שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן מה
בדין זה דמתעסק שהיה פורט ריוח, ולבסוף אומר שלא הרויח ורוצה לחשבו עתה מן הקרן:
דראינו להרב מוהריב"ע והסכימו סמו הרב מהריב"ם ומהר"מ דאבילא ומהריב"ץ. ומהר"ר משבי"ר ומהרמ"א זלה"ה, שפסקו דאין בדברי המתעסק כלום לכ"ע. וכמ"ש הש"ך סי' פ"א ס"ק ע"ז ע"ש, דאם יש שטר ביד בע"ה לכ"ע אינו נאמן לומר דמה שנתן הוא מהקרן, וכדמוכח שם סימן הנז' סל"א, וכן כתב הרב מהרח"ט ג"ך בפס"ד א', והא לך לשונו בקיצור, בדין מתע' וכו'. נראה שהדין עם בע"ה אחר שיקבל חרם שקיבלם לשם ריוח, דהו"ל כאלו טוען בע"ה ואמר אתה אמרת לי בפי' שלא הפסדת ונתת לי המעות לשם ריוח דבהא ודאי מהני נאמנו' דכיון שהמתע' טוען בסתמא נתתי לך ואני מחשבה מהקרן ה"ז כאומר פרעתיך הקרן ובע"ה טוען לא פרעת כלום מהקרן ושפיר מהני ליה נאמנות לפוטרו משבועה וסגי בחרם דהא דאטענת הפסדתי לא מהני נאמנו' היינו אם עדיין לא נתן המהע' כלום, אלא שאו' הפסדתי ואין לי מה ליתן ובע"ה אומר לא הפסדת דודאי ע"ז לא האמינו, דלא האמינו אלא במאי דקי"ל בגויה כגון פרעון דמצי טעין בבריא לו' לא נפרעתי, אבל טענת לא הפסדת מניין לו דכבר פסקה נבואה ואין להקשות ע"ז מצד שאין הנא' אלא על הקרן, ולא גם על הריוח דבהא נמי נאמן הוא במיגו דאי בעי אמר לא נתת לי כלום והוה סגי לים בחרם השתא נמי דאמר נתת אך הם מהריוח בחרם לבד סגי ודמייא להא דסטראי דסי' נ"ח המוציא שטר וכו' וה"ן בנדו"ד שאומר מהריוח נתת והקרן עדיין קיים הוי ממש כטוען סטראי ומחוב אחר שיש לי עליך נתת לי דהוי דינא שאם יש נאמנות בשטר גובה בלא שבועה עכ"ד בקיצור וכדבריו הללו ממש פסק ג"ך הרב מוהרפ"ת זלה"ה בתשו' סוס"י ס"ז שכתב וז"ל ולענין השאלה הנז' שנתן לו בסתם ועכשיו רוצה לנכותם מהקרן באומרו שלא היה שום ריוח. אם המלו' מודה שבסתם נתנם לו פשוט הוא שישבע הלוה שלא היה שם ריוח וינכו אותם מהקרן, ואם המלוה מכחיש ואומר שבפי' אמר לו לשם ריוח ישבע על שטרו שכן אמר לו ולא ינכה לו כלום ודוקא אם שטר המלוה אין בו נאמנות גמור' אבל אם יש בו נא"ג ומלוה אומר שבפי' נתנם לו לשם ריוח גובה בל"ש. אחר שישבע הלוה שלא היה שם ריוח מכאן ואילך ואם אח"ך יתבענו לוה שלקח ממנו ריוח שלא כדין לפי שנתנו לו בסתם שלא היה שום ריוח, וכוונתו על הקרן נשבע מלוה היסת שנתנו לו בפי' לשם ריוח ונפטר והא דמייא להא דרס"י נ"ח ע"ש ואם כתוב בנא"ג בל"ל שושק"ו וגש"ל פטור הוא אפילו משבו' דלאחר הפרעון וכמ"ש בסימן ע"א ס"ה ע"ש, וכן אם מודה הלוה שאמר לו לשם ריוח לאו כל כמיניה לומר שמטעה היה בו שלא לדוחקו בעד הקרן' דכיון דשיטרא ביד המלוה לא שייך לו' מטעה ואפילו לדעת הראב"ד דפליג אבעה"ע וכמ"ש הש"ך בסי' כ"א סקע"ז, וכן אינו יכול לו' טועה הייתי בחשבוני:
אח"ך בירר בעדים הטעות שאז מנכה לו ובשבו' שלא היה שם ריוח וכמ"ש בסי' פ"א ס"ל, ע"ש ובש"ך עכ"ל, ומדבריו ג"ך בתשוב' סי' תכ"ד משמע דלא שאני ליה בין עיס' בחלקים למחצה לשליש ולרביע, לעיס' בבחי' כנהוג:
דשם נשאל על עיס' בבחי' כנהוג ופסק כמ"ש כאן בסוס"י ס"ז וז"ל: ואם כבר פרע אינו יכול להוציא וכמ"ש בחומ"ש סי' פ"א ס"ל המתעסק בשל חבירו וכו':
ומינה לנדו"ד דודאי יהיב ליה לשם רווחה שהרי מדקדק ויהיב ליה לפי הקציצה, דלאו כל כמיניה לו' דלא היה רווחה, ומה שנתן נתן, ולא מנכה ליה מידי מקרנא, וכ"ש לס' הש"ך שם ס"ק ע"ש, דלא בעי' מודה אלא בשהיתה העיס' בע"פ אבל אם היתה בשטר אפילו חם היה מכחיש המתע' לו' שלא נתן לשם ריוח לאו כל כמיניה. כיון שהקרן יוציא ממנו בע"ך וכו' יעו"ש לכן הריוח שנתן נתן זולת אם יברר בעדי' שלא היה שם ריוח וכמ"ש מור"ם שם ע"ש, הנך רואה דלא שאני ליה למר בין עיס' בחלקים לעיס' בבחי' ואדרבא נראה מדבריו דבבחי' עדיף טפי דודאי מדקדק ויהיב ליה ולשם רווחא יהיב:
גם מדברי הרה"ג כמוהר"ר רפאל ביר' זלה"ה בתשו' סי' ו' משמע קצת דגם בעיס' בבחי' מה שכבר נתן נתן דשם נשאל הרב בראובן שנתן מפות בעיסקא לשמעון והתנה עמו שאם יפרע לו בכ"ח כו"ך שהוא פטור פטור משאר הריוח והיה נותן לו כן אח"ך באיזה חדשים אמר שלא היה ריוח וטוען ראובן א"כ דקדק חשבונך מיום הודאת העיס':
והשיב הרב וז"ל תנאי זה ודאי אין בו שום נדנוד איסור וכ"ך הט"ז סי' קע"ו ע"ש:
אמנם מה שטען ראובן שידק' חשבונו מיום הודאת העיס' אינו כלום דכל חדש וחדש שפרע חוקו כבר נמחל ואין עליו לדקדק כ"א מזמן שלא פרע חוקו זולת אם התנה עמו כן בפי' ואפי' אם התנה עמו כן בפי' אם טען המתע' שלא דקדק חשבונו כלל בכל החדשים שעברו ואינו יודע אם היה שם יותר ריוח ישבע שאינו יודע ופטור דדמי לאיני יודע אם הלויתני, ובזה נ"ל לדון במי שמשכן ביתו לחבירו והתנה עמו שיהנה בכ"ח בסך קצוב והבית שוה יותר ובאיזה חדשים לא נמצא שובר לבית וטען המלוה שיצרף כל החדשים ויטול מה שקצב עמו נר' שאין הדין כן:
אלא כל חדש וחדש תנאי בפע"צ ולא ישלם מזה על זה זולת אם התנה כן בפי' ועיין סי' מ"ב דמוכח מכל הסי' דבכל ל' מסופק אמרי' יד בעה"ש עה"ת שהוא בא להוציא ואף שכתב בפי' דהרבה מהמ"פ כתבו שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאס' ודלא כט"ד אמרי' בכל ל' מסופק יד בעה"ש עה"ע נראה פשוט דהיינו בעיקר החיוב שבשטר דהיינו סך ההלואה כדבריו שכתב באותו סי' למעלה אבל בכל התנאים שבשטר ויש ל' מסופק ודאי דאמרינן יד בעה"ש עה"ת ומה גם דזו עצמה שכתב מר"ן הוי הלכתא בלא טעמא וכופפין אנחנו ראשינו מפני היראה ומפני הכבוד דמה בכך שכתב דלא כאס' ודלא כט"ד מה יועיל אם היה שום דבר הדומה לאס' או אם יש לחוש שכתב זה בשטר מפני העתק השטר וכיוצא ואולי שהם סוברים שאומרו דלא כאס' וכו' ר"ל שלא יהיה נדון כשאר השטרות שיד בעה"ש עה"ת, אלא דאכתי יש לפקפק ומ"מ מה שחילקנו נר' ברור ופשוט וכל שכן בנדו"ז שקרוב לשמוע כי כן פי' הדברים כמ"ש שבכ"ח אם יתן כו"ך פטור מן השאר עכ"ל:
הרי להדייא שסובר הרב זלה"ה שכל חדש שנפרע חוקו כבר נמחל ולא מצי מלוה לו' באותם חדשים הרוחת יותר ועדיין בידך מחלקי:
ואיך לדעתו ה"ה נמי לגבי לוה נימא הכי שחדש שכבר פרעו נמחל וכאלו נקרע השטר וחדשו עיס' אחרת ותו לא מצי לוה לומר למלו' שגם באותם חדשים לא דקדקתי או שנתתים לשום קרן שהרי עכ"פ מוכרחים להשוות התנאי בכל צדדיו, (גם מדבריו בחיבורו על ש"ע י"ד סי' קע"ז נטפל לדין זה של הקציצה שהוא גרוע מדין זה של הבחי', וסיים וז"ל ומזה מסתעף דאם כבר נתן הרבית ליתו' לא יוכל להוציא מידם. דאף דקי"ל רבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ בשבו' לא יוכל להוציא מידי דיוכל לומר אפשר הרווחת כשיעור מה שנתת לנו ואף שעדיין בידו הקרן וכמ"ש בחומ"ש סימן פ"א ס"ל דמי שנתן ריוח ואח"ך טען שלא היה ריוח ורוצה לנכות מן הקרן לאו כל כמיניה ע"ש, ובש"ך ס"ק ע"ז:
דאם הקרן בשטר לכ"ט לא יוכל לנכות עכ"ל) והוא ממש כדעת הרב מוהרפ"ת בתשו' תכ"ד אך מדברי הרב המבי"ן בחי' על הש"ע מוכח להדייא שאין כן דעת הרב מו"א זלה"ה ששם כתב וז"ל בעיסק' שנותנים בזמנינו שהבחי' ביד הלוה ליתן חלק מה או סך מה קצוב בכ"ח, והיה נותן לו הקיצבה כמה חדשים ואח"ך אמר שלא היה ריוח הדין עם הלוה אא"ך א"ל בפי' שחישב ומצא ריוח:
אבל אם נתן לו הקיצבה סתם לא הוי כמודה כן פסק א"א ז"ל והסכימו החכמים ישצ"ו. [אמר המחבר עיין בתשו' סי' יו"ד] ועוד כתב שאם חלקו סתם ע"ד שהיה שם ריוח ולבסוף טוען שהפסיד נשבע ונוטל מן הריוח שעבר עכ"ל:
וראינו להרב אבי"ע זלה"ה בתשו' סוף ח"ב בדינו של הר"ש מזור עם אברהם ן' דו"ח שדן בפשיטות כהוראת הרה"ג זלה"ה שהביא הר' המבי"ן בנו בחיבור אלא שבפרט זה שכתב בשאלה ו' שלא חשש להך דסימן מ"ב סיו"ד. נראה מדבריו שאינו מסכים לדעת הרב זלה"ה ע"ש בסוף הפסק:
וכן ראיתי ג"ך להרב המבי"ן זלה"ה בתשו' סי' רצ"ד שנשאל בדין עי' בנ"י קרובי' לשכר ורחוקים מההפ' ונשלל ונהרג בדרך. אם חייבים יורשיו לפרוע כל הקרן והשיב דהאידנא אמרי' בכל ל' מסופק יד בעה"ש עה"ע וכן אנו רגילים לדון, וכיון שכתב בשטר ורחוקים מההפסד משמע מכל מין הפסד עכ"ל:
ומ"מ בנד"ד מיהת שאומר שלא היה מדקדק בשום זמן מסכים הולך הרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד זה של הר"ש ן' מזור לדעת הרה"ג זלה"ה בפשיטות: אמת שבפס"ד א' נמ"ך אצלי ראיתי לו שכת' שהוראה זו של הרב מו"ד זלה"ה לא הסכימו עליו רוב חכמי דורו והרבה פעמים שותף הדברים בזה עם הרב מר חמיו זלה"ה הוא הרב המבי"ן זלה"ה והיה משיב שכבר הורה זקן אך מ"מ בדבריו בפס"ד זה של הר"ש מזור מבואר להדייא שכן היו רגילים לדון וכיון שהעיד על המנהג אין להרהר. ששם כתב וז"ל ואני השבתי לי שאם היה נשבע שדקד' חשבונו מיום הודאת העיס ולא מצא ריוח כלל היתה מועלת שבועתו ליפטר מכלום, וינכה מהקרן כל מה שמודה המלוה שפרע לו מן הריוח וכמו שאנו נוהגים לדון בכל המתע' שכתוב בשטרותיהם שהבחיר' בידו לפרע סך כ"וך בכ"ח בע"ח בריוח, או לדקדק חשבונו ולחלוק, דכשטוען המתעסק לבסוף שלא הרויחו ונשבע אנו מאמינים אותו בשבועה ומנכים לו מהקרן כל מה שמודה המלוה שפרע לו מהריוח דאע"ג דכת' מר"ן ביו"ד סי' קע"ז ס"ך וז"ל המתעס' בשל חבירו וכו', וכן בחומ"ש סימן פ"א ס"ל ע"ע כבר חילק הרב מ"ד זלה"ה חילוק נכון וברור, דמר"ן איירי בסתם עיסק' שאינו קונה ממנו הריוח של כימ"ה בשום סך בכ"ח, אלא שמתנים למחצית שכר או לרביע ושותקין:
בהא הוא דקאמר מר"ן דאם פרע לו מדי שנה בשנה ואמר לו זהו הריוח שעלה לך שנה ז יו"ד יו"ד, ושנה זו ח', וכן עזה"ד, דלא מצי למימ' לבסוף דקדקתי חשבוני עכשיו ולא מצאתי ריוח, דמסתמא בכל זמן לא היה פורע אלא עד שמדק' ומוצא ריוח דאל"ך מהיכן היה יודע לתת לו שנה זו יו"ד ושנה זו ח' אבל במתע' למחצית שכר או לשליש ולרביע וחוזר וקונה ממנו הריוח של כימ"ה בכ"ח וחדש, שאין הלוה סומך לדקד' חשבונו כלל בשום זמן:
אלא שפורע סך קצוב כמו שקנה ממנו בהא ודאי מצי למיטען הלוה לבסוף שמעולם לא דקדקתי חשבוני עד עכשיו ולא מצאתי ריוח וישבע וינכה מהקרן כל מה שמודה המלוה שנתן לו בתורת ריוח. ומיהו אם אין המלוה מודה לא תועיל שבועת הלוה לנכות מהקרן שהרי זה כטוען נגד השטר פרעתי דפשיטא דלא מהימן אפי' אין בו נאמנות אלא שהמלוה נשבע על שטרו ונוטל, ואם יש בו נא' גובה בלא שבו' עכל"ה, והוא מבו' להדייא כמ"ש, זהו הנלקט מדברי רבותינו הא' שבידינו, וכת"ר יעמדו על דבריהם, ואת אשר יבחרו יקריבו אליהם. ואמת שלא היינו ראויים לכתו' בידו כלום בלתי שאלה מהבדי"ץ, אך כיון שהוא לא בקש ממנו אלא לכתוב מנהגינו כתבנו בידו זה באריכות קצת להודיע יסוד המנהג ושורשו, וכת"ר יעשו כמנהגם, ועד"א ח"פ בכסלו שנת תרל"ח לפ"ק ועיין אבקת רוכל סי' קמ"א, ומהר"מ לובלין סי' י"א וצויי"מ וימ"ן והשו"ב וקיים:
שמואל עמאר:
זה נוסח פס"ד א' שהוזקקנו להעתיקו לסתור דבריו: