אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן לה

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן לה

סימן לד

ראובן ושמעון ירשו קרקעות מאביהם, וא' מהם מכר חלקו לזולת והלך לדור בעיר אחרת, והב' עדיין קרקעותיו משו"ח ויצאו חובות על אביהם ובע"ח רוצה ליפרע בכל חובו מחלק היורש שלא נמכר והיורש אומר שלא יפרע כ"א חלקו ובחלק אחיו לישתעי דינא בהדי לוקה הדין עם מי:

תשובה דין זה מבו' בטור ומר"ן סי' ק"ז ס"ז וס"ח וס"ט והטור והלבוש מבו' בהם יותר, וכלל דבריהם הוא דאם הניח קרקעות וחלקום היורשי' אם לא ירשו אלא ב' שדות ולקח כ"א שדה אחת אינם יכולים לו' לבע"ח שיקח מכל אחד חצי שדה. כי הם במקו' אביהם ' ואלו היה אביהם קיים ואומר טול מכל א' וא' שבשדות חצי משדה זו, וחצי משד"ז אין שומעין לו אלא ב"ד מגבין לו כל חובו משדה א' כך כשבא לגבות חובו מהיתו' נוטל שדה א' מאיזה מהם שירצה אבל אם ירשו ד' שדות., וחובו כנגד שני שדות אינו יכול לומר יקח מא' ב' שדות, אלא יקח מכל אח' שדה אחת. כיון שיכול ליקח מכל אחד שדה שלימה ואם עשאם לו אפותיקי, אז יגבה מא' מהם, ל"מ באפותיקי מפו' שאומר לו וכו' אלא אפילו שיעבד לו כל נכסיו וסיים לו קרקע א' במיצריו להיות תחילה לפירעון אם ירצה גובה הכל מא', ואם לא הניח קרקע רק טלטל ומעות, וקצת מהיורשים מצויים וקצת מהיורשי' אינם מצויים. גובה הבע"ח מהמצויים. וביאר הרב המבי"ן זלה"ם על זה בחי' על הש"ע סי' הנז' בשם רבותי' הא' ז"ל דבכלל אינם מצויים ה"ה אם חלקו והעני אחד מהם נוטל כל החוב מהב' וכן אם חלקו האלמנה והיורשים למנהגינו והעני אחד מהם נפרע הבע"ח כל החוב מהב' וכתב שכן מצא בשם חכמי פאס הא' ז"ל, ושכן כתב מהרמ"ט ז"ל וסיים דה"ה אם כפר א' והודה א' שהמודה חייב לשלם הכל. שכל נכסי המת משועבדים לחובותיו. ואם אי אפשר להשתלם מא' משתלם מהב', עכ"ד ופשוט דה"ה אם חלקו ומכר א' מהם חלקו והב' לא מכר ורצה הבע"ח ליפרע מחלק זה שלא מכר דרשאי, דכיון דאילו היה אביהם קיים היה הדין נותן כן:

ה"ה אחר שמת כיון דאמרי' שהם במקום אביהם, וכי היכי דאמרי' דאינם יכולים לומר לו שיקח מכל א' חצי שדה וכמש"ל, ה"ה נמי אחר שמת הוי כאלו מכר קצת והניח קצת, והגם שכל א' אינו חייב אלא בחלקו מ"מ כל הנכסים משועבדי' והוי כחלקו והעני א' מהם, ומ"ש שם בס"ט דאם ירשו קרקעות ומכר א' מהם חלקו או נתנו במתנ' וכו' דאין בדבריו כלום היינו לענין אם רצה המלו' לגבו' מח' זה שמכר וכמ"ש בל' הטור והלבוש אבל אם אינו רוצ' לגבו' כ"א מהב' נר' פש דרשאי לגבות כיון שהכל משועבד בידו וכן מדוקדק להדייא מדברי הטור והלבוש שם שכתבו וז"ל, ואם ירשו קרקעות וחלקום ומכר אחד מהם חלקו או נתנו במתנה ובא בע"ח של אביהם לטרוף מלוקח שקנה מהיורש, וטוען הלוקח הנחתי לך בנ"ח ביד היורש האחר לגבות מהם אין בדבריו כלום והדין עם הבע"ח דלא אמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין:

אלא כששעבד הלוה בעצמו נכסיו אבל גבי יורש יורש או לוקח ששיעבדו לא אמרינן הכי שם לאו כל כמינייהו לשעבדה, הואיל ובע"ח קודם להם הילכך יטול חצי החוב מלוקח וחצי החוב מהיורש כדרך שהיה גובה מהיורש עצמו שקנאו ממנו הרי להדייא דרבותא אתא לאשמועינן דיכול לגבות מהלוקח אם ירצה כדרך שהיה גובה מהיורש עצמו שמכר לו ולכן סיים הילכך וכו', אבל אם רצה לגבות מבנ"ח שביד הב') נר' שלא דיבר בה מר"ן כלל, וכן נראה ג"ך מדברי הסמ"ע שם סקכ"ב שכתב וז"ל, וה"ה אם חלקו ב' בקרקעו' וקרקע א' הוא כאן במקום מלוה ולוה והב' רחוקה מכאן, דגובה מהקרקע שהוא בכאן דהא יכול לטרוף וכו' ע"ש ומש' שחלקו הקרקעות. זה נטל שבעיר אחרת וזה נטל שבכאן וכן כת' ג"ך הר' או"ת באורים סקכ"ג להדייא ע"ש ואפי"ה גובה כל החוב מא' מהם שבעיר וא"ך ה"ה נמי בשא"א לו לגבו' מזה שמכר וגבה מהב' הכל דטעם א' להם, דאם אינו רשאי לגבות מכל א' כ"א חלקו, א"ך אם כבר חלקו ונטל א' קרקעות שבכאן וזה של עיר אחרת למה יגבה מאחד הכל, ובשלמא גבי לוה כיון שמחוייב בכל לא מצי לדחותו לקרקע שבעיר אחרת כיון שיש לו בכאן אבל גבי יורשים לצד שנא' שכ"א אינו מחוייב כ"א בחלקו, למה לא יגבה החצי מקרקעות שבעיר אחרת דהגט עצמך אם אין ללוה כ"א קרקעו' שבעיר א' האם נאמר שלא וגבה מהם הא ודאי דלא וא"ך ודאי טעמו של הרב הסמ"ע ז"ל הוא מצד שהם במקום אביהם, וכמ"ש הטור ומר"ן וכאלו אביהם קיים דלא מצי לדחותו לשל עיר אחרת וחלוקתם אינה כלום לבגי בע"ח וגובה מאחד הכל, הכא נמי בנד"ז שמכר א' חלקו והב' שפוי הו"ל כאלו אביהם קיים וכאלו זה שמכר חלקו בעיר אחרת והב' חלקו בעיר דגובה הכל מזה שבעיר דכל היכא דאית ליה צער קצת, דיינינן להו כאלו אבוהון קיים, וכן נראה ג"ך מדברי מר"ן דס"ז גבי ירשו שני שדות וחלקום, שכתב שם דלא מצו למימר ליה שיקח מכל א' חצי שדה כיון שהם במקום אביהם, דלצד שנא' אם חלקו למה לא יטול הבע"ח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה. דהג"ע אם היה נושא בשנים וכ"א יש לו שדה וחובו של כל א' כנגד חצי שדה היתכן לו' שלא יגבה ממנו חצי שדה זה א"א לומר וא"ך חזר הדין שכל שיש לבע"ח צער קצת דיינינן ליה כאלו אביהם קיים, וכן מש' ג"ך מלשון הפרישה בסימן זה בס"ט דעל מ"ש הט"ז שיקח חצי החוב מהלוקח וחצי מהיורש, סיים וז"ל והיינו דוקא כשיש בחצי שיעור שדה וכו' פ"ש וא"ך מוכרח לומר כמ"ש דהיינו דוקא היכא דאין צער כלל למלוה הא לא"ה דיינינן להו כאלו אביהם קיים ואפי' אם נאמר שבא המלוה סתם לב"ד להגבותו או שלא מצא כדי חובו ביד היורש שלא מכר ובא ליורש שמכר לגבות גם ממנו חלקו ואשמועי' דלא מצי לטעון הנחתי לך מקום לגבות הכל מיורש הב' סו"ס אכתי ראוי לחקור בטעם הדבר דלמאי נפקא מינה רוצה לגבות מחלק היורש שמכר כולו או חציו והלא אדרבא ניחא ליה לגבות מבנ"ח שביד הב' בלי שבועה אם יש נאמנות בשטרו עוב"ך. מלגבות אפילו החצי בשבועה כדין טורף, ואם מצד שזה שנמכר עידית וזה זיבורית:

הלא טענת הלוקח כדין שיגבה זיבורית כמ"ש סי' ק"ח סי"ח, ולמה לא יוכל לו' הנחתי לך מקום לגבו' בכולו או בחציו ואפי' אם אין נאמנות בשטרו דהשתא שוים שניהם. מ"מ אם הקרקעו' שוים למה לא יטעון הנחתי לך מקום, ואפי' זו עידית וזו זיבורית למה לא יטעון והנה היה נרא' לומר שעיקר טענת הבע"ח נא יצאה רק מצד שחלקו וכמ"ש שם מר"ן להדייא וחלקום שאם לא חלקו ועדיין כל הקרקעות ביניהם, ומכרו כל היורשים מקצת הקרקעות והניחו מקצת, מצו למיטען הנחנו לך מקום הקרקעות הנשארים בני חורין דכי היכי דבאבוהון קיים הוה מצי למימר הלוקח הנחתי לך מקום, גם במת אביהם ומכרו שניהם מקצת, והניחו השאר בנ"ח הדין כן ומצי לוקח לטעון הנל"מ, כיון דאיכא בנ"ח (וכמ"ש בסי' קי"א סיו"ד ואשמו' התם בסימן קי"א חידושא דלא תימא דרצה מזה גובה רצה מזה גובה, ויכולי' היורשי' לדחותו אצל הלקוחות קמ"ל דלא, דגם שיעבוד היורשים מיקרי שעבוד. ואין נפרעין מהם כל שיש בנ"ח ביד היורשים) וכן אם מכר הא קצת והניח קצת באופן שיספיק חלק הנשאר לחלקו בפר' החוב שהוא מחצה., מצי למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות חצי החוב מחצי חלקי בקרקעות שהוא בנ"ה אך עכשיו שמכר אחד מהם כל חלקו ובא בע"ה לגבות אף שדינו בזיבורית וכמש"ל מ"מ אכתי מצי למימר ליה ע"ך לא אמרו שדינו בזיבורית אלא ביש עדית וזיבורית לכולם אבל עכשיו שחלקו חזר החוב על שניהם בשוה. ויקח מזה ומזה ומזלו גרם שחלקו הקרקעות ונטל א' מהם עדית וא' זיבורית ולכן לא מצי למימר ליה הנחתי לך מקום הזיבורית שביד האת הב' שהוא בנ"ח וזהו שבא להשמיענו, אלא דמ"מ אכתי קשה דהתינח לגבי טענת הנחתי לך מקום מצינו תרופה בזה לגבי שבו' מאי איכא למימר דמה לו ליטול בשבו' ואיכא בני חרי ביד היורש הב' ואף את"ל דניחא ליה בעדית טפי סו"ס לא נתנו דבריהם לשיעורין:

והיכא דליכא כ"א זיבורות בזה ובזה מה לו לגבות בשבועה ואם תרווייהו בדליכא נא' עוב"ך, ובשניהם נשבע מה חידשו בזה עד שאמרו שהיורש אין שיעבודו שעבוד, הלא בין כך ובין כך נשבע:

ויותר קשה אם נאמר דמיירי ביש נאמנות טוב"ך דאם נאמר שמחלק היורש שהוא בני חרי גובה בלא שבועה ומחלק הלוקח גובה בשבועה, ומה חידוש יש בין שיעבוד הלוה לשיעבוד יורשיו והלא אם היה משעבד הלוה היה גובה בשבועה וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שאמרו שאין שעבודם שעבוד ומה חידוש בזה וראיתי להרב הגדול מוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"א, בקצת ליקוטים מועתקים בשמו שכתב, וז"ל הא דקי"ל דאין הנאמנות מועיל לגבי לקוחות כמ"ש בסימן ע"א סי"ט דוקא בלקוחות שקנו מהלוה עצמו אבל אבל בלקוחות שקנו מהיורשים מהני נא' אם היה כתוב לו לב"ך עוב"ך, דשיעבוד היורש לא מיקרי שיעבוד) כדאיתא בסימן ק"ז ס"ט והארכתי בזה במ"א עכ"ל, אשר מזה תנוח הדע' בכל זה כי זה הוא מאי דאתא לאשמועי' אפי' בלקוחות גובה בלא שבועה כיון שאין שיעבוד היורש שיעבוד לגבי חוב זה שעל אביהם וכר"ש להדייא הטור והלבוש כדרך שהיה גובה מהיורש עצמו שקנו ממנו שבזה אתי שפיר לשונ' מדוקדק כיורש כלוקח ועם שלא הונח לי מצד שמעולם לא נשמע כמוהו, עכ"ז חיפשתי ומצאתי את שאהבה נפשי להרה"ג הנז' זלה"ה שגם בחי' על הש"ע כ"כ להדייא ע"ש שהאריך ואין צורך להעתיק כל דבריו ומעתה יוצא לנו מזה דבשטר בנא' גובה מזה ומזה בלא שבוע' וכמ"ש ואפי' מי שירצה להתעקש בדבר שבוע' יודה מיהת שיכול לגבות הכל מבנ"ח של היורש הב' כיון שכל הנכסים משוע' בידו ומה גם שבנד"ד לא חלקו הקרקעות זה כנגד זה אלא שא' מהם מכר חלקו בקרקעות, זהו הנראה לענ"ד ולראיה ח"פ מ"ה לפמ"ה וקיים. שמואל עמאר

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה