שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן מח
ראובן היה נושה בשמעון שט"מ ושטע"י וחובות שעלה סכומן לסך ר' דורוס, ובחו' שעבר מכר שמעון לראובן בית א' בעד הסך הנז' ואח"ך מכרה ראובן לגוי אחד, ולע"ע הוציאו יורשי לוי שטר מוקדם לעיס' וחובות הנז', ורצו לטרוף מהבית הנז' כשיעור מעותיהם, ונמצא שכבר נמכרה לגוי דלא יכלי לאשתעויי דינא בהדיה אם חייב ראובן לפרוע ליורשים הנז' מה שהפסידם מדין מזיק או לא:
תשובה כתב מר"ן סי' ק"ד ס"א בענין בע"ח מאוחר שקדם וגבה שאם לא הספיק המוקדם להוציאם ממנו עד שמכרם לגוי שאינו יכול להוציאם מידו. חייב לשלם לו אפילו אין המעות בידו מדינא דגרמי עכל"ה, ובסימן ק"ז ס"ד כתב יורש שמכר כל נכסי אביו ואין בע"ח יכול לטרוף מהלקוחות, כגון שמכרם לגוי וכיוצא בזה, יש מי שאומר שגובה מהדמי' שביד היתומים, וי"א שאינו גובה עכ"ל, ולפי הכלל שבידינו הלכה כי"א בתרא. וכ"ש כאן שהוציא סברא קמייתא בל' מי שאומר, וס' בתרייתא בל' י"א, מוכח דס"ל כוותה כיון ששנאה בל' רבים וא"ך קשייא הלכתא אהלכתא וכבר נבוכו בזה רבים וגדולים. ובראשם הרב הסמ"ע והש"ך, והסמ"ע יישב דשאני יורשים דבשעה שמכרו שלהם מכרו דקי"ל כרבה דאמר בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכו' ומשו"ה לא יתחייבו מדין מזיק משא"ך בע"ח שאין לו על הקרקע שמכר כ"א שעבוד והרי הוא כבר משועבד למוקדם, והו"ל כמוכר דבר שאינו שלו לפיכך חייב מדין מזיק יע"ש:
וראיתי להרה"ג כמוהר"ר רפאל ביר' זלה"ה בחי' על הש"ע שהק' על הסמ"ע דכיון דבההיא דסי' ק"ד איירי שזכה בה בגביית ב"ד, ואוכל פירותיה למה לא תהיה נחשבת כשלו ובצי' הקו' הנז' עם קו' אחרות שהק' על הסמ"ע כת' שדברי הסמ"ע שגבו ממנו והנלע"ד בישוב קו' זו הוא כיון דתקון רבנן דשומא הדרא הו"ל כאלו הקרקע ממוש' בידו ונהנה ממנו בתורת משכונה שהרי לכשיפרע לו הלוה מעותיו יסתלק ממנו, וא"ץ קנייה אחרת וכמ"ש הש"ך סי' ק"ג סק"י, וגם אינו יכול לסלק המוקדם בזוזי, נמצא שאין שם לוקח עליו כדי שנאמ' שהיא שלו, ויפה כתב הרב הסמ"ע דההיא דסימן ק"ד דאיירי בגביית ב"ד דאין לו עה"ק כ"א שעבוד בעלמא, שהרי אין כחו יפה כלוקח:
מעתה בנדו"ד שמכר שמעון לראובן הבית הנז' בעד חובו כנז' שהוא לוקח גמור ויכול לסלק המוק' בזוזי וישאר בידו הקרקע. וכמ"ש מר"ן סי' קי"ד ס"ב ושומא הדרא ללוקח וכמ"ש מר"ן סי' ק"ג ס"ט ודאי דיורה יורה ידין ידין רבינו הסמ"ע שלא יתחייב מדין מזיק שהרי כחו שוה ליורש. דטעמא מאי אמור רבנן בע"ח מכאן ולהבא גובה וכו' הוא משום דיכול לסלוקי לבע"ח בזוזי וכמ"ש בפסחים דל"א, רבא אמר מכאן ולהבא וכו' כיון דאלו הו"ל זוזי הוה מסלק ליה בזוזי אשתכח דהשתא קא קני עכ"ל, והרי הלוקח ג"ך יכול לסלק המוקדם בזוזי וא"ך שפיר קרינן ביה דשלו היא. ואין לבע"ח כ"א משעת עי' ואילך, דכל כח וזכות שיש ליורש יש ללוקח. ולא יתחייב מדין מזיק ולא קאמר רבי' הסמ"ע דיתחייב מדין מזיק אלא מי שירד לקרקע בגביית ב"ד שאין שם ליקח עליו וכמ"ש, וע"ע להרה"ג כמוהרח"ט זלה"ה שכת' אההיא דסי' ק"ז דהלכה כי"א בתרא ביורש, וכמ"ש הסמ"ע שדין היורש חלוק מבע"ה נמצא שראובן הלוקח הנז' שדינו שוה ליורש וכמ"ש, לא יתחייב משום מזיק וכמ"ש:
גם מקושיית הרה"ג הנ"ל על הסמ"ע משמ' להדייא שהסמ"ע מודה בלוקח שדינו שוה ליורש דאי לא"ה למה לא הקשה עליו כ"א ממי שזכה בגביית ב"ד שאין לו כ"א פירות, ועדיף טפי הו"ל לאקשויי מלוקח שדינו שוה ליורש בכל צדדיו, אלא ודאי לא איירי הר' הסמ"ע כ"א בקרקע שהגבוהו ב"ד דביה איירי מר"ן ז"ל ולא בלוקח, וזה דבר פשוט וברור לא ניתן ליכתב לרוב פשיטותו ונר' שגם הרב ב"ש סובר כהסמ"ע, שהרי באה"ע סי' קי"ב סי"ד שסתמו מר"ן ומור"ם כס' הרא"ש שהיא סבר' בתרייתא, דסימן ק"ז כתב בסק"ל שבח"מ הביא שני הדיעות ולא הכריע. וכאן הואיל והיורשים מוחזקים. משו"ה כתב כאן דנדחו הבנות. אבל שם בח"ה שניהם שוים היורשי' והבע"ח דשעבודא דאורייתא הוא עכ"ל, ואי לא הוה ס"ל כישוב הסמ"ע טפי עדיף הו"ל למיפרך סתמא אסתמא דבסימן ק"ד סתם כהרשב"א והרמב"ן דחייב מדין מזיק. ובאה"ע סתם כהרא"ש אלא ודאי ס"ל כהסמ"ע שהב"ח דינו חלוק מיורש, ולכך לא הוק"ל כ"א מיורש דסי' ק"ז ליורש דאה"ע ודו"ק. וגם לסבר' הר' הש"ך וסיעת מרחמוהי שחולקים על הסמ"ע וסוברים שאין חילוק בין יורש לבע"ח. והרמב"ן והרשב"א שחייבו בבע"ח מדין מזיק יחייבו גם ביורש ולהרא"ש גם הבע"ח פטור מדין מזיק כיון דאשכחן למר"ן ז"ל שהכריע בב' מקומות כהרא"ש. בסי' ק"ז הנז'. ובאה"ע סי' קי"ב הנז', סמי חדא מקמי תרתי והגם שהרב ב"ש חילק בין ההיא דסימן ק"ז לההיא דאה"ע סימן קי"ז וכמ"ש, היינו לדידיה שסובר שבמקום שמזכיר מר"ן ס' י"א לא הכריע, לפיכך הוצרך לידחק לחלק בין הנושאים אבל לדידן דקי"ל דהכרעה גמורה היא אין אנו צריכים לחלק בכך, דלא קשייא לן כלל שנצטרך לחלק. ואדרבא דברי מר"ן דסימן ק"ז ודאה"ע סי' קי"ז שפה אחת ודברים אחדים וכל שכן שהס' שסתם כוותה באה"ע והכריע כוותה בסימן ק"ז היא סברת הרא"ש שהוא א' מעמודי הוראה וכת' הרב כמוהר"ר יעקב בירדוגו זלה"ה בפס"ד של שטר כיס היוצא על היתומים וז"ל ומלבד כ"ז הנה השרישנו מר"ן בהקדמתו והודיענו אופן ההכרעה שעל יסודה בנה ספרו וז"ל, ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שג' עמודי הוראה. שכל בית ישראל נשען עליהם הם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אמרתי אל לבי וכו, ובמקום שא' מן הג' עמודים הנז' לא גילה דעתו בדין ההוא והב' עמודים חולקים בדבר אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת נלך, כי אל הדע' אשר יורו רובן כן נפסוק ההלכה ובמקום שלא גילה דעתו שום א' מהג' עמודים הנ"ל נפסוק כדברי החכמים המפורסמים ע"ך, ומש' מדבריו שאם ב' לא גילו דעתם וא' גילה דעתו הולכין אחריו אפילו נגד הרבה משאר פוסקים, ושוב הביא ראיה הרב הנז' מרבני התקנות שהיו אחר שנתפשט חיבורו של מר"ן שהיו פוסקים כהרא"ש אפי' נגד הרבה פוסקי' במקום שלא גילה דעתו הרי"ף והרמב"ם יעו"ש ודברי הרב קילורית לעין, שהרי בחומ"ש בסימן מ"ד ס"ו סתם כהרמב"ן והרשב"א. וסבר' הרא"ש הביאה בשם יש פוסלין, ובסי' מ"ה סכ"ג, ובסי' פ"ד ס"ג סתם כהרא"ש, ולא הזכיר ס' הרמב"ן והרשב"א אפילו בשם י"א גם בסי' קי"א ס"ט, ובסי' רנ"ה ס"ו בשטר צוואה היוצא מתחת יד מקבל המתנה פסק כהרא"ש, דיש לו דין שטר לטרוף גם מהלקוחו' והניח סבר' הרמב"ן והרשב"א ורבים אשר אתם כמובא ביתה יוסף בסי' רנ"ה ולא הביא דבריהם אפי' בשם י"א ע"ש הרי אפילו להוציא ממון מיד המוחזק פסק כהרא"ש, והניח הרמב"ן והרשב"א ורבים אשר אתם, וכ"ש בנד"ד שהוא לאוקמי ממונא ביד המוחזק, ודאי שדעת מר"ן לפסוק כהרא"ש ז"ל: והנם שהרב הש"ך הכריע כס' קמייתא דסי' ק"ז לא נניח הכרעת מר"ן שקיבלנו הוראותיו אפילו להוציא ממון מיד המוחזק מקמי הכרעת הרש"ך, וכל שכן שהוא לאוקומי ממונא ביד המוחזק סו"ד בהא סלקינן ובהא נחתינן, שהלוקח הנ"ב לא יתחייב מדין מזיק בין לס' רבינו הסמ"ע בין לס' רבינו הש"ך וכמ"ש שוב לחפשי יצאתי ומצאתי לרבינו הסמ"ע שדבריו בדרישא מבוארים היטב וזל"ה והנה י"ל דדוקא בכעין אותו נדון דשלהם היו מוכרים בזה אמרו דלא הוי עלייהו דין מזיק שעבו' של חבירו כיון שלא הזיק גוף השעבוד, ואשעת המכירה ליכא לחיובינהו דדידהו מכרו, ובהא איירי רבינו נמי הכא משא"ך לעיל דסי' ק"ד דקדם המאוחר וגבה ומכרו דשלא כדין מכרו שהרי לא הי"ל עליה אלא שעבוד והרי יש שעבוד אחר מוקדם לו עכל"ה הרי שמעיקרא דקדק הרב בדבריו וכת' בכעין אותו נדון וכו', דהיינו יורשי' והדומה להם שהוא הלוקח, ולא הוציא מהכלל רק בע"ח מאוחר שקדם וגבה ע"י גביית ב"ד, שאין לו עה"ק כ"א שעבוד בעלמא וכמש"ל:
וגדולה מזאת מצאנו בפס"ד אחד להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו והר' המבי"ן בנו ומהר"מ אלבאז והרב אבי"ע וכמהרשט"ו זלה"ה במעשה שהיה בראו' שהיה קרקע ממוש' בידו, ומסר שט"מ לאחר, ואותו אחר חזר ומסרו לאשה אחרת, ואח"ך גירש ראו' אשתו ועמדה לטרוף מנכסיו שמכלל שט"מ הנז', שהיתה כתובתה מוקדמת למסירה, וביני ביני שיורידוה ב"ד למש' הנז' עמדה מי שנמסר לה שט"מ הנז' ומחלה לבעה"ק, וקרעה שט"מ הנז'. ובעל הקרקע חידש לה שט"מ אחר ע"ש, ופסקו הרבנים הנז' שכבר פקע כח האשה מעל המשכו' הנז' ואין לה מה לטרוף וגם מדין מזיק לא תתחייב האשה המוחלת הנז' כיון שהיא לוקחת ושלה מחלה דוגמת יורש שמכר לגוים וכחילוק הסמ"ע הנ"ב עכת"ד שמעינן מינה תרתי שפסקו להלול"מ כס' בתרא וכחי' הסמ"ע ז"ל ועוד למדו ממנו שאפילו מי שממוש' בידו הקרקע שלו מיקרי ושלו מחל וכ"ש בנד"ד שלוקח גמור לקרקע הוא וכמש"ל: וגם לדברי הרבנים שחלקו עליהם שהם הר' מוהרפ"ת בירדוגו זלה"ם ומוהר"מ טובי זלה"ה בנד"ד יודו שהרי הטעם שחלקו הוא מפני שאין לאשה שנמסר לה שט"מ הנז' אלא שעבוד. והוי ממש דומייא דסי' ק"ד דהוי מזיק גמור וחייבת לשלם מדינא דגרמי:
אמור מעתה בנד"ד שלקח הקרקע בחובו שהוא בעלי' ממש לקרקע וכחו שוה ליורש, כ"ע מודו דלס' הסמ"ע דקי"ל כוותיה לא יתחייב מדין מזיק וכמ"ש. ועוד חלק עליהם כמהרמ"ט הנז' מטע' דהגרושה הנז' זכתה בגוף שט"מ מכח ששיעבד לה בכתו' מקו"מ והאשה המוחלת דין יורש שמכר טלטל המשועבד אג"ק יש לה דלכ"ע חייב לשלם מדין מזיק, והביא ראיה לזה מתשובת הרה"ג מהרח"ט ז"ל שנשאל ביתומים שמכרו מטלטלי אביהם המשועבדים לבע"ח אג"ק אם חייבים לשלם וכתב הרב וז"ל:
הנה משטחיות דברי מר"ן שכתב בסימן ק"ז ס"ד וז"ל יורש שמכר כל נכסי וכו' י"א וכו' וי"א וכו', נראה שהיתו' פטורים. דהא אפי' בקרקע דשעבודא דידיה מדאורייתא אפי' ביתמי סברי הי"א בתרא דהלכתא כוותייהו שאינו גובה מהדמים, וכ"ש במטלט' דלא משתעבדי לבע"ח מן התורה אלא בחיי הלוה וכו', והאריך הרב קצת ונשא ונתן באמונה וחילק בין המטל' המשועבדי' אג"ק לשאינם משועבדים והעלה דבמשועבדים אג"ק לכ"ע יתחייבו מדין מזיק, והביא ראיה לדבריו מדברי הרב מהריק"ש זלה"ה ומדברי הרב יעב"ץ ז"ל וז"ל גם מהריק"ש כ"ך בפשיטות וז"ל, י"א דגובה וי"א דאינו גובה. דווקא מכרו קרקע אבל מכרו טלטל, לכ"ע בע"ח גובה מהדמים שבידם מדין מזיק שעבוד חבירו וכשיהיו מטל' משו' אג"ק בפירו', דדוקא קרקע אינה נגזלת, משו"ה איכא מ"ד דאינו גובה מהדמים. ואם לא היו משוע' אג"ק אינו גובה. וכ"ש אם אכלום:
גם הרה"ג מוהריב"ץ זלה"ה העיד שכך היו דנים רבותיו וכתב וז"ל מנהג אבותינו ורבותינו אינן כן דאין נעילת דלת בפני לוין גדולה מזו ויתמי דאכלי וכו' וגם לענין דינא יש להשיב דמ"ש הטור אעפ"י שתיקנו הגאונים לגבות ממטל' דיתמי היינו בעוד שהם בידם, אבל אם נמכרו נוקמה אדאורייתא דאין חייבין לשלם עכ"ל הטור, אני אומר דתק' הגאוניא בדינא דאורייתא לא שייך אלא בזמנם שלא היו כותבים בשטר שאז אין שעבוד על הטל' כלל אלא מכח תקנת הגאונים. אבל בזמנינו שכותבים בהדייא באח"ג עוי"א וע"ק מקו"מ ומסיימין ונ"ה בקש"מ וכו':
והרי תקנת הגאונים לא איצטריכנא לה כלל:
שהרי שעבדם בפי' בכח הקנין, ודוקא לגבי תקנה אמרו שאין כח בתק' לחייב היתומי' אבל מה ששעבד אביהם בהדייא בקנין ודאי מחייבי ולא עדיפי מגברא דאתו מחמתיה שהרי כל תנאי שבממון קיים הרי שלא מצא מקום לחלוק על הרבנים הנז' אלא מטעם שהלקוחות הנז' אין להם עה"ק כ"א שעבוד בעלמא או מטעם שהשט"מ דין טלטל יש לו דלכ"ע גם היורש חייב לשלם מדין מזיק ובנד"ד שהוא קרקע וגם הלוקח בעלים גמורים לקרקע וכמ"ש דין יורש יש לו גם לשיטת כמהרמ"ס הנז'. גם נמ"ך שהרבנים מהרוי"ץ ומהריב"ע זלה"ה תפסו לדינא כחילוק הסמ"ע ז"ל, באופן קם דינא ואתחוור דינא דהלוקח הנ"ל דין יורש יש לו לשיטת הסמ"ע דקי"ל כוותיה וכמ"ש וצויי"מ וימ"ן:
נאם החו"ף בטבת תרמ"ג לפ"ק ושו"ב וקיים:
שמואל עמאר: