אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן יז

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן יז

סימן טז

רב רחומאי החכם ישצ"ו:

יז) ראיתי מ"ש הידיד בסתירת דברינו וחזרתי על כל דבריו ולא מצאתי בהם כדאי לחזור ממה שכתבנו והנני משיב עליהם מסיפא לרישא כתב וז"ל ומ"ש בענין חזרת העדים וכו' האמנם בנד"ז עדיין י"ל שאינם יכולים וכו' שמאחר שנתבטלה האלסאקא הרי נתבטל התנאי ונמצא שע"י עדותם נתבטל השטר לגמרי וכבר כתב מר"ן שבכל דבר שהוא לבטל השטר אינם נאמנים עכ"ל ולא ידעתי פי' דבריו במ"ש הרי נתבטל התנאי אדרבא התנאי לא נתבטל והחוב הוא שיתבטל מכח התנאי שהתנו שהוא כ"ע שהאלסהקא, קיימת והיה צ"ל דלפי תנאי זה דכ"ע "שהאלסאקא, קיימת יצא לנו שאם תתבטל "האלסאקא" יתבטל החוב לגמרי וכבר כתב מר"ן וכו'. ואפשר שזו שגגת הקולמוס. וצריך להגיה במקום התנאי החוב:

האמנם מ"ש הידיד וכבר כתב מר"ן שבכל דבר שהוא לבטל השטר אינם נאמנים לא ידעתי מנין לו דאם נאמר שיצא לו זה ממ"ש מר"ן בסימן מ"ו סל"ז וז"ל: ואם כת"י יוצא ממ"א או שיש עדים שזה כת"י אין נאמנים בשו"ד שיאמרו לבטל השטר עכ"ל הרי גם הוא יש"ץ הסכים להלכה לדברי מר"ן דסימן פ"ב וכמו שכן עלתה הסכמת כל חו"ר המערב נ"ן שהבאנו בתוך פסקינו. והביאם ג"ך הרב המלאך רפאל זלה"ה בתשוב' ע"ע ובסי' פ"ב מבואר דבתנאי היו דברינו אף אם כת"י יוצא ממ"א נאמנים. וע"ש בסמ"ע סקמ"ז שכתב שאין זה חשוב כחו"מ. אלא כמפרשים דבריהם והרי השטר כשר לכשיתקיים התנאי עכ"ל, וכדבריו הללו כתב הוא ז"ל ג"ך בסימן מ"ו סקק"ך בתוס' ביאור ששם מבואר דדבר שעוקר השטר הוא כגון קטנים היינו פסולים או אנוסים וכיוצא שלפי דבריהם אלו נעקר השטר לגמרי, ואין לו שום קיום והעמדה בשום צד ועליהם כתב המחבר דאינם דאינם נאמנים בשו"ד שהוא לבטל השטר ר"ל בכל הני דעוקרים השטר לגמרי משא"ך בתנאי היו דברינו שאינו עוקר עיקר השטר כיון שלצד א' מיהת יתקיים השטר זהו כללות דבריו ע"ש הרי מבואר להדייא דבתנאי היו דברינו לא מיקרי עוקר השטר כיון שלצד א' יתקיים ולא כמו שחשב הידיד:

גם מבואר דהכלל שכלל מר"ן בדבריו שאינם נאמנים בשו"ד שהוא לבטל השטר לא קאי אתנאי אלא אאינך דעוקרים השטר לגמרי וכמ"ש והיכן הם דברי מר"ן אלו שכתב הידיד:

ותמיהא רבתי עליך ידידי כיצד חזרת בהבנת דברי הסמ"ע הללו תוך כדי דיבור כדיבור גם לא ידעתי לדעתו כיצד יהיה התנאי שאינו עוקר השטר כיון דלדידיה אם יבוטל השטר בצד אחד מיקרי מבטל השטר וכל התנאים כך הם אם יהיה כך יתקיים השטר וא"ל יתבטל ומוכרח הוא שלצד א' יתבטל השטר לעולם גם מ"ש מההיא דסי' ר"ל ס"ט וקודם שיגיע לשם הוזל היין וכו' דקדק וכו' וכאן הרי הגיעה וכו' עכ"ל לא ידעתי מה כוונתו ג"כ בזה וכי אנו אומרים בנד"ד שקנה ממנו הסחורות כדי להוליכם לשום מקום כנדון שבו דיבר מר"ן כדי שנאמר הרי הגיעה, זה לא עלה על דעת שו"א. אבל מה שאנו אומרים הוא שקנו ממנו הסחורות על דעת למוכרם בהאלסאקא מעט מעט, והרי נתבטלה האלסאקא קודם גמר מכירתם. וכיון שנתבטלה האלסאקא יתבטל המקח, ומה נפקותא יש בהגעה זו והגע עצמך בנדון דס"ח שם שקנה ממנו כדי למוכרה מעט מעט, האם נאמר הרי הגיעה זה לא יתכן: דמ"ל הגיעה ומ"ל לא הגיעה דהדבר אינו תלוי אלא במכירת הסחורות מעט מעט וכ"ע שלא נמכרה חוזר זולת אם הגיע יום השוק שהוא זמן המכירה ונתרשל ולא מכר:

גם לא ידעתי מהו פירו' הרי הגיעה בנד"ד, דלהיכן הגיעה דלשון הגעה לא יצדק רק ממקום למקום ובנד"ד לא יש בו שני מקומות כ"א מקום א': איברא דאדרבא נדו"ד דמיונו עולה יפה עם מ"ש מר"ן שם בס"ט, דהתם שקנה ממנו היין כדי להוליכו למ"א תלוי הדבר בהגעת היין לאותו מקום, ואם הוזל קודם שיגיע לשם יתבטל המכר ובנדו"ד נמי שקנה ממנו ע"ד למכור בהאלסאקא תלוי הדבר במכירה הסחורות בהאלסאקא, ואם קודם שמכרם נתבטלה האלסאקא, יתבטל המכר ג"ך. גם מ"ש שכל שיש לו שהות למכור ולא מכר הרי היא ברשות לוקח, אדרבא משם ראיה להיפך. ששם כתב מר"ן שאם הגיע יום השוק שהוא זמן המכר ושהא ולא מכר ברשות לוקח ובנד"ד לא הגיע זמן המכר שהרי ידוע ומפורסם הדבר שקודם קניית הסחורו' נתעצמו ביניהם על זה דהמוכר רצה להכריחם בכח המנהג הנהוג בין קוני האלקונט' לקנות ממנו כל הסחורות הנמצאים אצלו בעת ההיא. והם לא רצו לקנות ממנו כלום מצד שלא קנו קונט' שלימה של זמן הנהוג בה ופשרו ביניהם (33) האלבאסא ולאמין' ליקח ממנו שיעור מה שיכולים למכור בח' חדשים כפי מה ששיער גם המוכר וכן היה וזה מדוקד' מלשון השטר ג"ך ששם כתוב בזה"ל, ואם עברו וקנו מסחורות האלו מזולת, מחוייבים הם ליקח כל הסחורות הנמצאים אצלו ואינם יכולים לומר שלא יטלו כ"א הצריך להם וא"ך כיצד נוכל לומר שיכולים למכור כל הסחורות בחדש א':

גם מ"ש הידיד דאפילו בתנאי מפור' אם היה אונסא דל"ש יכול המוכר לומר וכו' כמ"ש בדיני מוכר באחריו' וכו' אחה"מ אין הנדון דומה לראיה: דהתם היינו טעמא כיון שקיבל אחריות סתם יכולים אנו לקיים דבריו באונס דשכיח דסליק אדעתא ושפיר אמרינן אונסא דשכיח ק"ע ולא אונסא דלא שכיח משא"ך בנד"ד שגם הידיד מודה דאומדנא הוי כתנאי מפור' דהיינו כאלו התנה עליו בפירו' שאם תתבטל האלסאקא יתבטל המקח ואף אם נאמר דביטול האלסאקא הוא אונס דלא שכיח כיון דדיינינן ליה כאלו התנה עליו בפי', תנאו קיים דכל תנאי שבממון קיים בשגם דהתם בדיני אחריות נמי אם התנה עליו בפי' דאפי' אונס דלא שכיח על המוכר ליהדר תנאו קיים וכמ"ש הרב הכנה"ג סי' רכ"ה הגה"ט או' מ"ד בשם מהר"ם אלשקר וכ"ש הוא שלפי דעתי כיון שביטול האלסאקא נודע לכל קודם קנותם, ומשום כן לא מכר המלך יר"ה רק ח' חדשים בדוקא חזר להיות כדין אונס דשכיח כיון דאסיק אדעתייהו:

וכ"ז לא צריכנא ליה אלא לשיטת הידיד בהבנת דברינו דביטול המכר בא לנו משום אונס האמנם כשאנו לעצמינו אין אנו צריכין לכל זה. דלאו משום אונס נגענו בה כדי שנדק' אחריו אם הוא אונס דשכיח או אונס דל"ש:

אלא עיקר טעמינו שבו ביטלנו המכר הוא משום דהסיבה העצמיית שעליה קנו ממנו הסחורות היא מכירתם בהאלסאקא מעט מעטו, ואיך בהבטל הסיבה שהיא האלסאקא יבטל המסובב שהוא קניית הסחורות. ובזה אין שום דימוי ודמיון לנדו"ד, לדין מוכר באחריות דהתם אין שם שום סיבה עצמיית שעליה נתהוה המקח. כ"א סיבות מקריות שנתהוו במקח אחרי כן ומשום כן כתב מר"ן כיון שלא התנה עליו בפי' אונס דלא שכיח שפיר אמרינן אונסא דשכיח ק"ע אונסא דל"ש לא ק"ע:

ועפ"י דברינו אלה סרה תמיהא אחת שלפי דברי הידיד מוחזקת ומקויימת, והיא דלפי הנחתו זאת דאף אם תהיה אומדנ' דמוכח דדיינינן ליה כתנאי מפו' לדברי כל הפוסקים שהבאנו אם תהיה באונס דלא שכיח האומדנא בטילה והמעשה קיים היאך יקיים דברי הפוסקים שהבאנו שכתבו דבאומדנא לחוד בטל המקח. ולא חילקו בין אונס דשכיח לדלא שכיח האם נעלם מעיניהם דברי מר"ן דאייתי מר בדיני אחריות ואף אם נחלק חלוקה דרבנן ונאמר דנדון שאלתם כולם הוא באונס דשכיח ומשום כן ביטלו המקח המקח. משא"ך אם היה נדון שאלתם באונס דל"ש שהמקח קיים הגם שאינו כן וכמ"ש א"ך למה לא איטפל שום א' מהם לברר דבריו דמיירי דוקא באונס דשכיח וכולהו סתמו לה סתומי ואתם עמם גם המלאך רפאל בתשו' שהבאנו אלא ודאי שהעיקר כמ"ש דבסיבה עצמיית שעליה היה המקח אם תתבטל הסיבה יתבטל המקח יהיה הביטול כמו שיהיה וכללות הענין כך הוא דבסיבו' מקריות שיתהוו במקח אחרי כן אם התנו בפירוש שאפי' אונסא דלא שכיח על המוכר ליהדר תנאו קיים וכמש"ל בשם הרב הכנה"ג ואם לא התנו בפי' רק בסתם כמ"ש בדיני מוכר באחריות שפיר אמרי' אונסא דשכיח ק"ע ולא אונסא דל"ש וכמ"ש מר"ן בסי' רכ"ה ובסיבות עצמיות דהיינו שבשבילם היה המקח והוא נדון שאלת הרבנים שהבאנו וגם נדון שאלתינו שעליה אנו דנין אפי' לא התנה בפי' אלא אם היה שם אומדנא דמוכח שבשביל דבר זה וסיבה זו קנה דיינינן לה כתנאי מפו' ובהבטל הסיבה יתבטל המקח בין אם תתבטל הסיבה באונס דשכיח בין תתבטל באונס דל"ש:

ועפי"ז יתברר לך כל דברי הפוסקים ראשונים ואת אחרונים המדברים בענין זה ומשום זה לא איכפל שו"א מהם לברר ולחלק בין אונס דשכיח לאונס דל"ש:

גם מ"ש הידיד בישוב תמיהתינו על דברי הרב כמוה"ר רבי"ץ זלה"ה קושטא קאי שתמיהא זו קיימת גם על דברי הרב כנה"ג ואין לה יישוב כ"א במה שמצא הידיד בב"י דפוס קדמון ובדברי המגיד שבמקו' הרא"ש כתוב הראב"ד אך מ"מ אכתי יש לתמוה על הרה"ג המלאך רפאל זלה"ה לפי רוב בקיאותו, איך לא העיר על הרב מא"ק מהטור שלא הזכיר דברי אביו הרא"ש ומי כמוהו בקי בחדרי אביו וגם ממר"ן שלא זכר שר' מהרא"ש כלל לפי הגהתו זאת ואם רבי לא שנאה וכו' כ"ש מל' הרב הנז' זלה"ה שכתב גם הרב מא"ק העלה וכו' מש' מל' העלה שהוא מתוך פלפול ולא מצא תשו' מבוררת וא"כ יכול לומר בפשיטות שהטור והר"ן לא ס"ל כן בדברי הרא"ש ומשו"ה השמיטוהו וכיצד הוא ז"ל הביא דבריו להלכ' זהו הנלע"ד לפום ריהטא וכעת אין בידי ספר מא"ק לראות אמיתת דבריו על מכונם ומ"מ אין לנו שום נפקותא בזה לענין דינא שזכינו לדין מדברי ר"ח וסיעתיה זהו הנלע"ד כעת להשיב על דבריך וצויי"מ וימ"ן החו"פ בשילהי אב רחמן מש' על דב"ר אמ"ת לפ"ק:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה