אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן כו

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן כו

סימן כה

כדין מתנה שהיתה בל' מתנת בריא בקנין ובמעכשיו ונזכרו בה ג"כ לשונות דשייכי למתנת שכ"מ ונסתפקו בה חו"ר פאס אם היא מתנת בריא או שכ"מ, וזה מ"ש אני הצעיר:

נדרשנו לחוות דעתינו בצוואה הנ"ב אם היא קיימת כפה"ד או לא, וכבר גילו החכמים הנ"ב ספיקותיה וכדי לעמוד על הספק הא' שנסתפקו החכמי' הנ"ב אם היא כמתנ' בריא או כש"מ צריכים אנו לבאר החילוקים שיש בין מתנת בריא לשכ"מ, דידוע שג' מתנות המה הא' היא מתנת בריא דבעי' בה כל דרכי ההקנאות כל דבר כדינו וכמ"ש מר"ן בסי' רמ"א בסעיף א' והם מבוארים בדברי הטור ומר"ן מסי' מ"ה והלאה הב' מתנת ש"מ דדיבוריה לחוד אלמוה רבנן בכל הקניינים. וא"ץ שום דרך מדרכי ההקנאות, דדבריו ככתו' וכמסו' דמו וכמ"ש מר"ן בסי' ר"ן ס"א ואפילו בשטרות א"צ קנה לך וכו' וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ג ואם נתן בקנין מגרטות נתן ולא תתקיים מתנתו דשמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ וכמ"ש דבר שמואל (לז) 37 סי' ר"ן סי"ז וסמ"ע שם סק"א וסק"ן וכן ה"ה ג"כ במתנה ג' שהיא של ממ"מ. דבה נמי לא בעינן קנין וכמ"ש בסוף סי' הנז' ואם היה הקנין בשנים אלו ליפוי כח קנה וכגון שכתב וקנינא מניה מוסף על מתנתה הא' וביאר הדברים הרב"י בסימן ר"ן סכ"ח מסה"ט בשם רשב"ם וז"ל כלומר וקנינא מניה ק"ג להוסיף ולייפות כחו לבד המתנה שנתן בע"פ ולישנא יתירה לייפות כחו הוא ובסוף פי"ן פירש רשב"ם כלו' אינו אינו אלא תוס' בעלמא לייפות את כחו, ועיין בסמ"ע נ"ך סימן ר"ג סקכ"ב שגם הוא כתב שצריך שיהיה עיקר הזכייה בדיבור לחוד כתחז"ל וכו'. וכן אם כתב בשני מתנות אלה ששטר זה יהיה בכאו"ה הוי כאלו כתב שקנין זה הוא נוסף וכמ"ש מור"ם שם בסי"ז בשם מהר מפדאווה. ומבואר הטעם בתשובת הרב הנז' סי' כ"ו שמאחר שציוה לכתוב בכאו"ה כפי"ה, אין לך יפוי כח יותר מזה דאם ר"ל דוקא בקנין ושטר ואין קנין ושטר לאח"מ א"ך אינה בכאו"ה כפה"ד, ועוד מבו' שם דאף אם אמר המצווה הוו עלי עדים ואף קנו ממני וכו' לישנא דואף משמע ליפוי וכן אם היה כתוב בשטר שלא יורע כח שטר זה מחמת חיסור וכו' הוא כיפוי כח ע"ש. ועיין עוד בב"י סל"א מסה"ט בשם התוספות:

ועוד כתב שם מור"ם בשם מהרא"י דאם הנותן לא בקש קנין רק המקבל הוי כיפוי כח. וכן אם אמר אחר הקנין שתתקיים המתנה הוי כיפוי כח. באופן שבענין זה דנותן הכל שוין הן ב' מתנות אלו אך במתנת במקצת או הוא ממ"מ אינו צריך קנין וכמ"ש שם ס"ז, ואם הוא ש"מ בעייא קנין, וכמ"ש שם ס"ד, וגם בזו דוקא בנותן בסתם אבל אם פי' בפי' שהוא נותן במש"מ או שנותן מ"מ או אפי' לא פי' אלא שנר' מתוך דבריו שהוא נותן מ"מ אפילו במקצת א"ץ קנין. ואם עמד חוזר ואם לא עמד קנה המקבל, ואם היה בהם קנין אינו קונה דגם בזה אמרינן שמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ. אא"ך כתב הקנין ליפוי כח וכמ"ש שם ס"ז וס"ט ואם לא היה הקנין ליפוי כח לא קנה ואפילו כתב וזוכה המ"מ, וקנו ממנו בכל מיני הקנאות אם עמד חוזר וכמ"ש שם סי"ד ובסמ"ע סקמ"ה דאנן סהדי שלא נתן אלא בסוברו שימות ואם היה יודע שלא ימות לא היה נותן זולת שאם פי' בפי' שהוא נותן במעכשיו במתנת בריא ובקנין, וכמ"ש מור"ם בסו"ד בשם הנ"י ובסוף סי"ז בשם הריטב"א ומדברי הרב בפ' מ"ש גבי עובדא דפיסקא דפרדסא דאחתיה דרב דימי:

משמע שצריך להתנות בפי' שנותן מתנה קיימת לעולם שכתב וז"ל ומיהו אם התנה בפי' שנותן מתנה קיימת לעולם וקנו מידו מעכשיו ה"ה כמת"ב לדב"ה ע"ך והביא לדבריו הללו הרב"י בסי' ר"ן סי"ב מסה"ט ע"ש, וכ"ך ג"ך קצת מהאחרוני' וכן מדוקדק ג"ך מדברי הרמב"ם פ"ח דזכייה דין י"ח, ופסקם מר"ן בשה"ט סוף ס"ט וז"ל. וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן שנותן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים וכו' הרי היא כשאר מת"ב וכו' דמייתורא דמקנה לו מחיים משמע שצריך לפרש שנותן לו במת"ב שהיא קיימת לעולם, ופן מדוקדק ג"ך מדברי מור"ם דסעיף י"ד שכתב וז"ל מיהו אם פירש בהדייא שנותן במתנת בריא במעכשיו וקנו מידו קנה, משמע דבעינן שלשתן דהיינו שצריך שיפרש להדייא שנותן במתנת בריא דמשמע מינה שהיא קיימת לעולם ומעכשיו וקנין אלא דמדברי מור"ם בסוף סעיף י"ז שכתב בשם הריטב"א מבואר להדייא דאפי' פירש שהמתנ' לא תהיה קיימת רק לאחר מיתה דבריו קיימים ועיין בתשו' כריטב"א הביאה הר' ב"י בסימן הנז' מחודשים י"ב ששם מפורשים הדברים יותר עיין שם:

ממוצא דבר אתה למד לנדון דידן שהיתה להדייא בתורת מתנת בריא ובקנין ומעכשיו דודאי דין מתנת בריא יש לה ואף שנזכרו בה לשונות השייכים לשכיב מרע ומצווה מחמת מיתה גם לבסוף אחר שהשיאוה עצה לתת במת"ב. והוא מ"ש ששיירו תכריכין וכו'. וגם מ"ש לבסוף שמאותו חולי מתה וכו': מ"מ נר' דאין זה מוציאה מדין מתנ"ב:

דהא התם בעובדא דפיסקא דפרדסא שנזכר למעלה חקר רב נחמן בעדים היכי הוה עובדא ואמרו ליה דאמרה הכי ויי דקא מתה הך אתתא שמזה דן ר"ן שזו מתנ' ממ"מ ואפי"ה כת' הרב הנמק"י שם בשם הריטב"א דאם הוא עביד הכי רב דימי הוא קני. אלא משום דסבר דסגי ליה במאי דעבד לה עבד הכי ע"ש הרי דאפילו אמרו העדים שצוותה מ"מ בפי'. אפי"ה אמרו דבתיקון זה הוייא מת"ב לדברי הכל וה"ה נמי בנד"ד גם מדברי מר"ן דס"ט גבי ש"מ יש להוכיח כן דאף דסתם ש"מ הוא שאינו מזכיר שם מיתה כלל אלא שהוא מוטל על ערש דוי, וכמ"ש הרמב"ן הביא דבריו הרב"י סימן ר"ן מחו' ז' ע"ש ומר"ן בקצר סי' ר"ן ס"ה ומור"ם שם (וכ"ך ג"ך הרשב"ש סימן מ' ע"ש), מ"מ בהך דס"ט איירי בנותן בפירוש במש"מ שדינו כממ"מ. וכמש"ל, ואפי"ה סיים שם מר"ן וכן אם כתב וכו' הרי היא כשאר מתנת בריא גם בסי"ד קבע מור"ם דבריו הללו על המצווה מחמת מיתה שהוא פשוט שמזכיר המיתה, ומכל זה מוכח דאף שהיה בצוואה לשונות של מיתה כתב שם הרב הנמק"י ז"ל דהא דאמר שמואל לא קנה היינו היכא דלא כתיב בשטר מהיום. אבל אם כתוב בה מהיום או מהיום ולאח"מ בעייא קנין:

וקנה מקבל המתנה וכו', ע"ש:

באופן שנלע"ד דמתנה זו דין מתנ"ב יש לה ועיין ג"ך בתשובת הרשב"ש סימן שע"ט והנלע"ד כתבתי וח"פ זמן הנ"ל:

הצב"י שמואל עמאר עוד הסכמה על פסק א' הובא מעיר פאס וזה מה שכתבתי אני הצעיר שמואל ס"ט

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה