אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן לד

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן לד

סימן לג

מדברי מר"ן דסימן פ"ז סט"ו דנקטו תפילין בדוקא משמע לכאורה דתפי' דחשיבי טפי משחר ספרים. הוא דמהני בהו נק"ח בדיעבד:

אבל שאר ספרים לא מהנייא בהו נק"ח אפילו בדיעבד אך מור"ם פליג וסובר דתפילין דגריעי משאר ספרים הוא דלא סגי בהו אלא בדיעבד ושאר ספרים הוו כס"ת ומהני בהו נק"ח אפילו לכתחילה, אלא דכד דייקינן נראה דא"א לפרש כן בדברי מר"ן דכללא הוא אפושי פלוגתא לא מפשינן, ולפי פי' זה הוייא מחלוקתם מן הקצה עד הקצה ומסתיין לו' דלא פליגי אלא בלכתחיל' בשאר ספרים אבל לומר דפליגי בשאר ספרים אפילו בדיעבד כל כי האי נא מפשינן כי ע"ך הנר' ברור דמר"ן ס"ל דתפי' ושאר ספרים שוין הם ונקט חדא מתרתי ומור"ם ס"ל דאינם שוים:

ושאר ספרים מהנו אפילו לכתחי' כס"ת ותפילין לא סגי ביה אלא בדיעבד ונר' שכן היא ג"ך דעת הרב הסמ"ע בפירוש דברי מר"ן הללו דלא שייך למימר דהוא ז"ל לא נטפל לפרש אלא דברי מור"ם ודברי מר"ן הניחם כפשוטן, כיון דעכ"פ אפושי פלוגתא וכו':

גם הש"ך סקמ"ב נר' שכן היא דעתו. דאף שהוא ז"ל חולק על מור"ם ומהרי"ו בזה וסובר דתפילין עדיפי משאר ספרי' מ"מ נראה דהיינו דוקא בלכתחי' אבל בדיעבד נראה שגם הוא יודה דשאר ספרים מהנו ממ"ש שם בשם הרא"ש. ולפי"ז ודאי אית לן לאוקומי הלכתא הכי דכיון שדברי מר"ן מוכרחים אנו לפרשם כמ"ש כי היכי דלא לאפושי פלוגתא, והסמ"ע וש"ך קיימי בשיטתיה ודאי דהכי נקיטינן:

ואף שמצינו לקצת מהאחרונים דקיימי בשיטת מור"ם עיין להר' נוב"י חלק א' סי' ע"א שהוכיח במישור שעיקר השבועה אינה תלויה בנק"ח ובאחיזת דבר בידו כי אם במה שמוציא מפיו והביא ראיות לזה מכמה פסוקי הנ"ך, ומסיק דענין הנחת יד על הספר או אוחז ס"ת בידו אינו אלא מנהג שנהגו כדי לאיים עליו ולהזכיר עונש השבו':

ואפילו בס"ת פסול או בספר שיש בו כתב אשורית הוייא שבועה ק"ו בס"ת כשר ע"ש מ"מ אנן מיהת למר"ן שמעינן בזה, וכיון שמצינו לו להדייא דנק"ח צריכא רבה כוותיה נקיטינן ותדע דאיהו ז"ל קפיד על זה, שהרי בסי"ד פסק דאפילו אם כבר נשבע היסת חוזר ונשבע בנק"ח ע"י עדות העד ומדבריו מש' דאפילו אם היתה עליו שבועה דאורייתא מעיקרא ונשבע היסת. חוזר ונשבע בנק"ח ולא תימא דלא דלא פסק כן אלא בהך דסי"ד שהיתה עליו שבועת היסת מעיקרא ואחר השבועה הוא שנתחייב ע"י העד שבו' התורה ופנים חדשות באו לכאן דאין סברא לחלק בזה כלל דסו"ס הרי הוכחש העד ממילא בשבו' א' ועכ"ז פסק דלא מהנייא וחוזר ונש' בנק"ח, וכ"כ להדייא הרב זרע אמת הביא דבריו הרב הד"ט סימן כ"ג אות י"ד, והרב זל"א ח"ג אות ש' ע"ש דמי שהיה חייב לחבירו שבו' בנק"ח ונש' בהיסת חוזר ונשבע בנק"ח וכיון שמצינו למר"ן הקפיד אנק"ח והאחרונים הללו קיימי בשיטתיה וכמ"ש הש"ך ג"כ שבש' הדיינים החמירו טפי ודאי דכוותייהו נקיטינן ושבו' זו עצמה שהיא מן התקנה, צריכה נק"ח וכמ"ש להדייא בתקנו' ולכן דין הוא שאין להקל בה כלל בלי נק"ח כיון דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, ודיינו להקל בנק"ח דתפי' ושאר ספרים בדיעבד דוקא כמו שהוכחנו מדברי מר"ן ולא להקל גם לכתחי' כדעת מורים ודקיימי בשיטתיה וזה נר' ברור להלכה ולמעשה בפרט בזמנינו זה שהוקל בעיניהם חומר השבועות לגמרי וראוי לכל מורה להנהיג הדבר בס"ת דוקא וכמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו שגם חבר עיר דאר לבידא ראוי להזהירו על כך דאפי' בדיעבד לא סגי להו בהכי שעי"כ גם הנשב' לא תועיל לו שבו' כזו באופן שבנד"ז דוקא הוא שאנו מסכימים על זה וגם בסעיף הב' שהיתה השבועה קודם מעב"ד מסכימים אנחנו לדבריהם בנד"ז דוקא ולא בנדון אחר כי הדין משתנה בזה לפי אופן המעשה וכבר הרחיב הדיבור בזה הרב מוהריב"ץ זלה"ה בפס"ד א' ומדבריו מוכח שלפעמים תועיל שבו' זו דקודם מעב"ד, ונד"ז הרי הוא כא' מהם, כיון דליכא נפקותא וכמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן וח"ף מכנאסא יע"א בח' חשון שנת לטו"ב לנו כל הימים לפמ"ה והשו"ב וקיים. הצב"י שמואל עמאר:

ועי"ן הש"ך והט"ז שגם הוא הסכים לדברי הש"ך ובאה"ט הביא דברי שניהם עיין בו ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות כ"ג שקיים דברי הט"ז וע"ש לענין אם נשבע בציצית ודין ת"ת:

אח"ז רב הייתי מפטפט באיזה כת"י ובא לידי כתב א' מהרה"ג כמוהר"ר רפאל ביר' זלה"ה שבו כתב שאירע מעשה לפניו בא' שנשבע בכל הספרים שהיו לפני הרב ועכ"ז הורה הרב שיחזור וישבע בס"ת כנהוג וכתב דהאידנא שרוב המון העם שגור בפיהם ש"ש וכו' והרבה שבועות נש' לשוא לחזיק שקריהם אין להקל בזה כלל:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה