שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן עד
בדין מתע' אי מצי לחזור, עיין למר"ן ביו"דע סימן קע"ז סל"ו שהשוה אותו לדין פועל המובא בח"מ סי' של"ג סי"ג אך מספקא לן אם היה הדבר בקנין או שבועה כנהוג מה דינו. והנה ראיתי להרשב"א בחידושיו פ' האומנים שכתב וז"ל, ודע' מורי הרב שאין כל דיני משנתינו וכו'. אלא במי ששכר פועלים באמירה בל"ק. שאם נתחייבו פועלים בקנין המלאכה מוטלת עליהם, ואפי' נאנסו חייבים להשלים ע"י או ע"י אחרים או לשלם מה שהפסיד בע"ה, גם מר"ן בב"י סימן של"ג הביא בשמו מ"ש בתשובה משם רבותיו שלא אמרו יכול לחזור אלא בשכי' באמירה וכו' ע"ש אך הריב"ש רי"ס תע"ו כתב להיפך ע"ש, והרב המבי"ט ח"ב קל"ב כתב דאלו ראה הריב"ש תשובת הרשב"א בשם רבותיו אפשר שלא היה חולק, והסכים הוא לד' הריטב"א דבקנין לא מצי הדר אך הר' הש"ך שם ס"ק י"ד העלה להיפך והעלה ג"ך ראיה מדברי הריב"ש ע"ע ומ"מ דבריו ז"ל שכתב דהוי ק"ד לא משתמע הכי מדברי הריב"ש וגם במ"ש שאולי גם המחבר חזר בו. נראה דלאו משום שחזר בו לא חילק כן בש"ע. אלא משום דאיהו ז"ל ס"ל דדברי הריטב"א לא נאמרו אלא בקבלן כי ע"ך קבעם בב"י סס"א דמיירי בקבלן. דאם איתא דס"ל דבפועל איירי לא הו"ל לקובעם אלא מס' ג' ואילך דאיירי בפועל וממילא נימא דכ"ש בקבלן. משא"ך השתא דקבעינהו בקבלן, ועיין בסמ"ע בדרישה שכתב וז"ל והכלל הוא דכל פועל שהוא קבלן מיד שהתחיל במלאכה או הלך שוב אינו יכול לחזור:
וה"ה אם קנו ממנו כמו שהתחיל דמי וכמ"ש הרשב"א בתשו' והביאה הב"י וכו', וכ"ז בקבלן דקבלן לא מיקרי עבד כיון שעושה מלאכתו מתי שירצה אבל פועל ושכי' אפילו כבר התחיל במלאכה או שקנו מידו חוזר בו וידו עה"ע עכ"ל:
ומדבריו הללו משמ' כמ"ש, שדברי הריטב"א שהביא הב"י לא הביאם אלא לענין קבלן ושו"ר להרב פתחי תשו' סימן הנז' שהאריך גם הוא בזה ע"ש סק"ג:
ולענין שבו' ראוי לתת טעם לעיקר חלות השבוע' אם תחול או לא כיון דאיכא למימר שכבר מושבע ע"ז מהס' כדאמרינן כי לי בני יש' וכו': והנה מר"ן ביו"ד סימן רל"ט הביא דברי הר"ן דפ"ק דנדרים ופ"ג דשבועות, דכל דבר שאינו מפורש בתורה אלא מדרש חז"ל. אף שהוא ד"ת השבוע' ח"ע וע"ש בש"ע ס"ו:
ובדברי הש"ך סימן רל"ו ע"ד מהר"ם שם ס"ד אך בא"ח סי' תי"ח ס"ד ותק"ע ס"ג כת' הנשבע להתענות וכו' השבוע' ח"ע כיון שאינם אלא מדרבנן, אלא שמדברי הרמב"ם נר' לכאורה שהם של תורה:
ובאמת ראוי לחקור דאפי' אם הוא מה"ת הרי סו"ס אינם אלא מדרשא כדאמרינן ביומא דפ"ה דנפקא לן מיתורא דקרא דועניתם וכו' ור"ח נמי מדאיתקש למועדים כדכתי' וביום שמחתכם וכו' וכיון שהוא ז"ל כתב דלהרמב"ם מילתא דאתייא מדרשא חיילה עלה שבועה. היאך כתב כאן בא"ח דלדעת הרמב"ם לא חיילה. וראיתי להש"ך ביו"ד סימן רט"ו סקי"א והפר"ח בא"ח סי' תי"ח שנתעוררו בזה ע"ש ודחו דברי מר"ן בא"ח, וראיתי לסרב המבי"ט ח"א סי' כ"א שמחלק בין דבר שאין במשמעותו לא לאו ולא עשה לדבר שיש במשמעו' לאו או עשה ולכן עיוה"ך שנא' בל' עשה וכן ר"ח דאיתקש למועדות וכתי' ושמחת בחגך חשיב כמוש' ועומד אע"ג דאתי מדרשא וזה נ"ל נכון ליישב דברי מר"ן:
ולפי"ז בפועל נמי דלא אתייא אלא מדרשא ואין בה לא עשה ולא לא תעשה ודאי דחיילא כיון דלא נפקא אלא מדיוקא, דכי לי בני יש"ע:
וע"ע טעם אחר לזה מתוספות דשבועות דכ"ב ע"ב ד"ה אהיתרא קא משתבע, וכן בדכ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה וכו' ע"ש, וע"ע למר"ן בכ"מ פ"ה מ"ה שבועות דין ז' ח' וכתבתי כל זה למזכרת בלי סדר כמנהגי ולכשאפנה אשנה בע"ה. הצב"י שמואל עמאר: