אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן כד

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן כד

סימן כג

בג' כחדא הוינא כד אסהיד קדמנא ע"א כשר ות"ח ובירר בעדותו בתע"ג וברורה איך הוא יודע בידיעה נאמנה שמיום שבנה כה"ר יעקב ן' הרוש בכהר"מ ז"ל:

חצר הרב הגדול כמורר"ר רפאל בירדוגו זצ"ל לא היה משכיר הרי"ע הנז' שני העליות העליונות שבחצר הנז' לשום אדם. גם בירר בעדותו העד הנז' שאחרי מות יעקב הנז' מינה מרדכי בנו להעיד הנז' מו"ג להשכיר קרקעות הנז' ולגבות שכי' הנז' ולגבות שכי' ונשאר העד הנז' מורשה עד הזמן שבו מכר מרדכי הנז' קרקעות מורישו הנז' ולא היה המורשה הנז' משכיר הב' עליות הנז' בשום זמן ולא הקפיד מרדכי הנז' מעולם על שלא השכיר המורשה הנז' העליות הנז' וגם לא עלה על לבו לצוות למורשה הנז' להשכירם, באופן שבירר בעדותו העד הח' שמיום שבנה יעקב הנז' החצר הנז' עד יום שמכרה בנו הנז' לזולת לא הושכרו העליות הנז' גם בירר בעדותו העד הנז' שבאותו זמן שהיה מורשה הנז' בחורף א' היו מקלחים מי הגשמים דרך נקב א' שהיה בכותל אסדר של העליות הנז' ויורדים משם להבית הקטן שבחצר הרב המבי"ן זלה"ה שהוא של יורשי כה"ר אהרן עמאר ז"ל, וערערו השוכרי' שהיו דרים בבית הנז' על המורשה הנז' לסלק ההיזק הנז' מהבית הנז' ושם נמצא ושם היה באמ"ץ מרדכי בעל העליות הנז' ושמע צעקת השוכרים שבבית הקטן הנז' ואמר למורשה הנז' לסתום הנקב שבעליות הנז' מאחר שנמשך ממנו היזק לבית הקטן הנז' ונתרשל המורשה הנז' ולא סתם הנקב הנז' גם בירר בעדותו העד הנז' שלא היה בנקב הנז' שום ציון של צנור רק הוה כמו נקב שעושים האומנים בכותל לקבוע בו סראייר לפי שעה עכס"ע העד הנז' ולרח"ף תמ"ת בתשעה ימים לאלול ש' קרנו תרו"ם בכבוד לפר"ק והכל שריר ובריר ונכון וקיים בעל העליה הנ"ב הגם שכפי האמת היה גברא אלמא ולא חייש לנזקי שכיניו במה שהיה עושה חוץ מן הדין, מ"מ בנד"ז נר' לחוש שלא כיון להזיק בשאט בנפש אלא אפשר שרצה לעשות תחבולה למי גשמים דוקא ועשה נקב צר אינו מעשה אימן אלא בכלל נקבים העושים לסראייר והיה דעתו שכיון שאינה עשויה אצלו לדירה אלא להתרווח בה בצרכי ביתו א"א שירגישו בעלי הבית הקטן הנז' כי כשירדו גשמים יאמרו שמימי גג הבית שלהם הם שיורדים ואפילו מי גשמים לא כיון בהם להחזיק שהרי אפי' בנו אחריו כשערפרו בני הבית אפילו על מי גשמים אמר לאפוט' שהיה משכיר לו קרקעותיו לסתום וכמו שהעיד החכם הנ"ב אלא אפשר לומר כיון בזה להעביר מי גשמים לפי שעה אם שתקו שתקו ואם ערערו יסתום וכמו שהוכיח מעשה בנו ג"כ שבפי' אמר לו לסתום. אבל אם היה בדעתו שישכיר העליות הנז' ודאי שלא היה עושה ריח תחבולה עם בעלי הבית הקטן ואפי' על זולתם לא יעלה על דעתו לשפוך ע"ג חבירו בלתי ידיעתו אמת המים תדירית ממים מטונפים ומי רגלים ונט"י וכביסה וכיוצא ומה גם שמי גשמים של גג הבית הנז' יורדים בפתח החצר ממש וחוסם את העוברים נכנסים ויוצאים בימות הגשמים ואם סובלים בני החצר מי גשמים בכניסה ויציאה בימות הגשמים כיצד יוכלו לסבול מים סרוחים הללו ובכל עת נכנסים ונתקלים יוצאים ונתקלים. באופן שניכר לחוש שלא כיוון לזה כלל שהרי אפילו על על מי גשמים ניכרת ערמתו. שלא עשה צנור כנהוג ואפי"ה כשערערו אמר הבן לסתום והלוקח הנז' עצמו יש ספק אם מצאו פתוח או סתום ופתחו ובין כך ובין כך הרי ערערו עליו תכף דכיון שהוא עשה העליות הנז' לשכי' הוכר היזק וערערו ואף אי דיינינן לנזק זה בכלל נזיקי' דלאלתר לא הוייא חזקה אא"כ ברירא לן מילתא שידע הניזק הנזק ושתק וכמ"ש הסמ"ע סימן קנ"ה ס"ק ע"ז וז"ל כגון שסייע עמו בבנין וכו' בפר"י כתבתי דר"ל מיד שסייעו הוויא חזקה ולאפוקי אם ראה ושתק דכתב אח"ז דלא הוייא חזקה אא"כ ידעי' דידע בנזק ושתק וכו' ע"כ:

והכא בנד"ד לא בלבד דליכא הוכחה דידעי אלא אדרבא יש להוכיח להיפך מכמה טעמי חדא דידע בהו דאפי' יהבי להו כל חללי דעלמא לא יוכלו לסבול זה ב' דדיעינן בהו דהבית הנז' אינם רואים אותה אחת לעשר שנים בלי סיבה, כי אינו עשוי אלא לשכי' והשוכרים על הרוב לא ירגישו, ואם ירגישו לא יוכלו לדבר מפני המחלוקת, ג' אפי' איניש דעלמא דלא יכיל למיקם בדינא ודיינא אינו יכול לסבול נזק זה, ושפיר אמרי' שמעולם לא הכירו, וכשהכירו הרי תכף ערערו וגילה סופם וכו', כ"ש שגם הלוקח הנז' אינו טוען שהכירו ומחלו רק טוען שהוא קנה העליות הנז' בנקב הנז' ואם באנו לטענה זו. הרי העד מעיד שמעולם לא החזיקו הבעלים הראשונ' בזה לא האב ולא היורש. ואדרבא כשערפרו השוכרים על מי גשמים בימי היורש אמר לו לסתום, וגם בירר בפי' שלא היה הנקב הנז' נראה לחוש שהוא עשוי להוציא המים אלא כעין נקבי הבנאים העשויים " לסראייר ולפי דברי הסמ"ע הללו מצינן למימר דהיכא דאין הנזק ברור ואיכא למיתלי באופן אחר. אפי' ראה ושתק לא הוייא חזקה כיון דעדיין לא איתבריר נזקה וכיוצא בזה כתב הרב מהריצב"ו בתשו' סי' ר"ז דקצ"ב ע"ב וג' ע"ש שהאריך בפרט זה א"ץ להעתיק כל דבריו וכל דבריו ז"ל נמצאו בדברי האח' בשם הרב כרם שלמה כתבם בשם מהרי"ט ז"ל וכתב שמצא סעד לזה מפי' המשניות להר"מ ז"ל, וז"ל וא"צ בחזקה לנזיקין ג"ש והוא מ"ש אין דין חזק' בנזיקין וג"ך לא הוייא בהו חזק' לאלתר אלא לכשיעמוד אותו הנזק ע"ך שיוכל הניזק להכיר ולומר לו אותי שהזיק לניזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית וכו' ע"ש, וכן מדוק' ג"ך מדברי מר"ן קנ"ד ס"ז וסמ"ע שם קי"ט וקנ"ה סמ"ג, וקנ"ד סוסי"ו, ושם בסמ"ג שמכולם מש' דצריך הוכחה שהכיר הניזק, ואי לא לא, ומ"מ כ"ז כתבנו אפילו לצד שנאמר שהיזק זה בכלל נזיקין דלאלתר אך לקושטא דמילתא, היזק זה לא הוי אלא בכלל הנך דסי' קנ"ה סל"ו וסט"ל שאין לו חזקה לעולם וע"ע שם בסמ"א דבר שידוע שאין המערער יכול לסובלו, אעפ"י ששאר ב"א סובלי' אותו אין לו חזקה נגד המערער זה, ודון מינה ואוקי באתרין דידעינן בניזקין שאינם יכולים לסבול זה כלל, וגם א"א לעולם שיכירו וימחלו וחוץ מזה הטע' טועני' שיש עמהם שות' בבית הנז' יתו' קטנים ואין מחזיקין בנכסי קטן כמבואר בסימן קמ"ט סי"ט ועיין ג"כ להרב"ד סי' צ"ג שכתב דאפילו יש לקטן אפוט' אין לו' דמח"ל דפשיטא דאין לאפוטרו' למחול בלי תועלת ואף אם מחל אינו מחול מכל הני מילי דכתיבנא נר' בעינינו לדון בנד"ז שצריך לסתום ולהחזיר שופכיו למקום אחר וחוץ מזה יש לנו עניינים אחרים הידועים לנו. ולכן דינא יתיב כמ"ש ולראיה ח"פ בכסלו ש' אמרו"ת טהורות לפ"ק וצויי"מ אכי"ר והשו"ב וקיים וחתומים. כמוה"ר רפאל אבן צור נר"ו. וכמוה"ר יעקב בירדוגו נר"ו ואני הצעיר שמואל עמאר נר"ו עליונים למעלה כולם קדושים ידיעתם מכרעת כף הזכו' לבעלי הבית במאזני צדק ראיות חזקות נאותות צודקות מקבילות לאמתלאות, ואומדנות וידיעות נאמנות. ידועות מול כסא תפארתם גלויות וצפונות שחשו להם משום גילוי (תבער בם אש מכבה) ולהם אנו שומעין שאמרו כהלכה כי גובה להם בדין הנוכחי יודעי דעת ומביט מדע שורשי תהלוכות המזיק והניזוק ועוצם הנזק ולהרחיק את הנזק או להפך ועלי דידהו סמיכנא כן יקום ובלעדם לא ירים איש ידרוך חיציו אם יעברו המטרה ולראיה על דב"ר אס"ת לפ"ק היוצא מפיהם ח"פ פאס יע"א בטבת שנ"ה וקיים וחתו' כמוהר"ר רפאל אבן צור נר"ו. וכמהרי"ב סירירו נר"ו וכמהרי"ו סירירו נר"ו וכמהר"ש אבן דנאן ישצ"ו

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה