שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
אה"ע · סימן קלח
נשאלתי אם מותר לשמש במוך במקום שהאשה מסתכנת בלידה וכבר יש להם בנים: ידוע דעת רש"י יבמות (דף י"ב) וכתובות (דל"ט) דדוקא שלש נשים קטנה מעוברת ומניקה הוא דמותרות לשמש במוך לר"מ לפי שיש סכנה בדבר אבל אי ליכא סכנה אסור משום דהיא משחיתה הזרע. וצריך לבאר למה נקטה הברייתא בדידהי על הנשים ולא על הבעל והי' לו לומר עם ג' נשים מותר לשמש במוך [וכפי שאעתיק לקמן הוא קושית ס' הישר לר"ת] ע"כ נראה בדעת רש"י דכל היכי דאיכא מוך בשעת תשמיש על הבעל ליכא שום איסור דהוה כמשמש עם זקנה ואיילונית ומקיים בזה מצות עונה אלא דעלי' איכא איסור דהיא משחיתה הזרע ובמקום חשש סכנה מותר לר"מ ולרבנן אסור:
והא ודאי דלרש"י מיירי דנותנת המוך קודם התשמיש דכ' ביבמות מפורש מותרות ליתן מוך קודם תשמיש כשהן משמשות. ובתוס' כתובות בשם ר"ת חולק על רש"י וס"ל דנשים מותרות בהשחתת זרע ע"כ מפרש חייבות ליתן מוך אחר תשמיש. אבל הא ודאי דנ' מדברי ר"ת דהתם דכ"ש קודם תשמיש דמותרות ליתן ואדרבה לפני תשמיש אינן מושחיתות בידים אלא אפי' אחר תשמיש דמשחיתות בידים אפ"ה חייבות הן ליתן כדי שלא תתעבר ולא פליגי רש"י ור"ת אלא בדין זה אם נשים מוזהרות בהשחתת זרע או לא ודעת תוס' בשם ר"י לקיים פירש"י דגם על הבעל יש איסור אם נותנת קודם תשמיש דהוי כמשמש על עצים ואבנים וס"ל ג"כ דהאשה מוזהרת על השחתת זרע: וס"ס צריך להבין לדעת ר"י דאם הוא עושה איסור ומשחית זרעו מה בכך שיש סכנה למה לו לשמש כלל לעשות איסור יגרשנה או ישא אחרת. ע"כ נלפע"ד דדוקא אם הי' עליה איסור אז אין הבעל מקיים מצות עונה וממילא הוי כמשחית זרעו. אבל אם אין עלי' איסור ממילא אית כאן מצות עונה ולא חשיב הבעל כמשחית זרעו כלל כיון דהוי דרך תשמיש ומיושבים שפיר דברי ר"י לקיים פירש"י דמודה הוא ז"ל דמיירי קודם תשמיש ואפ"ה בג נשים מותר:
וכך הם ג"כ דברי ריטב"א יבמות וכתובות בפי' דברי רש"י שכ' וז"ל. ואע"ג דכי אורחי' לית בי' משום השחתת זרע דהא ביאת קטנה ואיילונית מותרת תשמיש במוך לאו אורח ארעא היא וכל דהו"ל מוך בשעת תשמיש אפי' לדידי' איכא איסורא דהוי כמשמש על עצים ואבנים וכי ליכא מוך בשעת תשמיש איכא איסורא בדידה עכ"ל:
וס"ס צריך לבאר ולהוסיף דאף דהוי כמשמש על עצים ואבנים מ"מ בג' נשים מותר דהיינו היכי דליכא איסורא בדידה הוי הוא מקיים מצות עונה ממילא לא הוי משחית זרע וז"ש מתחלה אפי' לדידי' איכא איסורא דלכאורה מאי אפי' הא בדידי' עיקר האיסור דבדידה איכא פלוגתא ובדידי' לכו"ע אסור. אך זה הפירוש דמשום דידה איכא גם לדידי' איסורא דאינו מקיים מצות עונה:
וכ"כ מפורש בהג"ה מרדכי ריש יבמות וז"ל אע"כ בשמעתא קמייתא דנדה משמע שהמוך במעיי' כל שעה וכיון דאיכא מוך בשעת תשמיש הוי כמשמש על העצים ולכך לא התיר כ"א בשלש נשים:
וכ"כ בש"מ כתובות בשם הרא"ש ליישב פירש"י ומסיים אבל בשמעתא קמייתא דנדה (ומ"ש שם פ' כל היד הוא ט"ס] מוכח דנותנת המוך קודם תשמיש הלכך שאר נשי אסור דהוה כזורע על העצים והאבנים לשון הרא"ש:
וע"כ כו"ע מודים דבהנך ג' נשים לר"מ ליכא איסור במוך קודם תשמיש ועדיין קשה כמש"ל וכי משום טובה דידה מותר לו לשמש על העצים והאבנים ואיזה מצות עונה יש כאן הלא אין לך מצוה הבאה בעבירה גדולה מזו: ע"כ נלפע"ד כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' יסודי התורה:
השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה דמשמע דוקא דרך השחתה הא בישל בה מאכל אינו לוקה והקשו מגמרא מכות (דף כ"ב) הב"ע שבשלו בעצי הקדש דמשמע דאפי' בבישל בהם לוקה. אך הקושיא ליתי' דהתם מיירי דבישל בהם בשר בחלב וכיון שהוא אסור בהנאה הוי דרך השחתה אף שזה עובר ונהנה ממנה הרי אותה ההנאה בעצמה אסורה. אבל אם יבשל בהם מאכל המותר ל"ח משחית ואינו לוקה. מש"ה נראה דדוקא משתית זרעו אף דנהנה בשעת העבירה הרי אותה ההנאה בעצמה אסרה התורה ותועבה היא ממילא הוי השחתה אבל אם בשעת ההשחתה מקיים בזה מצות עונה שוב לא הוי השחתה כלל ממילא ל"ק דהוי מהב"ע כיון דאם יש בזה מצוה אין כאן עבירה כלל דלא הוי השחתה: וידוע מ"ש הטואו"ח ר"מ וטואהע"ז כ"ה בשם הראב"ד ז"ל שיש ד' כוונות פו"ר ותקון הולד ועונה ואצולי מהרהור ועכ"פ שתי כוונות האחרונות איכא והוי מצוה. קיצור ש"ד זה המתבאר משיטת רש"י עפ"י דעת תוס' כתובות בשם ר"י. וש"מ כתובות בשם הרא"ש. וריטב"א יבמות וכתובות והג"ה מרדכי יבמות:
שיטה השני' היא שיטת ר"ת המובא בתוס' כתובות נ' לפענ"ד דלעולם מותר הן בנותנת קודם תשמיש הן בנותנת אחר תשמיש וס"ל ז"ל דהאשה אינה מוזהרת על השחתת זרע ממילא גם עליו אין איסור דהוי כמשמש עם קטנה ואיילונית. ואף שכ' שם התוס' צריכות ליתן אחר תשמיש. נלפע"ד דה"ה קודם תשמיש שרי אלא דמבאר דעכ"פ אחר תשמיש צריכה היא ליתן וה"ה קודם תשמיש מותר וה"ה בשאר נשים אלא דבג' אלו איכא חיוב ובשאר נשים מותרות ומש"ה במרדכי יבמות כשהעתיק דברי ר"ת לא העתיק שתי תיבות אלו אחר 'תשמיש' אלא כ' סתם צריכות לשמש במוך ועצה טובה קמ"ל אבל שאר נשים א"צ. מיהו אי בעי לשמש במוך ליכא איסורא. וכן פירש ריב"ן: וכן ברמב"ן נדה (דף י"ג) כשהביא דברי ר"ת דס"ל דאין איסור על הנשים להשחית זרע הוסיף ע"ז וכן פירש ר"ת] זו ששנינו בברייתא דשלש נשים משמשות במוך חייבות לשמש במוך דאולי מותרת כל הנשים מותרות [ולא הזכיר ג"כ אחר תשמיש] וכן ברמב"ן עצמו בחידושיו לכתובות המיוחסות לרשב"א כידוע] כ' ואיכא דקשיא לי' דכולהו נשי נמי מותרות דהא לא מיפקדי אפו"ר ופשוט דהך דאיכא דק"ל הוא ר"ת ומביא דבריו על רש"י דמיירי בנותנת מוך קודם תשמיש ע"ז כ' דכולהו נשי נמי מותרות: ואף שבתוס' יבמות כתבו בשם ר"ת דברים הסותרים לזה שכ' דקודם תשמיש אסור ליתן דהוה כמשמש על עצים ואבנים. ת"ל פקחתי עיני וראיתי בדברי ס' הישר לר"ת ודבריו יוכיחו שדעת ר"ת הוא כמ"ש בתוס' כתובות ורמב"ן ומרדכי בשמו וכאשר פרשנו למעלה. שכ' שם בסי' קמ"ט וז"ל. ג' נשים משמשות במוך וכו' וליכא לפרש מותרות לשמש במוך דהא אפי' כל הנשים נמי דהא לא מיפקדי אפו"ר ואי משום חובת הבעל הוא דמיפקדי [פי' משום זה דוקא בשלש נשים אלו מותר לו אבל בשאר נשים אסור לו לשמש עמהן] חדא דלאו הכי משמע לישנא [פי' מדנקט שלש נשים משמע דהאיסור והחיוב הוא מצד הנשים ולא מצד הבעל] ועוד דאפי' קיים פו"ר נמי קאמר וביטול ש"ז נמי לא הוה דנימא בשאר [פי' בשאר נשים] אסור כדאמרינן בריש פרקין [נראה דצ"ל בריש פרק קמא דנדה] עכ"ל דהיינו דאמרינן שם משמשות במוך מאי איכא למימר וע"כ דבשעת תשמיש מיירי וכמ"ש תוס' כתובות והג"ה מרדכי יבמות אלא דהם ז"ל מפרשי דקאי על שלש נשים לחוד דאזלי בשיטת רש"י דנשים מוזהרות ע"ז ור"ח מפרש דקאי על כל הנשים וכמו שמפרשים כן גם הרמב"ן ור"ן בחידושיהם לנדה. ס"ס יש לנו ראי' מפורשת דדעת ר"ת הוא כמ"ש בשמו בתוס' כתובות ורמב"ן ומרדכי. א"כ עיקר המחלוקה בין רש"י ור"ת הוא בדין השחתת זרע לנשים אי מוזהרות או לא. וממילא מחולקים ג"כ בפי' הגמרא אי חייבות קאמר או מותרות. ואיסור הבעל או היתרו נראה לפע"ד דתלוי באזהרתה וכמש"ל דאם היא מוזהרת ליכא מצות עונה ואיכא איסור ג"כ עליו ואם היא אינה מוזהרת גם עליו ליכא איסור:
שיטה השלישית היא שיטת הרמב"ן נדה (די"ג) דבדין השחתת זרע באשה ס"ל כרש"י דאסור לאשה אף דלא נצטוו על הסירוס וכו' מ"מ בהשחתה כל בשר כתיב ואפי' אשה נמי. אבל בפירוש הגמרא ס"ל כר"ת דשלש נשים מחויבות לשמש במוך והשאר מותרות דאף דאסורות להשחית זרע מ"מ קודם תשמיש ליכא איסור מש"ה כ' בריש נדה אהא דמשמשות במוך מא"ל שכ' רש"י ג' נשים משמשות במוך כ' הוא ז"ל דלאו דוקא דהא אלו ג' נשים הן מד' נשים דדיין שעתן אלא כל אשה שמשמשת במוך ע"כ דס"ל דהוי כמשמש קטנה ואיילונית:
וכ"כ בש"מ כתובות בשם הרא"ה אבל איסור לבעליהן ליכא שהרי הן אינן משחיתים וכו' משום מצות עונה נמי מותר:
וכ"נ דעת הר"ן בחדושיו לריש נדה שכ' ג"כ דקאי על כל הנשים המשמשות במוך כמש"ל. ע"כ דס"ל דבכה"ג ליכא איסור. וכן ברשב"א יבמות שם משיג על רש"י ואינו מחוור דאי מותרות קאמר א"כ כי אמרינן קודם משמשות כדרכה והולכות אסורה לשמש קאמר ואמאי הא אי מתעברות כל עיקר ואין כאן השחתת זרע וכ"כ הנ"י שם:
וקרוב יותר לומר דהרשב"א והר"ן ונ"י ס"ל לגמרי כר"ת דנשים אינן מצוות בהשחתת זרע שלא כדברי הרמב"ן:
והנה ביש"ש יבמות פ"א דין ח' כ' לגמרי כדעת ר"ת דנשים אינן מצוות בהשחתת זרע וכ' ג"כ דמותר לשמש במוך קודם תשמיש דהוי דרך תשמיש דגוף נהנה מן הגוף ודמי למשמש עם הקטנה וכל דבריו הם כשיטת ר"ת עפ"י דברי תוס' כתובות ורמב"ן ומרדכי וכמש"ל עפ"י דברי ס' הישר:
אך מ"ש שם להשיג על ר"ת כוונתו על דברי ר"ת שכ' התוס' יבמות בשמו. אך ודאי דיש שם תימה רבתי בדבריו שמשיג וכ' ואף שמרדכי בשם ריב"ן הוא כר"ת הלא המרדכי בשם ריב"ן הוא כדעת ר"ת שבתוס' כתובות ודבריו הם כדברי היש"ש בעצמו. וגם מ"ש נראה דפירש"י עיקר הלא רש"י אינו מתיר אלא בג' נשים. ס"ס להלכה דברי היש"ש ברורים שהוא כדעת רוב הראשונים ז"ל:
אך גם לדעת ר"ת שבתוס' יבמות באותן ג' נשים מותר אפי' לפני תשמיש וזה שדייק בלשונו דקאי על רש"י דמיירי בלפני תשמיש ומתיר בג' נשים ואוסר באחרות כתבו ע"ז ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור פי' בדבר זה ודאי הדין עמו שנכונים דברי רש"י לומר דבג' נשים מותר ובשאר אסור (דאם לא תהי' כן דעת ר"ת ז"ל הל"ל לפני תשמיש לעולם אסור והי' משמע דאפי' בג' נשים נמי אסור] אך ס"ס לא ניחא לי' לר"ת לפרש כן בדברי הגמרא כיון דס"ל לאחר תשמיש לעולם מותר ל"ש לפרש דלאחרות אסור כיון דיש עצה ליתן מוך אחר תשמיש. וניחא הכי לפרש כן דלענין דינא לא יחלוק על רש"י רק בחדא אם נשים מוזהרות בהשחתת זרע. ואפושי פלוגתי לא מפשינן. ויהיו דברי ר"ת דתוס' יבמות מכוונין לשיטת ר"י דתוס' כתובות בישוב דברי רש"י:
ומעתה נהי דפליגי חכמים על ר"מ וס"ל דמשמשת כדרכה והולכת ובודאי קי"ל כחכמים וא"כ לשיטת רש"י יהי' אסור לשמש במוך אפי' באותן ג' נשים כמו לר"מ בשאר נשים משום איסור הבעל והאשה כמ"ש הריטב"א בשמו דלשניהם איכא איסורא. או אפי' אח"כ עכ"פ משום דידה. אך ה"מ נחלקו ר"מ וחכמים דוקא בדבר שאינה סכנה ברורה אלא סכנה רחוקה דלעולם מצינו הך דשומר פתאים ד' דוקא בכה"ג שהיא מציאות רחוק והוא חוץ מהך: דעובדי דידן עוד בארבע מקומות שבת (דף קכ"ט ע"ב) לענין הקזה יבמות (דף ע"ב ע"ב) ביומא דעיבא לא מהלינן ע"ז (דף ל' ע"ב) אוכל אדם ענבים בלילה ואינו חושש נדה (דל"א ע"א) משמש מטתו ביום צ' אמרו על כל אלו והאידנא דדשו בי' רבים שומר פתאים ד'. והיינו לפי שהוא באמת חשש רחוק והעולם אינן יודעים להזהר מסתמא דמלתא הקב"ה מבטל הסכנה שהוא שומר פתאים:
ויש לומר קצת שהוא כעין מ"ש רש"י תהלים עה"פ משליך קראו כפיתים שהוא בשם מדרש אגדה הכל לפי משא הבריות:
אבל בידאי היכי דהוא סכנה גמורה שאומרים הרופאים שאם תלד תמות ח"ו, וכבר ראינו שלשה פעמים בכל לידה שהיתה קרובה לשערי מות ח"ו. ולאו דוקא בכה"ג אלא בכל אופן שאומרים הרופאים שאם תתעבר היא בסכנה ח"ו חלילה לחכמים לסכן נפשות מישראל ולומר ע"ז שומר פתאים ד'. והלא מתירין כל האיסורים במקום ס' סכנה ול"א בהו שומר פתאים ד': ולכאורה עלה בדעתי לומר דבכה"ג לא דחינן איסור מפני הסכנה דדוקא היכי דעכשיו איכא סכנה הוא דדחינן איסור מפניו אל אם השתא ליכא סכנה אלא מפני יראת הסכנה שתבא אח"כ אסור לו לעבור עתה איסור מפני הסכנה. ויהי' מזה ראי' לשיטת הר"ן המובא בכ"מ פ"ה מהל' שבועות ה"כ החולק על הרמב"ם בנשבע שלא יאכל ו' ימים שמלקין אותו ומתירין לו לאכול תיכף והר"ן ס"ל דאסור לו לאכול עתה משמע דכל זמן שאינו מסוכן עכשיו אסור לו לעשות איסור קודם הסכנה. אך הא ליתי' חדא דהרי קי"ל התם בש"ע כדברי הרמב"ם דאוכל לאלתר. ואפי' לדעת הר"ן ה"מ התם דיש לו זמן אז לאכול כשיראה שהוא מסוכן לאכול אבל בודאי בדבר שלא יהי' לו פנאי להנצל מן הסכנה אסור לו עתה להכניס עצמו או אחרים בסכנה והוי בכלל וחי בהם ולא שימות בהם וכמ"ש תוס' לענין ס' שא יהי' בשים אופן שיוכל לבוא לידי מיתה. וא"כ בודאי בכה"ג גם דעת חכמים כמו לר"מ בשלש נשים וא"כ אפי' לרש"י מותרת היא לשמש במוך קודם תשמיש וחייבות ואסור לסמוך על הנס דאפי' לרש"י שפי' מותרת היינו ג"כ גם לר"מ דוקא בסכנה רחוקה אבל בסכנה קרובה אם לא יעשה כדברי הרופאים הוא שופך דמים ח"ו: והנה ברמב"ם וטוש"ע לא הביאו כלל דין זה וקרוב אל הדעת דס"ל כדעת ר"ת דנשים לא הוזהרו כלל א"כ לעולם אין איסור ולעולם אין חיוב דבג' נשים קי"ל כחכמים והו"ל כי האי דיומא דעיבא ושאר ענינים המוזכרים למעלה שלא הביאו זה בש"ע ובמקום סכנה ג"כ לא הוצרכו להזכיר ביחוד בזה דכלל גדול הוא שאין לך דבר שעומד בפני הסכנה. ובודאי באדם שקיים כבר מצות פו"ר חשיב דמקיים בזה מצות עונה ג"כ כמ"ש בזה בת' הרא"ש המובא בב"י אהע"ז סס"י כ"ג דמשמש במוך הוי כמשמש קטנה ואיילונית. ובת' רעק"א ת' ע"א כ' בזה לאסור וכל דבריו במחכ"ת תמוהים:
מ"ש דדעת ר"ת דמשמש במוך קודם תשמיש הוי כמשמש על עצים ואבנים. כבר הוכחתי דבאמת דעת ר"ת אינו כן ואף שבתוס' יבמות כ"כ בשמו מ"מ מודים הם דבג' נשים מותרות כאשר כתבתי למעלה. וכ"ש במקום סכנה ודאית: וכן מ"ש בשם רש"י דלא פסיקא לי' אם אוסר בנשים השחתת זרע בעליהן ודאי לפי המתבאר מתוס' יבמות ורמב"ן וריטב"א הסכימו כולם דדעת רש"י לאסור. אך יש לספק בזה לפי מה שכ' הש"מ (דע"ב) בשם רש"י במהדו"ק שכ' בשלמא לשמואל ניחא דמפרש שתמלא וממלאה לאשפה משום דטענה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה ולפי שיטתו הל"ל משום דעבדה איסורא משמע קצת דגם לרש"י ז"ל לא פסיקא לי' האיסור וגם לקמן אכתוב עוד בזה:
גם מ"ש לראי' מדעת הריב"ש שכ' בטעם דעבדה איסורא ה"נ כ' הטעם משום דבעינא חוטרא לידה ונ' שמסופק בזה אם מוזהרות או לא ע"כ כ' שני טעמים:
ומ"ש לתמוה על הנ"י שכ' הקשו על רש"י דא"כ כי אמר קודם לכן משמשת כדרכה והולכת היינו דאסורה לשמש במוך ואמאי כיון דאינן מתעברות כל עיקר אין כאן השחתת זרע (והיא ג"כ קושית הרשב"א יבמות שם) וע"ז הקשה הגאון ז"ל אם כוונתו בדעת רש"י דהוי כמשמש על עצים ואבנים מאי בכך שאינה ראוי' להתעבר הא מ"מ הוא משמש על עצים. לפי דברנו הנ"ל מיושב זה שפיר דהיכי דאיכא איסור בדידה הוא דאיכא איסור עליו דהוי השחתה אבל אם היא לא עבדה איסורא הוא נמי מצוה קעביד שמקיים מצות עונה ושפיר מקשים רשב"א ונ"י:
ואך מ"ש דלרש"י נתינת מוך אחר תשמיש אסור משום השחתת זרע. ודאי דכן דעת רוב הראשונים בדעת רש"י אבל מ"מ במקום סכנה מותר:
אך מ"ש לראי' דנתינת מוך אחר תשמיש אסור מגמרא דנדה (דף מ"ב) דאמר התם ורבא אקרא קאי וה"ק מי כתיב ורחצו במים בשאינה מתהפכת ולמה לא תי' בפשיטות דהפליטה זרעה במוך או שהפליטה ביתה בחמין כדמשמע בפ"ח דמקואות מ"ד אע"כ דאסור לעשות כן:
פלא שנעלם ממנו באותה שעה דברי התוס' במקומן בד"ה פולטת שכ' אבל השתא דמשני כאן במשמשת כאן בפולטת פריך שפיר דאם איתא דכבדה הבית א"כ תיפוק לי' דהרי פלטה. וכ"כ הרמב"ן שם בחידושיו בשם רש"י וכ"כ הר"ן וריטב"א ובחנם השיג על המג"א דסי' תר"ו דמתיר לכבד בחמין: וא"כ הי' לכאורה מקום להביא ראי' דמותר ליתן מוך אחר התשמיש לדעת רש"י מדכ' כן הרמב"ן לדעת, רש"י וקשיא דידי' אדידי' ז"ל. אך באמת ל"ק וצ"ל כמ"ש הוא ז"ל בעצמו בתשו' שאחרי' בשם תוס' הרא"ש ליבמות דלאחר שיצא הזרע מהגוף תו לא מקרי השחתת זרע ודוקא בעושה כן תיכף הוא דיש אוסרים:
ומ"ש שדעת רוב הראשונים אינו כדעת תוס' הרא"ש אדרבה בע"כ אנו מוכרחים לחלק כן לדעת האוסרים דאל"כ ק' הך דמקואות דמשמע דליכא איסורא:
ותימה גדולה עליו ז"ל שבתשו' שאחרי' כ' הוא בעצמו דאם בודקת משום דבר אחר אף דממילא משחיתת זרע הוי דשא"מ ומותר כל דלא הוי ודאי שלא תלד דלא הוי פסיק רישא א"כ נפלה ראיתו לגמרי דהתם (בדף מ"ב) לר"ש קאי דס"ל בכל האיסורים דשא"מ מותר ורבא ס"ל הלכה כר"ש א"כ בודאי הי' יכול לתרץ שכבדה ביתה לטהר את עצמה והוי דשא"מ וע"כ משום טעם התוס' דהוי פולטת:
אך גם בזה אני תמה למה הוא קורא את זה דשא"מ דיותר יש לומר דהוי מלאכה שא"צ לגופה דהא היא מתכוונית אותו הדבר בעצמו להפליט הזרע והוי כמ"ש הכ"מ בפ"א מהל' שבת בשם ה"ר אברהם החסיד ז"ל:
עוד נלפע"ד דאם באמת כן שעדיין אפשר שתלד אולי אין בזה איסור דהשחתת זרע דמשחית הוי דוקא באופן שא"א שיבוא לידי קיום. וראי' דבגמרא דפסחים (דף כ"ח) אמרו לענין השבתה דחמץ חמץ דלשאר נהרות אזלא בעי פירור וכמ"ש רש"י שם שמא תפגע בו ספינה ותטלנו משמע דבכה"ג אף דעפ"י רוב הוא מושבת אם יש אופן בעולם שלא יהי' מושבת לאו השבתה הוי א"כ י"ל דה"ה בכה"ג כל דלא הוי ודאי שלא תלד לא הוי השבתה ממילא גם במוך קודם תשמיש הן אחר תשמיש כפי שידוע לי מפי הרופאים שבזמנינו שאינו דבר ברור שלא תלד שגם בכל אלה יש שמולידות א"כ י"ל דלא הוי השחתה. ואף דאין זה ראי' כ"כ להקל עי"כ דאולי בחמץ הוא דהחמירו רק מדרבנן אכן פשטות הענין מוכח דבכה"ג לא הוי השחתה ויש לצרף זה לסניף: וכעין זה נלפע"ד ליישב שיטת ר"ת דיבמות (דף ע"ה) דמכשיר ניטל ביצה א' ובתוס' הביאו שם ע"ז דברי הירושלמי דאינו מוליד וק' לפ"ז על ר"ת. ונראה:
דאה"נ רובן אינם מולידים ומ"מ יש לפעמים שמוליד ומש"ה ס"ל לר"ת כיון דלפעמים מוליד לא הוי בכלל פצוע דכה. וגם היש"ש פ"ח ד"ח כ' שם אי מוליד כשר ע"כ דדעתו דיוכל להיות שמוליד:
ואולי יחלקו ג"כ במחלוקת רשב"א ויש"ש בטרפה אינה חי' אי כולן אינן חיות או רק רובן והמיעוט חיות ור"ת יסבור כרשב"א דדוקא אם כולן אינן מולידים אבל אי המיעוט מוליד כשר:
והנה בת' חמדת שלמה ת' מ"ו הסכים ג"כ להכשיר וכן בת' מהר"י אסאד ח' יו"ד ת' רכ"ב וכן בת' משיב דבר מהג' נצי"ב ז"ל להתיר וכן שמעתי שגם בת' צ"צ להגאון מליבאוויטש ז"ל כ' ג"כ להתיר:
ועיין ת' רדב"ז ח"ג ת' תקצ"ו כ' דאפילו לרבנן דס"ל שומר פתאים ד' אם אינה רוצה לסמוך על הנס ויראה מפני הסכנה מותרת לשמש במוך. הגם שלפי שיטת רש"י דבריו תמוהים דא"כ במאי נחלקו ר"מ וחכמים. אך ס"ס יש ללמוד מדעתו ז"ל דעכ"פ במקום שיש סכנה עפ"י דברי הרופאים יש להתיר: דברי הדוש"ת. ואעתיק בזה מ"ש לי בזה הגאון האמתי רבן של ישראל וכו' הרב מברעזאן שליט"א. וז"ל:
ב"ה ה' בהעלתך תרס"ד ברעזאן. לכבוד יד"נ הרב הגאון וכו' מו"ה ישכר בעריש נ"י נאבד"ק בענדין והגליל:
לתשו' מכתבו הנני בזה כי לאשר מדפיסים כעת חיבורי שו"ת מהרש"מ ח"ב והמדפיס דופק עלי לשלוח העתקות וגם לתקן הגהות ומפתחות וכדומה אני טרוד מאוד בצירוף חלישות כוחי והמון מכתבים הבאים בכל יום לא אוכל לצאת ולבוא בפלפולה של תורה:
וע"ד השאלה באשה שהיא בכל עת לדתה בסכ"נ והרופאים הזהירו שאם תתעבר עוד קרובה ח"ו למות ושאל אם תשמש במוך. והנה רו"מ האריך למעניתו בפלפולו. והנה בחבורי שו"ת מהרש"מ ח"א סי' נ"ח כבר הארכתי בזה ושם העליתי כי במה שהמציאו כעת חכמי הרופאים לעשות מן מין גומיע דק מאד כמו כיסוי על פי הרחם ונקרא בלשונם פעסאריום והוא מחפה מסביב את פי המקור ומקיף מסביב. נאחז בכחליו מכל צדדיו וחוצץ ככותל שלא תכנס הזרע לתוך האם והתשמיש הוא בגוף האשה בהכנסת כל האבר בבשרה כמו בכל הנשים ורק כי פי הרחם סתום כמו באשה מעוברת וזקנה שהפה סגור מלקלוט שום זרע. ובכה"ג כל הפוסקים מודים דיש להתיר בכה"ג שיש חשש סכ"נ והסכימו עמי כמה רבנים ואקוה שגם מעכת"ה יסכים בזה. וכבר הוריתי כן למעשה כמה פעמים:
והנני ידידו דוש"ת הק' שלום מרדכי הכהן אבדפ"ק: