שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
אה"ע · סימן קלד
ליד"נ הרב המאה"ג חריף ובקי חסיד וי"א כש"ת מו"ה שמחה נ"י דומ"ץ דק' זאריק :
מכתבו הגיעני ולא אוכל להאריך כי כ"ת מפציר בי לשלות התשובה תיכף ע"כ אשיב בקצרה:
אודות האשה שהעידו ערכאות שנהרג בעלה ר"ד במלחמה וכבר שלמו לה מן הקאססע חמשים רו"כ וכן להילדה בתם משלמים דבר קצוב בכל חודש וגם היתה אשה שהעידה בשם נכרי שאמר שראה שזה דוד באלזאם במלחמה וכבר הסכים הגאבד"ק קונסק להתירה אלא שלא סמך ע"ע עד שיצרף עמו עוד רב מפורסם להתירה. ובתוך כך נזכרתם שזה האיש בעלה ר"ד באלזאם עשה שליח קודם שהלך למלחמה לגרש את אשתו ע"כ לא רציתם לכנוס בחששות וצויתם עלי' שתקח ג"פ מן השליח וכן עשתה ועתה רוצית להנשא קודם ג"ח ההבחנה. ויען כי זה שרוצה ליקח אותה לאשה הוא יושב תמיד אצלה ואולי לא יאבה לשמוע ע"כ דעת כ"ח נוטה להתיר לה ולסמוך על הקולות שהי' מקום להתירה בלא גט:
הנה בכתובות (דף ס') שם משמע דמנקת דומה להבתנה דלמדו זה מזה כמ"ש שם בגמ' ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אבי' או שהי' לה כעס בבית בעלה וכו' כולן צריכות להמתין ג"ח דברי ר"מ וכו' ואר"נ א"ש הלכה כר"מ בגזירותיו אלמא דשני הדינים שוים אף דהבחנה תמיר לענין כמה דברים כמ"ש בת' שבו"י:
אך במה דל"ג במנקח ה"ה בהבחנה. ובמנקת אשכחן דשרו להנך דבי ר"ג דלא הדרי בהו וכ' בש"מ שם בשם רש"י משום דהוי מלתא דל"ש ע"כ נהי דגזרו בכל אלו אף בעקרה ואיילונית מ"ט במלתא דל"ש כולי האי ל"ג בהו רבנן ובשם התוס' כ' שם טעם אחר דלא גזרו אלא היכי דלא מינכר היינו דמיחלף זה בזה דלאו כו"ע יודעים שזו היא עקרה או שבעלה חולה או במדה"י. אבל היכי דמינכר לכל כגון במת והרי קברו מוכיח עליו בכה"ג ל"א לא פלוג רבנן ומותר. ומש"ה מתיר הרי"ף ספ"ג דיבמות באנוסה ומפותה שם ומוסיף שם הנמוקי יוסף דהוי מלתא דל"ש ול"ג בהו רבנן מש"ה ל"צ הבחנה: ועיין ט"ז אהע"ז קי"ט סקי"ב דבין אדם לאדם מחלקינן ול"א ל"פ רבנן. ונראה דבזה פליגי ר"ת ור"י בגיטין דף צ' ע"א) ד"ה והלכתא בגט שמצריך משום לעז די"ל דלא גזרו אלא בגט גמור דדמי להדדי. אבל בגט שנותנים משום לעז בעלמא כיון דלא הוי אלא דרבנן בעלמא י"ל דלא גזרו אלא בדאו' ובדרבנן ל"ג:
ואולי ר"ת לשיטתו כמ"ש הר"ן בשמו בריש פסחים גבי המקדש משש שעות ולמעלה דיש נ"מ בין חד דרבנן לתרי דרבנן דבאיסור דרבנן ל"ג חכמים כיון דמדאו' ל"צ גט כלל ל"ג:
ובר הני ל"פ רבנן דגזרו שם הם כולם באופן שהיא מתגרשת בגט מדאורייתא וס"ל דכיון דהבחנה אינה אלא גזירה דרבנן ובגט דרבנן לא גזרו ור"י חולק דס"ל דאפי' בדרבנן גזרו וכן נמי התם הרבה מהראשונים ז"ל ס"ל דאפי' בתרי דרבנן א"ח לקידושיו:
א"נ איכא למימר דפליגי ר"ת ור"י בשני הסברות המובאים שם בש"מ אי משום לא שכיחא והתם בקול נמי ל"ש והוי כמו בדריש גלותא דל"ג ה"נ ל"ג ור"י ס"ל דדוקא התם היכי דלא מינכר גזרו שפיר אבל היכי דמינכר לכל כמו במת שקברו מוכיח עליו וה"נ בקול כיון שהעולם אומרים שלא נתגרשה מקודם וסוברים הם שעכשיו הוא שנתגרשה שפיר חיישינן אף דלא שכית: וכ"ז בגירושין דבגירושין גמורים הוא הגזירה בעצמה. אבל בקול שנתקדשה כיון דארוסה גופא מה שהצריכו ג"ח אינה אלא משום לא פלוג הכא בקול כיון דבאמת עפ"י הדין לא נתקדשה הוי כמו גזירה לגזירה. והן הן דברי ת' רעק"א החדשות ת' פ' אף דלענין קידושין החמיר אעפ"כ לענין הבחנה הקיל וכן בתשו' מופת דורנו מהרש"מ שיחי' ת' ס"ד שהעתיק כ"ת: והנה בעובדא דידן לכאורה י"ל דחמיר מהך דתרעק"א וגם מהך עובדא דר"ת וכו' דאם נאמר דלא ניתרת ע"י מיתתו א"כ היא מן הדין א"א ול"ד להתם דרק הקול:
הוא שאומר שלא נתגרשה אבל באמת הרי נתגרשה בגט ראשון וכמ"ש בח"מ י"ג סק"ז לדחות דברי תשו' מהרמ"ל וכמ"ש הט"ז או"ח סי' רמ"ד סק"ב ומג"א סק"ה דהתם אם יחקרו הדין ידעו שהיא מגורשת מאז אבל הכא אם יחקרו הדין הלא באמת לפי סברתינו היתה צריכה גט זה ושייך שפיר לא פלוג: אך באמת הא ליתא דהכא ס"ס אינה אסורה אלא מדרבנן דבדדמי לא הוי אלא מדרבנן ואם נשאת לא תצא וגם מה דחיישינן לערכאות ג"כ אינו אלא דרבנן וסברא גדולה דבודאי דקדקו היטב מדנתנו פקודה לשלם ממון והכא שייכים שני הטעמים שכ' הש"מ שם חדא דהוי לא שכיח והוי כי האי דאנוסה ומפותה דלעיל ונהי דהרמ"א י"ג ס"ו כ' שם יש מחמירים כ' דוקא בגדולה פי' היכי דליכא עוד קולא א"כ היכי דאיכא עוד קולא מתיר היכי דלא שכיח והכא הרי ל"ש בדרבנן וס"ס הוא במדה"י והעיקר דהטעם השני ודאי דשייך הכא דאדרבה הקול אומר שמת והוי כי התם דקברו מוכיח עליו א"כ עדיף טובא מהך דר"ת דהתם הקול אומר שהיא מגורשת מעתה והכא הרי הקול אומר שהיא אלמנה א"כ ודאי דראוי להתיר אפי' בלא הפ"מ דהוי כי האי דמינקת שמת בנה. אך אפי' אם נצריך הפ"מ צדקו דברי כ"ת דמה שזה רגיל בביתה וא"א להרחיקו הוי כמו הפ"מ וראוי להתיר:
וידוע דעת ת' רלב"ח בנתן גט על תנאי על ב' שנים מתירים ביום תשלום השתי שנים אפי' למנהג שכ' הרא"ש למנות מיום הנתינה:
וקרוב לומר דבכל אלו שאמרו חכמים דאסרו משום לא פלוג דהיינו עקרה וזקנה בעלה חבוש בבית האסורים אם היו שנים מהם ביחד כגון שהיתה עקרה ובעלה חבוש בבית האסורים י"ל דל"ג דהוי ג"כ כתרי דרבנן ואולי לר"י יש להחמיר אבל מ"מ בדרבנן כה"ג לכו"ע אין לחוש כלל עאכו"כ הכא דאיכא תרי דרבנן ולא שכיח ומינכר הדבר כי האי דקברו מוכיח עליו ודאי דאין לחוש כלל. ויש להאריך עוד בזה אבל כ"ת דוחק עלי לאמור כלה מעשיך: הנני הדוש"ת: