שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן יד
אחר שנקש"מ בדל"ב ה"ר אליהו אסולין נר"ו וה"ר אברהם בנו וח"ע למכור לה"ר אליהו אפלאלו בה"ר יעקב נר"ו ולה"ר שמואל אגווילוס בה"ר יהודה נר"ו סך מייאת קנטאר די טאבא אורקא לערך שמנה דורוס לכל קנטאר יסך מייאת קנטאר וכמסין קנטאר דלקיף לערך ששה דורוס לכל קנטאר, אדעתא שלא יפרעו הקונים הנז' למוכרים הנז' בהסך ק"ן קנטאר דלקיף הנז' כ"א סך מייאת קנטאר לערך הסך הנז' וסך כמסין קנטאר הנשאר יתנכה מפאת העצים שיש בהאלקיף הנז':
וסך אחד ושבעים קנטאר וששה וחמשים ליטרין דלחסיס לערך דורו וחצי לכל קנטאר:
שוב הע"ע בקש"מ בדל"ב אליהו ושמואל הקונים הנז' והודו הי"ג שניהם עק"ב וח"ע חו"ג לפרוע לאליהו אסולין ולאברהם בנו הנז' בעד הסך של טאבא הנז' סך שמנה דורוס לכל קנטאר. ובעד הסך של האלקיף הנז' אחר הניכוי הנז' סך ששה דורוס לכל קנטאר, ובעד הסך דלחסיס הנז' סך ציורו וחצי לכל הקנטאר, ופרעון הסך שיעלה בהסחורות הנז' עזה"ד שלעת שיגמרו המוכרים הנז' במשקל הסחורות הנז' יערערו הקונים הנז' מחצית בהסך שיעלה בהסחורות הנז' לאלתר ומחצית הנשאר יפרעו מכאן ואילך שליש בכ"ח מדח"ב בלי א"י וכו'. גם בכהקש"מ הנז' כה"ג הקונים הנז' שאינם רשאים לקנות טאבא או לקוף מאת שום נב"ע. כ"א מאת אליהו ובנו הנז'. אדעתא שאם הוצרכו במשך הזמן לטאבא או לקיף מלבד הסך הנז' שמכרו להם שיפרעו להם לערך הסך הנז' דוקא. ואם עברו וקנו מאת הזולת שום טאבא או קיף: מעתה ה"ע בכהקש"מ הנז' ליטול כל טאבא ולקיף שנשארה למוכרים הנז', מלבד הסך הנז' שמכרו להם לערך הסך הנז' כנז' ואינם יכולים הקונים הנז' לומר שלא יטלו אלא שיעור הצריך להם דוקא שכן קע"ע הקונים הנז' בכהקש"מ הנז' בפי' גם בכהקש"מ הנז' הה"ג הקונים הנז' בקוש"ח וח"ע חו"ג לפרוע לאליהו ואברהם בנו הנז' סך אלף דורוס בעין וכו' ופ"ר במזו"ד לשי"ד מהם בשט"ז בלי אי' ועי' וכו' ותנאי היה בחוב הנז' שאם לא חזרו בהם הקונים הנז' מהמקנה הנז' בשוי"ט בעולם, מעתה מחו"ל בחוב הנז' מחי"ג בכאו"ה כפה"ד. אולם אם חזרו בהם הקונים הנז' מהמקנה הנז' ואפי' באיזה טענה שתועיל בדין. מעתה החוב הנז' בתוקפו עומד ואין כאן מחילה בחוב הנז' כלל והע"ה וכו' ובנא"ג ומפו' לאליהו ובנו אברהם המוכרים הנז', ולב"ך עוב"ך עכ"ע שזו"ף ועכ"ע החוב הנז' ופר' לכשיחול בל"ל שו"ש קו"ח וגש"ל ואחר"ם, ואם יזקי' לחר"ס בשו"ט בעולם, מעתה ח"ע בכהקש"מ הנז' לל' סך אלף דורוס קנ"ג שכפ"ה ובשכי"ן וכו' ובא"ח עכ"ן וכו' דלא כא"ס וכו' ונ"ה בקש"מ בדל"ב עכמ"ד ומפו"ל גע"ה מפורש כנז', כ"ב לח' שבט שנת ואמר"ת בלבבך והשו"ב וקיים:
וס"ל נמ"ך הודה לפנינו שמואל אגווילוס הנז' בהו"ג שקי' מאת אליהו ואברהם הנ"ל מפאת הסחורו' הנ"ל של טאבא וכו' שנתחייב ולמכור להם כמשו"ח ביד הקונים הנז' במ"א ומצאת וכו' טאבא אורקא לב' קנטאר וששה ליטרין נכי רביע ליטרא קיף קכ"ה קנטאר ומ"ט ליטרין וחצי ליטרא והסך של סאלחסיס הנ"ל במושלם ולראיה ביד המוכרי' הנ"ל ח"פ באדר ש' הנ"ל וקיים. וס"ל נמ"ך הע"ע בק"מ בדל"ב ה"ר אליהו אפלאלו בה"ר יעקב נר"ו וה"ר שמואל אג'ווילוס נר"ו דמתו' פאס יע"א וקיימי השתא פה מחז"ק והו' בהו"ג שניהם עק"ב וח"ע חו"ג לפ' לה"ר אליהו אסולין נר"ו בה"ר שלמה דממתא הנז' בשכי' הבתים גו"ח שיש בהאלברז שאחורי פתח העיר הידוע למכר טאבאקו, מלבד הבתים שהם ה' וז' וט' לשמאל הנכנס ומלבד האלרוף שעל גבו החנות שבהאלברז הנז' ומלבד שני הבתים שהם ה' ו' לימין הנז' סך ששה דורוס בעין הן וכו' בכ"ח מר"ח זה שעלינו וע"ס תשרי ה"ר ט' חדשים הסה"פ יפרעו הסך הנז' מדח"ב בלי אי' ועי' וכו' ולפי שיש איזה בתים בהאלברז הנז' שהשכיר להם המש' הנז' עדיין לע"ע ברשו' המש' הנז' לכן קט"ע השוכרים הנז' בכהקש"מ הנז' בפירות שאינם יכולים לתבוע אותו על הבתים הנז' כ"א עד שיפנה סחורותיו מהם ויפרעו ויפרעו השכירות הנז' במושלם, והע"ה וכו' ובנא"ג ומפו' למש' הנז' ולב"ך עוב"ך עכ"ע שטזו"ף בל"ל שו"ש קו"ח וגש"ל ואחר"ם, ואם יזקי' לחר"ס מעתה ח"ע בכהקש"מ הנז' ל"ל סך נו"ן דורוס קנ"ג שכפ"ה ובשכ"ן וכו' ובאח' עכ"ן וכו' דלא כאס' ודלא כט"ד ונ"ה בקש"מ בדל"ב עכמ"ד ומפו"ל גע"ה מפו' כנז' כ"ב לח' שבט שנת התרמ"ז וקיים:
וס"ל נמ"ך, הגם שכבר יצא מידינו השטר הנ"ב וניתן ביד אליהו אסולין ואברהם בנו שוב כעת בא מבוא שמואל אגנווילוס בכה"ר יאודה נר"ו שהוא אחד מהלוקחים הנ"ב ובידו הטופס הנז' בלתי חתימות ואמר שהשמטנו מהשטר הנ"ב איזה תיבות שיתבארו להלן, שהיו בעת הקנין והוצרכנו אח"מ להוציא כתב מזכרת שכתבנו בשע' הקנין שעדיין מונח אצלינו לכוונו עם הטופס רנ"ב ומצאנו שהחוב שנתחייבו שמואל ואליהו הנ"ב לאליהו ואברהם בנו הנ"ב בכ"ב לשבט הנז' שאם יחזרו בהם הקונים הנ"ב מהמקנה הנ"ב שחייבים ל"ל סך אלף דורוס כנ"ב היינו דוקא אם חזרו בהם הקוני' הנ"ב מהמקנה הנ"ב כ"ז שהאלקונט' הנז' בידם ונשמטו דברים אלו בשגגה באותו שטר שיצא מתחת ידינו וניתן ביד המוכרים הנ"ב ולראיה שכך היו הדברים הנז' בפי' לפנינו ח"פ שנית בי"ח לזיו על דב"ר אמ"ת לפ"ק וקיים וס"ל נמ"ך: נדרשתי לחוות דעתי הקלושה אודות ראובן ואברהם בנו שהיתה האלקונט' די טאבא ולכיף של מתא מכנאס יע"א קנויה בידם מאת אדונינו המלך ור"ה וכאשר נשלם זמן קנייתם עמדו שמעון ולוי וקנו האלקונט' מאת המלך ולפי שראובן ובנו היתה גנוזה אצלם סחור' הרבה טאבא ולכיף לכן הותווכו עם שמעון ולוי למכור להם סך מאת ככר די טאבא אורקא וסך מאה וחמשים ככר דלקיף, ובכן נקש"מ בדל"ב ראובן ובנו הנז', וחי"ע למכור להם הסכום של טאבא ולכיף הנז', אחר שהודה שהסך של טאבא ולכיף הנז' הוא מצוי כעת תחת ידם ורשותם גם נקש"מ המוכרים הנז', וחי"ע חו"ג עק"ב לפרוע לקונים הנז' אלף דורוס בעין, ופר' במזו' לכשידרשו מהם בשט"ז וכו' ותנאי היה בחוב הנז':
שאם לא חזרו בהם המוכרי' הנז' מהמכר הנז' במשך הזמן שיש ביד הקונים לקונט' הנז' מעו"מ מחו"ל בחוב הנז' מחי"ג באו"ה כפה"ד כמו שראינו שטר חיוב המוכרים כוח"ך, ובשטר אחר נמ"ך שנקש"מ שמעון ולוי הקונים הנז' שניהם עק"ב לפרוע למוכרים הנז' בעד הסך של טאבא הנז' סך שמנה דורוס לכל ככר ובעד הסך של האלכיף הנז' סך ששה צורו' לכל ככר ופרעון הסך שיעלה בסחורו' הנז' יהיה עזה"ד, שלעת שיגמרו המוכרים הנז' במשקל הסחורו' הנז' יפרעו הקונים הנז' מחצי' בהסך שיעלה בכל הסחורות הנז' לאלתר ומחצית הנשאר יפרעו מכאן ואילך, שליש בכ"ח גם נקש"מ הקונים הנז' וחי"ע חו"ג לפרוע לראובן ובנו הנז' סך אלף דורוס בעין וכו' ופר' במזו' לכשידרשו מהם בשט"ז וכו' ותנאי היה בחוב שאם לא חזרו בהם הקונים הנז' מהמקנה דבר שמואל (לב) הנז' בשום טענה שבעו' מעו"מ מחו"ל בחוב הנז' מחי"ג בכא"ה כפה"ד, אולם אם חזרו בהם הקונים הנז' מהמקנ' הנז' ואפי' באיזה טענה שתועיל בדין מעתה החוב הנז' בתו"ע ואין כאן מחי' בחוב הנז' כלל כמו שראינו כוח"ך ואח"ך יצא דבר מלכות לבטל האלקוט' לגמרי וכל הסחורו' של טאבא ולכיף אשר הם בעין ישרפו וכן עשה המלך בכל מדינות מלכותו אלא שקודם שהגיע דבר המלך ודתו למתא מכנאס יע"א עמדו המוכרים הנז' ונתנו מקצת מהסך של טאבא ולכיף הנז' לקונים הנז' במשקל ומשכו טאבא ולכיף השקולים לרשותם, והתחילו למכור מהסחורה כנהוג כי לא ידעו מה נעשה ואחר סמוך הגיע מאמר המלך להעשות ונשרפו. כל הסחורות הן מה שכבר נשקל ומשכו אותו הקונים הנז' הן מה שעדיין ברשות המוכרים הנז' וכעת תובעים המוכרים הנז' לקונים הנז' לפרוע להם דמי מה שכבר שקלו ומשכו ואם לאו יפרעו להם סך אלף צ'ורוס שנתחייבו בהם אם חזרו בסם מהמקח וטוענים המוכרי' עוד שגם מה שעדיין לא משכו הקונים וכבר נשרף יפרעו דמיו יען כי הסחורה הנז' היתה מונחת בהאלברז שאחורי פתח העיר שבמתא מכנאס וע"א והאלברז הנז' בכללותו חוץ מאיזה בתים ממנו שהם בחזקת הזולת היה מושכר ביד המוכרים כל עוד שהיתה האלקונט' בידם ובכללם האלרוף שבו הסחורה ובזמן התיווך עם הקוני' הנז' השכירו להם כל מה שהיה מושכר בידם ובכללם האלרוף ואיזה בתים שהיתה בהם הסחור' שעדיין לא שקלו ולא משכו אלא שהתנו עליהם המוכרי' שאעפ"י שהמקומות שמונחת בהם הסחור' הם מושכרי' בידם מאם המוכרים אעפ"י כן אין יכולת ביד הקונים לתבוע למוכרים אודות הבתים הנז' עד שיפנו המוכרים סחורתם מהם כמשו"ח ביד הקונים הנז' וא"כ אף מה שעדיין לא שקלו ולא משכו הרי הוא ברשותם במקומו' המושכרים להם ומזלא דידהו גרם וחייבים לשלם דמיהם והקונים הנז' טוענין שכיון שכבר יצאה גזרה מאת המלך קודם זמן קניינם לבטל הקונט' הוי מקתם מקח טעות ואף מה שכבר שקלו ומשכו הוא בכלל מקח טעות כי אין אדם עשוי לקנות דבר האבד וא"כ אף אם היתה הסחורה כולה ברשותם לא יועיל לבטל דין מקח טעות אלא שנתעכב דבר המלך מלהגיע למתא מכנאס מחמת רחוק המקום: ואחר ההתבוננות נר' שהדין עם הקונים ואף שלכאו' נר' ממ"ש הסמ"ע בסימן קצ"ה ס"ק ב' בשם הרא"ש והביאה הרב ב"י מחו' כ"ה בענין ראובן שהיו לו בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בקנין חליפין ובעוד שהוליכם לשוחטם ברחו הבהמות וטבעו בנהר שפסק דהפסד העורו' על שמעון הלוקח דמאחר שלקחם בקנין נקנו לו העורות בכל מקום שהם מ"ש, וא"כ ה"נ נימא שכיון שמכר להם כל הסחורה בקנין והרי היא מונחת במקום המושכר להם מזלא דידהו גרם וכל ההפסד עלי דידהו ליהדר מ"מ נר' דשאני התם אם היו קיימים ולא טבעו בנהר היו ראוים למכור ולהרויח בהם לכן עתה שעבעו בנהר נסתחפה שדהו ומזלו ומזלו גרם שהרי כבר נקנו לו בכל מקום שהם, אבל בנדו"ד כ"ע ידעו שלא קנו כ"א להרויח כמשפט כל הקונים האלקוט' וכיון שבטלה המלך אף אם לא נשרפה הסחור' ועדיין ישנה בעולם יש בה הפסד גדול וכבר אמור רבנן אין אדם לוקח אלא דבר השלם מכל מום ובנדו"ד אין לך מום גדול מזה וכתותי מיכתת שיעוריה והוי מקח טעות וכל היכא דאיתיה ברשות מאריה קמא איתיה, וכן הדבר מפו' להרב נתיבות משפט במשפט האורים בסי' ר"ל ס"ק א', בענין מה שכתב מר"ן המקבל חבית של יין מחבירו כדי להוליכה למקום פ' למוכרה שם' וקודם שיגיע שם הוזל היין או החמיץ הרי היא ברשות מוכר מפני שהחבית והיין שלו, שהאריך הרב למעניתו שם ובסו"ד הביא מעשה רב וז"ל, ומעשה בא לידינו שפעם אחד בשעת מלחמה הוצרך המלך לקנות פשתן הרבה בלי מספר עד שקנו לצורכו פשתן ארבעה או חמשה פעמים יותר רב מפני שקונים בפעם אחר והמלך עשה קאנטראטין עם הרבה אנשים והלך ראובן ועשה עם שמעון ג"ך קאנטרא' על סך רב מפשתן והראה לשמעון "קונטראקטא" מהמלך ואח"ך הפסיד המלך המלחמה ולא רצה ליקח הפשתן מראובן כפי הקונטראקט' שעשה והוזל הפשתן בכל המקומות ועכשיו תובע שמעון מראובן שיקח הפשתן ממנו וליתן לו מעו' כפי קנין המועיל שעשה עמו וכו' ודנתי שפטור ראובן דבכהאי גוונא כ"ע מודו שלא היה ראוי למוכרו רק למלך ולא היה ראוי ליהנות בו דהיינו להרויח עד שהוזל בכל המקומות פטור מלשלם ובזה כ"ע מודים ועדיף מהתשו' שהביא בתשובה שער אפרים (הביאה באה"ט סי' ר"ז סק"ד) (עי' פתחי תשו' סי' ר"ז סק"ו) וגם כיון שנתברר למפרע דבשעת קנין לא היה המלך רוצה שוב לקיים הקנין ולכל העולם אפי' החצי אינו שוה הוי כנתברר האונאה למפרע, ולא שייך בזה כדי שיראה וכו' ושלחתי תשו' זו לכמה גאונים והסכימו עמי כולם עכ"ל מוכח מדבריו שם באורך דיש חילוק בין המוכר לחבירו סחורה למוכרה במקום מיוחד ולא הגיע שם עד שהוזל שם במקום ההוא לבדו בדוקא שההפסד על הלוקח. אבל אם הוזל בכל המקומות וכנד"ד אין לך מקח טעות גדול מזה, והסברא נותנת כן שאם הוזל בכל המקומו' הדבר ברור ששוב לא ירויח אבל בהוזל במקום א' אפשר להרויח במקום אחר, ולכן ההפסד על הלוקח, וכן כתב הרב הנז' בתוך דבריו וז"ל ולפי"ז בהוזל בכל המקומות דהוי כמכת מדינה שאין שייך לומ' נסתחפה שדך אמרינן אומדנא אפילו בלוקח דאדעתא דהכי לא קנה ע"ש:
ומה גם אם יתברר כמו שטענו הקונים שבשע' הקנין כבר יצאה הגזירה מאת יר"ה לבטל הקונט' אלא שעדיין לא הגיע דבר המלך הדבר פשוט שההפסד על המוכרי' שהרי יש בו נמי דין אונאה למפרע, ולא שייך בזה כדי שיראה לתגר וכן הביא הר' פחד יצחק אות מ' ערך מקח טעות משם הרב המבי"ט ח"א סימן קע"ח בענין ראובן שקנה מתוגר טסקיירי שחייבים לו מפרס המלך ומכרו לשמעון ונמצא הפרס בטל שמכרו המלך לאחר הרי זה מקח טעו' אם יתברר כי בשעה שקנאו היה הטסקיירי בטל ע"ש:
איברא שיש להסתפק כיון שבנ"ד עשו המוכרים והקונים תיקון ספרד שנתחייבו אלו לאלו בחוב ברור והתנו שאם יחזרו מהמכר או מהמקח יפרע החוזר הסך ההוא א"כ גם בנ"ד נימא שעכשיו הרי חזרו בהם הקונים אפי' ממה שכבר משכו ואינם רוצים לפרוע דמיו וא"כ חל עליהם חובת פרעון החוב ההוא:
גם לזה יש תשובה שכיון שהחזרה היתה אחר שכבר בטל המלך הקונטראדא אינה חזרה כלל שהרי בשטר שבו נתחייבו המוכרי' שלא לחזור בהם מהמכירה הנז' כתוב לאמר וז"ל שאם לא חזרו בהם המוכרים הנז' מהמכר הנז' במשך הזמן שיש בידם לקונט' הרי החוב מחול ובנ"ד כבר נאבדה מידם הקונטרא' בזמן חזרתם והם קפדי על משך הזמן דוקא ואף שבשטר שבו נתחייבו הקונים לקנות מהמוכרים הנז' שלא לחזור בהם מהמקח לא פירש דדוקא אם תהיה החזרה במשך הזמן שהקונט' בידם מ"מ הסברא נותנת כן ויגיד עליו רעו ובודאי שהשמטת הסופר היא, ועוד שסופרי השטרות הם בעצמם חזרו ופירשו דבריהם שהוציאו כתב מזכרת שכתבו בשעת הקנין לכוונו עם טופס השטרו' ומצאו שמפורש שם דהיינו דוקא אם חזרו בהם הקונים מהמקנה כ"ז שהאלקונט' בידם ונשמטו דברים אלו בשגגה מאותו שטר שיצא מתחת ידם וניתן למוכרי' כמו שראינו כ"ז בכתב ידי הסופרים וחתימתם:
אלא שיש להסתפק בכגון זה כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד או לא והנה מר"ן בסי' כ"ט ס' א' כתב וז"ל וכן בכל טעות שהעדים מצוים לטעות בו נאמנים הם בעצמם ואינו חוזר ומגיד בזה וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלי' ביאור אחד משני עניינו משמטות א' קרוב וא' רחוק כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהיה עדותו מכחשת יש לנו לכוין דבריו:
וכתב הסמ"ע שם סק"ו פי' אפי' בביאור ממשמעות רחוקה וכ"כ ריב"ש סימן תע"ו בעד א' שמעיד שהיה תנאי בע"פ בין החזן והקהל ועדים אחרים מעדים שכל התנאים נכתבו בשטר, אבל אמת שכל הדברים שנדברו בע"פ לא נכתבו בשטר שזה לא מיקרי הכחש' לעד ההוא שאומר תנאי היה די"ל שמא חשבו שהדברים שבע"פ אינם חשובים תנאי עכ"ל וכן כתב הרב משד"ר ח"א סימן מ"ו דהיכא דמפרשים העדים שכתוב בשטר דלא מקרי חוזר ומגיד אף שנר' מתוך השטר ספק דבריהם יעו"ש כ"ש בנד"ד שהוציאו כתב מזכרת ושם מפורש שדוקא אם תהיה החזרה במשך הזמן שהקונט' בידם מוכח להדייא כי שגגה ופליטת הקולמוס היא והרי בידינו עד נאמן השטר שביד הקונים שמפו' בו כן להדייא ולמה כתבו כן בשטר א'. ובשטר האחר לא נכת'. אלא ודאי פליטת הקולמוס היא ובזה נראה דכ"ע מודו דלא מיקרי בזה בזה חוזר ומגיד וכ"ך הסמ"ע להדייא בסי' פ"ב ס"ק מ"ז עמ"ש מר"ן שם. ואפי' עדי השטר נאמנים לומר שנעשה על תנאי אפילו אם כתב ידם יוצא ממ"א כתב וז"ל ואין זה חשוב כחוזרים ומגידים אלא כמפרשים דבריהם. והרי השטר כשר כשנתקיים התנאי עכ"ל, ובאמת שלא זכינו להבין דברי קדשו שכיון שכ"י יוצא ממקום אחר שאין להם מגו דמזוייף איך יכולי' לחזור ולהגיד ולו' על תנאי נעשה:
ועוד קשה ממ"ש מר"ן בריש סימן כ"ט שכתב אחר שהעיד העד בב"ד אינו יכול לחזור בו וכו' וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי עכ"ל, וכתב הסמ"ע שם ס"ק ה' וז"ל אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי דגם בזה סותר דבריו הראשונים שהעיד בראשונה סתם דמשמע דבכל ענין היה אותו הדבר וכו' עי"ש, משמע מדבריו דכשאומרים העדי' תנאי היו דברינו אינו ביאור למה שהעידו סתם אלא סתירה לדבריהם שהעידו בראשונה סתם:
והנה הסמ'ע בסי' מ"ו ס"ק ק"ד כתב וז"ל צ"ע הא פסק המחבר סי' פ"ב סי"ב דנאמנים לומ' תנאי היו דברינו אפילו כת"י יוצא ממ"א דלאו חוזר ומגיד הוא שהרי השטר חל אם יתקיים התנאי ועפ"ר ודרישה שם כתבתי דגם על דברי הטור יש לדקדק שכת' באם כ"י יוצא ממקום אחר בכל דבר אין נאמנים וכתב אח"ך דהרא"ש הסכים לסבר' זו וזה סותר למ"ש הטור בסוס"י כ"ט ובסימן פ"ב וע"ך צ"ל דמ"ש אינם נאמנים בכל דבר לא אהני הנזכרים בגמ' קטני' פסולים אנוסים היינו או אמנה ומודעה היו דברינו ולא קאי אתנאי היו דברינו דאינו כתוב שם עמהם והעיקר דבתנאי היו דברינו אינו עוקר עיקר השטר ומשו"ה איבעייא הוא בגמ' משא"ך אינך דבאין לעקור השטר לגמרי משו"ה פשיטא להגמר' בהו דאינן נאמנים וכו' ואף שכתב המחבר בסי' כ"ט ס"א דאינו יכול להוסיף בעדותו תנאי יש לחלק, דשאני התם שכבר העיד בב"ד בע"פ שחייב לו ואי הוה ביה תנאי הו"ל להזכירו מיד ולא להעיד סתם. משא"ך כשחתמו ע"ג השטר כן נ"ל לחלק לדעת המחבר וכו' ע"ש, ועי' להרש"ך שם ס"ק ט"ז שהקשה ג"ך קושיית הסמ"ע וכתב שהחילוק שחילק הסמ"ע לא נהירא ליה והניח הדבר בצ"ע ע"ש והרב באר הגולה בסי' פ"ב אות כ' תירץ באופן אחר וז"ל ונלע"ד דשאני התם שמעידין ג"כ שלא נתקיים התנאי ומבטלים השטר עכ"ל מ"מ מדברי מר"ן סי' פ"ב סי"ב מוכח להדייא שאפי' עידי השטר עצמם יכולים לומר שנעשה על תנאי אפי' אם כתב ידם יוצא ממקום אחר וכמו שפי' הסמ"ע שם דאין זה חשוב כחוזר ומגיד אלא כמפרשים דבריהם ומה שקשה מסי' מ"ו סל"ז שכתב שאם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים וכן מה שקשה ממ"ש בסי' כ"ט ס"א וכן אינו יכול להוסיף בעדותי תנאי מוכרחים אנו למשכוני נפשין לחלק או כחי' הסמ"ע אעפ"י שהוא דחוק או כחילוק באר הגולה ויש סמך לחילוק הרב באה"ג מדברי מר"ן עצמו בסי' מ"ו סל"ז לענין עדי' שאמרו תנאי היה בדבר ולא ראינו שנתקיים התנאי הרי אלו נאמנים שכתב ואפי' עד א' אומר לא היה תנאי וע"א אומר היה תנאי ולא נתקיי' נאמן וכו' וע"ז סיים ואם כת"י יוצא ממק"א או שיש עדים שזה כת"י אין נאמנים בשום דבר משמע דדוקא כשמעיד שלא נתקיים התנאי או אמנה או פסולי עדות או אנוסים שכוונתם בעדות זו לסתור השטר לגמרי הוא דבעי' שאין כת"י יוצא ממק"א אבל היכא שמעדים סתם שנעשה על תנאי ולא איכפת להם אם נתקיים התנאי או לא נתקיים נאמנים אפי' כת"י יוצא ממק"א וכדפסק בסי' פ"ב וגם ההיא דסימן כ"ט יש ליישב כן שסותרי' עדותם לגמרי שאומרים שלא נתקיים התנאי אבל כשמעידים בסתם שנעשה על תנאי נאמנים באופן שנלע"ד שיכולים העדים לחדש דבר מעתה ולומר שנעשה על תנאי כיון שלא באו להעיד שלא נתקיים התנאי לסתור השטר וכפסק מר"ן בסימן פ"ב וכ"ש בנדו"ד שנמצא התנאי מפורש בזכירה שביד הסופר וגם בשטר שביד שכנגדם מפו' כן:
בזה כ"ע יודו דנאמנים אפי' כת"י יוצא ממקום אחר ואין בזה משום חוזר ומגיד ובפרט בנדו"ז שעדיין הקונים מוחזקים בדמי המקח אין להוציא מיד המוחזק כ"א בראיה ברורה והמ"מ עליו הראיה:
וא"ך קם דינא שהמכר הנז' בטל מעיקרו כי הוא מקח טעות ואין חיוב על הקונים לפרוע מדמי המקח כלום. אפילו מה שכבר שקלו ומשכו זולת מה שמכרו הקונים מהסחורה מיום שמשכו עד היום שנשרפה שחייבים לפרוע דמיה כפי הסך שבו קנו מהמוכרים, זהו מה שנלע"ד להשיב בקצרה לאפס הפנאי ונחיצת השואל, אע"פ שדב"ז סובל אריכות הזמן ואורך ההצעה לעמוד על דברי הפוסקים בכל הפרטים מ"מ הנוגע לעיקר הדין כתבתי ולראיה ח"פ צפרו יע"א בחדש המוכתר בכת"ר שנת אמרו"ת טהורות לפ"ק וצויי"מ וימ"ן אכי"ר ותתי'. וזה מ"ש אני הצעיר בזה: