שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן טו
נדרשנו גם אהחו"מ לחוות דעתינו בזה, והנרא' פשוט שכיון שהדבר ידוע שלא קנו הסחורות הנז' אלא ע"ד למכור בהאלקינטר' ותכף נתבטלה האלקונט' ונשרפו הסחורות כנ"ב המכר בטל מעיקרו וברשות מארייהו קמא קיימי הסחורו' הנז':
והגם שמור"ם בסימן ר"ז ס"ג כתב דדוקא במוכר קרקע. אבל במטל' לא מהני ג"ד, עד שיתנה כדיני תנאי. מ"מ ראינו בגליונות הש"ע להרה"ג מוהריב"ץ זלה"ה שכתב ע"ד מור"ם הללו דוקא גבי מוכר הוא דמחלקינן הכי בין קרקע לטלטל אבל הלוקח אין חילוק:
וכשגלה דעתו הלוקח לבד שטלטל זה שהוא קונה הוא לצורך שר אחד ולא קנאו השר מחזירו לבעליו ומחזיר לו דמיו:
הרב שע"א עכ"ל ודבריו הללו מוסכמים מוסכמי' עם מ"ש מר"ן בב"י סי' ר"ז מחו' ל"ב בסתם בלי חולק וז"ל לוקח שום דבר וג"ד שרוצה להוליכו למקום פ' ששוה יותר והוזל קודם שהוליכו יכול לחזור בו כמו מכר נכסיו לעלות לא"י בפ' המוכר פירות עכ"ל ואף שבב"י שבידינו כתוב מוכר שום דבר פשוט הוא שט"ס נפל בספרים וצ"ל לוקח שום דבר וכו' כי מסגנון הלשון שכתב וג"ד שרוצה להוליכו וכו' מוכח דקאי על הלוקח ולא על המוכר או יש להגיה וג"ד דעתו הלוקח וכו' וכהגה זו השנית גריס הרב הסמ"ע ז"ל בדרישה סי' הנז' ע"ש ושו"מ להרב הכנה"ג זלה"ה שהגיה גם הוא שני הגסות אלו אלא ששם הוא ז"ל הקשה על מרן בב"י איך כתב כאן דין זה בלי חולק, ובטור סימן ר"ל ס"ה כתב שה"ר יונה סובר שהמקח קיים, ויישב הוא ז"ל שמפני ששם בסי' ר"ל חולקים על ה"ר יונה ר"ח והר"י ן' מיגאש והראב"ד והרמ"ה תפס דבריהם להלכה פסוקה שלא כדברי ה"ר יונה וכדבריו הללו ממש נמצא להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה, בתוס' ביאור שאחר שהביא ז"ל דעת הרב שע"א סימן ר"מ שדקדק מדברי מר"ן דבלוקח לא מחלקינן בין קרקע לטלטל שוב דקדק גם הוא על מר"ן דסתם סתמו בסי' ר"ז ולא ביאר שיש ג' מחלוקות בדבר כמ"ש בסי' ר"ל ויישב הוא ז"ל שכיון שראה מר"ן ששלשה מחלוקות בדבר הכריע כר"ח כיון שכל דבריו דברי קבלה, ועוד שכ"ך הרב משם הראב"ד ומשם הר"י ן' מיגאש והוו תלת לגבי הרמ"ה שחילק והנך תלת רבוואתא עם הרמ"ה הוו ארבע לגבי ה"ר יונה ולכן נקיטי' כדברי ר"ח:
גם בספר מאמר קדישין העלה שגם הרא"ש ס"ל כן והכי נקיטינן עכ"ל והוא מכוון ליישוב הרב הכנה"ג ממש שכתבנו למעלה:
אלא דאחר נשיקת עפר וכו', אנא זעירא לא ידענא מה חידש הרב זלה"ה מדברי הרב מא"ק הנ"ל דלהדייא כתב מר"ן בסי' ר"ל בב"י דהר"ח והרא"ש פי' אפי' בלוקח גמור ולמה לא הביא שהרא"ש סובר כן מדברי מר"ן הללו גם מ"ש הוא ז"ל דהראב"ד סובר כדעת הר"י ן' מיגאס וכתב שכ"ך מר"ן משמו, בדקנו היטב ולא נמצא שהראב"ד סובר כן וגם מר"ן לא הזכיר אלא ר"ח והרא"ש והר"י ן' מיגאס. ולא הזכיר הראב"ד כלל, ואולי דאגב שיטפה לא דקדק יפה בדברי מר"ן בסימן ר"ל. ונתחלף לו הרא"ש בהראב"ד, ולכן כיון שראה להרב מא"ק שכתב שגם הרא"ש סובר כן נראה בעיניו שהוא חידוש. דרווחא ליה שמעתתא טובא לטעם הרב"י שסתם כן בסימן ר"ז: כיון שאחד מעמודי הוראה הוא הרא"ש קאי בשיטה זו, גם מדברי הסמ"ע בדרישה סי' ר"ז ס"ז מוכח להדייא שכן היא דעת מר"ן, אלא שגם הוא דקדק על מר"ן כמ"ש והניח הדבר בצ"ע דעל מ"ש הטור שם ס"ז ו"זל וכתב ר"ח וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל, עיין מ"ש לקמן סי' ר"ל ס"ה ויש מקשים, מ"ש כאן ממ"ש שם, ושם כתבתי דלק"מ דבמטלטלין גופם יש לחלק בין מוכר ללוקח ובזה מיושב ג"ך דלא תיקשי הא דכתב ב"י בסי' זה סל"ב, מוכר שו"ד וג"ד הלוקח שרוצה להוליכו וכו'. דקשה הלא כתבו רש"י ור"ח דבטלטל לא אמרינן ג"ד אלא ודאי דוקא במוכר אמרו ולא בלוקח דאינו קונה מטל' כ"א להרויח דקנין מטל' בלוקח הוי כמכי' קרקעו' במוכר אלא שצ"ע דבסימן ר"ל פליגי וכו' וכאן סתם הב"י וכתבו למילתא פסיקתא שדומה למוכר נכסיו וכו' עכל"ה וכ"ך ג"ך בסי' ר"ל ס"ה ע"ש בפו"ד, ומ"מ כבר כתבנו ישובם של הרבנים הנ"ל בזה., ויישובם עולה נכון וכמ"ש. גם מדברי מור"ם במפ"ה שם מדוקד' היטב דבמוכר דוקא הוא דלא בעי' ג"ד בטלטל ולא בלוקח שאם דעתו ז"ל דגם בלוקח דינא הכי היל"ל סתם ודוקא קרקע. אבל בטלטל לא מהני, ומדקבע דבריו במוכר דוקא מוכח להדייא דלא מחלקי' בין קרק' לטלטל אלא במוכר דוקא ולא בלוקח דמילתא כדנא שיש בה חולקים לא הוה משתמיש מור"ם מלבאר דבריו בה באר היטב כמנהגו בכל מקום. וכן מוכח ג"כ מהטעם שכתב הטור שם ס"ה שהוא משום שלפעמים אדם מוכר מטלטליו אפילו אם דעתו לישאר כאן וטעם זה אינו צודק רק במוכר דוקא בם מדברי הרא"ש שדקדק כן מדברי רש"י פ"ב דקידושין כמ"ש הרב"י מוכח דלא איירי אלא במוכר ולא בלוקח שהרי בלוקח כתב הרב"י משמו בסי' ר"ל שדעתו כדעת ר"ח וכמש"ל:
מעתה כיון דכל הני רבוותא סברי דדין לוקח חלוק מדין מוכר בטלטל ובלוקח אין חילוק בין קרקע לטלטל:
וגם נראה להדייא שכן היא דעת הרב"י מדסתם לה מר' בסי' ר"ז וכמש"ל ודאי דהכי נקיטינן ואין לך ג"ד גדול מזה כיון דידעינן להדייא שלא קנו סחורות הללו רק ע"ד למוכרם בהאלקונטר' וגזר המלך לבטל האלקונט' ולשרוף הסחורות, הוי כג"ד. דאלו הוה ידע דרוצה המלך לבטל ולשרוף לא הים קונה דלא שדי איניש זוזי בכדי. והגם שבדברי הני רבוות' מפו', דדוקא אם הזכיר כן בשעת מכי' וכמ"ש הרב"י עצמו בסימן ר"ל ע"ש, וכ"ך ג"ך הרב הסמ"ע ז"ל בפרישה ע"ש, מ"מ כיון שביררנו מדינא שדין הלוקח בטלטל שוה לדין המוכר בקרקעות וכמש"ל:
הרי מצינו למור"ם ז"ל בסימן ר"ז ס"ז שכתב להדייא דהיכא דאיכא אומדן דמוכח מתבטל המקח והוא מהתוס' והרא"ש כלל פ"ה הביא דבריהם הרב"י סי' הנז' ס"ד ע"ש ואף שמדברי הרא"ש לא משמ' להדייא דאומדן דמוכח הוי כג"ד כמ"ש מור"ם מ"מ ממ"ש שם הרא"ש ז"ל וז"ל דליכא אומדן דמוכח כולי האי בלא ג"ד וכו' דקדקו רבותינו הא' ז"ל דלדעת הרא"ש לא בעי' ג"ד בשעת מעשה אלא היכא דליכא אומדנא כולי האי אבל אם איכא אומדנא דמוכח כולי האי שמפורסם הדבר שע"ד לעלות וכו' הוי כג"ד בשעת מעשה וכמ"ש מור"ם מעשה רב היה בימי הרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדו' זלה"ה וב"ד, והסכימו כולם להלכה ולמעשה לדברי לדברי מור"ם הללו, והוכיחו כן מדקדוק דברי הרא"ש כנ"ל והרב מוהרפ"ת זלה"ה שרצה להוכיח שלא כדע' מור"ם כתב לו הרה"ג הנ"ל זלה"ה דחורפיה אחליה לשבח שבזמנינו זה החולק על האדירים הללו כחולק על הש"ס. בשכבר קיבלו עליהם אבותינו ורבותינו הוראת מר"ן ואחריו מור"ם בדבר שלא ג"ד בו מר"ן בקצר ואחריהם הסמ"ע ז"ל ועיין ג"כ בסמ"ע סק"ז עכ"ל גם הרב מוהרי"ט זלה"ה בגיליון הש"ע שם סימן הנז' ס"ג כתב וז"ל וה"ה באומדן דמוכח מחזיר לו דמיו וכמ"ש מור"ם לקמן:
גם מדברי הכנה"ג אות כ"ח מהגה"ט מוכח להדייא דאומדן דמוכח הוי כג"ד ומבואר שם להדייא דכל היכא דאיכא אומדנא דמוכח או ג"ד לא בעינן תנאי כפול ששם כתב וז"ל אמר המאסף בעל משפט צדק ח"א סי' נ"ח הקשה על רבינו בעה"ט דלפי דעתו דס"ל דבעינן ת"כ בין בדיני ממונות בין באיסורא היאך כתב וצריך לחלק בין התנה מוכר להתנה לוקח אפי' התנה לוקח לא הוי תנאי מאחר שלא כפל, וכה"ג תמה על הרא"ש ז"ל ע"ש והוסיף לתמוה עליו דאיך הביא בהלכותיו עובדא דההוא ש"מ דאנגיד ואתנח כיון שהוא פוסק כר"מ דבגיטין וקידושין בעי תנאי כפול ע"ש שהאריך בזה ונ"ל שאין כאן קושי לא על הרא"ש ולא על רבינו בעה"ט, דהרא"ש ז"ל סובר דהלכה כר"מ דבכל מקום בעי תנאי כפול וה"מ היכא דליכא אומדנא או ג"ד אבל היכא דאיכא אומדנא או ג"ד לא בעינן תנאי כפול וכדמוכח ההוא עובדא דהוה בעי למיסק לארעא דישראל וס"ל להרא"ש ז"ל דג"ד או אומדנא מהני אפי' בגטין וקידושין ולפיכך הביא בהלכותיו הנהו תרי עובדי א' בענין ממונא וא' בענין איסורא משום דבהנהו עובדי מיירי שבתחי' הקנין לא פסקו באחריות בעובדא דממון ובעובדא דגיטין נתרצה לתת גט בלא תנאי אבל אם בעובדא דממון אמר המוכר ללוקח קנה לך שדי ואי מטרפי לך מגבינן וכו' ובעובדא דגטין אמרה קודם שנתרצה אעפ"י שלא כפל תנאו תנאי גמור הוי משום דאיכא ג"ד גם דעת בעה"ט ז"ל לחלק בין היכא דאיכא ג"ד להיכא דליכא ג"ד וכמ"ש לפנינו בס"ד אלא דס"ל דלא מחלקינן בין היכא דליכא ג"ד להיכא דאיכה ג"ד לענין ת"כ לא בממון ולא באיסורא ולכן בד"מ כתב דהיכא דאיכא ג"ד לא בעינן ת"כ אבל בגיטין וקידושין השמיט ההוא עובדא דפ' אז"ן עכל"ה. גם בהגב"י אות כ"ו כתב וז"ל היכא דאיכא אומדן דמוכח או במעשיו מוכיחים אפילו למאן דבעי' תנאי כפול הכא לא בעי' תנאי כפול מוהריב"ל ח' ג' סימן ס"ג וקי"ד ובחי' קידושין למורי הרב ז"ל עכ"ל ובנ"ד אין לך אומדן דמוכח גדול מזה שהדבר ידוע ומפורסם לכל שלא קנו אלא ע"ד למכור בהאלקונט' ולהרויח ולא ע"ד שתתבטל האלקונט' וישרפו הסחורות דלא שדי איניש זוזי בכדי והוא הדבר עצמו אשר דבר הרב בעל נתיבות משפט, שהביאו חו"ר צפרו יע"א שגם שם לא היה ג"ד בשעת מעשה אלא אומדן דמוכח וע"ע להרב מוהרשד"ם סימן דבר שמואל (לג) 33 שצ"ז שנשאל גם הוא על כיוצא בזה ובתוך תשובתו כתב וז"ל וראיתי מה שהביא בב"י מוכר שו"ד וג"ד שרוצה ולהוליכו וכו' והדברים ק"ו אם בשביל דהוזל יכול לחזור בו ולבטל המקח בשביל חשש הפסד כהכא עאכ"ו, ואחר שבאנו לזה הנני בא למ"ש הטור חומ"ש סי' ר"ח וז"ל ומיהו יש דבר שא"צ להתנות כההוא דזבין וכו' עד אמר בשעת המכר שלדעת כן הוא מוכר ולא עלה לא נתקיים המקח אעפ"י שלא התנה ופרש"י ז"ל דוקא במוכר קרקעות אבל מכר כל מטלטליו וכו' המקח קיים לפי שאדם מוכר מטלט' וכו' וכזה חזר וכתב למטה בשם ר"ח דלכאור' נר' דדוקא בקרקע מהני ג"ד אבל במטלט' צריך ת"כ וא"כ נר' שיאמר האומר דכיון דנד"ד הוי מטלט' צריך ת"כ, מ"מ נרא' בעיני שהדין עם הלוקח וטעמא מאי דאיכא פלוגתא בהא דאמרי' דבעינן ת"כ בכל מילי בגיטין וקידושין ודיני ממונות ואיכא מאן דאמר דבדמ"מ לא בעי' ובנ"ד מצי הלוקח לו' קים לי כהני רבוותא דסברי דלא בעי' וא"כ המקח בטל עוד טעם ב' שהרי כתב הטור וטעמא דמ"ד דבמטלטלין לא מסני ג"ד לפי שאדם מוכר וכו' אבל בנדון כזה פשיטא ופשיטא לי מביעתא בכותחא דאין אדם לוקח מטלטלין לשולחם על פני המים וכו' עכל"ה:
והוא להדייא כמו שכתבנו דבלוקח מהני ג"ד מתרי טעמי אם מטעם דאין אדם לוקח מטלטלין וכו' ואם מטעם קי"ל ולדידן דגרירי בתר דברי מור"ם לא איצטריכנא אפי' לטעם קי"ל דהוא ז"ל לא איצטריך ליה אלא מצד שהוא מכת תופשי דגל הקי"ל כידוע גם לענין החיוב שנתחייבו ב' הכתות זו בסך מה לכשתחזור אחת מהם הדבר פשוט כמ"ש חכמי צפרו יע"א שכיון שהתנאי היה בחוב אם חזרו בעוד האלקונט' פשוט הוא דפטורי' מהחוב שהרי לא חזרו רק אחר שיצאה האלקונט מתחת ידם ואף שבשטר שהוציאו הלוקחי' לא היה כתוב בו בעוד שהאלקונט' בידם הרי כותבי השטר ביררו שהיה אצלם במזכרת אלא שזו פליטת הקולמוס כמ"ש אצל הלוקחים בכת"י העדים בביאור דבריהם: פש גבן לברורי כיון שכבר יצא השטר מתחת ידי העדים אם מיקרי בזה חוזר ומגיד או לא. והנה בענין תנאי היו דברינו מצינו למר"ן ז"ל סתירה מבוארת מסי' מ"ו סל"ז לסי' פ"ב סי"ב וכבר העיר ע"ז הרב הסמ"ע בסי' מ"ו ס"ק ק"ג ע"ע ועי' בדבריו בפרישה ודרישה סי' מ"ו ע"ש באורך ולסוף העלה דבתנאי היו דברינו לא הוי חו"מ ולפי הכלל שבידינו קבלת אבותינו רבותינו היתה הוראת מר"ן ואחריו מור"ם ואחריו הרב הסמ"ע וכמ"ש לעי' משם הרה"ג זלה"ה וכיון שכן אפי' מי שירצה להכריע הכרעה אחרת נגד הרב הסמ"ע אין שומעין לו בשכבר הורה זקן כ"ש שכמה גדולים קיימי בשיטתיה עיין להרב הכנה"ג סי' כ"ט הגה"ט אות כ"ג דעל מ"ש הטור בשם אביו הרא"ש דבתנאי שומעין לו כתב וז"ל מבואר הוא שדעת הרא"ש ז"ל דנאמנים אפי' בשכתב ידם יוצא ממק"א וכמ"ש רבינו ב"י ז"ל וכן כתב רבינו בעה"ט בסי' פ"ב ס"ב בפי' ויש לתמוה וכו' ושוב כתב כתב שראה להרב מהר"ש טאייטאצק והרש"ף והסמ"ע ומהר"מ די בוטון והר"ש חיון בביאורו ובתשו' שכתבו דמ"ש הטור בסימן מ"ו שהרא"ש הסכים לסברא הא' (שהיא שאם כת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים) לענין מודעא קאי ולא לענין תנאי:
גם בסי' מ"ו אות ע"ד מהגב"י כתב שלענין הלכה הסכמת הר"מ אלשקאר בסי' ל"ד כהר"י ברצלוני בשם רב האיי גאון דאפי' כת"י יוצא ממקו' אחר נאמנים וכן היא הסכמת מוהריב"ל ומהר"ש טאייטאצק הובאו דבריו בהרש"ך ח"א סי' י"ב כתב ג"כ מי יוכל להוציא ממון נגד רב האיי והר"י ברצלוני וכ"ך מהראד"ב ובעל מש"ץ ולא הביא החולקים בזה כ"א רש"ל והרדב"ז ע"ש וע"ע בסימנים הללו חילוקי דינים שיש בזה בדברי הפוסקים:
מעתה כיון שכל הרבנים הנז' קיימי בשיטת הרב הסמ"ע כוותיהו נקיטינן דבתנאי היו דברינו אפי' כת"י יוצא ממק"א נאמנים ואף אם המצא ומצא שרבים וגדולים אחרים קיימי בשי' רש"ל והרדב"ז סו"ס כיון שדברי הטור ומר"ן סותרים המע"ה, ושו"ר להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה שפסק להדייא בתשו' סי' קכ"ו כההיא דסי' פ"ב דעידי השטר נאמנים סם עצמם אפי' אם כת"י יוצא ממק"א כתנאי היו דברינו וכתב שכן הסכימו הב"ד שלנו ושל רבאט ושל תיטוואן:
והרב המבי"ן בנו גם הוא בחי' סי' מ"ו כתב כדעת הרב הסמ"ע ואיך שיהיה היוצא מדברי כל הני רבוותא דבתנאי היו דברינו אפי' אם כת"י יוצא ממ"א נאמנים וכ"ש שבנד"ז כבר נזכר תנאי זה מבורר בשטר שביד המוכרים שאינם יכולים לחזור במשך הזמן הנז' אלא שבשטר שביד הלוקחים נשמטו תיבות הללו בשגגה וחזרו העדים וביארו דבריהם שהוא כ"ע שהאלקונטר' בידם ואיכא למי' שאפי' לדעת הסו' שבתנאי היו דברינו אינם נאמנים בנד"ז יודו דנאמנים כיון שהגדה זו הב' לא חידשו בה תנאי מחודש אלא שהגידו עתה שתנאי זה בביאורו היה לב' הכיתות בשוה והוי כביארו דבריהם הא' דלא מיקרי חו"מ לד"ה:
ושו"ר עוד להרב מוהרפ"ת זלה"ה סי' ק"ט שגם הוא ז"ל הסכים לכל זה. דהגם שפלפל בזה ורצה לחלוק ע"ד חו"ר רבאט שהזכיר הרה"ג בתשובה הנ"ל שהסכימו דנאמנים וחילק בין דברי מר"ן דסימן כ"ט ומור"ם לדסימן פ"ב, עכ"ז סיים וז"ל ומ"מ למיחש מיהא לסתמא דדינא דסי' פ"ב חיישינן ומדברי מר"ן אין להכריע ומעתה נלכה נא אחרי הגדולים, וכיון דאשכחנא לה תלייא באשלי רברבי דאין מי שיוכל להכריע ביניהם לכן דינא הוא דמוקמינן לממונא בחזקת מריה, ויכול המוח' לו' קי"ל כרב האיי וסיעתיה הר"י בר' והרא"ש וסיעתם, וז"ל הרב המאסף סימן מ"ו אות ע"ד וכו' ע"ש וגם הרה"ג עצמו אף שראיתי לו להלכה ולמעשה לדברי מר"ן דסי' פ"ב כתב גם הוא בקצרה בתשו' הנ"ל דנאמנים באופן דקם דינא דנאמנים אף אם כת"י יוצא ממ"א:
גם לענין האומדנא מצאתי תשו' אחרת להרה"ג זלה"ה סימן רפ"ה שכתב וז"ל. וזה שאנו דנים שיחזיר הלוקח למוכר כדי לעלות לא"י, ואין אנו מדקדקים כלל אם פי' בשעת המכירה או לא, וכן מפורסם לכל וכן עמא דבר הוא מטעם דברי מור"ם שסיים וז"ל, מיהו אי איכא או"ד בטל המקח: ואמת תמיד הוה קשייא לן דלכאורה נראה דמר"ן פליג על סבר' זו של ההג"ה, שהרי מר"ן כתב להדייא דאעפ"י שנראין הדברים שלא מכר אלא לעשות כך והיא האומדנא שכתב מור"ם, ואיך כתב מור"ם דבריו על הש"ע שנראה שגם הש"ע מודה ומוכרחים אנו לתרץ שהאומדנות אינם שוים וגבוה מעל גבוה בהם ואומדנא שכתב מור"ם היא אומדנא דמוכח טובא ונראין הדברים שכתב הש"ע היא אומדנא ולא כל כך עכ"ל והן הן הדברים שכתבנו לעיל ג"ך בשמו שדקדק מדברי הרא"ש מאריה דהאי דינא דמור"ם ז"ל זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר:
שמואל עמאר: