שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן סא
בדין יורש שתבע שאר יורשים לדין הערלים:
זה מה שכתבתי אני הצעיר שמואל על שמועה כי באה שעמד איש א' בקי בדיני הערלים ויש לאל ידו עם מלכיהם ושריהם. ועם מלכנו ג"ך, ורוצה ליכנס בגבול תורתינו הקדושה להקריב משפטי ישראל לפניהם. ובפרט דיני נחלות וירושות:
שמועה שמענו וציר באיים שולח לקולה תצלינה אזננו וחובה עלינו להעלותה לפני כסא כבודכם כי כולנו בני איש אחד נחנו וידענא בכו שתשיתו לב לכתבינו, ויכנסו באוזניכם דברינו, כי מי גם בכם ויסגור דלתי עיניו מראות ברע אשר ימצא את הצאן ואב אחד לכולנו ומי הוא זה ואיזה אשר ימלאנו לבו לצאת לפעלו וברוב חילו לא ימלט עיר ועיר מדינה ומדינה את אשר ישנו פה ואת אשר איננו:
התפול צפור על פח הארץ ואין מושיע לה או כי יכרה איש בור ולא יכסנו. האם יורו זיקים כברקים לבלע נחלת ה' ותורתו ולא נחוש לנפשותינו. אבן מקיר תזעק ושמים ילבשו קדרות ושק יושת כסותם ובת קול צווחת מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו. וכל העם מקצה צווחי בייא בייא ראינו שערורייה כד רגיז רעויא על ענא עביד לה נגידא סמייתא האיש א' יחטא ועל כל העדה תקצוף למה נמות כי תאכלנו, גורלך תפיל בתוכינו, ומצאת כי תדרשנו ידנו לא שפכו ולא ראו עינינו והקב"ה משיב מי אשר חטא לי אמחנו. ואם מן שמים נלחמו וכך ענו אנן מה נעני אם נחדל מהגיש משפטינו לפני אחינו ושרינו, ואף כי ידענו מיעוט ערכנו ושפלות מצבינו, כי אין לנו פה לדבר נגד מעלתכם כי יפול הנופל ממנו:
מ"מ ההכרח אלצנו דחקנו, ליכנס לפנים ממחיצתינו, ולהעתיר דברים שלא כסדרן לפני גדולי הערך אשר קטנם עבה ממותנינו, כי ראינו שמתנומה לא תצא מעלה רמה כמוץ אשר תדפנו וחכמה ודעת ושכלות לא תצא מעצלות ושפלות בעצלתים ימך המקרה ויעבור והנה איננו, והגבורה יש לה שם ותפארה תציל מעברה וזעם וצרה ולפני גדולים תנחנו, ואף כי אין כחנו אלא בפינו, והדבור נחלק לשלשה איסור והיתר ומצוה וחוששנו מאיסור פן יפגענו, מ"מ עת לדבר דבר בעתו מה טוב אדברה וירוח לי ואיש עצתו יודענו, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים והיתה הרוחה קול ששון וקול שמחה תגלנה עצמות ויאמרו החייתנו, דין כזה אין לו אלא פצרה להפציר ולעתור ולרצות לפני רבים וגדולים בחכמה ובמנין אשר יש לאל ידם להציל עשוק מיד עושקו לחפשי ישלחנו טרם יגדל הכאב ואש תבער יער ובערה ואין מכבה אם יוספים אנחנו כי זה כל פרי ההשתדלות להוציא ציץ ישע טרם תצא חמה מנרתקה חמת מלך מלאכי מות ללחוך את כל סביבותינו איש חכם יכפרנה בחכמה בתבונה ובדעת והיה הדבר כלא היה הענן יכסנו. מה גם בהיות הדבר דבר שבחובה על כל איש ואיש אשר נגעה בו בלבו יראת קונו כנדו"ד אשר רצונינו להציע לפניכם שהוא דבר נוגע לכלל ולפרט ולהעמדת דגל תורתינו חובה על הגדולים להשגיח על קטניהם לבלתי ידח נדח ממנו. עיניהם לנוכח יביטו בתקלות הדור ופרצותיו ולמהר לרוץ לעזרה להקהל ולעמד על נפשם כל אשר ידבנו, וזכות אבותם מסייעתם צדקתם עומדת לעד גם עד זקנה ושיבה, אלק'ים אל תעזבנו, ואם העלם יעלימו עיניהם עבירה בידם ועונשה ברור מבית ומחוץ תצפנו. כאומרם מי שיש בידו למחות בעירו נתפס על עירו בביתו נתפס על ביתו ואמרו ואשמם בראשיהם אשר יוכלו לשבר מתלעות עול אנשים אשר ילכו לפנינו ואמרו הרואה חבירו עובר עבירה ואינו מוחה בו כאלו הוא עובר ונענש תחילה כמ"ש וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי כל מחמידינו, ואף כי מארי דביתא אמר גלוי ויודע לפני שאפילו היו מוכיחים לא היו מקבלים עכ"ז מדת הדין אמרה אם לפניך הוא גלוי לפניהם מי גלוי ותמוגנו ביד עונינו ובספר חסידים אמרו עובר שלא הוכיחוהו ומת הם שהרגוהו ודמו יבוקש ממי שלא הוכיחו כי אחינו בשרינו, ואם הוכיחו ולא קיבל עליו נאמר ואתה כי הזהרת רשע הוא ימות בעונו' ואתה את נפשך הצלת איננו שומע בקולינו, גם אמרו שנוטל המוכיח כל זכיותיו חסד יסובבנו, ואם כל זה אמור על חטא פרטי שאינו נמשך היזק ממנו' לא לכלל ולא לתורתינו, כ"ש בהיות הדבר נוגע בכבוד ה' ותורתו שבודאי מצוה עלינו לתור ולחפש בחורין ובסדקין לחבוש מזורינו, ולהתקשר בקשר האחדו' אגודות אגודות וכיס אחד יהיה לכולנו לקיים מצות ובערת הרע מקרבך ולרומם שם אלקינו, פוק חזי מ"ש הרב הגדול הריב"ש סי' ע"ט על כיוצא בזה ויאירו עיניך זה ינחמנו, ואפי' אם היה דינא דמלכותא חייבים לסרב בו וכמ"ש הרמב"ם פ' ז"ך ממלוה ובדברי הרב המגיד שם דרוב הגאונים ורבינו סברי דלא נאמר דד"מ אלא בדברים של מלך כגון מסים וארנוניות וכ"ך ג"ך רשב"ם פ' חזקת וכ"ך ג"ך הרשב"א בתשו' הביאה מר"ן בחמ"ש סי' כ"ו וז"ל, אבל ללמוד מזה ללכת בדרכי הגויים ומשפטם חלילה לעם קדוש לנהוג ככה, ועושה אלא מפיל חומת התורה ועוקר שורש וענף והתור' מידו תבקש, ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דד"מ תועב וגזלן הוא ואפי' גזילה ישיב רשע מיקרי, ולא תהיה כזאת ביש' ח"ו. שמה התורה תחגור שק עליהם וכו', וע"ע בתשו' הרשב"א שהביא הרב"י בסימן ס"ח, ועיין למוהריק"ו שורש קפ"ז, דינא ד"מ לא נאמר אלא דוקא במסים וארנוניות השייכים למלך. אבל בדינים שבין אדם לחבירו פשיטא ופשיטא דלא אמרי' דדמ"ד, דא"ך בטלת תורת משה וכל דיני תורתינו הקדושה ח"ו, ועיין עוד למהר"מ א"י סימן נ"ב שהחמיר מאד בזה וכתב דבר נדוי הוא וכ"ך ג"ך רבינו ירוחם בשם הרי"ף, וע"ע להריב"ש סימן ק"ג שמחרימין ומנדין למי שמחזיק ביד ההולך לדון בערכאות של גויים וע"ע להרשב"ץ ח"ב סימן ר"ז כמה הפליג בזה ולא מבעייא אם דיניהם אינו כדיננו דודאי הוא גזלן ופסול לעדות עד שמשלם כל מה שנטל שלא כדיננו, ואם קידש אשה באותו ממון אינה מקודשת וכו'. אלא אפילו אם דיניהם כדיננו אסור, וע"ע להר' מוהרימ"ט ח"א סי' ז' שכתב דאפי' נוהגים לדון בפניהם אין מנהגם מנהג כי שם הביא תשובת הריב"ש מזה, וכתב עליו וז"ל לכאורה משמע מדבריו שבמקום שנוהגים לדון וכו' אך איך יתכן זה שיעזבו מקור מים חיים ותורת ה' ליקר שם אלילהם בשביל מנהג, והרי הרשב"א כתב בתשו' על מי שמתה בתו ותבע לחתנו בערכאות של גויים שיחזיר הנדונ' בטענה שהכל יודעים שהם הולכים בדיניהם, וכל הנושא אשה שם כאלו התנה כן, והשיב שאף שכל תנאי שבממון קיים מ"מ לדון כך מפני שהוא משפטי הגויים איסור גמור הוא. והחמירו בזה מאד. עד שכתבו הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה מפיל חומת התור' ועוקר שרשיה וענפיה, ועיין שם עוד שכתב, דאפילו גזר המלך בהדייא ללכת בערכאות ש"ג אין אלו משפטי המלוכה ולדברי הכל אין עלינו לקיים זה, וא"ך איך כתב הריב"ש לנהוג מנהג מיורקה. האם מפני שנהגו כרצונם נתיר להם נגד הדין להרים יד בתורת משה וכו' ע"ש, ועיין להריב"ש עצמו בסימן ק"ז שכתב שהוא עצמו ביטל מנהגם, עיין שם באורך וע"ע להרב הכנה"ג שכתב בשם משפטי שמואל סימן ק"ג וק"ד שכבר הסכימו כל הפוס' דמנהג נגד איסור לא יועיל אף שהוא מנהג פשוט ועל פי ותיקין. וכ"ש אם יש בו ביטול מצוה מן התורה, דודאי כ"ע מודו דלא אזלינן בתריה וע"ע להרב מהרשד"ם בתשו' סי' שהחרימו חרם חמור רבני וגאוני עולם בא"י וקושטא ושאלוניקי. וכמה גאונים ששום בר ישראל לא יוכל לדון בערכאות ש"ג וע"ע להרב חוט המשולש טור הא' סי' טו"ב. וטור ד' סימן ו' דבר הלמד מעניינו אם באנו להביא כל דברי הפוס' בזה תקצר היריעה מהכיל ולא להאריך באנו, וסו"ד על כל זה ידוו הדווים ויתכסו שקים האדם והבהמה גם אנחנו גם טפנו, יחרדו כצפור יחד אבות ובנים על ההרים ישאו בכי ונהי. ועל נאות מדבר קינה אשר שם צפורים יקננו:
מראש הרים יצווחו ועל כל פנה יארובו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס מחשב' זו הרעה מעט מעט אגרשנו, לבלתי יצאו ענפיה ופארותיה לאויר העולם ופשתה המספחת ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו כי לפי מה ששמעה אוזנינו עמדו כעת אנשים בני בליעל מקרבנו. אשר חשבו לדחות פעמינו, נראין כאוהבין בשעת הנייתן ללחום מלחמתינו ולקרב התועלת לנו. ובקרבם ארבם רשת זו טמנו ובתחבולות יעשו מלחמה נגד תורתינו, להפילה ולהשפילה עד עפר ותכסנו כלימתינו שהדבר אשר יקשה מהם ולא יוכלו להשיגו בדינינו, מקריבין אותו לפני דתות אחרים אשר לא מעמנו ומוציאין מזה ונותנין לזה בכח גדול וביד חזקה כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו:
והדור פרוץ רואים את הנכנסות ואינם רואים את היוצאות שבראותם שמרויחיה באיבוד הדת ישתדלו כולם ללכת לעבוד אלק"ים אחרים יחטוף ומי ישיבנו:
ובמעט זמן יאבדו כל דיני התורה ומצותיה ואמרו כולם מי אדון לנו, וזה עון פלילי אין לו כפרה רק במיתה מעם מזבחי תקחנו, מניחים אלק"ים חיים ומלך עולם שהוא אמת ותורתו אמת ונותנים מעלה וחשיבות לאלהי הנכר, שע"ז אמר דוד ירבו עצבותם אחר מהרו שנותנים מוהר וחשיבות לאל אחר וכ"ז נאמר אפי' בדבר שהם שוים עמנו בדיננו כ"ש אם הוא חלוק מדינינו, שנמצא גוזל בזה את חבירו ואינו משיב ואין לו כפרה לעולם, ואם היה האיש הזה משתדל בזה באיזה דין על ממונו, החרשנו, ברם כגון דא ודאי עקא כי הוא עובר מתעבר על ריב לא לו, להיות שליח ואנטלר בעד אחרים לרשת משכנות לא לו הנה ארסו ארס ברזל לשלח לעזאזל דברי ריבות שבין אדם לחבירו ובין איש לאשתו דיני נשים ודיני נזיקין נגעי הגוף ונגעי ממון בטענות מרומות ודברי חלומות לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עלינו תסמר שערת בשרינו, כי חיזק בריחי צערינו, על אלה חשכו עינינו:
שלא דיינו צערינו ואורך גלותינו אשר כילה בשרינו ועורינו, מוסיף לתת חרב בידם להרגנו, ולא זו בלבד שפוגם בתורתינו, ומעלה על שולחנם כל דברי רבותינו אלא אף גם זאת שמוסיף לשלוח כתביו לפני השררה המלך אדונינו, עייפינהו ושדרינהו בתוספת נופך מעוזריו לתמוך את ידו בהם ולעשות ככל הכתוב מחכמיהם ותחילת נפילה ניסה הנס מהארי יפגענו הדוב זה רודה וזה מרדה וזה עושה בעברת זדון עד גדר אבניו נהרסה קסתו דרך ויכוננה לעומת שבא בשוחדות והטלת אמים, ומברך על השחיתה ולבסוף על כיסוי הדמים, ושפלות ממילא קאתייא תורה ודיניה אזלא ומדלדלא, אין חולה עליה ואין מקים יריעותיה ואין מחזיק בריחי שעריה. על כן תפוג תורה ואבדה חכמת חכמיה מי יתן מותנו, כי לא נמצא בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו:
שראינו שהכל יראים מגשת אל האנשים הללו אשר קמו עמדו עלינו, אפילו להוכיחם בדברים ולו' להם מדוע אתם עוברים את מצות המלך מלכו של עולם הרב את ריבנו והדן את דינינו וכובשים פניהם בקרקע עושים עצמם כאלו לא ראו ולא שמעו מזה ויאמרו לא מצאנו, העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו:
המאוס מאסת את יהודה מדוע הכיתנו, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי יפקוד מה אשיבנו, מה נענה ומה נאמר כי יאמר לנו ה' אלהינו על כבודכם ועל כבוד אבותיכם אתם חשים ומרעישים את העולם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו לנו ועל כבודי וכבוד תורתי אינכם שמים על לב אם בשנאה יהדפנו, הלא ידעתם אם לא שמעתם שחילול ה' אחד יאבד מכם טובות הרבה וגורם פירוד בפמלייא של מעלה נרגן מפריד אלוף בינכם ובינינו, ואנן מהכא איך יעלה כל זה על לבבינו, ולא נירא מיום הדין הגדול הנורא העומד לעומתינו, שבטים לא יכלו לעמוד בתוכחת אחיהם ואנן מה נעני ומה נאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו, ואמת אם היינו מתגוררים ביניהם ומכריחים אותנו לבטל את כל דיני תורתינו: ולהתנהג עמהם כדתם וכמנהגיהם החרשנו ברם כגון דא עקא שמימי אבותינו ורבותינו עד היום לא נשמע כזה בגלילותינו כי הם רחוקים הרבה מארצותינו, ותחת יד ישמעאל אנחנו, שעם כל גזירותיהם משתדלים תמיד בקיום דתינו, ומצוה עליהם מנביאם לתמוך את ידינו, בחיזוק אמונתינו, ואפילו בתנאים ונימוסים ומנהגים אשר המה עושים עם כל מלכי אדום מתנים להיות מתנהגים על פי משפטי הישמעאלים בדברים אשר בינם לבינינו:
ובדברים שבינינו כמשפטי תורתינו, ואיך נחריש על הרוצה להפריד ערובתינו, ולא נחלץ חושים להתאחד בקשר האחדות והאחוה לרומם קרן תורתינו, לפחות במקצוע אחד בעולם שהוא סוף המערב הפנימי אשר אין עליו שום הכרח ולא שום אונס ואנס שיאנסנו, הלא בנקל כמעט רגע תוכלו להריץ איגרותיכם למלכות על זה ולא יעבור זר בינינו ואף כי אין אנו כדאים להרהיב לפניכם ולא לייעץ אתכם כי ברוך ה' כולכם אנשים חכמים ונבונים וידועים וקטנכם עבה ממתנינו מ"מ על רוב ענותכם נשעננו ורוח בטננו הציקתנו, ותהי בלבינו כאש בוערת עצור בעצמותינו, כי ע"ך נערנו חצנו. לעורר את לבבכם ולהגיע לפניכם דברי תעלומותינו, והננו מוכנים ומזומנים לשרת לפניכם ולקיים ולאשר עלינו, כל גזירותיכם אשר תגזרו ואשר תחפצו לעשות בענין זה לרומם קרן תורתינו לפחות בגלילותינו, כי אין בישורון מלך מלכו של עולם רק בהתאסף ראשי עם יחדיו יכוננו, ואם חבירים מקשיבים זה לזה אומרת השכינה קולך השמיעני זכור אזכרנו ואם לאו אומרת ברח דודי ועזב כנו ומכונו, והיינו ב"מ כצאן אשר אין להם רועה אשר יבוא הארי וידרוס וזאב ויטרוף ורמס וטרף ואין מציל בשלום שודד יבואנו ואל תאמרו שכיון שאין הדבר נוגע לכם תחרישו על זה ותאמרו מה לנו ולבני מערבה אשר רחקו ממנו. דעו לכם רבותינו, כי בני איש אחד נחנו וכבר בסיני נתערבנו, את אשר ישנו ואת אשר איננו, ואתם כעת הם הגדולים שבדור ראשינו וזקינינו, ועליכם לדרוש ולתור בכל דברי ריבותינו. ואונס אם יבוא עלינו, לפני מעלתכם ירוצו מכתבינו, ועליכם המצוה להציל לנו מרעתינו, ואם אתם תחרישון וביד המקרה תניחונו, עלינו להצדיק דינו, ומי שעשה נסים לאבותינו וממצרם גאלם הוא יגאל אותנו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועליכם ועל כל עמו ישראל אחינו, וכל העם הזה על מקומו יבוא בשלום כחפץ נה"ר גם חסידה וכנפש אחיכם הבעה"ח פה מכנאסא יע"א בחדש טבת מש' לדרוש ולתו"ר בחכמה לפ"ק ברב עוז ושלום. מאתי אני המסדר הצעיר שמואל עמאר:
אל ידידי ואור עיני גם הם גם שב גם ישיש בנו ראש חברה הקדושה ישמרם ויחיים צורנו, אבקשה ממך תכף קבלת כתבי זה תעתיקהו ללשון צרפת בקומתו ובצביונו, ואם ימצא מליץ בלשון צרפת כמונו, אשרנו מה טוב חלקנו, בוא אליו לחדרי ביתו ונמשכנו, וקרא עליו את המגילה על מנח לשמוע דוקא, ולא ליקח טופס ממנו ואחר הקריאה תעשה בו התראה לברוח ממני ומהדומה לי לבל יכוה בגחלתינו, ובאש קנאתינו אשרפנו, השומע יחדל והמוסיף מוסיפין לו להדפיסו מא' ועד אלף ולשולחו בכל גבולות ישראל כי לא אלמן הוא ה' בדד ינחנו. ותכף ומיד תחזיר הכתב עם ההעתק לדעת מה יעשה ישראל הירא את קונו: