שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן עז
בדין הסבלונות שפסק הבעל לאשה בעת כניסתם לחופה כלי כסף וכלי זהב ובדולח אם גובה מהם הבע"ח וכן אם יכול למוכרם להתפרנס מהם, עיין למר"ן בחו"מ סימן צ"ז סכ"ו שהשוה דין הכניסה לו לדין מה שפסק לה בעת הנישואין לגבי בע"ח דאינו גובה מהם וכתב הרב מהר"ש אסבאג זלה"ה וז"ל וא"כ זכינו לדין שכמו בהכניסה לו כתב הרב ב"ש באה"ע סי' צ' סקנ"ב דאין הבעל יכול למכור כלי זהב ובדולח אפי' להתפרנס ה"נ מה שפסק לה וכ"כ מוהרי"ק שו' י"ז דאפילו זהב ובדולח אם הכניסו לה בעת הנישואין אינו יכול למוכרו אפילו לפרנסה. עכ"ד והרה"ג כמוהרר"ף בירדוגו זלה"ה הביא דבריו הללו וכתב שהם תמוהים מאד, דבב"ש סקנ"ב כתב דמהרי"ק איירי בהכניס הוא דיכול למכור וכן הוא במהרי"ק להדייא דיכול למכור והוא פסק מר"ן והעיקר נר' דאף דהשוה מר"ן מה שהכניסם לו למה שפסק, היינו דוקא לגבי בע"ח. דכולם אין בע"ח גובה מהם אבל לגבי מכי' להתפרנס יש חי' דמה שהכניסה לו אין חילוק בין בגדים לכלי זהב דכולם אינו יכול למכור אבל בהכניס הוא בגדים אינו יכול למכור, וכלי זהב יכול למכור אמנם בע"ח אינו יכול לגבות כלל אפילו כלי זהב ובדולח זולת אם היה שטרו קדום קודם לנישואין וכתוב בו שי' מטל' אג"ק אזי יכול לגבותם, ואין בזה תק"ה זה פשוט:
גם הרב המבי"ן בנו כתב שדברי הרב מר אביו זלה"ה עיקר ולדידן אין תמיהה כלל על הרב מהרש"א דמ"ש מהרי"ק דכלי זהב ובדולח יכול למכור להתפרנס וכפסק מר"ן. היינו במה שעשה לה אחר הנישואין אבל במם שפסק לה לא נתבאר דעת מר"ן באה"ע אך למד מדבריו דחומ"ש ממה שהשוה דין מה שהכניסה למה שפסק לה בעת הנישואין. וכיון שמצינו להרב"ש בסקנ"ג שכתב דבהכניסה לו אפי' כלי זהב אינו יכול למכור ה"ה במה שפסק לה דאפילו כלי זהב אינו יכול למכור:
וש"ר לו בחי' על אה"ע שפסק כדעת הרב מהר"ש אסבאג להדייא דבפסק לה אין חי' בין בע"ח לפרנס' וכי היכי דבע"ח אינו גובה גם מכלי זהב ובדולח גם לענין פרנסה אינו יכול למכור גם כלי זהב ובדולח ומ"ש מר"ן דבפרנסה יכול למכור כלי זהב ובדולח היינו במה שעשה לה אחר הנישואין והוא כמ"ש הרב מהר"ש אסבאג בדקדוק, ותמיהה לן על הרב המבי"ן זלה"ה איך לא הרגיש בזה:
באופן שהדד"א דבמה שפסק לה אין חילוק בין בגדים לכלי זהב ובדולח בין לפרנסה בין לבע"ח וצויי"מ וימ"ן: