אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן עח

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן עח

סימן עז

ה"י אברהם אסבאג עשה מלבושים נאים לבניו הסמוכים על שלחנו קסאסט דלמלף וסלאהם, ושוב נתקוטט עם אשתו ועמד לגרש, והבנים הנז' לא רצו ללכת אחריו אלא אחרי אמם, ומרוב כעסו עליהם רצה לחזור על המלבושים הנז' למוכרם ולקחת דמיהם ואשתו טוענת שמשעה שנעשו להם לא נעשו אלא ע"ד לזכות בהם, וגם ע"ז נתעצמו בריב וגדלה צעקתם לפני אחד מהבדי"ץ וזכה האב בדינו מלפני הבדי"ץ אלא שבקשו ממני האם והבנים הנז' לתוות דעי בזה:

והנלע"ד בזה שיפה דן החכם הנז' אף כי לא ראיתי טעמו, דדין זה נלמד מדברי מר"ן ח"מ סי' צ"ז סכ"ו מדין בע"ח שגובה בג"ש ומועד ע"ש, ומקורו מדברי הרמב"ם פ"א מהל' טוען וע"ש ובדברי הרה"מ שכתב שיצא לו דין זה ממ"ש פ"ק דב"ק האחין שחלקו וכו'. וכמ"ש בירושלמי והביאו בהלכות וכו' ע"ש, ודין האחין הובא בח"מ סי' רפ"א ס"א ע"ש:

גם הרב הסמ"ע סימן צ"ז ס"ק ס"א הביא טעם ה"ה שבגדים יקרים הללו מסתמא אינו מקנה אותם להם אלא ע"ד שאם יצטרך להם יקחם מידם וימכרם משו"ה בע"ח גובה מהם גם באה"ע סימן צ"ט ס"א גבי מגרש מדעתו בלי טענה פסק כדעת הרמב"ם הנז' דבג"ש ויו"ט שמין. ואף שהרא"ש והטו"ר שם פליגי וס"ל דאין שמין לא בג"ש ולא ב"ח, מר"ן ז"ל מיהת פסק כדעת הרמב"ם דשמין:

אלא דבאה"ע סימן צ' סט"ו מצינו לו שפסק כדעת מהריק"ו שאינו יכול למכור מטל' שקנה לאשתו אפילו לא באו לידה, ואפילו אין לו במה להתפרנס, וכתב שם דאין חילו' בין בג"ש לבג"ח, זולת כלי זהב ובדולח, והיא כדעת הי"מ שהביא הרה"מ ופסקו מור"ם ג"ך בח"מ סימן צ"ז בשם יש חולקים וע"ש שטעמם הוא לפי שהבעל מקנה לאשתו בין ש"ח בין של שבת וכו' ע"ש:

ודבריו הללו סתרי להדייא אהדדי עם דבריו שכתב בב' המקומות הנ"ל, ויש לתמוה שאם דעתו כמהרי"ק בזה היה לו לפסוק בכל דינים הללו כדעתו כי לדעתו ז"ל דין גרושה ובע"ח והקדש ואם יכול למכור מבגדי אשתו כולן שוין, וכמ"ש הרב"ש בסי' צ"ט סק"ג ולמה לא פסק כוותיה רק בדין זה ובשאר מילי פ' כהרמב"ם. ואם דעתו כהרמב"ם וכמנהגו הי"ל לפסוק בכולהו כוותיה כ"ש שרבים וגדולים קיימי בשיטתיה בזה, והם הריטב"א ובעל המאור והריב"ש הביא דבריהם הרב"ש בסי' צ"ט סק"ג הנז' וכן היה גם כן דעת ה"ה והרב הסמ"ע דאייתי' לעיל:

והנה אמת שכבר נתעוררו בזה הרח"מ בסי' צ' סקנ"א והב"ש סקנ"ב שהרח"מ שם כתב דמר"ן פסק כן ע"פ דעת מהר"מ שהביא מוהריק"ו בשו' י"ז שאין לחלק בין בג"ש לחול רק באחין שחלקו ולא בבע"ח ובעל אבל הרמב"ם פסק להיפך, וכן סתם המחבר בח"מ סי' צ"ז סכ"ו, וסיים שם הרח"מ שאין לחלק דכאן מיירי לכתחילה. דזה אינו דאין לך בע"ח גדול ממי שאין לו מה יאכל, ועיין לקמן סי' צ"ט עכ"ל, גם הרב"ש שם סקנ"ב אף שפלפל בזה ודעתו לחלק בין בדיעבד לכתחי' רצה לומר דבע"ח הוי כבדיעבד מצד שכבר שיעבד לו נכסיו מ"מ מסו"ד מוכח שהוא כמודה לדברי הרח"מ דאין לחלק, דלפי דברי מר"ן כאן משמ' דאפי' בדיעבד המכר בטל. גם הביא שם תשובה שהביא הרב"י בשם מ"ך דמשמע דהמכיר' בטילה אפילו בדיעבד דלפי"ז תגדל התימא על מר"ן בסתי' דבריו אלא שגם הם ז"ל לא ביררו הדין כמאן נקיטינן אם כדבריו דסימן צ' או כדבריו דסי' צ"ט וח"מ סי' צ"ז: גם אין סברא לחלק בזה מדין חזקה בנכסים, שאם מט' זה פס' מר"ן כן: גם באינך יתכן שיהיו מוח' ועכ"ז לא חילק ומ"מ הנראה פשוט דלענין הלכה לדידן דגרירי בתר דברי מר"ן, נקיטינן ודאי כדעתו בב' המקומות דסמי חדא מקמי תרתי:

מעתה לפי"ז פשוט הוא שיכול האב הנז' למוכרם ולקחת דמיהם:

והנם שכפי הנראה באברהם הנז' כעת שהוא מרווח ולא אצטריך לדמי המלבושים הנז' לא לפריעת בע"ח ולא לפרנסתו, אלא להכעיס עושה זה להקניטם ולהתנקם מהם על שנגררו אחרי אמם, ומדברי הרב הסמ"ע הנ"ל מש' דלכשיצטרך הוא דמצי למכור, שכ"ך להדייא שאין אדם מקנה וכו' אלא ע"ד שכשיצטרך יקחם מידם וימכרם:

מ"מ נראה דדבריו לאו דוקא. אלא ה"ה כ"ז שירצה רשאי למוכרם, שהרי עיקר הטעם אינו תלוי בצריכיותו, אלא מצד שאינו מקנה אותם להם מעיקרא ע"ד לזכות בהם לגמרי, ומשו"ה רשאי לחזור בו, ולט' זה מ"ל הוצרך למזונותיו או לבע"ח, מ"ל הוצרך להם מט"א, סו"ס הזכייה מעיקרא לא היתה בהחלט, וכן מוכח ג"ך להדייא מדין אחין שממנו נלמד דין זה כמ"ש הרה"מ דהתם ודאי אע"ג דלא אצטריכו להו עכ"ז חולקים אותם מדינא משום דלא מקנו אהדדי אלא כל זמן שירצו:

וה"ן דכוותה, וע"ש בדברי ה"ה דאייתינן שבירר הדברים היטב וז"ל, והרב ז"ל דימה דין בע"ח לחלוקת אחין לפי שהכל מטע' א', שאינו עולה בדעת הבעלים להקנות בגדים אלו המכובדים שהם מיותרים ע"מ שלא יוכל למכרן, ולפיכך נישומין בחלוקת האחים ונגבין לבע"ח עכ"ל. הרי שכולם טעם א' להם משום שאין הקנאתו מתחי' הק"ג, באופן שהדד"א שרשאי האב למוכרם כ"ז שירצה וכמש"ל, ויפה דן החכם הנ"ל אם טעמו ממ"ש:

אלא שמתוך זה נסתפקתי לענין אם מת האב, ונמצא שכבר עשה בחייו מלבושים נאים לבן א' בין הבנים:

או שעשה לכולם זה למעלה מזה, אם הכל יכנס לחלוקה ואפילו עם האל': ונראה שהכל יכנס לכלל חלוקה, דכיון שעיקר הטע' הוא משום שאין אדם מקנה דברים אלו הק"ג. כי היכי דאמרינן דאם הוה אבוהון קיים הוה מצי לחזור, ה"ן לאח"מ אנן טענינן להו הכי ואף שראיתי למור"ם סי' ע"ד ס"ב גבי מציאת בנו הסמוך ע"ש דקי"ל שהיא של אב, שכתב דאם מת אינו מוריש מלאכת בן א' לשאר יורשיו כיון שלא תבעו, גם בב"י סס"י קע"ז בשם העיטור והביאו הרב הסמ"ע שם מבואר דאפי' במציאה שמצא בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו היא לעצמו. וא"ך ה"ן מצינן למימר כיון שלא תבעו הם לעצמו הא ליתא מתרי טעמי חדא דראינו להרב"י בבד"ה שגמגם בדברי העיטור והעלה בפירוש דברי הירו"ש דמיירי בהיה חלוק בעיסתו וכההיא דפ' חזקת. אבל אם לא היה חלוק בעיסתו אע"ג דידע אביו ושתק לא מחל ע"ך וכיון דקי"ל כמר"ן אפילו כדבריו דבדק הבית לא נפקא לן מידי לדינא מדברי מור"ם. דאיהו ז"ל ס"ל דלא כמר"ן בבה"ד, וגם הסמ"ע נר' דלא ראה דברי מר"ן בבד"ה, ודברי מר"ן הללו שבבד"ה העתיקם הרב הכנה"ג בסימן קע"ז, ובודאי דלהעיר ע"ז הוצרך להעתיקם ב' אפי' לדברי מור"ם יש לחלק בין נדו"ד לההיא דמור"ם דההיא דמור"ם איירי במה שסיגל או הרויח בחיי אביו, ואמדינן דעתיה דכשלא תבעו מחל מחי' בהחלט. אבל בנדו"ד האומדנא להיפך. דאמדינן דעתיה דלא נתן מעיקרא במתנה מוחלטת אלא לשעה, ובודאי שגם מור"ם יודה בנד"ד דלא מחל:

שו"ר להרה"ג בחי' על הש"ע בסי' ע"ר שגם הוא דחה דברי מור"ם והעלה כדברי מר"ן בבד"ה, ע"ש באופן קם דינא דרשאי האב למכור את שלו ואפילו לאח"מ חולקין וכמ"ש. זהו הנראה לע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן ולרח"פ באייר תרמ"ט לפ"ק והשו"ב וקיים הצעיר שמואל עמאר:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה