שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן פח
החצר הנק' ע"ש ן' נחמני במבוי "ליתים" היא משות' כעת בין ראובן ושמעון ראובן יש לו הבית הא' לימין וא' לשמאל והבית העליונ' הב' לימין:
ושמעון יש לו הבית רבי לש'. וכותל מזוזות הבית הב' לש' הנז' עם כותל מזוזות הבית הא' לימין משוכים מהם ב' דסווארי מלמעלה לצד אמצעה של חצר שעשו אותם בעלים הא' סיוע להעמסת לקנטרא שרצו לעשות מעבר אל עבר כדי להקרות על גבה תקרת האכסדרה שלפני הבית העליונה הנז' אלא שלא השיגו להקרותה ונשארה עד היום בלתי תקרה:
הן היום עמד ראובן והכניס הבית העליונה הנז' לחצר אחרת שיש לו לצדו, וסתם פתחה שהיה לחצר השות' והעמיד ב' דסווארי מלמטה למעלה עד התקרה דבוקים לכותלי מזוזות הבית הא' לימין והבית הב' לשמאל ובנה עליהם כיפה ועל הכיפה העמיס קנטרא מעא"ע דהיינו מכותל מזוזות הבית הא' לימין עד כותל מזוזות הבית הב' לשמאל שהוא של שמעון, והקרה ע"ג תקרת האכסדרה הנז' והכניס אורה לתוך חצירו וכ"ז היה בהסכמת שמעון שותפו שבחצר הנז' אלא שלא היה ביניהם קנין על זה. וכעת אחר עבור כשתי שנים ועוד, שגמר ראובן שכלול חצירו והבניינים שבנה ע"ג האכסדר' הנז' והוציא הוצאות מרובים, עמד הנז' וערער על ראובן הנז':
באומרו שלא הכיר בזה עד היום, ואת"ל הכיר כיון שלא היה הדבר בקנין יסתור הכל והיה כלא היה, וראובן טוען שאין אלו אלא שעבודין ומחילת השעבודין לאלתר ומכי ראהו ושתק, או אמר לו לבנות ובנה הוייא מחילה. ונדרשתי מהם לחוות דעתי בזה:
תשובה הגם שמר"ן בקצר סי' קס"א ס"ה לא הביא רק דין העיכוב לכתחילה אמנם אם כבר העמיד לענין חזקה לא ביאר כלל וגם בסי' ק"מ סט"ו לא הביא אלא דין חצר חבירו וחצר השוח' השמיטה מ"מ בדברי הרמב"ם פ"ה משכינים מבואר דין זה דחצר השות' היטב, ומר"ן ז"ל לא הביא רק דבפי"ב מטוען והשמיט דפ"ה משכינים. שמבואר בו דין זה היטב, ששם כתב וז"ל אי מן השות' בחצר שהעמיד בהמה או ריחיים וכיוצא בזה בחצר ולא מיחה בו שותפו. ה"ז מעכב עליו כ"ז שירצה, ואם העמיד וכו' מחיצה גבוהה י"ט החזיק. שהשות' מקפידים על המחיצה והואיל והניחו מחל בד"א בחצר השות', אבל בחצר חבירו וכו' ע"כ, ועיין בדברי הרה"מ שם שכתב שזו ס' הרב ן' מיגאש ז"ל והיכא דלא החזיק ג"ש הוא דאיכא לפלוגי בין חצר חבירו לחצר השות' וכו' ע"ש, ונראה דמה שהשמיט מר"ן דין זה דשותפים הוא משום דס"ל כל דיני ניזוקין כדעת הרמב"ם ורבותיו דלאלתר הוייא חזקה וסמך על ביאורו שביאר בסוס"י קמ"ב וסימן קנ"ג ס"ב וס"ו וקנ"ה סל"ה ודוכתי אחריני שביאר הם להדייא שדעתו כדעת הרמב"ם ורבותיו, ולכן לא הוצרך להביא דין זה דחצר השות' וכ"ן ג"כ מדברי הרב הסמ"ע סי' ק"מ סקכ"ב שגם הוא נתעורר בזה וכתב שהמחבר קיצר ולא העתיק דבריו דפ"ה משכינים דבחצר השות' אין הדבר תלוי בחזקת ג"ש כלל אלא בהעמדת מחיצה דאם העמיד מחיצה הוייא חזקה לאלתר וכו' ע"ש:
באופן שמדבריו נראה להדייא שדע' מר"ן בזה כדע' הרמב"ם ורבותיו, ולפי"ז צדק ראובן בטענתו שכיון שראה ושתק מחל והוייא חזקה לאלתר ואף דבעמודי' אין דרך השות' להקפיד אפי' לכתחי' וכמ"ש להדייא הרב הכנה"ג אות רל"ז וז"ל מקום העמדת העמודים של האכסדרה שבחצר לכ"ע לא קפדי הראד"ב בתשו' ב"י סימן ק"מ, ומינה דלית ליה חזקה מ"מ פשוט הוא דמיירי בסתם עמודים הקבועים באמצעה של חצר שעכ"פ חוסמים את הדרך לעוברים אבל באלו שהם דבוקים בכותלים ואינם חוסמים כלל כי גם הבונה לא בנה עמודים אלו ועליהם כיפה אלא לנוי ולחזק ההעמסה שמעמיסים לקנטרא על הכותלים ואלו רצה להעמיס על הכותלים לא היה צריך כל עמודים אלו, נראה פשוט דעלתה לו חזקה,:
ולענין נעי' לקנטרא בכותל חבירו הדבר פשוט ג"ך דלאלתר הוייא חזקה וכמ"ש סימן קנ"ג סי"ו וז"ל חפר שמעון בכותל זה והכניס קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק במקום הקורה, ואפילו היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף והיינו ודאי לאלתר, דעל כולם כתב מר"ן במקומות הנ"ל דכל אלו ההרחקות וכו' מכי ראה חבירו ושתק מחל וכדעת הרמב"ם ורבותיו שהיא ג"ך דעת היש חולקים שהביא מור"ם שם ס' הנז':
ולענין אם כפר ואמר שלא ראה עד עתה דינו מבו' בסי' קנ"ה סמ"ג דישבע המזיק ויפטר. אלא שבנדו"ז נראה דאין בדבריו ממש ולא רמינן שבועה על המזיק בכדי, דכל כי האי בשתי שנים ועוד א"א לו שלא הכיר, ומה גם שהבונה הנז' בנה ע"ג בניינים גדולים ומפוארים בציור וכיור כדירת מלכים ממש, ונשמע קול הבנין הזה לכל בני העיר כקטון כגדול וא"א לו' שלא הכיר, ובכג"ד דאנן ידעינן וכ"ע ג"ך ידעי נלע"ד שאינו יכול לטעון הוא לבדו שלא ידע ואף שמדברי מר"ן נראה דבעינן סייעו או אמר לו וכו' או שראוהו עושה בצידו ושתק, מ"מ נראה דהאי ראוהו שאמרו היינו לבונה ולא למערער דלא בעינן שיראו שראה הנזק, אלא כיון שיראו שהבונה בונה בצדו שראוי לערער ולא ערער מחל, דאי בעינן שיראוהו לניזק שראה ושתק הוי כמסייע ממש ולמאי איצטריך לשלשתן, ובפרט לפי מ"ש הסמ"ע סי' קנ"ה ס"ק ע"ז ע"ש, דבדוקא נקט שלשתן ע"ד לא זו אף זו אם נאמר דבעינן שיראוהו לניזק שראה וכו' מאי גריעותא איכא בין ראוהו לסייעו, אשר מזה נ"ל דמ"ש הסמ"ע שם אא"ך ידעינן ביה שידע, כוונתו לומר שהדבר תלוי בידיעתינו. דאם אנן ידעינן שעכ"פ ידע תו לא מצי לטעון שלא ידע אמת שיש לדוחה לדחות זה, ומ"מ הבוחר באמת ראוי לדון כן למתעקשים שרוצים לאבד אחרים בטענות כוזבות:
באופן שלדעתי המעט נ"ל שהדין עם ראובן בזה, וזכה בכל מה שעשה, ולרח"פ אייר תרמ"ז לפ"ק שמואל עמאר ס"ט: