שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן סו
בשי' שנת תרל"ח כתבנו איגרת לבתי כנסיות להוכיחם על המסירות, והארכנו בזה ממ"ש פ' הרואה דהמוחזק במסירות חייב מיתה מדין רודף. ואפילו אמר אלך ואמסור הותר דמו וכו' גם הבאנו דבריהם דפ' הניזקין גבי קמצא ובר קמצא דבעו למיקטליה וכו', גם דבריהם דבב"ק פרק הגוזל בתרא מדכתי' בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה התוא הזה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו, כך ממונם של ישראל כיון שנפל ביד האומות אין מרחמין עליו גם כתבנו להם שמנהגם של יש' לנדות ולהחרים בחרם הקדמון המסודר אצלינו מהא' ה"ה כמוס עמדי גם הודענום שמי שהוחזק בזה ב' או ג"פ מותר להורגו ולמוסרו ביד אה"ש, והוא מן המורידין ולא מעלין, כמ"ש בפ' אין מעמידין, והאומר אלך ואמסור אף שאין מותר להורגו בלתי התראה מ"מ אם התרו בו ואף עפ"ך אומר הורגין אותו, ואפי' מפני ממון הקל כההיא דפרק הגוזל בתרא בההוא דהוה מחוי תבואה דחבריה ע"ש. והארכנו באיגרת הזאת כיד ה' הטובה עלינו, שחייבים הציבור לפרסמו ברבים שהוא מנודה ולהבדל ממנו, שאם לא יעמדו ע"ז יגבירו כח המוסרים: