שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן כב
הובא לידינו הפס"ד הנ"ב והגינו בכל פעלו ויען ראיתי בסוף דברי החכם הנ"ב דברים תמוהים הרבה ראיתי להשיב על דבריו מסיפא לרישא. והנה בסו"ד כתב וז"ל כ"ז היינו אומרים אפילו אם המתנה הנז' קיימת וכו': ופסקו מר"ן סי' ר"ג ס"ט וסימן רי"א ס' ו' וכו':
ומתנה זו בטילה בין לגבי לוקח בין לגבי בעה"ק עכ"ל ולא ידעתי כוונתו בזה דאם לדעתו מסי' שטרות לא מהני רק עד שיהיו מב"ע. איך לא הוק"ל זה בכל שטרי מסי' הנהוגות:
והלא שט"ז היתה בו תחילה כתי' ומסי' כראוי, וקנה לך שט"ז וכו'. דבכה"ג אפילו אם לא יהיו מעות כלל קנה ואח"ך חזר לבאר מסי' זו שכתו' בה שקי' סך ש' דורוס ובעדם מסר כיצד היתה. וכתב שהחצי היה בתו"מ וכו' והחצי בתורת מכר וכיון שקניית השטר כתקנה מאי איכפת לן באופן המתנה סי"ס אין לנו ללמוד מכל אותן הדברים אלא שחציו מתנה וחציו מכר והעיקר בשטרות היא כתי' ומסיר' כראוי כמ"ש בסימן ס"ו והרי היתה נתקנה ואפי' בהנהו דיני שהביא החכם הפוסק סיים מר"ן כן. שבסי' ר"ג כתב וז"ל וכן יכול להקנותו לו ע"י שימכור לו, או יתן לו במתנה שטר החוב כמ"ש בסי' ס"ו ובסי' רי"א סיים בס"ז ואם היתה מלוה בשטר מקנה את השטר בכת"י ומסי' שהרי יש כאן דבר הנמסר וכו' ובסימן מ"ו סיו"ד מבואר דהמקנה לחבירו קרקע כ"ש והקנה לו ע"ג שט"ח קנה השטר בכ"מ שהוא אפילו בלא כתי' ובלא ובלא מסי' והוא שיאמר לו ע"פ קני לך וכו' והראיה שהיה צריך להביא דבכה"ג אפי' כתי' ומסי' לא מהנייא והוא ישצ"ו לא כן עשה אלא תפס הטפל והניח העיקר דמה בכך סו"ס יזכה מכח המסירה כ"ש שלדעתי המעט אפילו בלא כתי' ומסי' קונה בכה"ג דכיון שנתן לו רשו"ג בקש"מ לכתוב ולחזור ולכתוב בלישני שפירי וכו' רשות זו מתקנת את הכל וכמ"ש הרב משפט צדק ח"ב סי' י"ז וכ"א:
וע"ש שכתב נ"ך דאפי' מטבע שאינו נקנה בחליפין נקנה בכה"ג, וכן מ"כ ג"ך בשם הרב מהרח"ש דבכה"ג מפרשין ל' השטר בל' המועיל ואף אם נאמר שנעלם ממנו כל זה. הנה עכ"פ הי"ל לדקדק בל' השטר, ולהוציא ממנו ההיפך, דכיון שהודה המוכר שקי' סך ש' דורוס מהקונה הרי קי"ל דהודאת בע"ד כק' עדים דאפילו ברבית שהוא מילי דאיסורא אמרינן כן:
וא"ך גם בנד"ד אפילו אם לא היתה כתי' ומסיר' כראוי, היינו יכולים לו שקיבל ואח"ך נתן, ואפילו אם נאמר שלא נתן לו רק ק"ן דורוס של המכר סו"ס הרי מצוי ברשותו שיעור סך המתנה ואית לן למימר שהוא מה שנתן לו, והמכר נשאר בהלואה גביה גם כיון שיש בידינו הודאתו שקיבל הכל למה לא נאמר שקיבל מחצה ומחל במחצה והלא גם המחיל' יש לה שם מתנה, ודינה כמתנה, וכמ"ש בסימן רמ"א ס"ב וז"ל המוחל לחבירו חוב שי"ל עליו או נתן לו פקדון המופקד כבר אצלו, ה"ז מתנה הנקנית בדברים בלבד ולכל הפחות אית לן למימר שכיון שהודה שקיבל הכל אף אם לא קיבל קמו זוזי גביה בהלואה, ופקדון ומחי' ומתנה שייכא בהו וכמ"ש. ועוד ראוי לדקדק אם לדעתו מסי' זו בטיל' בין לגבי לוקח בין לגבי בעל הקרקע וכמו שכתב איך כתב לעיל מזה שיזכה המצרן גם במתנה דאם היא בטילה לגבי לוקח. כיצד יזכה בן המצר במה שלא זכה הלוקח וכ"ש לדידיה שכתב שהיא בטילה גם לגבי בעה"ק, וכיצד נזדווגו לו דברים הללו ועוד ראוי לדקדק דהפה שאמר דקים לן בגויה שאין לו מעות באותה שעה הו"מ למימר ג"ך שאין לו מעות כלל ודחוק הרבה למזונות עצמו ולמזונות אשתו ובניו וכמו שהוא האמת ואיך לא חש על זה לדונו בדין הנז' בסמ"ג דלית ביה דינא דב"מ כה"ג:
סו"ד בעיני יפלא הפלא ופלא איך לא נטתה דעתו כלל לצדד לזכות בזה אפילו בדברים הקרובים לשכל שא"א לו' ששגג בהם. גם מ"ש החכם הפוסק יצ"ו בדין המתנה שיזכה בה בן המצר חנם אין כסף לא ידענו מנין לו' דלהדייא כתב מר"ן דהנותן מתנה שלא באחריות אין בה דין בן המצר ומבו' הטעם בב"י. ובסמ"ע ס"ק ק"א דניחא ליה למוכר להיות למקבל זכרון במתנה שנתן לו שעשה עמו טובה. וגם המקבל ניחא ליה להיות לו שם שמפני עבודתו הטובה נתן לו מתנה זו וא"ך למה יגרע כח מתנה זו משאר מתנות ואפילו אם היתה מתנה זו באחריו' דקי"ל דאית בה דינא דב"מ וכמ"ש (35) מר"ן שם בס' הנז' והיינו טעמא משום דאין דרך הנותנים לקבל אחריות ע"מ שנתנו לאחרים חנם ומסתמא להערים כיון, עכ"ז פסק מר"ן שם שיתן לו מה שהיתה שוה המתנ' ולא בחנם, וכן נר' ג"ך מההיא דמהר"ח מודעי בשם תשו' מור"ם אפילו בההוא גוונא שמכר ונתן השיריים במתנה ואיך החליט מאמרו בכאן שיזכה בה המצרן חנם ואם נר' בעיניו ששומתו הוא סך שבו מכר מחציתו והבליע המתנה במכר, הנה עכ"פ לא היה לו להחליט הדין מדעת עצמו, והי"ל לתלות הדבר בשומת הבקיאים שישומו שטר זה כמה שוה במכר לע"ע והוא שיתן. ולא לכתוב מילתא פסיקתא כזו ואם באנו לשומא לדידי חזי לי. שאם היה פונדק זה בשו"ת הנוחים לדין אפי' לע"ע שוה הוא לערך הסך הנז' שבו קנה הלוקח הנז' המחצי' של השטר הנז' דידוע הוא שמשכו' שנהנה בה ברב או במעט קרובה היא למכר לעולם ובמכר ודאי שימצאו קונים שיקנו לערך הסך הנז'. כי הוא מקום שיש בו הנאה מרובה למי שישתדל בהעמדתו, ואם היו נוחים השות' שבו זל"ז ולא היו מכוונים לאבדו בנקל היו יכולים לתקנו ע"י השררה וירויחו בו ריוח גדול, כי יש בו מ"מ ארבעים חנויות כ"ש שבנד"ד אית לן טעמא אחריתי לתלות בו היוקר אפילו למי שיכחיש האמת ויאמר שאינו שוה הסך הנז' ביען שהלוקח הנז' כבר יש לו בפונדק הנז' חלק מועט, ואיידי דזוטר מירכס ודרך בא' להרבות חלקם בקרקע, אפי' ביוקר גדול:
כדי שיתנו לב לעמוד עליו בין לענין תיקון בין לענין שכירות וכ"ש אם יהיה הדבר כנדו"ד ששאר השו' מתכוונים לאבדו ולהקניטו כדי למכורו להם, ודאי שישתדל הרבה בעל החלק המועט להרבות חלקו אפילו בכפלים על מחירו כדי לבטל עצת חבירו וה"ן בנד"ד שפיר נימא שהרבה במחירו כדי להשיג מבוקשו וכפי הנחה זו תהיה השומא. וכבר אמרנו שערך שומא זו יפה הוא אפי' לקונים אחרים שאין להם חלק בו וכ"ש לזה שיש לו כבר חלק בו וכמ"ש דודאי יוסיף יותר על אחרים:
ובלא"ה כבר עלתה הסכמת הפוס' דאם יש חשש ערמה בדבר מחרימים על ככה, עי' בתשו' מיימו' סימן ל"ג והג"מ פי"ד ותשו' הגאונים שהביא מר"ן סו"ס קע"ה ובנ"ד הרי כבר קיבל חרם שאין ערמה בדבר וכדברי מור"ם סכ"ח:
גם לענין מצרנות בשטרות הגם שלא היה בדעתי לכתוב בו מצד שראיתי בו סברות חלוקים לקצת לרבותינו הא' נ"ן מ"מ אבוא בקצרה לברר דעת הסוברי' דלא כהמבי"ט הנמצאים בידינו והם רבי' הטור בסי' קע"ה ספ"ב בשם הריב"ר והרה"מ פי"ג משכנים והגהות פי"ב בשם העיטור ומר"ן בב"י בסתירת דברי הרב מהריק"ו וסיים שם ובר מן דין הא קי"ל דמצרן מוציא מחבירו וע"ה כמ"ש גבי קנאה הלוקח במנה, וכ"ך ג"ך הרב מש"ל פ"ד ממכירה דין ו' וכן היא ג"ך דעת הרשב"א שהביא מר"ן בב"י ומור"ם סו"ס קע"ה קע"ה וכן היא ג"ך דעת הש"ך בסימן ס"ו סקט"ג וקע"ה סקנ"ה. וכן היא דעת מוהרשד"ם רצ"ה ותש"ו ונתיבו' משפט במשפט הכהנים ס"ק נ"ח ומהרימ"ט סי' שכ"ה והרדב"ז סימן שצ"א ובית יהודה סי' מ"ט וע"ע להרב ערך השלחן שכתב דהש"ך דעתו ברורה כדעת מר"ן גם רבני תיטוואן הקדמונים. והם הרב מוהריב"ם ומהר"א מונסונייגו. ומהר"ר יהודה אבודרהם. פסקו בשנ' מה תענ"ה כדעת מר"ן והש"ך והביאו ג"ך ראיה מתשובת הרשב"א הנז' שהביא מר"ן בב"י ומור"ם סו"סי קע"ה, גם מצינו להר' מהרשט"ו ולהרב מהר"י ביר' זלה"ה בש' תצמי"ח קרוב לפטירתם בשנה אחת מ"מ שפסקו להדייא כדעת הש"ך, ושלחו דבריהם להרב מהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה והאריך הרבה בסתירת דברי המבי"ט וחילקו כולם כההיא דסי' שי"ו כמו שחילק הרב מוהרשד"ם דב' חלוקות הם, דהיינו אם כבר השכיר לאחר אין המשכיר יכול לבטל השכי' אבל קודם שישכיר יכול לו' לו למה תטרח וכו' והחליטו המ"א דלא שייך למה תטרח אלא קודם שמכר אבל אם כבר מכר מכירתו מכירה ולא מצי למימר ליה למה תטרת וסיימו שכן מצאו להדייא למהרשד"ם שפי' כדברי הרמב"ם ושמחו שכיוונו לדעתו ומכאן תשובה מוצאת לאומרים דבמשכו' יודה הרב הש"ך דמאי שנא שכי' ממש'. וגם רבני תיטוואן הנ"ל חילקו בדברי הרמב"ם ומר"ן דבסי' שי"ו כמ"ש:
גם בדור שאחריהם מצינו להרב מהר"ר ברוך טולידאנו זלה"ה ומהרשב"ו זלה"ה שפסקו כדעת הש"ך והרב כב' הנז' הביא דברי מר"ן דקיימי בשיטת הש"ך ודברי הרשב"א והבית יהודה הנז' וסיים וז"ל, גם מטעם אחר ראוי לדון שאין בשטרות דינא דב"מ כלל, כיון דקי"ל כל היכא דאיכא פסי' דמוכר לית בה משום דדב"מ אין לך פסי' דמוכר יותר מזו:
דאם יהיה כח ללוה לעכב על המלוה אם בא למכור בפחות לעולם לא ימצא קונה כי יאמר מה הנאה יש לו והיום או מחר יבא הלוה לסלקו, וישאר המלוה בדוחקו כי אין קונה ופשיטא דמטעם זה לחוד אין דדב"מ בשטרות גם איכא נעילת דלת בפני לווין שלעולם לא ילוה אדם לחבירו שכיון שאין הליאתו עומדת לו בשעת דוחקו, ואין ראוי להעדיף טעם המבי"ט שהוא משום אל תמנע על טענת מצרנות שהיא משום ועשית הישר וכו', וכיון שמצינו שמצרנות מתבטלת מטעם פסידא וכמה דינים אפי' בשותף כ"ש שתתבטל טע' אל תמנע מצידה כ"ש עתה שנגלית לעינינו דעת מר"ן והרשב"א ומהר"י עייאש וגם יש בידי פסק מהרב מהרי"ט זלה"ה שגם הוא מסכים לדעת הש"ך ובודאי דהכי נקיטינן עכ"ד הרב השני הנ"ל גם הרב המבי"ן בחיבורו סימן ס"ו הביא סברת הרמב"ן שהיא כדעת הש"ך ודברי מור"ם דס"ס קע"ה ודברי הרב בית יהודה ומדבריו מוכח שדעתו כמ"ש הש"ך ולא זכר שר שום מנהג ולא שום פוסק מקדמונינו ז"ל נגד הש"ך כמנהגו, גם בסי' שי"ו הביא גם הוא ההיא דהרב מהרשד"ם שחילק דדוקא דבר שמואל (לו) 36 אם עדיין לא שכרה לאחר הוא דמצי אמר ליה למה תטרח אבל אם כבר שכר זכה השני, גם שם הביא פסק שפסקי חכמי מכנאס שאם היתה לו משכונה ומסרה לאחר תוך הזמן דמצי הלוה לו' לו קח מעותיך והכריח שם מדברי מר"ן ומהריק"ש בשם רבותיו דאם יש לממ"ש איזה ריוח במה שמשכנה ביד הזולת בשום אופן שיהיה לא מצי הלוה לעכב בשום אופן. וכתב שכ"ך ג"ך חכמי מקנאס בפסק הנז':
גם הרב החבי"ף בספרו רוח חיים ציין על דברי הש"ך הללו, עיין בדברי הרה"ג החסיד מהר"ח רומאנו וכו' ותשובתו נמצאת אצלינו שכתב וז"ל לדעת מר"ן ומוהר"ף בב' תשובות הארוכות סי' תר"ף והרש"ך אין מצרנות כלל בשטרות אך לדעת הרב מהריק"ו ומור"ם והמבי"ט יש דין מצרנות בהם ולדידן שקבלנו הוראותיו לא נ"מ מידי. אך באתרא דאית להו דגל הקי"ל, יכול המוח' לומר קי"ל כמהריק"ו וסיעתיה שהביאו המבי"ט ומור"ם אך באיניש דעלמא לכ"ע אין דין מצרנות במטל' כמ"ש הרב שמש צדקה עכ"ד. גם הרב שמש צדקה דכ"ג וכ"ד וכ"ה האריך הרבה בזה אין פנאי להעתיק כל דבריו ותקצר היריעה והמורם מהם שאפי' להתופסים דגל הקי"ל כיון שהטור פסק כן בשם הריב"ר וכל הפוס' הנ"ל ס"ל כב"י הכי נקיטינן כ"ש שדבר מוסכם מהפוס' שהלוקח מוחזק והמע"ה דלוקח מן התורה ומצרנות מדרבנן כמבואר בטור וב"י ס"ד ס"ה ס"ו ובש"ע סמ"ד מ"ה ושם הביא מור"ם ג"כ משם הרב תה"ד כן וכו' יעו"ש:
גם שם כתב דאפי' מי שפסק כמור"ם בזה מצד שהוא בתראה וכו' מ"מ הרי הוכחנו בראיות ברורות דמר"ן לא ס"ל כמור"ם ולאו יחידאה הוא שהרי הטור וסיעתיה וב"ח וש"ך והפוס' הנ"ל קיימי בשיטתיה, והוא ודאי פליג על מהריק"ו אפי' יש לשותף היזק כיון דלא חילק כלל ולא ס"ל כמור"ם שחילק וכמ"ש, וא"כ ודאי דכוותיה נקיטינן ומה גם שלד"ה הלוקח מוחזק והמע"ה ולסוף נשבע בחיי האמת שאפי' אלף טעמים אינם ראויים להחזיק בדינו של המבי"ט וכ"ש שהרבה להשיב לתופסים דגל הקי"ל דלא מצו לו' קי"ל כהמבי"ט עכל"ה:
מעתה כיון שנגלו לעינינו דברי כל הפוס' הנ"ל מי הוא זה ואיזה הוא בדורינו שיוכל לפסוק כנגדם וכ"ש שאפי' קדמונינו ג"ד וכמש"ל ואם הבאים אחריהם והקרובים להם בזמן אמרו שכך נהגו מצינן למימר דאלמלא ראו דבריהם לא היו כותבין כך ולא יהיה אלא הם נהגו כך. הרי מצינו להרב מהר"י אדרב"י סימן קנ"ה והרב בנימין זאב סימן נ"א דכל מנהג שאינו ידוע וקבוע ופשוט אינו מבטל הלכה והרא"ש בתשובה כלל פ' סימן ד' כתב כל שאין בירור למנהג יעמוד הדבר על ד"ת, וכ"כ הרא"ם ח"א סי' י"ו, ותומת ישרים סי' קע"א ומהר"מ מטראני ח"ב סימן נ"ה וע"ע בדברי המרדכי והנ"א ד"פ הפועלים בשם א"ז ומהריק"ו שורש ט' נ"ד ס"ה ס"ה ומהריב"ל סימן א' ס"י ס"ב דמנהג צריך להיות קבוע והרא"ש כלל נ"ו סימן ז' כתב דלא מיקרי קבוע אלא אם הסכימו רוב טובי העיר עליו, וע"ע למהריק"ו שורש מ"ה ותומת ישרים סי' ר"י ושלטי הגבורים פ' הפועלים ומהר"ר חיים כפוסי הובאו דבריו בתשו' מהר"ר בצלאל סימן ל"א ומשה מלך ח"ג בדיני המנהגות שכתבו דלא מיקרי מנהג קבוע אלא דבר הנעשה בכל יום, מעתה אפי' מי שילמוד משכו' משכי' ויפרש ההיא דסי' שי"ו דלא כמהרשד"ם והרבני' הנ"ל סו"ס מידי פלוגתא לא נפיק, ומצי המוח' לומר קי"ל כמי שמפי ששני החלוקות כתבו הרמב"ם ומר"ן בהך דסי' שי"ו. ולא מצי אמר למה תטרח אלא קודם שהשכיר אבל אחר שהשכיר לא אמרינן, ועיין למר"ן בב"י סוף מחו' ל' שכתב וז"ל דכיון שהוא מוחזק מצי אמר דילמא כהאי פוסק או כהאי פרושה קי"ל, ועל המצרן להביא ראיה וזה כלל גדול בדיני מצרנות זרו הנלכ"ד בזה לאפס הפנאי ולרגל הטירדות הח"פ באדר א' תרמ"ו לפ"ק וקיים. שמואל עמאר: