אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן יח

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן יח

סימן יז

ידי"ן רב אחאי החכם נר"ו יח) חן היום ראיתי שחזר עוד הידיד ב' לחזק ולאמת דבריו הראשונים והוצרכתי לגלות דעתי הקצרה להיכן נוטה ותחלת דברי פיהו חכמה כתב ע"ד וז"ל ולא ידעתי פי' דבריו במ"ש הרי נתבטל התנאי דאדרבא התנאי לא נתבטל והחוב הוא שיתבטל מכח דבר שמואל (לד) 34 התנאי שהתנו שהוא כ"ע שההלסאקא קיימת, ותלה הדבר בשגגת הקולמוס עד שמכח זה הוצרך להגיה במקום התנאי החוב:

ואחה"מ כל זה אינו ואין כאן שום שגגה כלל לא בסופר ולא בקולמוס אלא מידי היתה זאת בכוונה מכוונת לכתוב שמאחר שנתבטלה האלסאקא הרי נתבטל התנאי ונמצא שע"י עדותם זו האחרונה נתבטל השטר לגמרי אלא שהידיד לפום ריהטא לא דקדק בדברי יפה עד שמכח זה עלה בדעתו לומר שאני סובר דעידי השטר שחזרו ואמרו תנאי וכו':

אינם נאמנים היפך המפורסם בש"ע וסמ"ע ושאר אחרונים ז"ל והיפך מה שמפורש בדברינו להדייא שהאמת הוא שלדעת מר"ן שאם עדותם בשטר יכולים לחזור ולומר תנאי ואפי' אם כת"י יוצא ממק"א ולזה טרח הידיד לכתוב עלה אחד מראשו לסופו להוכיח שיכולים העדי' לחזור ולומר תנאי שאין זה עוקר השטר וזה לא יעלה על לב כלל וכוונתינו היא דאע"ג דקי"ל שהעדים נאמנים לו' תנאי היו דברינו עכ"ז נר' שבנד"ז אין העדי' יכולים לחזור ולפרש דבריהם ולו' תנאי ודוקא קודם שנתבטלה האלסאקא היו יכולים לחזור כיון שיש צד אחד לקיים את השטר משא"כ עכשיו שחזרתם היתה לאחר שנאבדה האלקונט' אין בחזרתם כלום:

יען שהצד שהיה לנו לחייב הלוקח בחוב הוא לצד שתשאר האלקונט' ויחזור בו הקונה מהמכר ועכשיו שכבר נאבדה האלקונט' הרי א"א לו להתחייב בחוב בשום זמן ונמצא שע"י חזרתם נתבטל השטר לגמרי. וזהו מה שכתבתי שמאחר שנתבטלה האלסאקא הרי נתבטל התנאי ונמצא שע"י חזרתם נתבטל השטר לגמרי וחזר דינו כדין אנוסים היינו וכו' שאם כת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים בשו"ד שיאמרו לבטל השטר ותמיהא רבה יש לי עליך ידידי שכתבת שלא ידעת מנין לי זה והרי לפניך ש"ע בסי' מ"ו סל"ז כמ"ש ומ"ש הסמ"ע דמ"ש מר"ן אינם נאמנים בכל דבר דלא קאי אתנאי אלא אאינך דעוקרים השטר לגמרי פשוט הוא דלאו חוקה חקק גזירה גזר אלא מילתא בטעמא קא' כיון שיש צד אחד לקיים את השטר לזה לא מיקרי עוקר השטר וע"ך איירי בשעדיין לא נתבטל התנאי דאז יש צד אחד לקיים את השטר אבל אם כבר נתבטל התנאי וע"י חזרתם זו מתבטל השטר לגמרי. מי זה אמר ותהי שיהיו נאמנים דמאי אולמיה דהאי תנאי מאנוסים היינו וכו' והרי עינינו הרואות שכולם שוים ובאים לבטל השטר לגמרי וא"ך כי היכי דאינם יכולי' לומר אנוסים היינו משום שעוקר את השטר ה"ן אינם יכולים לומר תנאי:

מאחר שכבר נתבטל התנאי והרי הוא עוקר השטר, גם מ"ש מההיא דסימן ר"ל ס"ט וקודם שהגיע לשם וכו' וכתבת שלא ידעת מה היא כוונתי בזה זו היא כוונתי דשם תלה הדבר בהגיע ולא במכירה משמע שאם הגיעה אעפ"י שלא נמכר' הרי ברשות לוקח אעפ"י שמוכחא מילתא שכדי למוכרה שם הוליכה עכ"ז אין מדקדקין מדקדקין בכך דכל שיכול למוכרה קמה ליה ברשותיה ולזה אם החמיץ או הוזל לאחר שהגיע לשם פטור המוכר: ודכוותה נמי בנד"ז כיון שהגיע לרשות הלוקח ויכול למוכרה קמה לה ברשות לוקח וכי איתניס ברשותיה איתניס:

גם מ"ש והגע עצמך בנדון דס"ח שקנה ממנו כדי למוכרו מעט מעט. האם נאמר הרי הגיעה וכו' אמת נכון ששם לא נאמר הרי הגיעה אלא שאין הנדון דומה לראיה דהתם איירי לענין החמיצה ומאחר שגיל' דעתו שרוצה למכרה מעט מעט צריך הוא המוכר לתת לו יין שראוי להתקיים כ"ך זמן עד שימכר. ואם החמיץ בתוך הזמן חייב המוכר באחריותו ומה לי הגיע או לא הגיע אבל אם הוזל בתוך הזמן זולא לא קביל עליה מוכר ואם הוזלה ברשות לוקח הוזלה וה"ן בנדו"ז אם הוזלה ברשות מוכר הוזלה. וכ"ש נאנסה, ולשון הגיעה המוזכר בדברינו מיגרר גריר אחר לשון מר"ן בש"ע אמנם הא כדאיתיה והא כדאיתיה:

גם מ"ש שבנד"ד דמיונו עולה יפה עם מ"ש מר"ן בס"ט ואם קודם שמכרם נתבטלה האלקונט' מתבטל המכר. כבר כתבנו שכל שיכול למכור הו"ל כאילו מכר, ואם נאנסה הרי היא ברשות לוקח, ובנדו"ד נמי הרי היה יכול למכור ולא מכר ומ"ש כיצד נוכל לומר שיכולים למכור כל הסחורות בחדש א' אמת שאם היו מוכרים אותה ביוקר כמו שהיו רגילים למכור בעוד האלקונט', אפשר שלא היו יכולים למכרה בחדש א'. אבל אם היו מוכרים אותה בפחות אפשר שהיו יכולים למכרה אפי' בשבוע א':

גם מ"ש על מה שכתבתי דאפי' בתנאי מפו' אם היה אונסא דל"ש יכול המוכר לו' וכו':

אין הנדון דומה לראיה דהתם היי' טעמא שכיון שקי' אחריות סתם וכו' אחה"מ גם זה אינו ששם בס"ג מבו' דאפילו קיבל עליו אונסין בפירו' אונס שאינו מצוי אינו בכלל, ודכוותה נמי אנו אומרים בנד"ז, דאף דאומדנ' דמוכח הו"ל כקיבל עליו אונסין בפירו' היינו אם לא נתקיימה בידם האלקונט' ע"י שבאו אחרים והוסיפו עליהם כנהוג בעלמא. או באופן אחר הקרוב לזה, אבל ביטול האלקונט' ושריפת הסחורות לא אסיק אדעתיה ולא קביל עליה:

גם מ"ש שביטול האלסאקא נודע לכל קודם קנייתם, שמחמ"ך לא מכר המלך יר"ה כ"א שמנה חדשים דוקא. וחזר להיות דינה כדין אונס דשכיח דאסיק אדעתייהו וכו':

אחה"מ אין כאן שום הוכחה מתרי טעמי, חדא שמה שהיו חושבים בני אדם הוא שתתבטל האלסאקא ותחזור לימכר כימי קדם בלא שום סאק"א וכמו שכן היו אומרים על האלעסאראת א ועוד שנית אדרבא היא הנותנת שאחר שמכרה לזמן מועט, בטוחים היו שבתוך הזמן שבו מכר מיהת לא יארע בה שום קלקול, דאל"ך למה מכר בזמן מועט, ולכן לא אסיק אדעתייהו ולא קבלו עלייהו:

גם מ"ש בסו"ד כ"ז לא צריכנא ליה וכו' האמנם כשאנו לעצמינו אין אנו צריכים לכל זה. דלאו משום אונס נגענו בה וכו', ובזה אין שום דימוי ודמיון לנד"ד לדין מוכר באחריות וכו':

אחה"מ גם זה אינו, וטעם אחד להם שכולם מטעם תנאי הם דהתם בס"ח חשבינן ליה כאיל התנה שאם החמיץ לאחריות המוכר כיון שגילה דעתו שרוצה למכרו מעט מעט ובמוכר באחריות נמי הו"ל כאלו התנה, ומשפטי התנאי הרי נתבארו בסי' רכ"ה וסיים עלה הטור ומר"ן ס"ג דה"ה נמי לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה. וכאן נמי אומדנא דמוכח הו"ל כתנאי ונמצא שנדו"ז דומה ממש לדין מוכר באחריות דהו"ל כאלו התנה. ועכ"ז אמרי' ביה אונסא דל"ש לא קיבל עליה ומה שלא חלקו הפוסקי' בין אונסא דשכיח לאונסא דל"ש משום שסמכו על מ"ש מר"ן בסי' רכ"ה סוגייא באתרה דשם נתבארו משפטי התנאים זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן אמן נאם החו"פ בח' אלול המרוצ' כאן שנ' ואמר"ת לעבדך ליעקב לפ"ק:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה