אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן יט

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן יט

סימן יח

ראיתי מ"ש הידיד עוד הפעם שיצא לידון בדבר חדש לקיים דבריו ובא לתקן מ"ש הרי נתבטל התנאי, וכתב שבכוונה כת' מה שכת' ולא תיקן כלום בזה וכי מאחר שנתבטלה האלסאקא. נתבטל התנאי. אדרבא התנאי בתוקפו עומד והוא שמבטל השטר והיה צ"ל שמאחר שנתבטלה האלסאקא חזר להיות שבקיום התנאי נעקר השטר, ואין שום צד לקיימו ולכן אינם נאמנים:

באופן שבא לתקן ולא תיקן. ואם היה מדקדק בדברינו היטב לא היה צריך לכל זה כלל, ומה שיצא לידון עתה בדבר חדש. הגם שבדבריו הרא' לא נזכר מזה כלל כנראה החושה אל העין למעיין בדבריו אלא שמתוך דף א' שכתבנו מראשו לסופו נתחדש לו זה דהיינו שכיון שעדותם היתה אחר ביטול האלקונט' הוו כאנוסים וכו' שעוקרים השער ואחר המחילה גם זה אינו דמדברי מר"ן סימן פ"ב סי"ב מבואר להדייא היפך מ"ש הידיד, ששם כתב וז"ל ואם יש ללוה עדים וכו' ונפטר הלוה וכו':

וכתב שם הרש"ך סקל"ג בשם הב"ח דטעמא דמיפטר בל"ש הוא משום שהלוה מוכן לקיים התנאי, א"ן יש עדים ג"ך שקיים התנאי, הרי דאף כבר שבאו עדים שקיים. התנאי ואח"ך העידו עידי השטר שהיה תנאי בדבר אפי"ה נאמנים והוא כנד"ד ממש, נמצא שבתנאי היו דברינו אין חילוק בין העידו קודם שקיים התנאי, בין אחר שיתקיי' התנאי:

גם לפי שיטת הידיד שמחלק בתנאי עצמו שאם העידו קודם קיומו נאמנים ואחר קיומו אינם נאמני' דדמו לאנוסים א"כ למה יישב הסמ"ע בין ההיא דסי' פ"ב לההיא דסימן מ"ו בדוחק דבסימן מ"ו לא קאי כ"א אאנוסים אאנוסים וכו' ולא אתנאי ודלא כמשמעות מר"ן שם דקאי אכולהו אדרבא טפי היה ליה לחלק בין תנאי לתנאי דהיינו בסי' מ"ו איירי גם אתנאי היו דברינו ומיירי שהעידו עידי השטר אחר שקיים התנאי ולכן אינם נאמנים ובסי' פ"ב איירי שהעידו קודם קיום התנאי דנאמנים:

הא ודאי שמתוך שראה דברי מר"ן דסי' פ"ב דאיירי אפי' אחר הקיום לא מצא לחלק כן בדבריו, ועל כרחך לומר דבין העידו קודם בין העידו אחר נאמנים ואף שהעידו אחר קיום התנאי דנתבטל השטר לא דמי לאנוסים שמבטלי' ג"כ השטר דהתם בדבריהם שאומרי' אנוסים מבטלים גוף השטר לגמרי ובתנאי היו דברינו בדבריהם מיהת שאומרים שאם יעשה כך יתבטל השטר ואם לאו יתקיים מקיימים אותו לצד אחד ואנו הם שמבטלים בכל אופן מצד שקיים תנאו:

ומדי עוברי בסימן פ"ב ראיתי להרב הש"ך שאחר שהביא דברי הב"ח הנ"ל יישב הוא ז"ל באופן אחר וכתב וז"ל ויותר נר' לפרש דמיירי בתנאי שעל בעל השטר לקיימו בקום עשה וכו' ע"ש:

ואחר נשיקת עפר וכו' לא זכיתי להבין דבריו דמר"ן שם איירי בתנאי שעל הלוה לקיימו, כמ"ש בתחילת הסעיף טען הלוה שהשטר נעשה על תנאי שאם אקיימינו אפטר ובזה לדברי הש"ך על הלוה להביא ראיה שקיימו ולמה כתב מר"ן דנפטר בלא שבוע' ודו"ק שבתי וראה עוד, דחילוק זה של הידיד, מצאתי לו דוגמא בדברי הכנה"ג בסי' כ"ט הגה"ט אות כ"ה שכתב שהרדב"ז ח"א סימן קצ"ח כתב דאם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמני' בתנאי שא"א להתקיי' דמיעקר סהדותא כגון שאין בידו לקיים התנאי או שעבר זמנו של תנאי אבל בתנאי דלא מיעקר סהדותא נאמני' עכ"ל ובסי' מ"ו אות ע"ב מהגב"י כתב ולענין הלכה הסכמת הר"מ אלשקר בסי' ל"ד כהר"י ברצלוני וכן נר' הסכמת מהריב"ל ספ"ב סי' ה' אבל רש"ל סי' ע"ד כתב דאינם נאמנים וכן כתב הרדב"ז ח"א סימן קצ"ח ומהר"ש טאייטאצאק הובאו דבריו בהרש"ך שכתב מי יוציא ממון נגד רב האיי והר"י ברצלוני דעתו ז"ל לומר דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא המוציא מחבירו עליו הראיה, וכן כתב מהרדא"ב סי' צ"ו ובעל משפט צדק ח"א סי' ס"ה הרי דאפילו יש מי שסובר כן שהוא הרדב"ז עכ"ז לית הלכתא כוותיה:

גם מדי עוברי ראיתי בדברי חו"ר צפרו יע"א מקום עיון בענין זה דתנאי היו דברינו:

וראיתי לכתוב כאן מה שעלה במצודתי בו וזה החלי וה' אלדים יעזר לי כתב מר"ן בסי' מ"ו סעיף ל"ז דעדים שאין כת"י יוצא ממ"א ואמרו כת"י הוא זה ואמרו בתכ"ד אנוסי' היינו וכו' או תנאי היה וכו' הרי אלו נאמנים ואפילו ע"א אומר לא היה תנאי וע"א אומר היה נאמן ואין כאן אלא ע"א ואם כת"י יוצא ממ"א או שיש עדים שזה כת"י אין נאמנים בשום דבר שיאמרו לבטל השטר חוץ מלומר בפנינו מסר מו' הרי להדייא דאם כת"י יוצא ממק"א אף אם שניהם אומרים תנאי היה אינם נאמני' וכ"ש אם א' מהם הוא שאומר בתנאי היה דלא מהני:

והנה בענין התנאי מצינו למר"ן ז"ל סתירה מבוארת מדבריו כאן לדבריו דסי' פ"ב דשם כתב דאפי' כת"י יוצא ממ"א נאמנים לו' בתנאי היה והוא היפך מ"ש כאן דבשכת"י יוצא ממק"א אין נאמנים בשו"ד חוץ מלומר וכו' ומשמע דקאי גם על התנאי:

גם בסימן כ"ט כתב דאין העד יכול להוסיף בעדותו תנאי ע"ש וביאר שם הרב הסמ"ע ז"ל סק"ה דמיירי כשמעידין ע"פ בפני ב"ד או בשטר וכת"י ניכר ויכולים לקיים חתי' וכו' ע"ש באופן שהסתירה מבוארת מסימן מ"ו וסימן כ"ט לדבריו דסימן פ"ב והרב הסמ"ע ז"ל כבר נתעורר בזה. בסימן מ"ו ס"ק ק"ג ויישב דלא קאי אין נאמנים דקאמר בסימן מ"ו אלא אאינך שמלבד התנאי אבל על התנאי נאמנים וההיא דסימן כ"ט איירי בעדות בע"פ ואמת שדבריו ז"ל בזה דחוקים דדברי מר"ן דסימן מ"ו הם דברי הרמב"ם פ"ג מהל' עדות ושם כתב בפי' לענין התנאי שאין נאמנים אלא באין כת"י יוצא ממ"א, וא"ך אם דעת מר"ן לחלוק על הרמב"ם בענין התנאי, הי"ל לפרש ולומר אין נאמנים בשו"ד חוץ מלו' בפנינו מסר מו' או היה תנאי גם מה שפיר' דההיא דסימן כ"ט מיירי בע"פ דוחק וכבר נתעורר בזה הרב הש"ך ז"ל סימן מ"ו ס"ק י"ו ודחה דברי הסמ"ע ז"ל וכתב שהאמת הוא שדברי מר"ן סותרים וצ"ע ומלבד דברי הש"ך אכתי יש לדקדק בדברי הסמ"ע דהוא עצמו ז"ל כתב בסימן כ"ט דאיירי כשמעידין בע"פ או בשטר וכת"י ניכר, ומש' דהתם נמי איירי בשכת"י יוצא ממ"א ואפי"ה כתב דאין נאמנים, וא"ך איך מיישב ההיא דסימן כ"ט בעדות בע"פ:

גם הר"מ רבק"ש נתעורר בסתירה זו בסי' פ"ב והנר' מדבריו ז"ל שלא נר' בעיניו גם הוא דברי הסמ"ע ויישב הוא ז"ל דבסי' פ"ב איירי בשאינם מעידים שלא נתקיים התנאי רק מעידים על התנאי ובסימן מ"ו איירי בשמעדים גם כן שלא נתקיים התנאי וכוונתו לומר דהיכא דמעדים גם כן שלא נתקיים התנאי עוקרים השטר לגמרי בעדות זו ולכן אינם נאמנים וכשאינם מעידים שלא נתקיים רק מעידים שהיה תנאי אינם עוקרים השטר בעדות זו ונאמנים, ועפ"י דבריו הללו כתב מהרשב"ו זלה"ה וז"ל, ולפי"ז נוכל לומר דהרמב"ם עצמו דס"ל דאינם נאמנים לומר תנאי היה וכו' היינו היכא שעוקרים שטר בעדות זו אך אם אינם עוקרים אלא שאומרים שהיה תנאי, גם הרמב"ם יודה דנאמנים, וכן י"ל בההיא דהכנה"ג סי' כ"ט הגה"ט אות כ"ה וז"ל, שטר שאין בו תנאי ועדים מעידים ע"פ שיש בו תנאי. נראה מדברי מהריב"ל ס"ב ס"ה דנאמנים והרדב"ז ה"א קצ"ח כתב דאם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים בתנאי שא"א להתקיי' דמעקר דמעקר סהדותא כגון שאין בידו לקיים התנאי, או שעבר זמנו של תנאי אבל בתנאי דלא מיעקר סהדותא נאמנים ע"ך, הרי דשני סוגי תנאי הם, יש תנאי שעוקר העדות ויש שאינו עוקר וא"ך אפשר לומר דמר"ן ז"ל אף שסובר כרמב"ם דבתנאי אין נאמנים, נראה ישר בעיניו לחלק בין תנאי לתנאי ולכן בסימן מ"ו דקדק ואמר אין נאמ' בשו"ד שיאמרו לבטל השטר ואפי' תנאי וכגון תנאי שא"א להתקיים כמ"ש הרדב"ז חוץ מלו' מודעה שאינה מבטלת השטר כלל וה"ה תנאי דלא מעקר סהדותא דכמודעה דמי ולא הכניסו בכלל חוץ וכו' דממילא הוא מובן מרישא דקאמר אין נא' וכו':

שיאמרו לבטל השטר וכל שאינו מבטל השטר כמו' או תנאי דלא מעקר סהדותא נאמנים וביה איירי מר"ן בס' פ"ב עכל"ה ודברים הללו נגלו לעיני הרב מהרפ"ת זלה"ה ולא נר' בעיניו:

וסתר גם דברי ר"מ רבק"ש מדברי הרב מו"א זלה"ה שאחר שהעלה דדברי הסמ"ע דחוקים ואמת הוא שדברי מר"ן סתרי אהדדי, ועיקר כדבריו דסי' כ"ט וסי' מ"ו שוב כתב וז"ל גם בדברי ר"מ רבק"ש לא מצאתי מנוח דכתב וכו' והוא תימא, ותחי' נבין לשון מר"ן דסימן פ"ב שכתב דאפי' כת"י יוצא ממ"א נאמנים לומר תנאי היה ונפטר הלוה בלא שבועה וכתב הש"ך ס"ק ל"ג דטעמא למיפטר בלא שבוע' משום דהלוה מוכן לקיים התנאי, א"ן שיש עדים ג"ך שקיים התנאי, עכ"ל הב"ח ויותר נראה וכו' ע"ש, והדברים תמוהים דאי מיירי בשהלוה מוכן לקיים התנאי מאי האי דקתני ונפטר הלוה בל"ש מה שבועה שייכא כאן:

וגם דברי הש"ך קשים לשמוע. דמר"ן איירו הכא בתנאי שעל הלוה לקיימו כמו שכתוב בראש הסי' ויותר נראה לפרש מה שפירש בו אבא מארי זלה"ה הכ"מ. דהכא מיירי ארישא דדינא שהמלוה כופר בתנאי והו"ל כמודה שקיים התנאי אלא שאומר שלא היה תנאי בדבר,, וכיון שעדים מעידים שהיה תנאי פטור בלא שבועה אף על הקיום דהו"ל כמודה בקיום עכ"ל וכן נראה להדייא מלשון הטור שכתב וז"ל ואם יש עדים ללוה שבתנאי נעשה ואין המלוה מודה לו מקבלין וכו' מדקדק לו' ואין המלוה מודה לו דפשיטא הוא דאם מודה עדים למה לי אלא כוונתו ליתן טעם על פיטורו מהשבועה לגמרי אף על הקיום וכמ"ש אבא מארי זלה"ה ואף מדברי מר"ן הדבר פשוט שהוא כן דבשבועה שחייבו היכא שהודה, פיטרו היכא שלא הודה ובאו עדים וזה ברור וכיון שכן אין חלות לחילוקו של ר"מ רבק"ש דגם בעדותם דהכא בסימן פ"ב מבטלין השטר לגמרי והו"ל כההיא דסי' מ"ו ואין טעם לחלק ביניהם עכ"ל הרב מוהרפ"ת זלה"ה ודבריו ז"ל מבוארים דכוונתו לומר דכי היכי דבסי' מ"ו העדי' עצמן מעידין על הקיום כן נמי הכא ע"י שאינו טוען עליו המלוה שעדיין לא קיים התנאי ואינו טוען אלא על גוף התנאי עצמו שלא היה כלל, הוי כאלו המלוה מודה לו שקיים התנאי וע"י עדות (34) העדים שהעידו שהיה תנאי מיפטר הלוה משבוע' גם על הקיום. נמצא שבהצטרף העדות עם דעת המלוה הוי ממש עקירת השטר כההיא דסימן מ"ו שמעידין ג"ך שלא נתקיים ואפי"ה קא' הכא דנאמנים וסתם אין נאמנים. וא"ך אין חלות לחילוק ר"מ רבקש זהת"ד בקצרה, ועם היות שעד עכשיו יכול הדוחה לדחות דשאני עקירת השטר ע"י העדים עצמם מעקירתו ע"י כוונת המלוה ושאני הא דסי' פ"ב דעדים מיהת אינם מעידים רק שלא היה תנאי מ"מ אין הכרח שהרי ממ"ן בהצטרף עדותם עם כוונתו נעקר השטר דאי לאו עדותם לא היה נגמר הענין לעקור השטר, ואפי' הכי כתב דנאמנים וא"ך על כרחך לומר דאין חלות לחילוק ר"מ רבק"ש:

ושו"ר להרה"ג זלה"ה בפס"ד אחד שנתעורר גם הוא בזה ואחר שהביא דברי הסמ"ע הנ"ל כתב וז"ל ולא נעלם הדוחק הרב שיש בתיבות אלו דוחק אחר דוחק דפשיטא דמילתא ורהיטא דלישנא הוא שאינם נאמנים בשו"ד שיאמרו חוץ מלומר בפנינו וכו' וכל היכא דתני חוץ משמע ודאי דדוקא מודעא כפשוט בגמ' על לשון התנאים וזה פשוט וברור מאד, עוד גם מל' הטור שתחי' כתב וז"ל העדים שאין כת"י יוצא ממק"א וכו' ואומרים מיד תכ"ד אנוסים היינו וכו' או תנאי וכו' הרי אלו נאמנים ואם כת"י יוצא ממק"א בכל דבר אין נאמנים ור"ן כתב דבמו' נאמנים אפי' בכת"י וכו' ושוב הביא סברת הר"י ברצלוני בשם רב האיי דבתנאי נאמנים הרי להדייא שג' סברות הם. סברא ראשונה בכל דבר אין נאמנים ור"ן הוציא מכלל זה מו' וס"ל דנאמנים והר"י בר' הוציא גם התנאי ואם מר"ן דעתו לפסוק כסברת הריב"ר הי"ל לבאר בפי' חוץ מתנאי ומו' אלא ודאי דמר"ן לא העתיק כ"א ב' הסברות הא' והב' דר"ן והג' לא העתיקה משום דלא ס"ל שכ"כ בב"י במסקנת דבריו דרמב"ם כתב כהכרעת הרמב"ן דאין נאמנים בתנאי ובודאי שדבריו כפשוטן, דאין נאמנים בשו"ד חוץ ממו':

וראיה עוד לזה שלא כפי' הסמ"ע ממ"ש מר"ן בראש דבריו וז"ל עדים שאין כת"י יוצא ממק"א ואמרו וכו' או תנאי וכו' הרי אלו נאמנים והדיוק מבואר ופשוט כפי"ה ומוכרח מאד הא אם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים בתנאי שזכר בתחי' דבריו, ולא הוציא מהכלל רק מה שהוציא בפי' כמ"ש חוץ מלומר מסר מו' אבל כל שלא הוציאו בפי' נלמדנו מראש דבריו וזה פשוט ומדוקדק וכו' ועל כן נר' ברור שלענין מעשה אין לדון בזה אלא כדין ספק. ואם המצא ימצא איזה הכרעה מהאחרונים אזלינן בתרה אחר דבש"ע שעליו אנו סומכים לא הכריע בזה רק שבשני המקומות כתב דאין נאמנים בתנאי דהיינו בסי' כ"ט ומ"ו ובסי' פ"ב כתב דנאמנים: והנה ודאי נוכל להכריע דסמי חדא מקמי תרי ולא שייך בזה לומר דאזלינן בתר דבריו האחרונים דזה אינו עיקר כלל וכ"ש בפוסק שמקצר ומעתיק דברי הא' הא' דודאי הש"ע מעתיק דברי הטור הוא וכל סי' וסי' מעתיק בו מ"ש הטור בו ואין מוקדם ומאוחר בהעתקה דאפשר דסי' פ"ב כתבו בראשונה ואח"ך כתב דסי' מ"ו וסי' כ"ט וכמה פעמים כותב בב"י בסי' מוקדם כבר כתבתי עיין סי' מאוחר הא קמן בסי' קנ"ז כתב בב"י כתבתי בסי' קנ"ט וכו' כי כן דרך המעתיק לפעמים מקדים המאוחר וזה פשוט לרגיל בפוס' (א"ה שמואל דבר ה' בפיהו אמת עיין להרב הכנה"ג בחח"מ סימן ג' הגה"ט אות ג' ואות ה' ראיה גמו' לדבריו זלה"ה) ובודאי דלא דק רבינו כ"כ או הו"ל בעיניו ספיקא דדינא ולכן הנר' בעיני פשוט לומר דסמי חדא מקמי תרי וכ"ש שמצינו להרב הכהן הגדול שהכריע בראיות ברורות כדברי האומרים דתנאי היו דברינו אינם נאמנים וכן הכריעו מהרש"ל והרדב"ז כמ"ש בשמם הרב הכנה"ג אות ע"ד ולקוצ"ד נר' שאין לנטות מדברי' יו"ש שאם עמדנו על הענין רובא דרובא קיימי בסברא זו דאינם נאמנים והם עמודי הוראה רש"י הרמב"ם רמב"ן הנמק"י הריטב"א ור"י ושאר מפרשי' אלו שהביא הש"ך ועוד הביא הב"י סי' כ"ט תשו' הרשב"א מסכמת לדברי האחרונים שזכר ר"ן הרי יו"ד גדולים מעמודי הוראה מסכימים כן והסוברים להיפך הם ר"ה והר"ן ובעה"ת שהביא הטור בסי' פ"ב וכיון דמר"ן לא הכריע ואדרבא מדבריו בסי' כ"ט ומ"ו נרא' כדעת האומרים דבתנאי אין נאמנים, ומצינו רבים על חד תלת סוברים כן יש לדון כן הלל"מ אפילו להוציא עכ"ל הרב הנז' זלה"ה הצריך וכן העלה ג"כ הרב אביר יעקב זלה"ה בתשוב', וגם מהרשב"ו זלה"ה חזר והסכים למ"ש הרב הנז' ולשנאת האריכות לא העלתי דבריהם על ספר כיון שכל דבריהם בשיטת הרב הנז' זלה"ה:

ואנא זעירא אחר נשיקת עפר מתותי כרעייהו דקדקתי בדברי הרב הסמ"ע בפו"ד סימן מ"ו וראיתי שדעתו להיפך ויען שהכלל בידינו שקבלת אבותינו ורבותינו היתה על מר"ן ואחריו מור"ם ואחריו הרב הסמ"ע וכמש"ל הרב הנז' עצמו לכן אפי' מי שירצה להכריע נגדו אין שומעין לו בשכבר הורה זקן כ"ש שכמה גדולים קיימי בשיטה זו, ועיין להרב הכנה"ג סי' כ"ט הגה"ט אות כ"ג על מ"ש הטור בשם אביו הרא"ש דבתנאי שומעין לו כתב וז"ל מבואר הוה שדעת הרא"ש ז"ל דנא' אפי' בשכת"י יוצא ממ"ה וכמ"ש רבינו ב"י ז"ל וכ"ך רבינו בעה"ט בסי' פ"ב ס"ב בפי' ויש לתמוה וכו' ושוב כתב שראה להרב מהר"ש טאייטאצאק והרש"ף וסמ"ע ומהר"מ די בוטון והר"ש כיון בביאורו ובתשו' שכתבו דמ"ש הטור בסי' מ"ו שהרא"ש הסכים לס' הא' (שהיא שאם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים) לענין מו' קאי ולא לענין תנאי גם בסימן מ"ו אות ע"ד מהגהב"י כתב שלענין הלכה. הסכמת הר"מ לשקאר בסימן ל"ד כהריב"ר בשם רב האיי דאפילו כת"י יוצא ממ"א נאמנים וכן היא הסכמת מהריב"ל ומהר"ש טאייטאצאק הובאו דבריו בהרש"ך ח"א סימן י"ב כתב דבר שמואל (לה) 35 ג"ך מי יוציא ממון נגד רב האיי והריב"ר וכ"ך מהראד"ב ובעל משפט צדק, ולא הביא החולקים ע"ז בפשיטות כ"א רש"ל והרדב"ז וע"ע בסימנים הללו חילוקי דינים שיש בזה בדברי הפוס' וכיון שדברי הטור ומר"ן מסופקים המע"ה זהו הנלע"ד בזה להלכה ולא למעשה:

ושו"ר להרה"ג בתשו' סי' קכ"ו שפסק להדייא כההיא דסי' פ"ב דנאמנים עידי השטר עצמן וכתב שכן הסכימו הב"ד שלנו ושל ראבט ותיטוואן ע"ש, ובחיבורו לא דיבר כלל מזה כנר' שלא רצה להכריע בין ההרים הרמים הללו והרב המבי"ן בנו כתב כדעת הסמ"ע ע"ש בסי' מ"ו:

גם הרב מוהרפ"ת זלה"ה סי' ק"ט הגם שפלפל בזה ורצה לחלוק ע"ד חו"ר רבאט שהסכימו דנאמנים וחילק בדברי מר"ן דסי' מ"ו וכ"ט לסי' פ"ב שוב כתב וז"ל ומ"מ למיחש מיהא לסתמא דדינא דסי' פ"ב חיישי' ומדברי מר"ן אין להכריע. ומעתה נלכה נא אחרי הגדולים וכיון דאשכחנא לה תלייא באשלי רברבי ואין מי שיוכל להכריע ביניהם לכן דינא הוא דמוקמינן לממונא בחזקת מריה ויכול המוח' לו' קי"ל כרב האי והריב"ר והרא"ש וסיעתם, ח"ל הרב המאסף סי' מ"ו או' ע"ד וכו' ע"ש:

וגם הרה"ג עצמו אף שראיתי לו במ"א שרצה גם הוא לחלק מ"מ כיון שראה שכל חכמי המערב הסכימו להלכה ולמעשה כההיא דסי' פ"ב כתב גם הוא בקצרה בתשו' דנאמנים וכהסכמת חו"ר המערב באופן דקם דינא דנאמנים אף אם כת"י יוצא ממ"א:

גם לענין האומדנא מצאתי תשו' אחרת להרה"ג זלה"ה סימן רפ"ד שכתב וז"ל וזה שאנו דנים שיחזיר הלוקח למוכר כדי לעלות לא"י ואין אנו מדקדקים כלל אם פי' בשע' המכי' או לא וכן מפורסם לכל וכן עמא דבר הוא מט' ההג"ה שסיים מור"ם וז"ל:

מיהו אי איכא או"ד בטל המקח ובאמת תמיד הוה קשייא לן, דלכאורה נר' דמר"ן פליג על סברא זו של ההג"ה שהרי מר"ן כתב להדייא ואעפ"י שנראין הדברים שלא מכר אלא לעשות כך והיא האומדנא שכתבה ההג"ה ואיך כתב מור"ם דבריו על הש"ע שנר' שגם הש"ע מודה. ומוכרחים אנו לתרץ שהאומדנות אינם שוים וגבוה מעל גבוה בהם ואומדנא שכתב מור"ם היא אומדנא דמוכח טובא ונראין הדברים שכתב הש"מ היא אומדנא ולא כ"ך עכ"ל, ודבריו ז"ל אמת ופשוט הוא שיודה מר"ן באומדן דמוכח שאפי' לא פי' להדייא דנין עפ"י האומדנ' כמפו' בסי' רמ"ו ובסי' ט"ו ס"ג ובסי' ס"א ס"ט וסי' צ"ח ס"ב ובדוכתי טובא וע"ע להרב הרשב"ש בן הרשב"ץ בסי' שפ"ז שהאריך גם הוא בענין זה. גם פה נמצא מקום חלק מעט מזער:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה