שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן כג
בדין שותפים שהטיל א' מהם לכי"ה ק' דורוס וחבירו אוקייא. והתנו ביניהם שאחר שיטול בעל הק' דורוס דורו א' בכ"ח, יחלוקו הנשאר חכ"ח וכשה"ב כהב':
זה היה מעשה בין שני שותפים. ויש מהחכמים שהורה שזה רבית וחיליה מדברי הרב המבי"ן זלה"ה סימן קנ"ו שכתב מסברא דנפשיה שזה רבית כיון שניכר שהוא קרוב לשכר ורחוק מההפי, ועם שנדון שלנו כתוב בשטר בפי' אחר החלוקה הנז' וכשהב' וכו' דמשמע דקאי על הכל מ"מ אעיקרא דדינא פירכא:
דלהדייא כתב הרמב"ם פ"ד משלוחין וכו' דין ג' וז"ל השות' שהטילו לכיס זה מנה וזה ר' וכו' בד"א בסתם אבל אם התנו שיטול בעל הק' ג"ר מן השכר, ויטול בעל הק"ק רביע ואם נפחתו לא יפחות זה שיטול ג"ר השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה שנוטל רביע השכר ג"ר מן הפחת, הרי אלו חולקין כפי מה שהתנו שכל תנאי שבממון קיים עכ"ל, ופסקו מר"ן בקצר סי' קע"ו ס"ה אלא שבאו דבריו בקיצור לשון ע"ש:
וסמך ע"ד הרמב"ם במקורן שמהם נובעים דבריו הללו דסו' הנז' הרי דאפי' יהיה קרוב לשכר ורחוק מההפ' בשות' ליכא לתא דרבית כלל, ועיין ג"ך בש"ך יוד"ע סימן קע"ז סקי"ג פ"ש שכ"ך להדייא והא לך עוד דברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה בפס"ד א' כיוצא בזה הובא בתוך שות' הרב מהרח"ט ז"ל וז"ל, וכל זה כתבתי כפי דברי הטוען דלפי דעתו שייך בזה רבית ואף דאיהו שותא דרבנן לא ידע להבחין אם היא קצוצה או אבק, סו"ס תלי"ת כולנו חכמים כולנו יודעים את התורה וראינו שאפילו מי שיודה לדבריו אין כאן קצוצה אלא אב"ר ופרחו כאבק יעלה. אבל אם אמרנו נבוא העיר הערה כל דהו, לקושטא דמילתא אין כאן לא קצוצה ולא אבק שהרי נד"ז הוא שות' וכל מה שהזהירו חז"ל שלא להיות קרוב לשכר ורחוק מההפסד, וכן כל מה שהצריכו לנהוג בענין חלוקת הריוח כגון פלגא באגר ותרי תילתי בהפסד, או פלגא בהפסד ותילתא באגר או שיתן לו שכר טורחו, כל זה אינו אלא בצ"ב כפי פירש"י והרמב"ם והטור שמיד נעשו עליו כמלוה וכן בעיס' דקי"ל פלגא מלוה ופלגא פקדון ומאחר שיש שם שם מלוה בין בכל בין במקצת, צריך לנהוג שיהיה קרוב לשכר ולהפסד ושיחלוקו כמו שהזהירו רז"ל או שיתן לו שכט"ו ויחלוקו בשוה בין בשכר בין בהפסד וכל זה להציל מחשש רבית כיון שיש צד מלוה וכנז"ל אבל בנד"ד שהוא שות' ליכא צד מלוה כלל, אלא הכל פקדון ולא שייך ביה שם רבית כלל וכמו שנתבאר בסימן קע"ז שחשש העיס' אינה אלא בשביל שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה א"ך בשות' דהכל פקדון אין כאן חששא כלל ולפיכך הותרה הרצועה ויש להם לחלוק כפי תנאם בכל אופן שירצו להתנות אפילו בקרוב לשכר ורחוק להפסד:
והנה נתבאר בי"ד קע"ז ה' שהמתע' דינו כש"ש בחלק הפקדון ונתבאר בח"מ קע"ו ח' שהשות' ש"ש הן ואם נגנב או נאבד ברשות א' מהם חייב אם לא כששייך שמירה בבעלים הרי שהשותפין דינם שוה לחלק הפקדון שבעיס' ומתברר מזה שבשות' לעולם אין כאן אלא פקדון ואין כאן מלוה כלל אפילו זה מטיל וזה אינו מטיל. דאם איתא דאיכא איזה חלק מלוה בשות' יתחייבו בו גם באונסין ולא ידונו כש"ש:
והילך ל' הרמב"ם פ"ד משלוחין וכו' דין ג' דשותפין וכו' ופסקו מר"ן סימן קע"ו ה' אלא שסיים בקיצור ואם התנו ביניהם הכל לפי תנאם בין בריוח בין בהפסד, ולדעת איזהו הנקרא עיס'. ואיזהו הנקרא שות' כתב מר"ן ביו"ד קע"ז בב"י ד"ה ולענין שנים שנשתתפו שאם כל א' הביא מעותיו והא' לבד הוא שמתעסק להרמב"ם פ"ו משלוחין דינו כעיס' לגבי מעותיו של אותו שאינו מתעסק דאילו לגבי מעותיו של המתע' עצמו כמו שירצו לחלוק יחלוקו דלא שייך בהו רבי' כלל אבל לסמ"ג ולהרי"ף בשערים כיון שכ"א הביא מעותיו אע"פ שא' לבדו מתע', אין זה אלא שיתוף וחולקין בענין שירצו ואין חוששין כלל לרבית. והרב במפ"ה י"ד קע"ז סימן ג' פסק כסמ"ג והרי"ף וציין ב"י בשם הרי"ף וסמ"ג וגם מר"ן נר' שהכריע כמותם חדא שהביא דבריהם באחרונה ועוד דהביא דבריהם בלשון אבל והכלל בדברי הפוסקים שבלשון אבל כוותייהו ס"ל והכא בנדו"ד ל"מ להרי"ף וסמ"ג דהוי שות' אלא אפילו להרמב"ם הוייא שות' כיון ששניהם מתס' ותנאם קיים בכל גוונא ואפי' הסך שנוטל זה תחילה ניכר שהוא בשביל מעותיו מה בכך ובלא"ה בלי תוס' שום קרן כמה פעמים מתנים השות' להוסיף לא' מהם סך ידוע לחדש וליכא קפידא כלל. לפעמים מחמת רוב בקיאותו בקיאותו במלאכה או במשו"מ ולפעמים מחמ, רוב חריצותו והשתדלותו ולפעמים מח' רוב טיפולו, וא"ך גם כשמחנים כן מפני שהוא מוסיף מעט לכי"ה לית לן בה ואפילו משום מראית העין ליכא וכבר באייר התע"ג בא לפני שמואל בן לחסין תושב מכנאסא עם איש ריבו לדין ע"ע כזה וכתבתי לו פס"ד מזה בקצרה וזכיתיו בדין וחתמו לו על הפסק ההוא הרב המובהק כמוהר"ר יהודה ן' עטר נר"ו והרב העצום כמוהר"ר שמואל הצרפתי זלה"ה ומצאת כי תדרשנו ולראיה ח"פ סיון תפ"ו וקיים ותחום הרב הנ"ב זלה"ה, וגם הפסק הב' הנז' נמ"ך אצלי א"ץ להעתיקו שכולם שוים לטובה כמ"ש:
גם הרב מוהרפ"ת זלה"ה סי' של"ה כתב וז"ל ראובן שהביא ממון אחר משל עצמו והטילו לכיס בהסכמת שותפו ע"מ שיטול כו"ך מהריוח בכ"ח יתר על חלקו אין בזה בית מיחוש והרי הוא כאלו התנה בפי' שיטול חלק יתר בריוח וכל תנאי שבממון קיים והרבה יש להאריך בזה עכ"ל והוא ממש כדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה וב"ד וקי"ל בגויה דמר שראה הפסק הנז' וקיצר כידוע גם הרב אבי"ע זלה"ה בקצת ליקוטים כתב וז"ל, רגילים השות' כשזה מטיל ק' וזה תק"ם שמתנים ביניהם שיטול בעל הק' כך וכך תחילה כשיעור הנאת מעותיו והשאר יחלוקו ושמעתי שיש מי שפקפק בזה משום דמיחזי כרבית וטעות גמור טעה דלהדייא כת' מר"ן קע"ו ה' דאם התנו הכל לפ"ת והדברים באו בביאור רחב בדברי הרמב"ם מאריה דהאי דינא, פ"ד משות' דין ג' בד"א וכו' ומש' דרבותא אתא לאשמועי' דאפילו הפכו הסדר הנהוג והתנו שיטול בעל הק' ג"ר ובעל הק"ק רביע והפירות להיפך תנאם קיים, וכ"ש אם עשו כמנהג העולם להוסיף למוסיף בשביל מעותיו באופן דבכל גוונא ודאי רשאים להתנות כיון דאין כאן לתא דרבי' כלל בשות', וזה פשוט עכ"ד בקיצור:
מעתה לא ודעתי מי יוכל להרים ראש נגד הרבנים הללו ובפרט שכולם קיימי בשיטת מר"ן והרמב"ם וכמש"ל אין זה אלא מן המתמיהין ואין שומעין לו, ופשוט שגם הרב המבי"ן זלה"ה, לא יצאו דברים אלו מתחת יד"ק. ואפשר איזה תלמיד כ"ך בשמו והנלע"ד כתבתי, וח"פ בתמוז תרמ"ו לפ"ק וקיים הצב"י שמואל עמאר ס"ט: