שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן מד
מעשה בראובן ושמעון שיש להם חצר בשות' והאי רוצה למכור וחבירו אינו רוצה לקנות ממנו כ"א בשומא פחותה ואותו שרוצה למכור יעצוהו לעשות עם חבירו דגא"א. שעי"ך יקפצו עליה זביני מצד שיהיה להם דבר מסויים וחבירו כששמע דבר שמואל (מד) שרוצה לעשות עמו דגא"א נתן חצי חצירו לבניו הקטני' או לנכדיו כדי להבריחו מדגא"א, וכשעמדו לדין על דדגא"א השיב שאינה שלו כי כבר נתונה לקטנים, ונדרשנו להשיב ע"ז אם מתנתו מתנה או לא ואת"ל דמתנתו מתנה אם יכולים להעמיד להם אפוט' לדגא"א או לא:
תשובה הנה לענין קטנים סתם הן אם ירשו הן ניתן להם במתנה נלמד ממחלוקת רב האיי והרא"ש ור"ת שהביא הטור בסוס"י קע"א ע"ש ומר"ן שם בסי"ו הביא ס' רב האיי בשם יש מי שאומר שב"ד מעמידין להם אפוטר' לדדגא"א. וסברת הרא"ש ור"ת ועמהם גם הטור דודאי קאי בשיטת אביו בשם יש אומרים דלא שייך ביתו' גא"א שאין האפוטרופו' רשאי למכור חלקם ומדהביאה מר"ן באחרונה מוכת ג"ך דדעתו לפסוק כוותייהו כיון שהם רבים נגד יחיד, ונר' ג"ך שכן היא דעת הרמ"א הובאה בתשו' הרשב"א שהביא מר"ן בב"י סימן צ"ט מחו' ס"ה שכתב וז"ל וכתבת משם הרמ"ה דאעפ"י שב"ד מעמידין אפוטרו' לקטנים כשהגדולים באים לחלוק עמהם מ"מ לגא"א לא מוקמי' וכו' והא ודאי דדעת הרמ"א כדעת הרא"ש ולכן ציין עלה ג"ך שהוא מהטור בשם הרמ"ה, ועיין להרב הכנה"ג אות נ"ו שכתב וז"ל והלל"מ יש לנו לדון כהרא"ש ז"ל דבתראה הוא מהרשד"ם ח"מ סי' רל"ו כ"ן מדברי מהראנ"ח ח"א סי' יו"ד עכ"ל:
אך לענין זה שנשאלנו עליו אכתי יש לחקור דהנה הרמ"א ג"ך שסובר כהרא"ש סיים שם בדבריו באותה תשו' שהביא הב"י סי' צ"ט וז"ל, ומיהו איניש דעלמא דאקני נכסיה לקטן כדי להבריחם מדגא"א בהא מוקמינן אפי' לגא"א, וגם הרשב"א ג"ך ודאי הכי ס"ל שהרי כתב שם שב"ד יפה ראוי ליזקק לזה שאין אלו אלא הברחות של עושים שלא כהוגן:
ומשמע דעל כולם קאי וגם על נדונו שהוא להבריח מבע"ח כת' דנפרעין ממה שנתן לקטן וכ"ך ג"ך הד"מ בסוף הסי' וסמ"ע שם סקט"ו ע"ש וכן נראה להדייא מתשובת הרמב"ם בספ' פאר הדור סימן קל"ט וז"ל והורנו בשותף ששאל מחבירו דדגא"א בבית א', והנתבע אין החלק שלו אלא לילדים קטנים אם יהיה הדין שוה ויהיה חיוב לקטנים בדינא דגא"א או לא:
תשובה אם הוא ערער קודם שישאל בב"ד לא יתחייבו הקטנים בדינא דגא"א. ואם שאל לב"ד ואח"ך ערער כדי לברוח מן הדין אז ישימו ב"ד אפוט' לקטנים וישאל דינא דגא"א והוא להדייא כמ"ש שכוונתו לומר דאם כיוון להבריח ע"י שנשאל בב"ד דדגא"א. מוקמינן להו אפוט' לדינא דגא"א. ואם נרא' שלא היתה כוונתו להבריח מדינא דגא"א דהיינו שקודם שישאל בדין ע"ע דינא דגא"א. אל' לא שלו של קטנים היא דינם שוה לקטני' דעלמא שירשו מאביהם או שניתנה להם מתנה מאביהם או מהזולת שלא להבריח דבהא לא מוקמינן אפוטרופ' לגא"א, וכדעת הרא"ש ור"ת והרמ"א שהבאנו למעלה ובזה תנוח הדעת הדעת ממה שמצאנו להרדב"ז בחדשות ס"ס קט"ו שכתב בשם הרמב"ם וז"ל לענין דינא דגא"א. כת' הרב ז"ל שאין דין זה נוהג בקטני' ולמד אותה בק"ו מהחוב הברור דקי"ל אין נזקקין לנכסי יתו' עד שיגדילו כ"ש שאין אומרים להם גא"א, ואפילו שיש ליתו' אפוטרפו' וברור הוא ע"ך. שלכאורה נראה דתשובות אלו סתרן אהדדי דמתשובה זו שהביא הרדב"ז והסכים עליה, משמע שאין דין זה נוהג בקטנים ומתשובה זו דפאר הדור משמע דמוקמי' אפוט', ודיינינן בהו דינא דגא"א אך כד דייקינן נראה דהא כדאיתיה והא כדאיתיה, דההיא דהרדב"ז מיירי בירשו מאביהם. או בדליכא ספק הברחה וכדעת הרא"ש וסיעתיה, וההיא דפאר הדור מיירי בדאיכא הברחה והיינו כהרמ"ה בחילוקו דהגם דהוא ס"ל כהרא"ש דלגא"א לא מוקמינן, במבריח מוקמינן ומעתה אין ראיה ממחלוקת הרא"ש ורב האיי לנדו"ד, דנדו"ד דינו יוצא מתשובת הרמב"ם דפאר הדור ומדברי הרמ"א שהביא הב"י בסימן צ"ט וזה פשוט ולפי"ז נ"ל דאם הוא ת"ח או בקי בדינים וכשתבעו חבירו לדגא"א הוציא הזכייה ונר' לנו דכוונתו היתה להבריח דודאי דינא הוא דמוקמינן אפוטרופו' וכדין המבריח שהביא הרשב"א זהו הנלע"ד וצויי"מ שמואל עמאר: