שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן פז
ראובן שהגביה כותלי חצירו ע"י שבנה בתים ועליות על גבם גבוהים הרבה וע"ג העלייה בנה כעין "מנזה" גבוה הרבה, ופתח לו חלונות לד' רוחותיו אלא שעדיין לא גמר שכלולו, כי עדיין לא עשה ע"ג תקרה להסתופף בצילה בקיץ מפני החמה, ובחו' מפני הצינה גם עדיין לא בנה לו מדרגות לעלות לו בהם ובעוד שלא נגמר, ערערו שכיניו שבמבוי מצד שמזיק להם מהחלונות בהז"ר, גם בעלי החצר נכחית לחצירו יש להם כבר חלונות בעלייתם, ועתה פתח להם חלון נגד חלונם, ומזיקים זל"ז בהז"ר, והמזיק טוען שמיד שראו הבנין שבו פתוחים החלונות ושתקו מחלו דמחיל' השעבודין לאלתר והניזוקין טוענים שמלבד שלא ראו זה עד עתה כי אין דרכם ללכת למקומות השכורים ביד הזולת, עוד זאת אכתי לא איתבריר להו נזקייהו, כי לא ראו אופן החלונות שפתח מבפנים אם הם קרובות לגג להשקיף מהם או אפשר עשאם למעלה סמוך לגג "האלמנזה" הנז' לאורה, גם עדיין לא בנה מדרגות ולא תקרה, כדי שיבינו מחשבתו ופעולתו, וכ"ע שלא הוברר הנזק מצו לעכב ונדרשנו מהניזוקים להורות להם מה יתן הדין בזה:
תשובה הנה בעיקר דין זה דחזקת חלון:
כת' הטו"ר סי' קנ"ד סי"ו וי"ז בשם הרמב"ן דבשאין בו הז"ר עסיקינן אבל אם יש בו הז"ר לעולם דכקוטרא ובה"ך דמו וכ"ך רב אלפס בתשו', ואפילו אם נתן לו רשות לפתוח, יכול לו' לו סבור הייתי לקבל ואי אפשי לקבל ואפילו מחל לו הניזק כיון דודאי אסור למזיק להזיקו בראיה ואין אדם יכול ליזהר ולעמוד כל היום בעצימת עינים על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר, וכ"ך הרמב"ם שאין חזקה להז"ר חלון, אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שי"ל חזקה. וכ"ך הר"י הלוי ע"ך ומר"ן שם בב"י תמה על רבינו הטו"ר בזה במה שהשוה דעת הרמב"ם לדעת האו' דאין בו חזקה וכתב וז"ל תמהני על זה שהרי בפ"ז מהלכו' שכנים כתב הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומח"ל בעל החצר. או שג"ד שהניחו כגון שבא וסייעו, או שידע הנזק ולא ערער ה"ז החזיק, ואינו יכול אח"ך לחזור ולערער עליו וחלון פתוח לחצר ודאי יש הז"ר ואפי"ה כתב די"ל חזקה ואפשר שכ"ך רבינו לפי שראה שכתב פ"ב וכו' ואין משם ראיה שכבר כת' ה"ה שם דדעת המחבר כדעת רבו דבחצר דוקא הוא שאין לו חזקה משום דממילא הם מזיקים זא"ז בלא עשיית שום מעשה, ולפיכך אין להם שום חזקה, ואפי' עמדו כך ג"ש או יותר אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה לדעתו ז"ל וא"ך גם הרמב"ם ס"ל כהר"י הלוי וכהרא"ש דיח"ז להז"ר עכ"ל גם בסימן קנ"ה ס"ו כתב הטו"ר דלדעת הרמב"ם אין לו חזקה ולדעת הרא"ש יש לו חזקה והיינו חזקת ג"ש כמבואר שם בסנ"א מסה"ט וכל זמן שלא בירר שהחזיק כראוי ובטענה אין לו חזק' ומר"ן ז"ל ג"ך כתב עליו שלא דקדק יפה בדברי הרמב"ם דהרמב"ם לא כ"ך אלא בחצר השות' שהם מזיקים זא"ז ממילא בלא עשיית מעשה אבל בעושה מעשה בפותח חלון לחצר חבירו וכו' ס"ל דיש חזקה:
באופן שלדעת מר"ן בדברי הרמב"ם יש חזקה להז"ר לאלתר, ע"פ הדרך שביאר בסוס"י קמ"ב ובסי' קנ"ג ס"ב וס"ו וקנ"ד ס"ז וקנ"ה סל"ה ומטעם זה אף שמר"ן בקצר סימן קנ"ה סל"ו כלל הז"ר בהדי דברים שאין בהם חזקה דקדק בלשונו וכת' שם במקום שצריך מחיצה כגון חצר השו' וכו', וכוונתו למ"ש הרמב"ם בפי"א משכינים דא"ל חזק', דבהא כ"ע מודו דלית ביה חזקה וכמ"ש הסמ"ע סימן קנ"ה סק"פ מטעמא שכתב המחבר שעושה מעשה וכו' ומטעמא אחרינא שכתב הטו"ר רס"י קנ"ז ס"ט, דהיכא דהמזיק ניזק כמו שהוא מזיק, יכול לו' לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וכו':
איברא שהרב הסמ"ע בדרישה סימן קנ"ד האריך לסתור דברי מר"ן בכוונת דברי רבינו הטו"ר שהשוה דעת הרמב"ם לדעת האומרי' שאין לו חזקה, ומסיק בדעת הטו"ר דלהרמב"ם אין לו חזקה, ומ"מ אנן ודאי כמר"ן נקיטינן כיון שג"ד להדייא, דלדעת הרמב"ם יש חזקה לאלתר זולת הנך דלית בהו חזקה שנתבארו בסימן קנ"ה סל"ו דאין תקנה רק בקנו מידו שמחל ע"ש:
אלא דאכתי ראוי לחקור בדעת מר"ן אי בכל מילי אית ליה האי דינא דלאלתר הוייא חזקה, זולת הנך דסי' קנ"ה סל"ו דוקא, או אפילו במילי אחריני דאית בהו הז"ר גדול ס"ל כהנך דאין לו חזקה:
והנה בחלון כנ"ח ופתח כנ"פ דאיכא היזק טובא ראינו לרבינו הטור סי' קנ"ד ס"ה וס"ו עד סיו"ד הביא דעת הרשב"ם דבשניהם לא יעשה כלל לכתחילה אפי' יש לו רשו', ואם כבר פתח לדעת הרמ"ה, בפתח כנ"פ דאיכא קפידא טפי אפילו חזקה לא מהנייא כיון דבאיסור עשאו, ובחלון כר"ח מהנייא חזקה משום דלא הוי קפידא כ"ך, והרב"י כתב שם שלדעת רשב"ם בשניהם לא הוייא חזקה משום דאין חזקה להז"ר ע"ש ובקצר סתם בשניהם בין בחצר השות' בין לחצר חבירו דאפילו נתנו לו רשות לפתוח אינו רשאי לפתוח פתח או חלון נגד פתח או חלון, אלא ירחיק משהו בחצר השות' ולחצר אחרת עד שלא יוכל לראות בו, ובמבוי מותר אם אינם גבוהים ד"א דבלא"ה צריך לשמור עצמו מבני רה"ר לפיכך בעלייה אסור אפילו ברה"ר וע"ש דמבוי שאינו מפולש דינו כחצר לי"א בתרא אפילו בנמוכים ע"ש ושם בתחי' הסעיף הגיה מור"ם בסתם על דברי מר"ן דבפתח כנ"פ וה"ה חלון נ"ח לא מהני חזק', ואח"ך הביא דעת הרמ"ה דמחלק בחלון בשם י"א ומדבריו הללו משמע דס"ל בדעת מר"ן דל"מ חזקה בשניהם, ואף שהגה זו קבועה על חצר השו' דוקא, מ"מ הטעם שוה בשניהם דכיון דמטעם איסורא מטו בה, וכמ"ש הסמ"ע שם סקיו"ד, גם לחצר חבירו איכא איסורא ואדרבא עדיף טפי דבחצר השות' בהרחקת משהו סגי כיון דמצי אמר אי בעינא לאסתכולי בך לדעת יכול אני ליכנס ולהסתכל בך שהרי הוא שותף עמו בחצר משא"כ בפותח חלון לחצר חבירו וכיון שטעם האיסור שוה בשניהם ולדעת מר"ן בחצר חבירו צריך להרחיק יותר ע"ך שלא יוכל לראות בו א"כ מוכרחים אנו לו' שלדעת מור"ם בדברי מר"ן הגה זו צודקת גם על חצר חבירו, וגם בה ל"מ חזקה בחלון כנ"ח ופתח כנ"פ, והוא לכאורה נגד המפורסם מדברי מר"ן דבכולהו מהנייא חזקה עה"ד שנתבאר בסעיפים הנז"ל, גם בד"מ סק"ז כתב להדייא דלענין איסורא אין חילוק בין חצר השות' לחצר חבירו שכתב וז"ל, ומ"מ לכ"ע שמעי' מינה דבכל מקום שמזיק לו בראייתו אסור לפתוח וכו' אעפ"י שרה"ר מפסקת, וה"ה אם פותחו לרה"ר ויש בו הז"ר לחצר חבירו שכנגדו אסור אעפ"י שאינו פתוח פנ"פ וכו' וכ"ך הנ"י בפ' השות' ובמרדכי שם עכ"ל:
הרי להדייא דלענין איסורא שוה הדין ומור"ם בשיטת מר"ו קאי בדעת הרמב"ם וכמ"ש לקמן ס"ז שכתב להדייא שכן ראוי להורות מאחר שכבר החזיק וכתב הסמ"ע שם סק"ך דהיינו לכל מר כדאית ליה להרמב"ם מיד ולהרא"ש דמצריך ג"ש מיירי במחל לו בפי' וכו' ע"ש וא"כ איך פסק כאן בחנ"ה דל"מ חזקה, ואם נאמר דהתם בס"ז לא מיירי מדין פנ"פ או חלון נ"ח כי כבר ביאר דבחלון נ"ח ופנ"פ לא מהני כמ"ש בס"ג ואפי' לחצר חבירו ובס"ז איירי בפותח לחצר:
הנה מלבד דמדברי מר"ן בב"י לא משמע הכי וכמש"ל עוד זאת אכתי יש לחקור דמאי שנא והרי בכולהו איכא איסורא. ואפי' בפתח שכנ"פ וכמ"ש בד"מ שם וגם כבר ביארנו דאיסורא טפי איכא בשל חבירו ועכ"ז כתב הרמב"ם דיש לו חזקה לאלתר:
ולכאורה היה נראה לי לומר דהאי חזקה דקא' הכא לא מהני היינו כמ"ש לקמן בס"ד. דשם כתב דאפי' למ"ד יש לו חזקה היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסותמו או למחות בו:
אבל הוא אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו ובזה איסורא קא עביד ול"מ ביה חזקה ועל זה יוכל בעל החצר למחות בו. אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער עליו וצריך לסותמו עכ"ל, (ועיין בסמ"ע סקכ"ב שהקשה מה חידש מור"ם בזה. הלא כבר כתבו בס"ג וס"ו, ואפשר דבא ללמדנו דבעי לסותמו) ואיכא למי' דלהכי כיוון מור"ם לו' דל"מ חזקה לענין לעמוד בחלון וכו'. אלא דכד דייקי' אכתי קשה דא"כ לא הי"ל להביא שם ס' הי"א דבחלון נגד חלון מהני', דלענין זה דהשקפה ודאי אפי' הרמ"ה יודה מצד האיסור וכמ"ש מור"ם דלכ"ע דינא הכי ועו"ק ממ"ן אם נאמר דלענין חזקה כיוון איך סתם דל"מ חזקה ע"ד מר"ן, דמשמע דגם למר"ן דס"ל כהרמב"ם דינא הכי ואח"ך הביא בשם י"א דמהני. ואם נאמר דר"ל שיש בזה מחלוקת ומ"ש וי"א בחלון נג"ח מהני, כוונתו גם על דברי הרמב"ם והיינו לחצר חבירו:
אלא שהמציין השמיט הרמב"ם, מ"מ היל"ל וי"א שגם בחלון נג"ח מהני, ונשמע מינה שגם הרמב"ם בכלל ולגבי חצר חבירו דוקא וראיתי להרב הסמ"ע סי' קנ"ג סקל"ב וקנ"ה סקע"ה שכתב שלא בכל הענייני' הכריע מור"ם כהרמב"ם אלא בעושה המזיק נזק בשלו וכו' וכ"כ ג"כ הרב הכנה"ג סי' קנ"ד הגה"ט אות מ"ח, ומזה נ"ל לומר דגם בחלון נג"ח לא סבר לה מר להכריע כדעת הרמב"ם כיון שהוא היזק רב ותדיר, וכמ"ש הרב הכנה"ג שם בשם רבו אות נ"ב לדעת האו' דלעולם אין בו חזקה דהיינו בחלון נג"ח, דטעמם הוא משום שהוא רב ותדיר ע"ש, ואיכא למי' דלזה כיוון מור"ם דס"ל למור"ם דגם מר"ן יודה בזה ואפילו לחצר חבירו ולכן סתם כדעת האו' דל"מ חזקה כיון שהוא היזק מרובה, וע"ע שם ג"כ אות נ"ב שכתב ג"כ בשם רבו דלדברי האומרים קוטרא ובה"כ ודכוותייהו חזקה לית בהו" אבל ראיה שמכר או נתן או מחל אית להו גם בהז"ר הדין כן ואיכא טובא מרבוותא דסברי דנהי שראיה אית בהו מט' מכר או נתן. אבל מט' שתיקה וסבלנות לא וכן תפסו גדולי האחרונים עיקר עכ"ל. ומשמע ודאי דבהיזק רב ותדיר כקוטרא ובה"ך הוא דאיפליגו דאם דהוא בהז"ר מועט, הרי כבר כתב לעיל מזה דסוגיין דעלמא בשאר הנזיקין דמכי ראה ושתק מחל כמ"ש האחרונים. וא"כ שפיר י"ל דגם בזה דהז"ר המרובה דחלון נג"ח, ראה והנה לכל הדיעות חזקת הרמב"ם דלאלתר בשתיקה לחוד לא מהנייא כיון שהוא היזק מרובה, וגם ראה למר"ן דסתם בכל ענין לא יפתח פתח כנ"פ ואפילו ברשות דמשמע דכ"ש דשתיקה לא מהנייא, לכן עלתה הסכמתו לומר דמר"ן בקצר חזר מסברתו בדין זה מע"ש בב"י ובבד"ה, ולא הלך בזה בשיטת הרמב"ם אלא בשיטת הטור. ולכן כיון שמצא להטור בשם הרמ"ה והרמב"ן והרשב"א דס"ל בזה דל"מ חזקה, ואפילו היה הניזק מוחל אומרים למזיק הרי אתה עובר וכו' וכמ"ש בב"י, לכן סתם כוותייהו דל"מ חזקה, ולא הביא רק הי"א דהרמ"ה דמחלק בחלון, ולכן לא הביא ג"כ סברת הרא"ש דאית ליה דיש חזקה אחר ג"ש כיון שראה שדעת הגדולים לעשות מעשה בזה כהרי"ף והרמב"ן וסיעתייהו. ולכן גם בס"ז לא כלל חלון כנ"ח ופכנ"פ, רק חלון נגד חצר חבירו (ויש לחזק ס' זו ג"כ ממה שראינו למר"ן שם בתמיהתו בב"י שכתב דבחצר השות' טעמא הוי משום דבלא"ה מזיקין זא"ז בראיה בלא עשיית מעשה, ולכן אין להם חזקה משא"כ בעושה מעשה, ומשמע דכל שהם מזיקין זא"ז בראיה כטעמו של הטור שהביא בסי' קנ"ו ס"ט ומר"ן שם ס"א וסמ"ע סי' קנ"ד ס"ק כ"ג וקנ"ז ס"ג לא מהני חזקה וגם מר"ן יודה ולכן בנד"ז דחלון נג"ח דעכ"פ הם מזיקים זל"ז ס"ל מור"ם דלדעת מר"ן לית להו חזקה בפנ"פ וחלון נג"ח ואפילו לחצר חבירו ודינם כהנך דמזיקים זל"ז שפסק דל"מ בהו חזקה) ולענין מחילה, עי' בסמ"ע שם סק"י שכת' דלטעמא דאיסורא שכתב הטו"ר אפי' כשיש עדי' שמחל ובקנין ושטר לא מהני ולי"א דבקפידא תלייא מילתא ולא באיסורא והיא סברת הרמ"ה בחלון נג"ח דלכן מהני חזקה. גם בפתח נג"פ מהני מחילה גמורה או שטר וקנין וכ"ך ג"ך הרב הכנה"ג סי' קנ"ד הגה"ט אות ך' ע"ש בשמו:
אלא דלדידי קשה לי בזה מדברי מור"ם סימן קנ"ז ס"א גבי מחיצה בחצר השות' דלהדייא כתב שם מור"ם דבעדים שמחלו זה לזה על הז"ר די, ואפשר דס"ל דנזק זה עדיף מההיא דחצר כיון שהוא רב ותדיר והוי כקוטרא ובה"ך דאין לו חזקה דס"ל למר"ן בסימן קנ"ה סל"ו דבעי קנין:
מעתה בפנ"פ וחנ"ח נר' ממה שכתבנו דאפילו לחצר חבירו ל"מ חזקה ובעי קנין. ואף שהרמ"ה ס"ל דבחלון מהני. הרי מסתמיות דברי מר"ן בקצר מש' דלעולם לא יפתח, ומינה דאין לו חזקה וכמו שסתם על דבריו מור"ם ג"ך, וכן לענין ההשקפה הרי ברור הדבר שמצד האיסור אין לו להשקיף, אך לענין סתימת החלונות המציצים לחצר אחרת שהם שלא כנגד החלונות זה תלוי באם נאמר שבפתיחתם החזיק או לא, ולדידי חזי לי שכיון שעדיין לא עשה למקום הזה מדרגות ולא תקרה אלא שבנה כותלים ובהם חלונות, הוי כתחילת השעבוד ויכול לכופו לסתום. וכמ"ש מור"ם סימן קנ"ד ס"ז וסמ"ע שם סקכ"ב, וטענה זו תצדק בכולם דאפילו למי שירצה לומר דמר"ן לא חזר בו ממ"ש בב"י ובבד"ה ובכולם מהני מחילה לאלתר, ואפי' בחלון נג"ח, ועל הכל חוזרים דבריו דס' זה מה שלא יתכן:
הנה עכ"פ לא איירי הרמב"ם אלא בהוכר הנזק, וז"ל הרב מהר"י אב"מ הובאו דבריו בשיטה מקובצת דאחר שחילק בין חצר השותפ' לפותח לרשות חבירו, כתב וז"ל ואי קשייא לך האי מעשה דאדם שפתח חלונותיו וכו' ובא לפני ר"ח וא"ל יגעת וכו' יגע וסתום לאו משום דקסבר דאל"ח להז"ר, אלא משים דסבר דלאלתר לא הוייא חזקה.. אלא עד דאתברר בהיזקה ושתיק דודאי אחולי אחיל א"ן עד דגלי אדעתיה דמחיל כגון דקאתי וסייע בהדיה, ובהא אפי' לאלתר מהנייא חזקה. תדע דהא אמרינן בתר הכי ולסתום הוייא חזק' דאין אדם עשוי וכו':
אלמא טעמא דר"ח בפתיחת חלון משום דקסבר לא הוייא חזקה לאלתר, והיינו דאמרן ולסתום וכו' כלו' דאע"ג דבפתיחה לא הוייא חזקה לאלתר, לסתום הוייא חזקה וכו' אשתכח השתא דטעמא דר"ח משום דקסבר לאלתר לא הוייא חזקה אבל היכא דפתח ואחזיק דאיתבריר מינים היזקא ושתיק ליה בודאי אחולי אחיל וכו' הדין היא סברא דילן עכ"ל. גם הרב כרם שלמה הובאו דבריו בדברי האחר' הביא דברי הרב מהרי"ט שסובר כמ"ש, וכתב שמצא סעד לזה מפי' המשניות להרמב"ם שכתב וז"ל וא"ץ בחזקה לנזיקין ג"ש, והוא מ"ש אין דין חזק' בנזיקין, וג"ך לא הוייא בהם חזקה לאלתר. אלא לכשיעמוד אותו הנזק ע"ך שיוכל להכיר ולומ' לאותו שהוזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית וכו':
וזה מדוק' מדברי הרמב"ם ומר"ן בכל המקומו' דבסי' קנ"ד ס"ז כתב או שידע הנזק ולא ערער דמ"ש שצריך לידע, ועיין בסמ"ע שם סקי"ט שכתב וז"ל הרמב"ם והמחבר לא זו אף זו קאמרי דל"מ היכא דמחל לו בפי' דמהני חזקה, אלא אפי' לא מחל לו בפי' אלא שג"ד שמסייעו, ואפי' לא סייעו אלא שידוע שידע הענין ושתק החזיק. גם מדבריו דסי' קנ"ה סמ"ג מש' להדייא הכי וכן נראה להדייא ג"ך מדברי מר"ן סימן קנ"ד סו"ס י"ו בשם רמב"ן וריב"ש, ומיהו כת' הרמב"ן וכו' וכתב שם הסמ"ע ס"ק ל"ו פירוש אע"ג דיש בידו למחות אפי' בדבר שאינו מזיק עדיין ע"ש העתיד, מ"מ אם לא מיחה וכו', אין חזקה לחלון דיכול זה להתנצל וכו' כ"ז שאינך מזיקני, וע"ע מזה בסמ"ע סי' קנ"ג סק"ג וס"ק ל"ב וסי' קנ"ה סקע"ז, ובהרבה מקומות וא"ך נדו"ד נמי תחילה מיקרי דכיון דעדיין לא נעשו המדרגות כדי לעלות לו, וגם לא הקרה אותו, מצי למי' ליה כיון שעכשיו אינו ראוי להזיק לא חששתי למחות כ"ש שלדעתי כיון שאינם נכנסים לו לפנים לראות מה הוא עושה יכולים לו' לו שסוברים היינו שאותם חלונו', עשית אותם לאורה סמוך לתקרה בעלייה התחתונה שאתה בונה וסבורים היינו שאין מזיקים אותנו בראייה ואין אנו יכולין לדעת הענין עד שיגמר, כ"ש שעכשיו עדיין מתעסק בבנין ועדיין לא דר, וכ"ש שלא דר בה לא יופלו להכיר הנזק דע"י הדירה נטפלים להביט היטב בהיזק, וגם ע"י הדירה ניכר הנזק. משא"ך שלא ע"י דירה, ודברים אלו פשוטים לדעתי אין מי שיכחיש בהם ומי שירצה להתעקש בזה מתוך דברי איזה פוסק אומר אני שלא כל הניזקים שוים ולא כל הנידונים שוים. ולפי מהות איכותם ושנאתם וניגודם בעניינים שהם חוץ מאלו שמכירים בהם הכל, נוכל לדון בפשיטות לפי ראות עינינו דאלמלא הכיר הנזק אינו יכול להתעכב אפי' רגע א' בלתי עירעור ע"ז. ולא הארכנו בזה אלא כנגד מי שלא ירצה לדון דין אמת לאמיתו, ועיין סימן קנ"ה שכתב הטו"ר בשם הרא"ש סמ"ו גבי ההיא דרב יוסף שכתב מכאן משמע דכל דבר שידוע שאין המערע' יכול לסובלו אעפ"י ששאר בני אדם סובלים אותו אין חזקה כנגד אותו המערער וכת' מר"ן שם שכ"ך הנ"י והריב"ש בשם הרשב"א ופסקו מר"ן בקצר בסמ"ה ע"ש ודכוותה נמי יש לדון בנדו"ד מתרי טעמי חדא הא דאמרי' דכיון דידעינן בהו לע"ע שהם במחלוקת גדולה והגיעה מחלוקתם עד השררה לא פעם ולא שתים, אמדי' דעתיה דאלמלא הכיר היה מרעיש העולם עליו ב') לפי מהוא המערער וטבעו כל יודעיו לפנים יעידון יגידון שאפי' לקרוביו לא ימחול ע"ע כאלו וכ"ש לשונאיו וע"ע להרב הכנה"ג סי' קנ"ה הגה"ט אות צ"ב שכתב וז"ל. אפי למ"ד דמהני חזקה וראיה או עדים היינו דוקא היכא שבשעת הקנין או המכי' היה הנזק בעין וכו' אבל אם בשעה שנטל קנין וכו' ואח"ך נפסק וכו' לכ"ע לא, מהנייא מחי' וכו' ע"ש. ומינה דה"ה לנ"ד כי כ"ע שלא השלים הבנין עדיין לא ישב אדם בו עד שיוכר נזקו ולא יוכל להתברר הנזק עד שיהיה וא"כ לכ"ע אין לו חזקה. ואף שיש מהפוס' שצידדו לכאן ולכאן בפתיחת פתחים, הנה כבר אמרנו שאין כל הענינים שוים. כי בנד"ז המביט בפתחים הללו מרחוק שהם למעלה מל' אמה. לא יוכל לשער שיהיה מהם הז"ר כ"ע שלא נשלם הבנין כי יאמר אפשר בנה עליה ועשה לה חלונות סמוכות לתקרה לאורה. ולא ידע מה שהוא מבפנים בחצירו שנ הבונה ולא יוכל לדעת עד שיראה המעשה בפועל דהיינו עד שיגמר השכלול וישב בה ויביט בשכיניו, וזה לענ"ד ברור למי שיודה על האמת, ואפי' המכחיש הנה עכ"פ יודה דהיזק זה אינו כ"ך כמו שאחר התקרה ובנין המדרגות. וה"ז דומה למ"ש הרב הכנה"ג סי' קנ"ד בשם מהרש"ך אות מ"ה מהגב"י דאפילו במקום שנוהגים חזקה להז"ר, אם החזיק בהז"ר שאינו תדיר אינו יכול להחזיק בהז"ר תדיר וזה פשוט:
ולענין אם לא רצה להקרותו ויניחנו כמו שהוא עכשיו בלתי תקרה בכלל גגיהיו אי מצי או לא, עיין סימן קנ"ט ס"ב ורי"ס ק"ס דבעל הגג עושה מחיצה גבוהה ד"א לסלק היזקו ומבואר בב"י הט' משום דתשמיש החצר קבוע ותשמיש הגג אינו קבוע, וכיון שכן בעל החצר משתמש ואינו נזהר מבעל הגג לפי שסובר שאינו שם ולפעמים שהוא שם ורואהו. ונמצא בעל החצר ניזוק בראייתו של בעל הגג אבל בעל הגג כבר יודע וכו' ולשיטת הרמב"ם דמחלק בין עשויין לדירה וכו' ה"נ בשאינם עשויים לדירה צריך לאוקמה דאלו היו עשויין לדירה היו צריכים לעשות בין שניהם מחיצה וכו' ע"ש:
באופן שהעולה מדברי מר"ן בב' סימנים הללו דצריך המזיק לסלק היזקו שמגג לחצר בבנין ד"א והגם שנראה שהמנהג שאין מעכבין מגג לחצר. מ"מ בנד"ז שהקיפו בכותלים מד' רוחותיו ופתח בו פתחים נר' דלא דמי לגג בכל פרטיו ויש בו עדיפות עכ"פ על הגג כי בגג אינו יכול לישב בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ובזה יוכל להסתופף בצל הכותלים ועכ"פ מזיקו הרבה יותר מהגג:
אחרי כותבי ראיתי למהרסב"ד הקדמון בכ"י שכתב שראה לאחד קדמון שבא מעשה לפניו בראובן שפתח חלונות בביתו משקיפות לחצר א' של ב' או שלשה שכנים והחלונות למעלה מארבע אמות מחלק הבית באופן שאם ירצה להשקיף ולראות בחצר הנז' צריך להביא סולם לעלות עליו ונוסף על זה שסתמם "בלגבס" באופן שבהיות החלונות הנז' סתומים כנז' א"א שימשך הז"ר לשכנים הנז'. ועכ"ז הם מערערי' ומעכבים עליו ופסק שהדין עם השכנים כי בנקל יפול "האלגבס" ועוד טעם ב' שע"י השלכת אבנים מבחוץ יפול לגבס גם יש לחוש שמא בעל החלונות עושה עתה תחבולות בעשותו על התכונה ההיא החלונות הנז' בחושבו שבעשיית החלונות על התכונה ההיא יסתום פי המערערים עליו, ולקצת ימים יסור לגבס ויהיו החלונות פתוחות לרוחה אויר ואורה כרצונו, ויהיו מוכנות ומזומנות להז"ר, ולכן מכל הלין טעמי יכולים השכנים לעכב עליו לסותמם בבנין, ולפי שראיתי שזו שנה שניה והם חולקים השכינים ע"ז, לכן אמרתי לכותבו, ע"ך נמ"ך. וחתום הרב הנז':
ומדבריו הללו יש ללמוד תרתי. חדא דכ"ע שהם עסוקים בבנין אין לו חזקה. שהרי בנדו"ז כבר פתח ובנה אותם בבנין לגבס שהוא חלונות דקים עשויים בציור וכיור כמו שעושים בזמנינו ג"ך ליופי ולאורה קצת בענין שלא יציץ מהם. אשר בכל זה עכ"פ יש שיהוי זמן מה, ועכ"ז פסק לסותמו, ב' למדנו ג"ך שצריך לסותמו סתימא מעלייא וכמ"ש ג"ך הרא"ש והביא דבריו הטו"ר סי' קנ"ד סי"ד שכתב דדעת המפ, אפילו היכא דאין לו חזקה א"ץ לסותמו:
אלא להכי אהני שאין לו חזקה שיכול לבנות כנגדו וכתב ע"ז הטו"ר דלא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא כיון שאין לו חזקה צריך לסותמו, וגם מר"ן שם העתיק לשון זה בצורתו. וגם מור"ם בסימן קנ"ד ס"ז גבי מ"ש שם דאפילו לסוברים י"ל חזקה, היינו לגופו של חלון וכו' סיים וז"ל וצריך לסותמו והוא מדברי הרא"ש הללו, ועי' נ"ך בב"י שם ס' הנז' שהביא בשם הריטב"א דסתימת נסרים בעלמא לא הוייא סתימא, וכ"ש במטלוניות, וכל שב"ד ציוו לסותמו יש לו לסותמו סתי' מעלייא בריבשה וטינא: מעתה אפילו אם המצא ימצא לאיזה פוסק היפך מזה אנן מיהת בתר דברי מר"ן גרירי:
ומסתמיות דבריו שלא פקפק לא בדברי הרא"ש ולא בדברי הריטב"א ודאי שכן דעתו ואפי' אם נאמר שאין דעתו ברורה, הנה מור"ם מיהת גיל' דעתו להדייא כהרא"ש וכמ"ש, איברא שבתשו' מר"ן סי' קכ"א מבואר דאפי' סתימת קנים מהנייא, וראייתו מדברי הרמב"ם פ"ב ומגמ' דריש כתובות, ומ"מ אפשר לו' שחזר בו. וצ"ע כעת ואין הפנאי מסכים זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן הכ"ד החו"פ בכסלו דהאי שתא תרו"ם ידך לפ"ק וקיים איש צעיר. ע"ה שמואל עמאר ס"ט