אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן ט

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן ט

סימן ח

ראינו מ"ש ידידינו החכם הפוסק בפנים ודבריו נכוחים וישרים למוצאי דעת אלא שלפי דבריו לא ימנע בע"ה מחרם שהודה לו המת"ע הנז' שהרויח ולע"ד נר' שאפי' חרם אינו צריך לקבל וכמו שנבאר הנה עמ"ש מר"ן בחו"מ סי' פ"א ס"ל א"ן מודה ליה דכי יהיב וכו' כתב רבינו הש"ך בס"ק ע"ז מש' אבל אם כופר ואומר לא נתתי לך לשם ריוח אע"ג שזה מכחישו נשבע ונפטר וא"ך מוכח דמיירי שאין לו שטר עה"ק דאם הי"ל שטר לא היה יכול לו' לא נתתי א לשם ריוח וכדלקמן סל"א עכל"ה ור"ל דאדרבא בע"ה נשבע ונוטל אם אין נאמנות בשטרו ואם יש נאמנות בשטרו נאמן לו' שנתן לו לשם ריוח בל"ל שו"ש וכו' ואם כן בדינו של הרה"ג זלה"ה אינו יכול לישבע הלוה ולנכות, אלא אם המלו' מודה לו שהיה נותן לו הקיצב' בסתם. אבל אם המלוה עומד וצווח ואומר שהודה לו שהרויח נאמן המלוה בלא שבועה ואחר"ם, שהרי זה כטוענו עה"ש שהוא פרוע והמלוה אומר שאינו פרוע שהמלוה נאמן וזה דבר פשוט לא יכחיש בו שו"א, ושוב הובא לידינו הפס"ד שכתב ידידינו החכם הפוסק ישצ"ו:

ומצאתי שכ"ך הרב אבי"ע זלה"ה ושמחנו ומזה נמשך ג"ך שאם מת המלו' אפי' הלוה עומד וצווח שמא שנתן לו מהר"י היה קודם שידק', ועכשיו דקדק ולא מצא ריוח ורוצה לנכות מהקרן מה שנתן, ודאי דלא צייתינן ליה ומשתקין אותו בנזיפה שהרי זה כטוען על השטר שהוא פרוע שאינו נאמן. וכיון שאינו נאמן בטענה זו ע"י שבועה אלא אם המלוה חי ואינו מכחישו כיצד נאמר בזה האי כללא דכ"מ דמצי אבוהון למיטען וכו' דלא נאמר האי כללא אלא בדבר שהלוה מצד עצמו נאמן לישבע וליפטר. אפילו אם המלוה מכחישו וכגון כת"י דסימן ס"ט וכגון שטעי' שבסי' ק"ח ס"ד, שלגבי חלק הפקדון אינו חשוב כדין שטר משום שסומך על (26) המיגו וכמ"ש הסמ"ע שם סקי"א ע"ש בזה הוא שאמרו כ"מ דמצי וכו', טענינן להו בשמא. אבל בנ"ד דאבוהון גופיה לא מצי טעין אלא אם יודה לו המלוה ואם יכחישו דבריו מהבל ימעטו. וכן אם מת המלוה לא יוכל לטעון לישבע ולנכות. כיצד נאמר בזה דכ"מ דמצי אבוהון וכו' הא אבוהון גופיה לא מצי טעין אם לא יודה המלוה וכמ"ש ואם באנו לידי מדה זו אם לא נכתב בשטעי' שלא יפרע עד שידק' וכו' במות הלוה יצא המלוה נקי מנכסיו שנחשוב לו כל מה שנתן לו הלוה מהקרן ודב"ז לא נשמע כמוהו ולא יהיה ולא יעלה על לב וכמ"ש ידידינו החכם הנ"ב בפנים:

וראיה לדברינו ממ"ש מר"ן בחומ"ש סימן ע"א סכ"ב וז"ל כשהאמין המלוה ללוה שיהיה נאמן עה"ש לו' פרעתי אפי' תוך הזמן נאמן לו' פרעתי ואם מת הלוה תוך הזמן יש מי שאומר שאינו גובה מהיורשים שאנו טוענים שאביהם פרע ומיהו בחר"ס דלא ידעי פ' ויש מי שאומר (הוא הרא"ש ז"ל) שחייבים לפ' אא"כ הביאו עדים שאביהם אמר לפניהם שהוא פרוע עכ"ל והרב בדף קכ"ז הקשה על הרא"ש ז"ל וז"ל ולכאו' הדבר תמוה דאטו לא סבר הרא"ש ז"ל דטעני' ליתמי כ"מ דמצי אבוהון למיטען והרי זו הלכה רווחת היא בפ' חזקת ובכמה דוכתי וכיון דאבוהון מצי טעין פרוע אמאי לא טענינן להו אנן. דילמא אבוהון פרע, אבל נראה דדעת הרא"ש ז"ל היא דכי טענינן ליורש היינו במה שהיינו מאמינים אנחנו למוריש מצד עצמו כשהוא היה טוען אותה טענה כגון בדאיכא סהדי דאבות דר בההוא ביתא ג' שנין דבכה"ג אי הוה טעין אבוה דזבנה מיניה דתובע הוה מהמנינן ליה מצד גוף הטענה עצמה שיש לה פנים מפני החזקה בע"כ של תובע ואין נאמנותו תלוי בדעת התובע ולפיכך טענינן ליה גם ליורש אבל טענה שלא היה המוריש נאמן בה מצד עצמו ומגוף הטענה אלא מכח הבע"ד שכנגדו כגון הכא בהאי שטרא דאי לאו דהתנה מלוה דלהוי נאמן לו' פרוע אנן לא מהמנינן ליה כלל כיון דאיכא שטרא איכא למימר דלא האמין המלוה אלא ללוה עצמו כשהוא אמר בפי' דפ' דאהימנותיה קא סמיך אבל כל שלא אמר כן בפי' הלוה אין מקום לנא' הילכך כל שמת לוה ולא אמר שפרע בטיל ליה נאמ' ואין לנו מקום לטעון בין בסתם שלא אמרו היתו' כלום בין שאמרו אמר לנו וכו' זהו נ"ל בדעת הרא"ש ז"ל ונראין דברים של טעם ואמנ' בענין לקוחות נראה דלא יחלוק הרא"ש ז"ל כיון דאם אפי' מודה לוה חיישינן לקנוניא עכ"ל. גם הרש"ך ס"ק נ"א הקשה הקו' הנז' משם מהרשד"ם ז"ל ונתכוון בתי' קו' הנז' לדעת הרב גי"ת ע"ש. גם מהרש"ל בהגהותיו יישב כן הביאו הרב משר"א בסי' הנז' יעו"ש:

והשתא נד"ד אתי מקו' ומה התם שהאמין המלוה ללוה לו' שהוא פרוע אמרי' כיון שהנא' באה לו מצד המלוה במות הלוה איבטיל ליה האי נא' ולא טעני' ליתמי בשמא ליש מי שאומר בתרא דקי"ל כוותיה כפי הכלל שבידינו הכא שאין לו ללוה פ"פ לדבר ולא מצח מצח להרים ראש אלא בהודאת המלוה דל"מ אבהון למיטען קרינן ביה וכמ"ש לא כ"ש דלא טענינן בשמא ואפי' יש מי שאומר קמא בנ"ד יודה דלא טענינן ליתמי בשמא דשאני התם שהיה הלוה נאמן לו' פרעתי וא"ש כ"מ דמצי אבוהון וכו' אבל בנ"ד אבוהון גופיה ל"מ למיטען קרינן ביה וכמ"ש וזה דבר פשוט וברור:

ועוד לא מצינו דטעני' ליתמי וכו' אלא במילתא שהיה אביהם יכול לטעון כן אפי' אם מת המלוה כגון כת"י וכיוצא ובנדו"ד אם מת המלוה תחילה ואח"ך הלוה. ודאי דיפ' יורשי הלוה ליורשי המלוה השטר עספ"א. דהא אבוהון לא מצי טעין עה"ש שהוא פרוע וכמ"ש ואם מת הלוה והמלוה חי אתה קורא בו כ"מ דמצי וכו':

וא"ך הו"ל ב' הפכים בנושא א'. בצד אחד אתה קורהו ל"מ למיטען ולא טענינן:

ואם נשאר המלו' חי אתה קורהו מצי למיטען וטענינן וכו' ודא עקא וחוכא ואיטלולא א"ו לא מצי למיטען קרי' ביה וכמ"ש וזה דבר ברור לא יתעקש בו שו"א:

ועוד בנד"ד אפי' אם נכסה עין השמש בכברה. ונאמר דטעני' וכו': מה שאין כן האמת וכמ"ש מ"מ הוי מילתא דלא שכיחא כלל שיתן קודם שידק' ויסמוך על מה שינכה לבסוף שהרי אם מת המלוה לא אהנו מעשיו ואפילו בעודנו חי אם מכחישו לא אהנו מעשיו מידי ואיך יסמוך על הנס לתת קודם שודק', דהרי אית ליה ס"ס לחומרא ס' ישאר חי ס' ימות ואת"ל ישאר חי שמא יכחישו ולא אהנו מעשיו מידי:

ומילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי. וכעין זה כתב הרש"ך בס"ק הנז', וז"ל וע"ך צ"ל כן דע"ך לא פליג הראב"ד על בעה"ע אלא בכה"ג שחל' הקרן בע"פ. אבל אם יש לו עה"ק שטר וכה"ג בענין שהיה מוכרח לשלם לו הקרן בלי שום טענה מודה ליה דלא שייך הטמאה ולומר עדיין י"ל תחת ידי דהא יכול זה להוציא ממנו הקרן בע"ך בכח השטר וגם הא אי מיית בעה"ש או מוכר השטר מוכרח לשלם בע"ך להוציא שטר ואין לו שום טענה במה שנתן כבר או נתינה גמור' היתה, וכן נ"ל עי' לדינא עכל"ה. ור"ל אם מת בעה"ש מוכרח הוא לשלם ליתומי' בכח השטר וכן אם מכר המלוה השטר ומת לא תועיל לו הטענה הנז' לגבי הלקוחות והיתומ' וא"ך כיצד יתן ויסמוך על טענת ההשטאה:

ודון מינה ואוקי באתרין דכיצד יתן לו ע"ס שידק' לבסוף הרי בע"ה יכול להוציא ממנו הקרן בע"ך אם לא יודה לו. ואם מת המלו' ג"ך לא תועיל טענתו וכמ"ש א"ו שלא נתן עד שדקדק אבל כיון שהדבר יצא מפי הרה"ג זלה"ה שאימתו מוטלת עלינו אנחנו כופפים ראשינו לדבריו מפני היראה ומפני הכבוד אבל לפחות מיהא הוי מילתא דל"ש ול"ט וכו':

ועדיפא מזה נר' דבנ"ד אף אם היה הלוה חי לא הוה מצי למוטען שנתן לו עס' מה שידק' לבסוף שהרי אחר שתבע אותו בב"ד לפרוע פרעות וחונקו הוא נתלה אפילו בטענות שקר לדחות השעה או לעשות איזה פשרה עם בע"ה הנז' ואם לא דק"ח דבר שמואל (כה) דב היה מעכב עליו מלהניח הריוח ע"ג שטעי"ס עד שידק' וא"ל שהמתעס' מחשבתו היתה שינכה בע"ה הכל מהקרן אלא שבע"ה שלא בפניו עשה כרצונו והניח הרי' שעלה כפה"ב ומה שנשאר הניחו מהקרן דכיצד יעלה ע"ז דבר זה הלא מעי' עה"ב תבעו קו"ר ושום טענה לא טען כנגדו ועוד מפורסם הוא שבע"ה לעולם מניח הרי' תחי' ומה שנשאר מניחו מהקרן וא"ך שלא בפניו כפניו דמי וכאילו נתן רשות להניחם מהרי' אחר שלא טען שום טענה נגדו ועוד אפי' אם לא היתה לו ידיעה בחחי' הרי היתה לו ידיע' בסוף שתבעו בב"ד פ"ב על שיירי הקרן שנשאר אח"ן הריוח הנז' והיה חונקו לפ' לו שיירי הקרן הנז' ואחר כמה פיוסים פ' לו מה שפ' משיירי הקרן והרחיב לו זמן על הנשאר, ושום טענה לא טען נגדו ואם איתא שלא הרויח או שלא עמד על הבירור עד אימת היה מצפה מלטעון טענה זו, עד ימות המשיח הלא בזמן ההוא שהיה בע"ה חונקו יעמוד על הבירור ואם יראה שלא הרויח כך חובתו וכך יפה לו לטעון טענ' זו להציל עצמו וע"צ הפחות היה מתפשר עמו בע"ה כנהוג או מדלא טען טענה זו אחר כמה הרפתקי דעדו עליה אין לך הודאה גדולה מזו שדק' ומצא שהרויח: ודברי הרה"ג זלה"ה אינם אמורי' כ"א בפורע מדעתו בתביעת המלוה וכנדון שדיבר בו מר"ן ג"כ בסי' הנז' כמבואר למדק' בדבריו אבל מי שפורע בכת תבי' ב"ד אינו פורע עד שאינו מוצא במה לתלות כידוע ומפורסם: כ"ז הוזקקנו לכתוב אפי' לדעת הרה"ג זלה"ה אבל עכשיו שנתגלה לנו מפי אביר הרועים אביר יעקב זלה"ה שלא פשטה הוראה כהרה"ג זלה"ה וכ"ש בהגלות אור יקרות הרב מהר"מ המאיר עיני חכמים בהלכה שסובר כדעת הרבנים החולקים על הרה"ג זלה"ה ודאי דלהם שומעים שאלמלא ראה הרה"ג דברי הרב מהר"מ לא היה חולק עליו במילתא דתלייא בסברא וכמ"ש ידידינו החכם הפוסק ישצ"ו בפנים:

עלה בידינו מכל האמור אפי' לדעת הרה"ג זלה"ה שאהרן בוט' בע"ה הנז' יפ' בשיירי קרן העוס הנ"ב עספ"א מנכסי הלוה הנ"ב ונקי ובר מכל מין שבו' קו"ח ואחר"ם. כיון שכבר קבל חרם על שטרו שאינו פרוע וצויי"מ וימ"ן. נאם החו"פ באייר ודברת ב"ם לפמ"ה:

וחתום כמהר"ש בטאג, ז"ל:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה