שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן עה
מעשה היה בראובן שהיו עליו חובות ועיס' ורבית אוכלת בו, ומכר בית א' לש' כדי לפרוע חובותיו, ולפי שלא נמצאו ללוקח מעות הותווך עמו להרחיב לו זמן מחצית לסוף חדש ומחצית לב' חדשים והתנה עמו בע"ה שאם עבר שו"ז ולא פרע חוקו יפ' לבעלי העיס' שנושים בו ריוח כפי מה שהוא מוסכם עמהם, ועתה עבר זמן זמנם זמניהם ולא פרע ועמד לתובעו בדין, ונסתפקתי אם זה רבית או לא, כי יש צד לו' שבשכר המתנה הוא נותן לו ויש צד לומר שכיון שהתנו שאם לא יפרענו בזמנים שקבע הוא שיתן הריוח. איהו דאפסיד אנפשיה:
ושוב חפשתי ומצאתי נד"ז ממש לסרב התשב"ץ ח"ג סי' קמ"ט ופסק דאין כאן רבית שאם היה מתנה מתחילה שיתן לו כו"ך בח"ח או בשנה הוי רבית אבל תנאי זה לא היה אלא אם לא יפ' בסוף הזמן ואם היה פורע לא היה חייב כלום וא"כ און כאן שכר המתנה כלל לא למפרע ולא להבא אלא כעין קנס אם לא יפר' וכתב שכ"ך הרב מהר"י ן' מיגאש בפרק גט פשוט והרשב"א חזק זה בראיה מפ' איזהו נשך ואילו היה זה רבית היו הסופר והעדים פסולים וכו' ע"ש:
ושו"ר עוד כיוצא בו למר"ן סימן נ"ד בב"י מחו' ד' שכתב בשם בעה"ת דמותר, אך מדבריו דיו"ד סי' קע"ז סי"ד בשם הרשב"א נר' דאסור משום הערמת רבית וע"ש בב"י שהביא דברי בעה"ת ואחריהם דברי הרשב"א ופ' כהרשב"א, ומ"מ נר' דלא דמי נד"ד להך דהרשב"א. שהרי הרשב"א עצמו כתב בנד"ד דמותר ואפי' לדבריו דיוד"ע היינו אי איכא חשש הערמה אך בכג"ד דליכא חשש כלל נר' דמותר לד"ה ועוד יש לחלק גם בדברי הרשב"א דיוד"ע עם דברי בעה"ת ודו"ק, וגם זה צריך לי תלמוד ואין הפנאי מסכים לברר הדין כי עשו שלום בניהם ונתפשרו: