שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן ס
באתרא דנהיגי לכתוב הכל בקנין אם מחי' אצי"ק. נסתפקתי בהא דקי"ל מחי' אצ"ק, לפי מאי דנהיגי ברוב המקומות להקנות בכל בקנין, וכמ"ש הרמב"ם פ"ה ממכי' אי נימא דאי לא קנו מידו לא מהני:
דלא סמכא דעתיה, ודמי למאי דאמרי גבי שטר דבאתרא דכתבי שטר ל"ק בכסף משום דלא סמכא דעתיה:
ופשיטנא ליה מדברי מור"ם סי' רמ"א ס"א וז"ל כל מקום דמחי' אצ"ק. אם הקנה לו לפני עדים פסולים אפי"ה מחילתו מחי' מהרי"ק שורש י"א ועי' לעיל רי"ס קצ"ה. וכתב הסמ"ע שם דגם בצ"ק דינא הכי כל שאין מכחישין זא"ז וכן הוא בתשובת הרא"ש הביאו הד"מ והרמ"א בהגה רי"ס קצ"ה אלא לרבותא כתב אצ"ק דל"ת כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי ג"ד דלא גמר להקנו' לו אלא בקנין אלימתא והא' היה דלא יהיה קנין כ"א בעדים כשירים קמ"ל, וכן הוא במהרי"ק והביאו בד"מ ע"ש עכ"ל, והעתיקו ג"כ הבאה"ט שם ע"ש:
מעתה הדבר פשוט גם בנ"ד אם מודה לו שמחל לו לא אמרינן דלא סמכא דעתיה מצד שלא היה בקנין כנהוג שהרי אפי' בהיה קנין, אלא שהיה גרוע דאיכא לספוקי שלא היה בדעתו אלא בכשרים אמרינן דמחי' מחי' וכ"ש היכא דליכא לספוקי כ"ך כנ"ד:
ושו"ר שגם מדברי הרמב"ם יש להוכיח דין זה ששם בפ' הנז' כתב וז"ל נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים וכו' אעפ"י שא"ץ והקנין מה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו וכו' לפיכך אם אומר בלב שלם אני אמרתי וכו' א"צ דבר אחר ע"ך והנר' ברור שמחשש ספק זה הוצרך הרמב"ם להאריך בזה כ"כ, ואתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנהגו להקנות דיניה כאלו מחי' צ"ק, ואי לא קנו לא קנה כי היכי דאמרי' דבאתרא דנהגו לקנות בשטר דל"ק עד שיכתוב ולזה הוצרך לבאר דמנהג שנהגו אינו אלא שלא נאמר כמשחק, ולפיכך אם אמר בלב שלם וכו' והודיענו שיש חילוק בין ההיא דשטר לנד"ז דההיא דשטר, השטר הוא מכלל הקנינים, וקנין שלם הוא משא"כ הכא דקנין במחי' אינו כלום, אלא לגלות שאינו כמהתל, וכוינתו לו' דאפילו במקום שנהגו להקנות כמ"ש בפי' שנהגו וכו' אם לא נטלו קנין קנה וכן מדוק' מדבריו שכתב לפיכך אם אמר וכו' א"צ דבר אחר עוד, וזה פשוט:
שמואל עמאר: