אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן כז

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן כז

סימן כו

ראיתי מחלוקת החכמים הנ"ב ישצ"ו בתיבת מהיום שיש בצוואה הנ"ב וראיתי לעמוד על דבריהם לראות דברי מי יקום:

והנה אמת ששניהם לא עמדו על הדבר היטב. דדין זה יש בו דיעות הרבה וחלוקים יש מהפוסקי' שמבטלים צוואה כזאת בכל ענין, זולת אם היה בה קנין והם הרשב"ש סי' שכ"ז וסי' שמ"ט ומהר"מ אלשיך סי' קכ"א ויכין ובועז ח"א סי' קי"ו ומהרשד"ם חח"מ סי' שי"ו ומהרח"ט ומהרד"ט בתשוב' והסכימו לדבריהם הרב מוהרם ב"ד והרב מוהר"י עוזאל זלה"ה והביא דבריהם הרב זכות אבות, שכ"פ ג"ך הרב מהרפ"ת סי' תקפ"א והר' אביר יעקב סי' ל"ו מדברי הרשב"ש הנז' וכ"פ ג"ך הרב המבי"ן סימן ש"ח. וכתב שכן הסכימו מוהר"ח סירירו ומוהר"ש ן' זמרא ומוהר"ר רפאל מונסונייגו זלה"ה ויש שמחלקים בזה אם כת' לבסוף שהוא מצווה מחמ"מ עיין בזה להרב באר מים חיים שהביא דברי הרב מוהריב"ל ומהרש"ך ומהרח"א בס' בני חיי ורבני תיטוואן הקדמונים והביא דבריהם גם כן הרב מוהרפ"ת סימן תקצ"ו ע"ש יעיין ג"ך להרב מהר"א ששון סי' מ"ב מ"ש בזה ע"ע:

גם מר"ן ומור"ם בתשובותיהם חולקים בזה עיין תשוב' מור"ם סי' מ"ח ותשוב' מר"ן חה"מ סימן פ"ג דלדעת מר"ן תלינן בטענת המצווה או העדים, ולדע' מור"ם לא תלינן בטענתם וכ"פ במפ"ה סי' ר"ן ס"ט אך מר"ן ז"ל לא ג"ד בזה לא בארוך ולא בקצר, דאף דבסי' מ"ב ס"ט כתב דכל שיש ב' משמעיות, ובא' מהם מתבטל השטר לגמרי לא אמרינן יד בע"ה עה"ת ומהדרינן לקיימו והבא לבטלו עליו הראיה, וזהו יסודם של דברי מר"ן ז"ל בתשוב' הנז' והפוס' שהביא באותה תשובה הן הן שהביא בסי' הנז' מ"מ עיקר הדין חסר. כי לא ביאר שם אם גם לשון מעכשיו או מת"ב הכתו' בצוואת שכ"מ הוו בכלל זה ומהדרינן לקיימו או לא, גם בסי' כ"ט שכתב מר"ן שבכל טעות שמצויים העדים לטעות נאמנים הם בעצמם, ואין בזה משום חוזר ומגיד. לא נתבאר לא בארוך ולא בקצר אם ל' מעכשיו הכתו' בצוואת שכ"מ הוי בכלל דבר שמצווים העדים לטעות בו וא"ך הדרינן לכללין שכל דבר שלא ג"ד בו מר"ן נקיטינן כמור"ם כ"ש שמור"ם ז"ל דקדק כן מדברי הרמב"ם שהעתיק מר"ן בשמו ס"ט שכל שיש מעכשיו ואין קנין בטילה הצוואה וכמ"ש שם בד"מ על דברי הטור בשם הרמב"ם דסט"ו והן הן דבריו ס"ט בהג"ה וכן דקדקו דברי הרמב"ם יכין ובועז בתשובה הנ"ל, ורבני פאס הקדמונים וכיון שמור"ם מפרש כן בדברי הרמב"ם שהעתיק מר"ן בס"ט ופסק ג"ך להדייא כן בהג"ה כוותיה נקיטינן וע"ש בד"מ שכתב מור"ם ששלחו דברי שניהם להר' מהר"מ פדאוואה ז"ל והסכים לדברי מור"ם ואפשר שמטעם זה לא ביאר זה מר"ן לא בארוך ולא בקצר והעתיק דברי הרמב"ם ז"ל בסתם ולא חילק בהם:

ולדעתי ולדעתי קלה כמות שהיא אם יסכימו מורי הוראה קרוב הדבר לומר שגם מר"ן חזר בו ממ"ש בתשו' אם ממה שלא נטפל לכתוב מ"ש בתשו' לא בארוך ולא בקצר ואם ממה שנוכיח לקמן בע"ה והגם שבמתנם במקצת מצינו לו שם בס"ז וס"ט דאם פי' שהוא נותן במש"מ או מ"מ דבריו קיימים בלא קנין ואיכא למימר שגם במתנה מהיום דינא הכי כיון שמבאר שהוא מצווה מ"מ ולא בעייא קנין, מ"מ כד מעיינינן שפיר נר' דלא דמי:

דשאני ההיא דמתנה במקצת אין בה דבר שיסתור פירושו שמפרש שמצווה מ"מ. אבל באומר מעכשיו אעפ"י שמפרש שמחמ"מ הוא מצווה וכוונתו להקנות לאח"מ סו"ס במלת מעכשיו סותר הכוונה:

איברא שמתשו' הריטב"א שהביא הרב"י סימן הנז' מחו' י"ב:

ופסקם מור"ם בהג"ה סוס"י י"ז משמע להדייא דכל שכתוב בתחילה שציוה מ"מ וכתוב בה מעכשיו אנו מצרפים שניהם. והם מתנה מהיום ולאחר מיתה: ומ"מ כד דייקינן נראה דגם מזה אין ראיה דנדון הריטב"א שאני שהמתנה היתה בקנין כמפורש שם בדבריו שקנו ממנו בק"ג ובמעכשיו ולכן כיון דס"ס היתה המתנה קיימת כדין מת"ב מצד הקנין ומעכשיו הכתו' בה מצרפים לשונות הסותרים זא"ז, ומפרשים דבריו כאלו אמר מהיום ולאח"מ. אבל היכא דליכא כ"א מעכשיו בלא קנין הצוואה בטילה אף שהזכיר בה בפי' שהוא ממ"מ:

וזה מבואר להדייא בדברי הרמב"ן שהביא מר"ן בב"י סי' הנז' סכ"ט מסה"ט וז"ל נקיטינן מתנת ש"מ שכתוב בה מהיום צריכה קנין כמ"ב ולא קנייא אלא בקנין ואפילו כחוב בה מהיום ולאח"מ ע"ך, מפורש יוצא דכל שאין קנין אפילו כתוב בה מהיום ולאח"מ, דעדיף מנדון הריטב"א שלא עשה זה אלא מצד הצירוף עכ"ז הצוואה בטילה וא"ך ע"ך לומר דהריטב"א לא כ"ך אלא מצד שהיה הדבר בקנין ומעכשיו, וע"ע שם בב"י שסיים על דברו הרמב"ן הללו שכ"ך הנ"י בשם המפרשים ודברי הרב הנ"י הללו שרמז להם מר"ן כאן הן הן שהביא מור"ם בד"מ רי"ס הנז' ובהג"ה דס"ט הנז' שכתב וז"ל. מיהו אם כתוב בשטר מהיום בעי קנין:

דכל שמקנה לו מחיים לא קני בדיבור אלא אם לא אמר מהיום וכו' ומדבריו הללו מש' להדייא כדברי הרמב"ן הנז'. וממה שהביא מר"ן דברי הרמב"ן והנ"י הללו בלי חולק, מוכח שכן דעתו גם הוא, וגם א"א לנו לו' דלהריטב"א אפילו כשלא היה קנין מצרפין תי' מעכשיו עם לשונות של מיתה. שאם אתה אומר כן הוו הרמב"ן והריטב"א חולקים וא"ך הוא לא הוה משתמיט מר"ן מלבאר מחלוקתם. כי לא נתעורר בזה כלל אחר דברי שניהם שמזה נראה דלדעתו ז"ל לא פליגי:

והא כדאיתיה והא כדאיתיה:

ועיין עוד למור"ם בד"מ רי"ס הנז' שגם הוא רמז לדברי הרמב"ן הללו ומש' מדבריו דאין חולק בזה על דברי הרמב"ן והנ"י הללו, וע"ע לו שם שכתב שכן היא דע' רי"ו נכ"ד, ודברי רי"ו כנז' הביאם מר"ן בב"י סימן רנ"א בלי חולק ע"ש וז"ל כתב רי"ו בנכ"ד אם כתו' בה מהיום אם מתי או מהיום ולאח"מ צריך קנין ולא אמרינן דבריו ככתו' וכמסו' דמו, ואם עמד חוזר דאם מתי מחולי זה קאמר עכ"ל ומכל זה יש להוכיח דמר"ן גופים הדר ביה ופשו' דאין חילוק בין אם אמר המצווה עצמו הנלמד מדברי הרמב"ם שהעתיק מר"ן בס"ט לנמצא כתוב הנלמד מדברי הרמב"ן והנ"י ורי"ו שזכרנו כי כן נראה מסתמיות דבריו שלא חילק בדבריהם כלל, ואפילו לפי מ"ש בתשובותיו אכתי אפשר לומר דלדעת מר"ן לא דמי לישנא דמהיום ללשונו' מתנת בריא שנזכרו בתשו' דאיכא למי' דלישנא דמהיום גרע טפי גבי שי"מ וכל שלא היה בקנין בטיל' הצוואה ואף שמדברי מור"ם שם בתשו' על דבריו דמיין אהדדי מ"מ ממה שהביא דברי שלשה הרועים הללו ולא פקפק בהם כלל שפיר אית לן למימר דאיהו ז"ל לא ס"ל דדמיין כמו שחשב מור"ם א"ן הדר ביה וכמ"ש. ובלא"ה אכתי אפשר לומר דגם מ"ש בתשו' לא כתבו אלא לסניף מצד שהיה הדבר נוגע להקדש, כי היו לו טעמים אחרים לקיים ההקדש בלא"ה שהרי שם בתשובה סימן ע"ז גבי ש"מ שאמר אני נותן מנכסי לקרובי כו"ך מעות במ"ב פסק בפשיטות להיפך וביטל הצוואה מטעם זה ע"ש:

ומעתה שפיר אית לן למימר שדיוקו של מור"ם שדק' בדברי הרמב"ם גם מר"ן יודה בו ולא לבד מה שנראה ממשמעות דבריו שהם דברי המצווה, אלא גם הי"א שהביא מור"ם בשם רי"ו והנמק"י, מסכים לה כמ"ש ומה שהביא מר"ן דבריהם בשם וי"א כוונתו להוסיף ולא לחלוק וכדרכו בכמה מקומו' שמוסיף סברות בשם י"א אף שאינם חולקים דוק ותשכח אין פנאי להשיגם לפניך: מעתה פשוט הוא דכמור"ם נקיטינן אפילו נגד כמה פוסקים וכ"ש לפי מ"ש שכן היא ג"ך סברת מר"ן זהו הנ"ל בזה אם יסכימו מורי הוראה וכתבתי זה בקצרה לאפס הפנאי ונחיצת המוביל וצויי"מ וימ"ן. הצב"י שמואל עמאר:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה