיתי שגם כ"ת יצא עתה במכתבו השני ליישב קושיתי בדברי בעה"ע ועוד שאר קושיות משום דאי הוי שוטה בכל מילי כו"ע מודים ורק בשוטה לדבר זה:
הוא דפליגי נהניתי שס"ס כ"ת מסכים לדברי והדבר פשוט:
ומה שתמה כ"ת בדברי הד"מ סי' קי"ט סק"ה במ"ש בשם ת' מהרי"ו ת' נ"ב שמי שהוא שוטה בשאר דברים אעפ"י שאינו שוטה בג"ד הנזכרים הוי שוטה שהוא כדברי הרמב"ם דלפי דברינו לאו ראי' הוא דיוכל להיות דגם ר"ש ור"א מודים בדבר בפשוט יפה הקשה כ"ת. אבל באמת שם מיירי דמשיבה כהוגן ואינה מפורסמת בשטות כ"כ וא"כ זה שייך למחלוקתן של רמב"ם ור"ש:
ומה שהקשה כ"ת על שיטת הרמב"ם דאטו בבהמה שנולד לה מכה ברגלה לא נימא גבה נשחטה הותרה לענין בא זאב ונטל בני מעי'. היינו לפי סברתו דמר דאתי עלה מצד רוב כמ"ש בטורי אבן וכמ"ש בפנ"י גיטין (דף י"ז) דכשזינתה הרי פירשה מן הרוב. ולפע"ד נ' בפשוט דהרי יש לו חזקה רעה ומה דמיון הוא זה לבהמה דודאי אטו משום דנתקלקלה רגלה יהיו גם בני מעי' נקובים. וידוע מ"ש בזה החוו"ד סי' נ' לחלוק על התב"ש דלא נימא כל הנשאת בתולה יש לה קול וכו'. אבל הכא הרי בענין זה בעצמו מה שאנו דנין אם הוא בר דעת הרי נתקלקלה חזקתו בדעת וכן התם הרי נתקלקלה חזקתו ביראת ד':
ול"ק ג"כ מ"ש כ"ת להקשות לשיטת הסוברים דקטן פחות מבן עשרים אינו מעיד בקרקעות מפני שאינו יודע לדקדק בענינים כאלו למה מקבלים עדותו על מטלטלים וע"כ דלדבר זה הוא מדקדק ולזה אינו מדקדק. וה"נ נימא דלדבר הזה אין לו דעת ולדבר זה יש לו. ל"ד כלל דהתם הוא כן בטבע העולם דכל אדם קודם שמגיע לבן עשרים אין לו ידיעה בענינים כאלו ולמה שיש לו ידיעה דעתו צלולה ומיושבת ואין בזה שום קלקול משא"כ במי שנתקלקלה מחשבתו שפיר יש לחוש כי היכי דנתקלקלה לזה ה"ה לדבר אחר: והנה בדעת מהרי"ט בתאה"ע ת' י"ו שכ' דהרמב"ם לא כ' זה אלא לענין עדות אבל לענין גיטין וקידושין ומו"מ מהני מעשיו. וכ"ת כ' שבת' ארי' דבי עילאי תאה"ע כ"ה כ' דבשגעון וטירוף דעת גם המהרי"ט מודה ולא בא לחלוק אלא לענין פתאים ומבוהלים. אך בס' גט פשוט קכ"א סק"ב דעתו להקל גם באינו מבין דברים הסותרים וכ"ת רצה לסמוך ע"ז:
ולפע"ד לא אוכל להבין איך יסכים הג"פ להלכה נגד דברי רי"ו בשם רמ"ה המובא בסי' מ"ד הנ"ל אע"כ דהג"פ לא קאמר אלא היכי שלפעמים אינו מבין דברים הסותרים ולא באדם שתמיד אינו מבין דברים הסוחרים אלא שלפעמים מכיר. וכבר כ' המהרי"ו דגם שוטה לפעמים מדבר דברים נכונים. וגם הרב בעל השו"ע ז"ל בת' לא התיר אלא במי שלפעמים מתטפש ולא בתמידות ומה שהקיל הוא במתגרשת ולא במגרש:
והנה מ"ש כ"ת דמסברי לי' וסביר נראה דצריך להיות בכל מילי ולא אם בינתיים חזינן דמסברי לי' ולא סביר דהנה ידוע מה שהקשה בח' נוב"י על המהרי"ט הנ"ל שהביא ראי' מגמ' דב"ב (דף קנ"ה) בפחות מבן עשרים שמכר דשדי קשייתא בי רבא ואח"כ כשראה שאמר מגלת אסתר בזוזא שטרא דמר בזוזא החזיקו לפקח. הא שא"ה דלא הוחזק לשוטה רק מפעם א' אבל אה"נ אם ראינו בו כ"פ שטותים לא מהני מפעם א' להוציאו מכלל השוטים: אך פשוט הדבר דהיכי דמוחזק לדעתן צריך ג"פ להוציאו מחזקתו. אבל הכא דלא הי' בן עשרים ואנו צריכים להיפוך להחזיקו לדעתן וכיון שראינו ממנו עניני שטות אפי' בפעם א' די שלא להחזיקו עדיין בח' בר דעת. ומש"ה הי' די שוב בפעם א' להוציאו מחזקת שוטה. וס"ס אה"נ דשוטה גמור לא די בפעם א' דמסברי לי' וסביר והוי כמו לענין הוסתות בסי' קפ"ט שצריך שתעקר בג"פ:
והנה מה שיש לתמוה על דברי מהרי"ט הנ"ל מדברי התוס' ב"ב (דף קנ"ה ע"ב) ד"ה לא אמרו דכ' דאין לפרש לעדות קרקע דמ"ש משמע דנהי דלא מצי למכור במקרקעי מפני חולשת דעתם אבל להעיד נאמנים א"כ לכאורה משמע להיפוך מדברי מהרי"ט הנ"ל. אך הרואה יראה בדעת התוס' סברא אחרת דמה שאינם יכולים למכור במקרקעי היינו דמקרבא דעתם לזוזי ולמטלטלין יותר מלמקרקעי שאינם חשובים כ"כ בעיניהם וס"ס לא חשידי לשקר ומש"ה לגבי עדות נאמנים דס"ס מבינים שפיר. אבל לענין שוטה יש לומר דזכרונם חלש: ובדברי הירושלמי פ"א דתרומות ה"א ופ' מי שאחזו סוף ה"א שכ' אמר ר' יודן תמן באומר כך וכך עשיתי ברם הכא באומר כך וכך עשו ר' בנימין בר לוי וכו' יש בו דעת לבא יש בו דעת לשעבר וכו' דלכאורה משמע דפליגי בסברת מהרי"ט הנ"ל אם יש לחלק בין עדות לקנין. אבל מה אעשה דגוף דברי הירושלמי לע"ע נעלמו ממני כמו שהקשה בס' שיורי קרבן שם וצ"ע גדול לע"ע:
ס"ס בגוף הדבר הנני מיעץ לכ"ת שימשוך ידו מזה ולא יאמרו דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו':
דברי הדוש"ת באה"נ: